שהחיינו או שהגיענו?

[דבי אליהו]

לא מצאתי מי שאמר את הדברים שלהלן ואפשר דלית בהו מששא. אודה לת"ח דהכא שיאירו את עיני.

ברכת שהחיינו נזכרת במשנה פעם אחת בלבד "בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו" (ברכות ט ג). כך בדפוסים שלנו. אבל בכ"י קאופמן ופרמה "שהגיענו לזמן הזה". וכך גם הגירסא במשנה שבירושלמי.

בתוספתא ברכות שבדפוסים ארבע פעמים "שהגיענו לזמן הזה" ללא "שהחיינו", אבל בפרק ו הלכה י, פעם אחת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" ופעמיים "שהחיינו". אלא שבכ"י ערפורט ובדפוס ראשון ליתא כלל "שהחיינו" ותמיד רק "שהגיענו לזמן הזה".

ובבבלי נזכרת הברכה י"ב פעמים ותמיד בלשון "שהחיינו".

ולשון "שהגיענו" מוקשה משתי פנים. ראשית למה אין הברכה נזכרת בשלמותה או על פי תיבה ראשונה שלה - שהחיינו. ושנית הרי בברכת שהחיינו הלשון היא "והגיענו" ולא "שהגיענו".

על פי כל זה נראה לומר שמטבע ראשון שתקנו חכמים במשנה הוא ברכת "ברוך שהגיענו לזמן הזה". ואח"כ הרחיבו את הברכה והוסיפו "שהחיינו וקימנו". וקים שהוא ארמי איננו כלל במשנה ובתוספתא (להבדיל משרש קום העברי המצוי שם). ובדניאל פעם אחת "חיא וקים" (ו כז).

ובירושלמי נראה להדיה שהוא מחלוקת: "רבי יעקב בר זבדי בשם ר' חייא בר אבא אמר קנה אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ניתן לו אומר ברוך הטוב והמטיב. ר' בא אבוה דרבי בא מארי בשם רבי אחא קנה אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה." (ברכות ט).

[שבענו מטובך]

ראה גנזי שכטר, א, 454:

גנזי.JPG (90.18 KiB) נצפה 1539 פעמים

[דבי אליהו]

יש"כ.
אם כך מה שהוספתי הוא שכך גם בכ"י של המשנה וגם הראיה שאין קים ארמי בלשון משנה ותוספתא.

[במסתרים]

וקים שהוא ארמי איננו כלל במשנה ובתוספתא (להבדיל משרש קום העברי המצוי שם). ובדניאל פעם אחת "חיא וקים" (ו כז).

תהלים קיט כח קימני כדברך

[דבי אליהו]

במסתרים תבכה נפשי.

ציינתי שבמשנה ובתוספתא (כמדומני) שאין קים ארמי והבאתי את דניאל לציין את הצרוף "חי וקים" כמו "שהחיינו וקימנו". והרבה במדרשים ובתלמוד "חי וקים".

אבל בתנ"ך יש פעמים אחדות קים. המקום שציינת, אבל גם תהילים קיט קו, יחזקאל יג ו, רות ד ז, ושבע פעמים באסתר ט.

ונ"ל ש"חי וקים" הוא כפל הדבר במילים שונות. שאמנם תיבת קים הרבה משמעויות וגוונים יש לה אלא שבארמית משמעה גם חי כפשוטו כמו שמצינו בפסחים ד. "אמר ליה אייבו קיים אמר ליה אימא קיימת אמר ליה אימא קיימת אמר ליה אייבו קיים"

ובניגוד ל"חי וקים" שאינו כלל במשנה ותוספתא, הרי השרש "נגע" והמילה "זמן" מצויים שם. אמנם יש להבחין שבכל מקום הזמן הוא המגיע ואילו בברכה אנחנו מגיעים אליו.

[במסתרים]

.

מנעי קולך מבכי.

חשבתי שרצית לאחר את נוסח "וקיימנו" כיון ששורש "קים" [=חי] בא לנו מהארמית, ועל זה הראיתי שהוא נמצא כבר בתהלים [והוא יחידי (כמדומני) במשמעות זו, ולכן הבאתי דווקא אותו].
ואם לא לזה נתכוונת, לא אמרתי כלום.

בענין "הגיענו לזמן" או "הגיע הזמן לנו" יל"ע איך לפרש את ברכת ערבי פסחים "והגיענו הלילה הזה" [לפי גירסא זו שבמשניות וכו'].

[דבי אליהו]

עת לבכות ועת לשחוק.

שמחתי בדבריך.

אנסה להבהיר את דברי (גם לעצמי). השרש "קים" הוא צורתו הארמית של השרש העברי "קום". צורת "קים" על נטיותיה נמצאת גם בתנ"ך כמו מלים ארמיות אחרות. למשל המילה "זמן" מצויה בתנ"ך ואף היא שאולה מן הארמית ששאלה את המילה מפרסית.

"קים" אין משמעותו בהכרח "חי" אלא שבארמית הוא משמש גם במשמעות זו. אינני בטוח שבתהילים קיט כח קימני משמעו חייני. אפשר שהוא כמו "ואתה ה' חנני והקימני" (תהילים מא יא) כלומר והעמידני על בוריי.

לא עצם הופעת השרש "קים" בברכת שהחיינו היא העדות לאיחור של "שהחיינו וקימנו" שהרי אפילו במקרא מופיע "קים". העדות לאחור לזמן המשנה היא העובדה שדווקא במשנה ובתוספתא לא מצאנו צורת "קים" וק"ו לא צורת "חי וקים", ולעומת זאת מצאנו את שניהם בגמרא ובמדרשים.

אכן בכ"י קאופמן בדעת ר' טרפון "הגיענו הלילה הזה" (ובדפוסים שלנו ליתא כלל "הגיענו..."). נראה שמשמעו הגיענו אל הלילה הזה או שהגיענו את הלילה הזה. ובדעת ר עקיבא הוא חותם "יגיענו למועדים ולרגלים". ובהגדות פותחים כר' טרפון, ושלא כדעתו שאין חותמין, דווקא חותמין כדעת ר עקיבא. ואולי לכן תקנו את פתיחת הברכה, על פי חתימתה, ל"ללילה הזה". מעניין לציין שבחתימת ברכת הגאולה התנועה היא הדדית. אנחנו נגיע אל המועדים, אבל אלה "באים לקראתנו".

[במסתרים]

אולי יש ללמוד פירוש "קיימני כדבריך" מפסוק קרוב "חייני כדבריך".

[דבי אליהו]

אולי יש ללמוד פירוש "קיימני כדבריך" מפסוק קרוב "חייני כדבריך".

נראים דבריך מדברי. אם כן מצינו שקים במשמעות חי, שהוא לשון ארמי מובהק, הנמצא בדניאל ובגמרא ובמדרשים, מצוי גם פעם אחת במקרא בתהילים קיט. מה אתה רוצה לומר בזה?

עוד מצאנו בתהילים קיט שרש "תאב" שלוש פעמים והוא ארמי ונמצא הרבה בדברי חכמים. אבל במקרא אינו נמצא אלא בתה' קיט. וגם ואתקוטטה (פס' קנח) הוא משרש קוץ, ויש צד"י עברית שהיא טי"ת בארמית כמו קיץ - קיטא, צהריים - טיהרא ועוד.