קריאת שם ע"ש אבות המשפחה - מ"ע דכיבוד אב ואם?

[שש ושמח]

מנהג ישראל מדורות קדומים לקרוא את הבנים בשמות זקניהם, בחייהם או במותם. וכמובן שהסבא מתכבד בזה, הם כשקוראים על שמו בחייו והן כשקוראים על שם הוריו. האם יש בזה קיום מ"ע דאורייתא של כיבוד או"א? והאם זה חיוב?

[יוסף חיים אוהב ציון]

יבי"א בארוכה.

[שש ושמח]

ייש"כ. אין שם (חלק ה - יורה דעה סימן כא) אריכות לגבי הנידון ההלכתי, אלא הציטוט דלהלן:

וכן בקדש חזיתיה להרב שדה הארץ ח"ג בתשו' (חיו"ד סי' כב), שנשאל אודות ראובן שנולד לו בן בכור, ורוצה לקרותו על שם אביו, ואשת ראובן רוצה לקראו על שם אביה בדוקא, ומפני אהבת השלום הסכים ראובן להענות לבקשת אשתו, אלא ששאל אם אין בזה משום זלזול בכבוד אביו, כיון שהמנהג שהבן הראשון נקרא על שם אבי הבעל. והשיב: בקשתי בספרי הקדש ולא מצאתי רמז לזה, אלא שמסברא נראה שכיון שכבר נהגו העולם לקרוא שם הבן הראשון כשם אבי הבעל, אם לא יעשה כן מגרעות נתן בכבוד אביו, דאשתני ממנהגא דעלמא, ותו דשמא לא יזכה שיולד לו בן שני, ונמצא שלא נקרא שם אביו בישראל, וקריאת השם הוא ענין גדול, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, מחיובא דקרא גבי יבם שיקרא שם המת בישראל. וגם שמעתי מפי מורי ורבי המאיר עיני חכמים הרב המופלא כמהר"ם מזרחי ז"ל. בעל ספר פרי הארץ, שאמר בשם חז"ל, כי שני בני אהרן נדב ואביהוא, נקראו על שם הוריהם של אהרן הכהן ואלישבע בת עמינדב, נדב הבכור נקרא על שם אביה: עמי - נדב, ואביהוא על שם אבי אהרן, כלומר: אבי - הוא. ונענשו ומתו שניהם בחיי הוריהם ע"י כמה סיבות, וכמ"ש: ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, דהיינו כילוי בנים, (ויקרא רבה פרשה ז סי' א), וגם מפני הסיבה ששינה סדר שמותם, כנ"ל, ולכן צריך להקפיד לקרות הבן הראשון על שם אבי הבעל. ע"כ.

והובאה תשובה זו בעיקרי דינים שבסוף השו"ע

עיקרי דינים כו ז.png (37 KiB) נצפה 7466 פעמים

ועדיין יש לדון האם זהו חיוב ממש.
אשמח לכל מידע בנידון.

[יוסף חיים אוהב ציון]

העונש הנורא לא מראה על חיוב?

[בקרו טלה]

-

[שבענו מטובך]

העונש הנורא לא מראה על חיוב?

ואנחנו ממאנים בנתינת עונש נורא כזה עבור 'עבירה' שכזו. הדרש יידרש, אך לא יחייב אותנו לפסוק הלכות על פיו ולבנות על זה תורה שלמה.

[בברכה המשולשת]

למיטב זכרוני בספרי המאספים על קריאת שמות (אינני זוכר כרגע את שמות הספרים, למיטב זכרוני יש ספר של הרב טהרני) יש ליקוט על זה.

[יוסף חיים אוהב ציון]

כתר שם טוב.

[שש ושמח]

האוצר שלי כרגע לא פעיל ואשמח אם יעלו לכאן מקורות לנושא [כמו שכתבתי, אינני מתעניין במקורות לעצם קיום המנהג אלא לגבי השאלה האם יש בזה מ"ע דכיבוד אב]. בתודה מראש למסייעים.

לעצם הענין, בפשטות יש לדמות נידו"ד לנידון הפוסקים לגבי אב שמוחה בבנו מלישא איזו אשה שחפץ בה, ושם כמדומני קיי"ל שאם האב מוחה בבנו משום שיש לו בזיון אם תנשא לבנו הבן חייב לשמוע לו, וא"כ ק"ו בנידו"ד אם יש בזיון לאב בכך שאין קוראים הצאצאים על שם משפחתו [שניכר שמה שאין הבן עושה כך הוא משום שאינו מחשיב את אבותיו כמו שרגילים להחשיבם] הרי אסור מדאורייתא להמנע מזה, ויש בזה משום ארור מקלה אביו ואמו.
וגם כשאין בזה בזיון, מסתבר מאד שכשההורה מבקש יש חיוב לשמוע לו כיון שזהו ענין שנוגע אליו.

