גוראריה כתב:מותר לתת כסף למי שרוצים, חוץ מלגוי, משום בל תחנם.
אבל זה לא שום פדיון כי אין לזה שום משמעות.
אז הבה ונמקד את השאלה: האם כשאדם נותן לשני כסף ומגדיר זאת כפדיון הבן, אם יש בכך משום בל תוסיף.
באותה מידה אפשר לשאול זאת גם על ישראל הפודה את בתו, או את בנו השני.
י. רבינוביץ כתב:גוראריה כתב:מותר לתת כסף למי שרוצים, חוץ מלגוי, משום בל תחנם.
אבל זה לא שום פדיון כי אין לזה שום משמעות.
אז הבה ונמקד את השאלה: האם כשאדם נותן לשני כסף ומגדיר זאת כפדיון הבן, אם יש בכך משום בל תוסיף.
באותה מידה אפשר לשאול זאת גם על ישראל הפודה את בתו, או את בנו השני.
נו ברור. אני פירשתי זאת וכתבתי "לפדות את בנו" וכו'. ודכוותך לגבי ישראל הפודה את בתו וכו'.
אוצר החכמה כתב:וע"פ זה אפשר להבין דעת שאר הראשונים שסוברים שנשים עוברים בבל תוסיף שלדעתם נשים אינם בכלל בגדרי אלו המצוות שאינן מחויבין
אוצר החכמה כתב:אישה שתניח תפילין הלא התפילין הם חפץ מצווה רק היא פטורה ממנו וממילא המעשה מעשה מצווה, לעומת זאת אחרי שהתורה פטרה בן של הכהן, אין כאן דבר שהוא בר פדייה, וכשם שאין מקום לפדות יוצא דופן, כי אין כאן בכור, גם בן כהן אין שום מעשה מצווה בפדייתו (כמו הבן הנולד לישראל מבת כהן ולוי), והווה כמעשר את המים והמלח.
מעיין כתב:אני מסכים עם אוצר החכמה
וארחיב קצת את הדברים
גדר בל תוסיף, ואינו מצווה ועושה, ניתן לדיון לשים בהן את קו ההבדל הנכון ובאמת אין גדרן מבורר ממש
יש ראשונים הסוברים שגם אשה במצות שאינן מחיובין עוברים בבל תוסיף, בעוד ששאר ראשונים סוברים וכן הלכה, דמקיימין מצוה כאין מצווה ועושה
אבל הא ודאי, שאם אוכלים מצה לשם מצוה למשל בח' סיון או ביום אחר, אין מקיימים שום מצוה אפי' כאינה מצווה ועושה
ומ"מ נמצא במ"א ריש סי' ש"ח וכפי הבנת המחה"ש שם, דלו יהא שלא יהא איסור בהנחת תפלין בשבת, אף שיהי' פטור, אז הי' הדין במי שמניח שמקיים המצוה כאינו מצווה ועושה
ולכאורה מה החילוק בין מניח תפלין בשבת - לאוכל מצה בח' סיון - וצ"ל שדוקא מה שנכנס בגדר המצווה ורק נפטר מסיבה צדדית מדרשא דקראי, זה נגדר כנפטר מהמצוה אבל עדיין נכנס בגדר המצוה, והיינו שהתורה רק פוטרת שבת מחיוב הנחת תפלין [אי נימא כצד שאין איסור בדבר], וכן התורה פוטרת נשים ממצוות שהזמן גרמא, אבל הם עדיין בגדר המצוה,
אבל לעולם לא נאמר שהתורה פטרה את כל הימים מימות השנה ממצה וסוכה, אלא להיפך מצוות אלו נגדרים דוקא בזמן וכל שאר הזמנים לא נכנסו בגדר המצוה כלל, הבן הדבר והמבחן
וע"פ זה אפשר להבין דעת שאר הראשונים שסוברים שנשים עוברים בבל תוסיף שלדעתם נשים אינם בכלל בגדרי אלו המצוות שאינן מחויבין
וע"פ זה כתבתי באשכול אחר להסביר גדר אכילת מצה כל שבעה [שכידוע דעת הגר"א בזה, ואני הסברתי את הדבר מכיון שונה ע"פ הדברים הנ"ל] שמקיים מצוה כאינו מצווה ועושה, שכיון שסוכ"ס יש פסוק שבעת ימים תאכל מצות, ואף שמדרשא דקראי נפטרים כל הימים מהחיוב מ"מ אפשר דנכנס עכ"פ בגדר המצוה ולכן מקיימים בזה מצוה כמי שאין מצווה ועושה.
אלא שבניגוד להצעתך, כאן נחלקת השיטה, שלפי דבריך אליבא דדעתי, לכאורה:
כהן או לוי שפטורים ובכל זאת נותנים אותן בתורת מצוה, לא עוברים בבל תוסיף. שכן, יש כאן חפצא ממין התורה כגון מעות הפדיון, או ראשית הגז, או זרוע לחיים וקיבה, ובדומה לבחירת האשה אם להלביש על עצמה את חיוב הטלית, הכהן והלוי בוחרים אם להלביש את חיוב המתנות על עצמם או לא.
אוצר החכמה כתב:הטענה שלי היתה שבפדיון הבן צריך להיות בן שצריך לפדותו, ובנו של כהן אינו דבר שצריך לפדותו, וכמו שהוזכר למעלה שהפודה את בתו אין זה אינו מצווה ועושה, כי לא פדה דבר הראוי להפדות, כך הפודה בן כהן אינו נקרא אינו מצווה ועושה כי לא פדה דבר הראוי לפדותו.
משא"כ באישה שהיא פטורה מללבוש טלית של מצווה, אבל וודאי כשלבשה לבשה בגד הראוי לעשות בו מצווה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 101 אורחים