ויקרא פרק יט, כ
''ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע''
ולמדין מכאן שאינו עובר אלא בגמר ביאה [ולא בהעראה כשאר איסורי עריות] עי' רמב''ם הלכות איסורי ביאה פרק ג הלכה טו ''המערה בשפחה חרופה ולא גמר ביאתו פטור עד שיגמור ביאתו'' [ונמצא דשכבת זרע לאו דוקא]
והנה עי' גמ' כריתות דף יב עמוד ב
''אמר ר"ל מודה ר"מ לחכמים שאם אמרו לו שנים בעלת שפחה חרופה והוא אומר לא בעלתי מהימן דאי בעי אמר להון לא גמרתי ביאתי''
ויש לעי' מהו הכונה ''לא גמרתי ביאתי'', והנה ע''כ העדים ראו רק כדרך המנעפים, ונראה פשוט שבעלמא אינו יכול הנואף לומר שאפי' לא העראה, שהרי חזקה שבעל, ונראה שה''ה יש חזקה שגמר ביאתו, וא''כ צ''ב כונת הגמ' שנאמן שלא גמר ביאתו [ואולי קאי למ''ד שבעי מירוק הגיד עי' יבמות נה]