1. האם במקרה של לקח שפחה לעובריה, היא טבלה ואעפ"כ העובר הוא מקנת כסף?
2. אם טבלה אמו אחר שילדה - מדוע הוא נימול לשמונה, הרי הוא מקנת כסף! אמנם יש מקנת כסף שנימול לשמונה, אבל מדובר במקום שהיא טבלה לפני הלידה ולא במקום שהיא טבלה לאחר הלידה שאז מדובר במקנה כסף. במקרה הזה, לכאורה, הרמב"ם כותב שאם טבלה אמו לאחר שילדה הרי זה נימול לשמונה. מה הפשט בזה? (השאלה נשאלה למרות דברי הכ"מ שלהלן, כי לכאורה אין נפק"מ אם מדובר בשפחה ע"מ שלא להטבילה או בלקח שפחה לעובריה)
בכ"מ על אתר:
ומ"ש ואם טבלה אמו אחר שילדה וכו'. לא קאי ארישא דלקח שפחה לעובריה דל"ש ילדה ואחר כך הטבילה או הטבילה ואח"כ ילדה נימול ליום אחד דהא לא הוי טעמא אלא משום דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אלא למאי דסליק מיניה דהיינו לקח שפחה ע"מ שלא להטבילה קאי.
בשו"ת הרמב"ם סימן קס"ד:
שאלה ילמדנו רבי' פרוש יש יליד בית שנימול לאחד ויש יליד בית שנימול לשמונה, יש מקנת כסף שנימול לאחד ויש מקנת כסף שנימול לשמונה, ויפרש כל חלק משניהם לחוד כמנהג הדרתכם, וכפי דעת מי ההלכה בהם, ושכרכם כפול מן השמים.
התשובה השני חלקים מן אלה הארבעה חלקים מבוארים, וזה, שיליד בית נימול לשמונה, ידוע, וכן מקנת כסף נימול ליום אחד, ביום קניתו. ואפילו קנה עבד קטן לבדו ביום שנולד, חייב למולו בו ביום, לפי שדין יום קנית מקנת כסף כדין השמיני לנולד ברשותו. אבל אם קנה שפחה לבדה וקנה עוברה לבדו, כגון שהיתה השפחה לאחד והעובר לאחד - וזה אפשר, שיהיה הגוף לאחד והפירות לאיש אחר - אז נעשה זה העובר מקנת כסף בפני עצמו. אבל הואיל ונולד ברשותו וכבר קנאו וקנה לאמו קנין גמור קודם לידתו, הרי זה העובר, כשנולד, נימול לשמונה והוא מקנת כסף. וזהו החלק השלישי, שנאמר בו יש מקנת כסף נימול לשמונה. ואם קנה שפחה בגלל עוברה לבד או שקנה שפחה על מנת שלא להטבילה לשם עבדות, הרי הנולד, אף על פי שנולד ברשותו והוא יליד בית בלא ספק, ואפילו נתעברה אמו ברשותו וילדה, הרי הוא נימול ביום שנולד, לפי שזה הנולד דינו כדין מקנת כסף וכאילו היום קנאו ר"ל ביום הולדתו, הואיל ואין לו דבר בגוף האם, לפי שלא קנה אותה אלא בגלל עוברה, ר"ל שיהיה לו כל מה שתלד, או מפני שאמו לא טבלה [ואינה] בכלל שפחות ישראל, כדי שיהיה בנה יליד בית, לפי שאין מתיחס לביתו אלא מי שמחזיק בדתו, כמו שאמר באנשי בית אברהם והם האוחזים בדעתו והמחזיקים בדתו, לא העבדים והשכירים הכופרים, כי אלה אינם אנשי ביתו. וכן זאת השפחה, שלא טבלה, אינה מן אנשי ביתו, ולכן בנה אין דינו דין יליד בית, אלא נימול ביום שנולד. ואם טבלה אמו אחר שילדה, נימול לשמונה, אבל אינו דוחה שבת, לפי שזה היותר קרוב אל השכל ולפיו עושים תמיד, שלא ידחה שבת כלל אלא ליליד בית, שטבלה אמו לשם עבדות ואח"כ ילדה. וכתב משה.