האם מתר לבנות ישראל לכבס בנהר

[גם זו לטובה]

בב"ב נז:

א"ר יוחנן משום ר' בנאה בכל שותפין מעכבין זה את זה חוץ מן הכביסה שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה ועוצם עיניו מראות ברע א"ר חייא בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה

וראיתי שכתב הגריש"א (צהר ח)

מלשון הגמ' דקאמר אין דרכן להתבזות, משמע שאין בזה משום סרך עבירה ואינה עוברת בזה עד"מ או יהודית, אף ששפת הנהר הוה מקום פרהס' ובנ"א עוברים ושבים שם, וע"כ משום שזה בגלל סיבת הכביסה הולכת כך לית לן בה, ואף שאלה המסתכלים בהם וו' הוי רשע

וע"ע אז נדברו ג,כד [ובבריתי שלום א,יד השיגו בחוצפה כדרכו]

סמ"ע קסא,ז הו"ד בש"ך שם.

לפי שאין דרך בנות כו'. פירוש, משו"ה אפילו המנהג בעיר שבנותיהן מכבסין על הנהר, מ"מ הבא לשנות ולומר אין רצוני שבתי תתבזה עצמה על הנהר הדין עמו, שאין הולכין אחר מנהג גרוע כזה, דאלת"ה קשה, הלא גם בשאר ענינים אם המנהג לעשותן בחצר אינו יכול למחות בו, שהרי כתב לפני זה ז"ל, וכן שאר דברים שאין דרך כו', דמשמע הא יש דרך הולכין אחריו, וק"ל:

בהא דאמרינן שאין להתסכל על הנשים וכו' כתב רגמ"ה

"שעומדות על הכביסה. בנהר אפי' נכריות משום שעומדות יחיפות ומגלות זרועותיהן שלא יגרה בעצמו יצה"ר"

משמע ששייך גם אופן שיעמדו שם בנות ישראל, אמנם שמא הכוונה עמדו באיסור [ובאמת עיקר מה שכתב אפי' נכריות היינו משום דעכ"פ אין מצוי כ"כ שיעשו כן בנות ישראל]

אאל"ט היה בעבר אשכול האם מותר לאשה ללכת לברכה וים כשיש שם מציל, וכעת ל"מ.

[עקביה]

[ובאמת עיקר מה שכתב אפי' נכריות היינו משום דעכ"פ אין מצוי כ"כ שיעשו כן בנות ישראל]

אי משום הא לא היה לו לכתוב "אפילו", אלא "גם".

נשמע שכוונתו לומר שהאיסור פשוט יותר בבת ישראל מאשר בנכריה.
וכך מסתבר, שהרי א"א אסורה מדאורייתא באיסור חמור, ואילו גויה לא, ולכן פשוט יותר שאסור להרהר בבת ישראל.

[גם זו לטובה]

אגרו"מ אבה"ע ד,סב

. בדבר מקומות רחיצה לנשים שהשומר להציל כשח"ו אירע שאשה אחת מן הרוחצות נטבעת וצריך להצילה הוא איש, אם רשאה אשה שומרת דת לרחוץ שם, הנה מכיון שהמקום קבוע לרחיצת נשים הוא כמו בביתה ואין בזה משום פריצות בשביל אחד שנמצא שם שלא לכוונת פריצות אלא לכוונת מלאכתו והוא בשעה שהרבה נשים רוחצות שם שלא שייך איסור יחוד אף לפרוצים, וגם שברור שיענש ע"ז על שעסק בתאותיו שעי"ז לא היה שייך שיעשה מלאכתו לראות אם ח"ו יש צורך הצלה, וגם הוא יירא מלעסוק בזה דשמא יארע אז אחת שטובעת ולא ידע להצילה שאז ודאי יגלו כל הנשים שהיה זה משום שעסק בתאותיו ולא במלאכת הצלה ששכרוהו ע"ז וידינוהו בדיני מלכות כרוצח שלכן ליכא איסור ממש, אבל מ"מ נשים יראות השם ובפרט נשי ת"ח אין להן לרחוץ שם ובעליהן הת"ח יש להם להקפיד ולמונען מזה אם אפשר לפניו כי יש לחוש שמא נתן עיניו בה וישתדל לבא לביתה בשעה שאין בעלה בבית ויפתנה או יאנסה, ואף שהוא חשש רחוק ראוי לת"ח לחוש לזה קצת כשאפשר באופן שלום.

[שש ושמח]

חידוש שהאגרו"מ דן רק מצד חשש מעשה עבירה ממש ולא דן כלל מצד שגורמת הרהור למציל. ואולי משום שאין בתוספת אשה אחת חשש שדווקא היא תגרום לו הרהור.
מ"מ גם מצד עצם חוסר הצניעות בגילוי בשר לפניו היה נראה לאסור אם יש חשש שמהרהר בה.