נסכים בקרבן העומר ובשתי הלחם

[דרך ישרה]

מדוע נתייחדו שתי קרבנות אלו שהיה בהם מצוות נסכים (בפר' אמור) עוד קודם שאר קרבנות המועדות (בפר' שלח)?

[ביקורת תהיה]

אֵ֚לֶּה מֽוֹעֲדֵ֣י יְיָ֔ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ לְהַקְרִ֨יב אִשֶּׁ֜ה לַייָ֗ עֹלָ֧ה וּמִנְחָ֛ה זֶ֥בַח וּנְסָכִ֖ים דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ (פרשת אמור)

[עזריאל ברגר]

מדוע נתייחדו שתי קרבנות אלו שהיה בהם מצוות נסכים (בפר' אמור) עוד קודם שאר קרבנות המועדות (בפר' שלח)?

כבש הבא עם העומר - נתפרשה מנחת נסכיו, שהיא שונה מהרגיל.
והעולות הבאות עם שתי הלחם - אכן צ"ע מדוע נתפרשו נסכיהם יותר משאר קרבנות החגים.

[ביקורת תהיה]

הקרבנות עצמם של המועדים, אף הם לא נתפרשו בפרשה זו.

[אליהו חיים]

הקרבנות עצמם של המועדים, אף הם לא נתפרשו בפרשה זו.

ויקרא כג יח והקרבתם על הלחם שבעת כבשים וגו' ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחוח לה' - ובמנחות מה: קרבנות [מוספין] שבחומש הפקודים [במדבר פ' פנחס] אינן קרבנות שבתורת כהנים [פרשת אמור הנ"ל].
ולכן בפרשת אמור בנוסף על הוהקרבתם אשה לה' שהם מוספי היום המפורטים בפ' פנחס שבכל ימי החג יש גם הקרבת העומר בט"ז ניסן ושתי הלחם בו' סיון ועל המיוחד שבפרשה זו דכתיב אצלם מפורש נסכים נאמר בסוף הפרשה זבח ונסכים בסוף הפרשה - כן נראה כוונת בעל ה'ביקורת תהיה'.
וצ"ל דאמנם בתמורה י"ד ועוד מקומות נדרש פסוק זה ללמד על נסכים שבכל קרבנות שבת וחג י"ל דבתורת דרשא ניתן ללמוד משם אבל פשוטו של מקרא על נסכים של קרבנות אלו שבתו"כ

[אליהו חיים]

הקרבנות עצמם של המועדים, אף הם לא נתפרשו בפרשה זו.

ויקרא כג יח והקרבתם על הלחם שבעת כבשים וגו' ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחוח לה' - ובמנחות מה: קרבנות [מוספין] שבחומש הפקודים [במדבר פ' פנחס] אינן קרבנות שבתורת כהנים [פרשת אמור הנ"ל].
ולכן בפרשת אמור בנוסף על הוהקרבתם אשה לה' שהם מוספי היום המפורטים בפ' פנחס שבכל ימי החג יש גם הקרבת העומר בט"ז ניסן ושתי הלחם בו' סיון ועל המיוחד שבפרשה זו דכתיב אצלם מפורש נסכים נאמר בסוף הפרשה זבח ונסכים בסוף הפרשה - כן נראה כוונת בעל ה'ביקורת תהיה'.
וצ"ל דאמנם בתמורה י"ד ועוד מקומות נדרש פסוק זה ללמד על נסכים שבכל קרבנות שבת וחג י"ל דבתורת דרשא ניתן ללמוד משם אבל פשוטו של מקרא על נסכים של קרבנות אלו שבתו"כ

אך בעל פתיחת האשכול הקשה מדוע הוקדם עיקר הקרבת נסכים אלו לפני שנכתב עיקר פרשת הנסכים [ולמ"ד לא הקריבו נסכים במדבר בנסכי יחיד וכפשטות פסוקים שבפ' שלח ניחא דאמנם בקרבנות ציבור כבר מוקרב קודם (אך לר"ש מנחות מה: דלא הקריבו קרבנות אלו שבתו"כ במדבר נמצא דעל שם העתיד נאמר גם פרשת קרבנות דב' הלחם כשיכנסו לארץ ועד אז כבר מפורט נסכיהם)].

[ביקורת תהיה]

על המיוחד שבפרשה זו, דכתיב אצלם מפורש נסכים, נאמר בסוף הפרשה 'זבח ונסכים'.

לא כי, אלא כלפי קרבנות כל המועדים, שנזכרו בפרשה זו ברמז בלבד 'והקרבתם אשה ליי', הכתוב הזה אמור ('אלה מועדי יי להקריב אשה ליי עלה ומנחה זבח ונסכים'), לאמר שהם טעונים נסכים.

[אליהו חיים]

וכמבואר גם בתמורה י"ד וכנ"ל וכן ברש"י עה"ת כאן דבר יום ביומו חק הקצוב בחומש הפקודים וכן ברש"י על הגמ' שם דבר יום ביומו במוספי מועדים משתעי בפרשת שור או כשב דכתיב אלה מועדי ה' מקראי קדש וגו' להקריב אשה ואיזה אשה מקריבין במועד יותר משאר ימים הוי אומר מוספין עכ"ל. הרי דמתפרש פשטות הקרא כך, ולא עמדתי מקודם היטב על כוונת דבריך וחשבתי שאתם מסכימים לפרש פשוטו של מקרא דהפירוט שבפסוק קאי על קרבנות של פרשה זו ולא של חומש הפקודים.

[ביקורת תהיה]

מדוע הוקדם עיקר הקרבת נסכים לפני שנכתב עיקר פרשת הנסכים?

