טהורה שנפסלה בשחיטתה ועדיין היא מפרכסת, שחט בה אחד או רוב אחד, אין בה טומאה כלל עד שתמות.
לעומת זאת בהלכות שחיטה פ"ג ה"ט:
בהמה... שנפסק רוב הקנה או שניקב הוושט בכל שהוא במקום הראוי לשחיטה, הרי זו נבילה מחיים ואין השחיטה מועלת בה.
לרמב"ם, מה החילוק בין טהורה שנפסלה בשחיטה על ידי סכין פגומה שגרמה לנקב בוושט או לחתיכת רוב הקנה (שהיא לא נבילה מחיים) לבין בהמה שקרה לה אותו הדבר לא בשחיטה (והיא כן נבילה מחיים)?
להדיוט כמותי זה נראה כמו סתירה לכאורה, אבל מיותר לציין שזה מכיון שהבנתי לא נכונה ו/או חסרה לי ידיעה כלשהי. ואולי מי מהחכמים כאן יאיר את עינינו בתורתו.