תירוץ הכתב סופר - הפלא ופלא

[מתפעל]

בא ליישב קושיית הטורי אבן,
סתירת משניות. מצד אחד כתוב במו"ק שלא נושאין נשים בחג והגמרא מבארת שזה מצד ושמחת בחגך ולא באשתך, ומבואר שם בתוס' שזה לימוד גמור מהתורה. ומצד שני בביצה אומרת המשנה שלא חולצין ולא מייבמין ביו"ט מצד שמא יכתוב שטר. וקשה הרי ראינו שזה מצד דאורייתא של ושמחת בחגך.
הטורי אבן מיישב באופן די קשה, שמדובר על ראש השנה ששם אין מצות שמחה וזה קשה שהרי הוא בעצמו בשאגת אריה העלה לבסוף שכן יש מצות שמחה בר"ה.
הכתב סופר (או"ח סי' קל"ח) מיישב באוקימתא מעניינת:
אדם נשא אשה, ואחר כך התברר שהיו אלו קידושי טעות והוציאה. אחר כך התחתן אחיו עם אותה אשה ונפטר בלי בנים ונפלה לפניו ליבום.
מצד ושמחת בחגך ולא באשתך אין בעיה כי אין לו שמחה שהרי כבר היתה נשואה לו בעבר, אבל מצד דרבנן שאין כותבין שטר אסור.

קודם כל, להעמיד שהמשנה מדברת בציור כל כך רחוק, זה דחוק.
שנית, הרי היו קידושי טעות, ממילא מתברר שלא היה נשוי לה, ואם כן למה לא נחשבת לאשה חדשה שתהיה לו בה שמחה?

[אוצר החכמה]

שנית, הרי היו קידושי טעות, ממילא מתברר שלא היה נשוי לה, ואם כן למה לא נחשבת לאשה חדשה שתהיה לו בה שמחה?

כיוון שלא רק קידשה אלא נשאה כדרך איש ואשתו ס"ל שלא מיקרי חדשה.

לא ראיתי בפנים אבל למה לא נגיד פשוט שמיירי שמי שמייבם רק כדי לקיים המצווה ואילולי זה לא היה נושאה (ואולי אפילו מתכוון להוציאה אח"כ) וא"כ אין לו שמחה.

[מתפעל]

צריך באמת לראות את הכתב סופר בפנים, אני רק קראתי מה שמובא בשמו.
חושבני שהוא מדבר רק בקידושין ולא שחי איתה. אם חי איתה, נראה לי שיהיה כבר אסור לאח להתחתן איתה.
לגבי שאלתך, המשנה במו"ק ח' ע"ב מונה גם את היבום בפירוש:
"אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו אבל מחזיר הוא את גרושתו".

[אוצר החכמה]

חייבים לומר שנשאה ולא קידשה כי האיסור הוא לשאת נשים במועד ולא לקדש אשה (שזה בעצמו מוזכר שם לגבי יו"ט).

(וכיוון שמותר לקדש, א"כ אם נאמר שאם היתה מקודשת ונתגרשה, מותר לנשאה, כ"ש אם מקודשת עתה, וא"כ לעולם יכול קודם לקדש ואח"כ לישא)

לא הבנתי מה שכתבת על המשנה, אני רציתי ליישב את קושיית הכתב סופר שביו"ט מדובר במי שכוונתו רק למצווה, ובמו"ק מדובר שמיבמה ע"מ שתהיה אשתו.

[אוצר החכמה]

אם חי איתה, נראה לי שיהיה כבר אסור לאח להתחתן איתה

אני לא חושב כך, יש מחלוקת תנאים באנוסת אביו, אבל אנוסת אחיו לא נאסרת.

[מתפעל]

"חייבים לומר שנשאה ולא קידשה כי האיסור הוא לשאת נשים במועד ולא לקדש אשה (שזה בעצמו מוזכר שם לגבי יו"ט)."
אני מדבר על האח הראשון בנישואין או הקידושין הראשונים. אלו היו בטעות והיו ביום חול רגיל.

"וכיוון שמותר לקדש, א"כ אם נאמר שאם היתה מקודשת ונתגרשה, מותר לנשאה, כ"ש אם מקודשת עתה, וא"כ לעולם יכול קודם לקדש ואח"כ לישא)"

חידות לי דבריך, אם היתה מקודשת ונתגרשה מותר לנשאה? אתה מתכוון בחג? למה?


לגבי תירוצך, עכשיו אני מבין. אבל לא נראה לי שייך כי נתת דבריך לשיעורין, אחד יגיד שמתחתן עם אשה (לא ביבום) ואין הוא שמח כי עושה זאת רק עבור מצות פרו ורבו וכדומה. התורה קבעה שזו שמחה ובטלה דעתו.

[אוצר החכמה]

כוונתי לומר כך הרי לקדש מותר בחג ואין בו משום אין מערבין שמחה בשמחה 0שאל"כ מה להם להקשות על ייבום שיקשו על קידושין)
וא"כ אדם שקידש אשה היום ראשון של חוה"מ, מותר לו מחר לנשאה? ברור שלא. ואם גירש אותה או שהתברר שהיו הקידושין מקח טעות, מותר לו לנשאה?
וודאי שלא (וכי בגלל שגירשה או שהיה טעות הותר) א"כ איך אומר הכתב סופר שאם היה מקח טעות מותר, ע"כ שכוונתו שנשאה ולא רק קידשה והתברר שהיה מקח טעות.

לא נראה לי ששייך כאן נתת דבריך לשיעורים, כי נעמיד באופן שמינכר שאינו רוצה לייבמה וכו"ע ידעי שאינו עושה כן רק מחמת המצווה וכמו שכתבתי אפילו אינו מתכוון להשהותה תחתיו.

[מתפעל]

אתה צודק. אולי תמצא את הכתב סופר הזה ותביא לשונו?

אז אם הראשון נשא אותה וחי איתה קצת זמן ואח"כ התברר כקידושי טעות, האשה הזו נחשבת כאנוסת אחיו?
זה הגדר ההלכתי שלה?

[אוצר החכמה]

לעניין הזה אנוסת אחיו, מפותת אחיו, מקח טעות, הכל אותו דבר, הכוונה הא שבא עליה בלא קידושין כי זה הנפ"מ

כמובן שאפשר לעורר כל מיני שאלות של סבר וקיבל, וכדומה על מקח טעות בנישואין, אבל זה לא נוגע לתירוץ, כי הכת"ס יעמיד במקרה שאין שום ספק שהווה קידושי ונישואי טעות.