איסור אונאה בפחות משתות - שיטת הרמב"ם

[יהודה בן יעקב]

נחלקו הראשונים אם יש איסור אונאה בפחות משתות:
א. דעת הרמב"ן [ויקרא כה, יד] דאף בפחות משתות יש איסור אונאה.
ב. דעת החינוך [מצוה רלז] דבפחות משתות אין איסור אונאה.
ג. הרא"ש [ב"מ ד, כ] הסתפק בזה, וכ"כ הטור והשו"ע [חו"מ סי' רכז, ו].

כתב בכהונת עולם:

הן אמת שכתבתי במקום אחר דמרמב"ם גבי מטבע פ"ח מגזלה נראה דשרי, ויש לדחות

מי מהחכמים היודע פשר דבר?

יתכן שהקריאה של מיקום דברי הרמב"ם שגויה

[יוסף חיים אוהב ציון]

רמב"ם הלכות מכירה פרק יב, הלכות א-ד
אסור למוכר או לקונה להונות את חבירו, שנאמר: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו". ואע"פ שהוא עובר בלא תעשה אינו לוקה מפני שניתן להישבון. ובין שהונה במזיד, בין שלא ידע שיש במכר זה הונייה, חייב לשלם. וכמה תהא הונייה ויהיה חייב להשיב? שְׁתוּת בשווה. כיצד? הרי שמכר שווה שש בחמש, או שווה שבע בשש, או שוה חמש בשש, או שווה שש בשבע, הרי זה הונייה ונקנה המקח וחייב המאנה לשלם את ההונייה ולהחזירה כולה למתאנה. היתה ההונייה פחות מזה בכל שהוא, כגון שמכר שווה ששים דינר בחמישים ופרוטה אינו חייב להחזיר כלום, שכל פחות משתות דרך הכל למחול בו. היתה ההונייה יתירה על השתות בכל שהוא, כגון שמכר שוה ששים בחמישים פחות פרוטה בטל מקח, והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא יקנה כלל, אבל המאנה אותו אינו יכול לחזור אם רצה זה וקבל.

[מלבב]

איזה ראיה יש מהרמבם? אין חולק שפחות משתות לא חוזר הוא מטעם מחילה ואעפ"כ נסתפק הראש שיש איסור

[יוסף חיים אוהב ציון]

היה לו לרמב"ם לכתוב שיש איסור.

[מלבב]

היה לו לרמב"ם לכתוב שיש איסור.

דיוק חלש

[ביקורת תהיה]

כהונת עולם: הן אמת שכתבתי במקום אחר דמרמב"ם גבי מטבע פ"ח מגזלה נראה דשרי.

הכוונה לדברי הרמב"ם בפ"ז מגניבה (הלכה ה), שכתב: חסרה הסלע פחות משתות – יקיים לשאת ולתת בה, אבל לא למשקל, שכל פחות משתות מוחלין בו רוב האדם במשא ובמתן.
אך יש לדחות דמטבע שאני, כמו שכתב הרא"ש.

[יהודה בן יעקב]

כהונת עולם: הן אמת שכתבתי במקום אחר דמרמב"ם גבי מטבע פ"ח מגזלה נראה דשרי.

הכוונה לדברי הרמב"ם בפ"ז מגניבה (הלכה ה), שכתב: חסרה הסלע פחות משתות – יקיים לשאת ולתת בה, אבל לא למשקל, שכל פחות משתות מוחלין בו רוב האדם במשא ובמתן.
אך יש לדחות דמטבע שאני, כמו שכתב הרא"ש.

יישר כח,
לפו"ר נראים הדברים.
אך כיון שהרמב"ם שם רק העתיק דברי הגמ', שעליה נסובים דברי הרא"ש שחילק בין מטבע לשאר דברים, צ"ב מה ההו"א לדייק מדברי הרמב"ם.

[יהודה בן יעקב]

רמב"ם הלכות מכירה פרק יב, הלכות א-ד
אסור למוכר או לקונה להונות את חבירו, שנאמר: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו". ואע"פ שהוא עובר בלא תעשה אינו לוקה מפני שניתן להישבון. ובין שהונה במזיד, בין שלא ידע שיש במכר זה הונייה, חייב לשלם. וכמה תהא הונייה ויהיה חייב להשיב? שְׁתוּת בשווה. כיצד? הרי שמכר שווה שש בחמש, או שווה שבע בשש, או שוה חמש בשש, או שווה שש בשבע, הרי זה הונייה ונקנה המקח וחייב המאנה לשלם את ההונייה ולהחזירה כולה למתאנה. היתה ההונייה פחות מזה בכל שהוא, כגון שמכר שווה ששים דינר בחמישים ופרוטה אינו חייב להחזיר כלום, שכל פחות משתות דרך הכל למחול בו. היתה ההונייה יתירה על השתות בכל שהוא, כגון שמכר שוה ששים בחמישים פחות פרוטה בטל מקח, והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא יקנה כלל, אבל המאנה אותו אינו יכול לחזור אם רצה זה וקבל.

