שו"ע או"ח קפא-י: יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים; ואפי' לנוהגים כן, אדם שהוא אסטניס ורגיל ליטול ידיו אחר הסעודה לדידיה הוו ידים מזוהמות וצריך ליטול ידיו קודם ברכת המזון.
ובמשנ"ב: וכתבו האחרונים שאפילו רוצה לברך על היין או פירות באמצע הסעודה צריך לקנחם מקודם כיון שידיו מלוכלכות והוא איסטניס.
ולפ"ז מי שנוהג לאכול ביד גם דבר מלכלך, (קוגע"ל, עוגה עם קרם וכד'), אבל רגיל לנקות אח"כ ידיו, לדידיה הוו ידיו מזוהמות. וכמו שלא יוכל לברך אח"כ ברכה אחרונה עד שיטול ידיו, כמו כן מעיקרא לא יכול לברך ברכה שלפניה באם נגע במאכל ונתלכלך ממנו.
ואיני רואה טעם לחלק שאם ידיו מזוהמות ממה שבא לברך עליו כעת לאוכלו, עדיף ממקרה שמלוכלך מדבר אחר שגמר לאוכלו קודם.
וממילא כיון דבהבדלה ממלאים הכוס עד שפיכתו, ואת היד הנרטבת (בדרך כלל) משפיכת היין רגילים לנקותה אח"כ, (וכבר עמדו בזה והזהירו שלא יברך ברכה אחרונה על הגפן עד שינקה ידיו), א"כ ברכת ההבדלה עצמה הרי נאמרת בידים מזוהמות.