פורום אוצר החכמה

ברמב"ם פ"ו מהלכות יסוה"ת מבואר דמצוה לשרפו. ועיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ק"י בס"ת שכתבו אחד כשהיה נחשד מאוד שהוא מכת המאמינים בשבתי צבי שבור שחיק טמיא ואחר זמן נתברר הדבר שכן הוא שהוא מכת הרשעה וכתב דמצוה לשרפו אף שבעת שכתב הס"ת לא היה אלא נחשד אך בתשובת הגאון בעל נו"ב ז"ל שם בסימן קי"ב אות ג' מבואר דאם לא היה בעת הכתיבה רק נחשד אין לשרפו רק טעון גניזה ע"ש. וכתב בשו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תשע"ד בספר תורה שכתבו אחד מהקראים אף שהרמב"ם ז"ל מונה אותם בכלל המינין אפ"ה לא ישרף דלא נקראו מינין לענין זה כלל ומי ששורף אותה עובר משום לא תעשון כן אלא טעון גניזה ואסור לקרות בו בצבור ע"ש:

ראיתי לגדולים שנחלקו אם מותר לקרות בספרים הנדפסים ע"י מינים ומצרים וכו' ולא ידעתי מקום הספק שהרי זה ידוע שעכשיו אין עבודת כוכבים שניחוש לזה אלא אפקירותא בעלמא ובודאי לס"ת תפילין ומזוזות דצריך לשמה והאזכרות לשם קדושת השם ואינם עושין כן פסול אבל הדפסת ספרים דאין איסור אא"כ מכוונים לעבודת כוכבים ובזה לכל ידוע שאין שום חשש בזמנינו זה ולכן פשוט שמותר וכן מנהג העולם [ראיתי בשם הרדב"ז שהתיר למכור ס"ת פסולה לבני מקרא ולענ"ד צע"ג]:

(ג) בסי' פ"ה סוף סעי' ב' מביא בשם שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' ס"ו שנשאל על אודות מיסיאנרים /מסיונרים/ שהדפיסו תנ"ך שלנו ושיקוץ שלהם בכרך אחד אם רשאין להסיר השיקוץ שלהם וללמוד מתוך התנ"ך, ושכותב לחלק בין כתבו נכרי או יהודי אפיקורס שצריך לגונזם, ובין יהודי מין שצריך לשורפן.

וברצוני להעיר שציטטה זאת איננה משקפת מסקנתו של המהר"ם שיק ז"ל בתשובתו שם מה שהסיק להלכה בזה, כי המהר"ם שיק מלבד מה שכותב כשלעצמו לצדד צדדי היתר אילולי שמדברי האחרונים לא משמע כן, כותב בסיפא דדבריו שכל הויכוח בזה הוא אם המיסיאנרים בעצמם הם המדפיסים, אבל לפי הנראה אין הכת הרשעים ההם מדפיסים בעצמם אלא הם הבעלי דברים ובעלי הדפוס אחרים הם והפועלים בעבודתייהו תרידו /טרידו/ ואינם מכוונים לשם ע"ז, וא"כ זה מחשב וזה עובד לא אמרינן, ורק להרמב"ם אפשר דאסור משום שנקרא על שמם ומ"מ אין לאבדם דהרי בגוי שכ' שם כ' דיגנז, לכן מסיים ופוסק בזה"ל: וה"נ אם יודע ויתברר שהפועלים אחרים הם א"כ ספריהם כשאר ספרים שהדפיסו גוים וקרינן בהו ואסור לאבדם עכ"ל, הרי דס"ל להמהר"ם שיק דלהלכה קרינן בהו, ורק מוסיף לאחר מיכן וכותב, דאבל למעשה בודאי בעל נפש ירחיק מהם [ואגב, בהפלוגתא שבין הדברי חיים וחמיו שכבו' מזכיר בדבריו, מכריע המהר"ם שיק שם כחמיו כדיעו"ש].

וכהאמור ס"ל גם הגר"ש קלוגר ז"ל בספרו שו"ת שנות חיים בשו"ת סתם סי' מ"ב, דאם הם אין עושין בעצמו רק מדפיסין ע"י אחרים הר"ז דומה למה דאמרינן דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן, ולכן מסיים דדעתו נוטה להתיר ולמצוא בכך זכות לרבים בלי ימצאו עיון בלי דעת, וכהמהר"ם שיק מסיים גם הגרש"ק וכותב, דאבל בעל נפש ודאי יזהר מהם ומספריהם, ובפרט אם נדפסו מצורף לטמא ימ"ש, ודאי ראוי ליזהר בזה במה דאפשר עיין שם [ויעוין בס' לקוטי תשובות ח"ס (לנדון תשכ"ה) סי' פ"ב שנדפסה תשו' מעניינת מהמהר"ם שיק ז"ל (מכת"י) על אודות ספרי הרמ"ד, ודעת הח"ס עליהם עיין שם].

יענקלה הכונס כתב:בסי' רפ"ד בשעה"צ ס"ק א כתב "ובתנ"ך הידועים הנדפסים ע"י המינין, מוטב יותר שיקרא ההפטרה בחומש ולא בם". ולא התיר לשרוף הכתבי קודש שנכתבו ע"י המינין.
אגב, מה כוונתו "הידועים"-האם היה בזמנו איזה דפוס ידוע של מינין?

יענקלה הכונס כתב:בסי' רפ"ד בשעה"צ ס"ק א כתב "ובתנ"ך הידועים הנדפסים ע"י המינין, מוטב יותר שיקרא ההפטרה בחומש ולא בם". ולא התיר לשרוף הכתבי קודש שנכתבו ע"י המינין.
אגב, מה כוונתו "הידועים"-האם היה בזמנו איזה דפוס ידוע של מינין?