כמו כן הזכיר הכתוב טומאת נדה אצל יולדת ('כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא') עד שלא נכתבה פרשת טומאת נדה.
והזכיר בכורים ותרומה ('מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר') עד שלא נכתבו מצות הבאת ביכורים ומצות הרמת תרומה.
גם הזכיר בפרשת נח בהמה טהורה ובהמה שאיננה טהורה, שאינן כתובות אלא בפרשת שמיני.

[עזריאל ברגר]

בכלל צ"ע מדוע בפרשת פנחס נתפרשו נסכי המוספים לכאו"א בפ"ע, חוץ מיו"ט ראשון של חג הסוכות (ע"פ דברי רש"י שם - יוצא שביו"ט ראשון של סוכות הוזכרה מנחת הנסכים ולא היין, שלא הוזכר אלא לגבי תמידי היום).
וכאן בשתי הלחם - נתפרשו נסכי העולות ולא נסכי השלמים.

[אליהו חיים]

בכלל צ"ע מדוע בפרשת פנחס נתפרשו נסכי המוספים לכאו"א בפ"ע, חוץ מיו"ט ראשון של חג הסוכות (ע"פ דברי רש"י שם - יוצא שביו"ט ראשון של סוכות הוזכרה מנחת הנסכים ולא היין, שלא הוזכר אלא לגבי תמידי היום).
וכאן בשתי הלחם - נתפרשו נסכי העולות ולא נסכי השלמים.

אמנם נתפרש במקום אחר אלא דדנו היכן נאמר.
בתוס' מנחות צ' ב' ד"ה שלמי כתב דנלמד יחד עם שלמי חגיגה שם בסוגיא.
ובמשך חכמה פ' שלח מביא מקור אחר דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ותקעתם בחצוצרות וגו' ועל זבחי שלמיכם והיינו שלמי ציבור שהם רק כבשי עצרת ואין אומרים שירה אלא על היין [ואולי לפי דבריו גדר אחר של נסכים לא מחמת הקרבן אלא סיבה לשירה עליהם ואולי לכן לא כתיב בפרשה] שם
במש"ח מספרי זוטא מקור אחר, דרשא מיוחדת בפ' נסכים מפסוק הקהל חוקה אחת לכם לרבות שלמי עצרת.

[אולי התורה מפרט להדיא דוקא בעולות דהייתי אומר דאע"פ דהעולות כפולין הם למוספין ולחובת היום הו"א דאין נסכיהם כפולין אבל שלמים דאין במוספין ורק חובת היום לכן לא כתבה התורה מפורשת אלא נסמך על ריבוי וכמו דלא כתיב שאר הנסכים וצ"ע].

[דרך ישרה]

אֵ֚לֶּה מֽוֹעֲדֵ֣י יְיָ֔ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ לְהַקְרִ֨יב אִשֶּׁ֜ה לַייָ֗ עֹלָ֧ה וּמִנְחָ֛ה זֶ֥בַח וּנְסָכִ֖ים דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ (פרשת אמור)

אגב, לכ' יש להתבונן בסדר שנקט הכתוב, דלמה לא אמר 'עולה וזבח, מנחה ונסכים', דלכ' על כל עולה יש גם מנחה וגם נסכים, וכן על כל זבח. ואילו לפי מאי דנקט הכתוב נראה כאילו על עולה יש מנחה, ועל זבח יש נסכים.

[שמואל שלומוביץ]

אֵ֚לֶּה מֽוֹעֲדֵ֣י יְיָ֔ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ לְהַקְרִ֨יב אִשֶּׁ֜ה לַייָ֗ עֹלָ֧ה וּמִנְחָ֛ה זֶ֥בַח וּנְסָכִ֖ים דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ (פרשת אמור)

אגב, לכ' יש להתבונן בסדר שנקט הכתוב, דלמה לא אמר 'עולה וזבח, מנחה ונסכים', דלכ' על כל עולה יש גם מנחה וגם נסכים, וכן על כל זבח. ואילו לפי מאי דנקט הכתוב נראה כאילו על עולה יש מנחה, ועל זבח יש נסכים.

יתכן שנקט הכתוב כסדר הקרבנות בפרשת ויקרא שמנחה אחר עולה וקודמת לשלמים. והגם שמנחות בויקרא הם נדבה ונאכלות לכהנים מאישי ה', ומנחת נסכים עולה כליל סוף סוף שם מנחה אחת היא.

[דרך ישרה]

אֵ֚לֶּה מֽוֹעֲדֵ֣י יְיָ֔ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ לְהַקְרִ֨יב אִשֶּׁ֜ה לַייָ֗ עֹלָ֧ה וּמִנְחָ֛ה זֶ֥בַח וּנְסָכִ֖ים דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ (פרשת אמור)

אגב, לכ' יש להתבונן בסדר שנקט הכתוב, דלמה לא אמר 'עולה וזבח, מנחה ונסכים', דלכ' על כל עולה יש גם מנחה וגם נסכים, וכן על כל זבח. ואילו לפי מאי דנקט הכתוב נראה כאילו על עולה יש מנחה, ועל זבח יש נסכים.

יתכן שנקט הכתוב כסדר הקרבנות בפרשת ויקרא שמנחה אחר עולה וקודמת לשלמים. והגם שמנחות בויקרא הם נדבה ונאכלות לכהנים מאישי ה', ומנחת נסכים עולה כליל סוף סוף שם מנחה אחת היא.

קצת קשה לומר כן, כי שם המנחה היא קרבן, ואילו כאן היא נספח לקרבן.