היה לו לרמב"ם לכתוב שיש איסור.

אבן האזל הל' גניבה ז, ה

אבל מדברי הרמב"ם בפרק י"ב מה' מכירה מוכח דבשאר דברים חוץ ממטבע אסור להונות דכתב שם בהל' א' אסור להונות כו', ובהל' ב' וכמה תהא הונייה ויהי' חייב להשיב כו' ובהלכה ג' היתה ההונייה פחות מזה בכ"ש כו' אינו חייב להחזיר כלום, ומוכח מדבריו דרק לענין חזרה מהני פחות משתות ולא לענין איסור אונאה.

[יוסף חיים אוהב ציון]

איך מוכח?

[יהודה בן יעקב]

מה לא מובן? לגבי איסור אונאה שבה"א לא חילק הרמב"ם בין שתות לפחות, ורק לגבי חיוב חזרה [בהלכות ב-ג] חילק כן. ואף לא כלל את איסור החזרה בחילוק שבין שתות לפחות.

[יוסף חיים אוהב ציון]

אולי תוכל להיא דברי האבן האזל יותר בארוכה יש"כ.

[יהודה בן יעקב]

בבקשה
אבן האזל הל' גניבה ז, ה

ובעיקר מה שכתב הרמב"ם דאם חסרה פחות משתות מותר לשאת ולתת בה כתב הרא"ש בב"מ בתחלה דדוקא במטבע מותר להוציאה ביפה שגם אחר יקח מזה שנותן לו ביפה, אבל חפצים שאין עומדין להוציאה אסור להונות אפי' פחות משתות, ואח"כ כתב או שמא גם בשאר חפצים הוי דרך מו"מ בכך ועד שתות הוי בכלל דמי מקח, ובחו"מ סי' רכ"ז סעיף ו' פסק המחבר דיש להסתפק בזה כספיקו של הרא"ש, אבל מדברי הרמב"ם בפרק י"ב מה' מכירה מוכח דבשאר דברים חוץ ממטבע אסור להונות דכתב שם בהל' א' אסור להונות כו', ובהל' ב' וכמה תהא הונייה ויהי' חייב להשיב כו' ובהלכה ג' היתה ההונייה פחות מזה בכ"ש. כו' אינו חייב להחזיר כלום ומוכח מדבריו דרק לענין חזרה מהני פחות משתות ולא לענין איסור אונאה.
ויש להוכיח זה יותר ממה דלכאורה סותרין דברי הרמב"ם זא"ז דכאן כתב שכל פחות משתות רוב בני אדם מוחלין בו במשא ובמתן, ושם בהלכה ג' כתב שכל פחות משתות דרך הכל למחול בו, אבל לפי"מ שבארנו דדעתו דבשאר חפצים אסור לכתחלה מיושב שפיר דדעתו דבדיעבד שלא לתבוע האונאה דרך הכל למחול בו, אבל לכתחילה לא אמרינן אלא דרוב בני אדם מוחלין ואין מקפידין אם נתאנו בפחות משתות ולכן גבי סלע שפיר כיון דעומד להוצאה ורוב בני אדם מוחלין יקחו אותו ביפה ולא יקפידו, וכיון דרוב יקחו א"כ אפי' אם יחוש דזה שנותן לו עכשיו הוא ממיעוט המקפידין נמי אין אונאה כיון דרוב אינם מקפידין הוא יוכל להוציאה וכמש"כ הרא"ש, אבל בשאר חפצים לכתחלה אסור להונות דילמא הוא מהמיעוט ורק בדיעבד אמרינן דדרך הכל למחול ומשמע דאפי' שלא להחזיר אונאה לא הוי מהני רוב, דהמתאנה יטעון אני מהמיעוט המקפידין, ואף דבריש המניח לא אמרינן הכי אלא להיפוך דאפי' ע"י רוב אין להוציא ממון יש חלוק גדול דהתם אמרינן דלא מכר לו אלא כד, אבל הכא ודאי היה אונאה ורק דאנו באין בטענת מחילה וצריך דוקא ודאי מחילה דזהו הוצאות ממון מהמתאנה ופשוט, עכ"פ נתברר דעת הרמב"ם דאסור להונות בפחות משתות ובודאי אלים ודאו של הרמב"ם מספיקו של הרא"ש והוא ברור להלכה: