פרי יהושע כתב:אליהו בן עמרם כתב:ב'בל תאכילום' של קטן מצאנו משמיה דתרומת הדשן (פסקים ס'ב) שהוא מצד שלא ירגילוהו בעבירות, ולכשיגדיל יבקש לימודו.
וזה לכאורה לא שייך בהאכלת איסור לגדול.
אגב, טעם זה קצת צ'ע לענ'ד, וכי אם יאכילוהו 'פעם אחת' כבר יתרגל?
מאי שנא מ'התרגלות' של שור המועד שרק בשלוש פעמים נחשב ש'התרגל' לנגוח?
זה בהחלט לא שייך לשור המועד זה לא טבע נרכש לאכול דבר איסור, אלא אם אתה לא מרגיל את הקטן שהדבר הזה אסור ויש להיזהר ללא לאכלו ממילא הוא יאכל
איך שהבנתי, כוונת מר לומר בפשטות כך:
הטבע הבסיסי של כל אדם משעת לידתו - לאכול ולעשות הכל ללא כל מניעה (ובלשון מושאלת: "מועד לאכילת ועשיית כל דבר")
במצב כזה, צריך "להרגילו" (לחנכו) להימנע מכל מיני איסור, אכילה ועשייה.
ולכן, מי שכן מאכיל אותו דבר איסור, הרי משאיר אותו ב"טבעו" - לאכול כל דבר. וזאת משמעותו של "הרגל" עבירה, לא ממש "להרגילו" שוב ושוב (כמשמעות הפשוטה של רכישת הרגל) אל להשאירו ב"טבעו" והרגלו.
וקצת צ"ע בזה, כיון שקשה לומר על כל עשיית איסור, שזה טבעו והרגלו של אדם מלידתו (בחינת "עייר פרא יוולד"), הרי יש איסורים שגם האדם בעצמו מבין שאסור לעשותם (כגון חבלה, גניבה והיזק), ומ"מ יהיה בזה איסור "בל תאכילום" (כגון באופן שיאמר לו: חבול/גנוב וכיוצ"ב, כדאיתא במשנ"ב שמ"ג ס"ק ד: "דכל איסורי תורה אסור להאכילם או לצוותם שיעברו", ומקורו כמדומני בראשונים ביבמות קי"ד).
אך ניתן לבאר את דברי מר באופן אחר קצת:
אין הפשט שאם יאכיל את הקטן "פעם אחת" כבר יתרגל לעבירות, שכן בפעם אחת של אכילת איסור - אין באמת "התרגלות" לאכול דבר איסור.
אלא שצריך להרגיל אותו
להימנע מאכילת שקצים ורמשים, וממילא אם מאכיל אותו דבר איסור אפילו פעם אחת, הרי זה בניגוד למה שהוא צריך להתרגל אליו.
והחידוש בדבר, שעל אף שמי שצריך "לחנכו", כלומר "להרגילו" בעשיית מצוות והימנעות מאיסורים - זה אביו בדווקא.
ומכל מקום, כל אחד (ולאו דווקא אביו) מחויב לא "לקלקל" את ההתרגלות הזאת שאביו מחויב בה, אפילו ב"פעם אחת".
יישר כח!