[בברכה המשולשת]

לגבי אב שמוחה בבנו מלישא איזו אשה שחפץ בה, ושם כמדומני קיי"ל שאם האב מוחה בבנו משום שיש לו בזיון אם תנשא לבנו הבן חייב לשמוע לו.

כמדומני שנפסק בכה"ג חייב להקשיב לו רק אם זה באמת נכון, ולא אם האב מרגיש בזיון שלא כדין

[שש ושמח]

יתכן. מ"מ [גם] בנידו"ד מצוי שהרגשת הבזיון היא מוצדקת. "מוצדקת" הכוונה לפי איך שמתייחסים לזה רוב [או הרבה] אנשים ולא לפי איזה מד צדק אבסולוטי.

[טברייני]

ראשית יש לחלק בין מנהג הקוראים בחיים (רוב הספרדים) לאלו שאינם קוראים בחיים (רוב האשכנזים).

אם האב בחיים ומקובל לקרוא בשמו, הרי ודאי שהדבר גורם לו נחת רוח ויש בזה קיום מצוות כאו"א. ומה שאלה כלל יש כאן?!

אם האב אינו בחיים, דעת הגרח"ק ועוד רבים וגדולים שאין בדבר שום כבוד לאב, אך אם יש אלמנה, או שהסבא נפטר והאבא מתכבד בקריאת שם אביו, בוודאי יש בזה משום כאו"א. ושוב - מה שאלה יש כאן?!

חובה עלינו לשמח את הורינו בכל דרך שהיא, ובוודאי שאם אפשר בקל, על ידי קריאת שם, לגרום להם נחת רוח - מניין לנו הזכות לקרוא לילדינו קודם על שמות צדיקים קדושי עליון או להבדיל טל, רם, נר, ומעיין?!?!

[עזריאל ברגר]

חובה עלינו לשמח את הורינו בכל דרך שהיא, ובוודאי שאם אפשר בקל, על ידי קריאת שם, לגרום להם נחת רוח - מניין לנו הזכות לקרוא לילדינו קודם על שמות צדיקים קדושי עליון או להבדיל טל, רם, נר, ומעיין?!?!

א. למדתי לאחרונה את סימן ר"מ ביו"ד, ולא מצאתי שם דין ש"חובה עלינו לשמח את הורינו בכל דרך שהיא", אלא אדרבה, יש שם הגדרות ברורות מהו כבוד ומהו מורא. ומשנה שלימה היא "אלו דברים שאין להם שיעור" ולא נמנה שם כיבוד אב ואם, כי יש לו שיעור וגבול.
ב. קריאת שם הוא דבר קל?! זהו דבר שהילד שלך יהיה איתו כל חייו!

ולהעיר, שהרבי מליובאוויטש הורה כמה פעמים שקריאת השם שייכת דווקא להורים ולא להוריהם וכיו"ב, ואף הוא עצמו נמנע כמעט תמיד מלהתערב בקריאת שמות לילדים שנולדו.

[דרומי]

לכאורה פשוט שאי אפשר לחייב אדם לקרוא לבנו לפי רצון אביו.

ורק לחדד, וכי מה יעשה אם יש ויכוח בין אביו לאמו איזה שם לתת? ואם גם חמיו וחמותו מתערבים?...

פשוט שהאב והאם לבדם הם 'בעלי הבית' על השם והם המחליטים הבלעדיים ואינם חייבים לתת דו"ח לאף אחד.

ויש להוסיף יתירה מזו, שהאדם הוא 'בעל הבית' על השם שלו בעצמו, ואם אביו נתן לו שם כרצונו זכותו המלאה לקום בבוקר אחד ולהחליף את השם שנתן לו אביו לשם שהוא יותר מתחבר אליו...

[טברייני]

חובה עלינו לשמח את הורינו בכל דרך שהיא, ובוודאי שאם אפשר בקל, על ידי קריאת שם, לגרום להם נחת רוח - מניין לנו הזכות לקרוא לילדינו קודם על שמות צדיקים קדושי עליון או להבדיל טל, רם, נר, ומעיין?!?!

א. למדתי לאחרונה את סימן ר"מ ביו"ד, ולא מצאתי שם דין ש"חובה עלינו לשמח את הורינו בכל דרך שהיא", אלא אדרבה, יש שם הגדרות ברורות מהו כבוד ומהו מורא. ומשנה שלימה היא "אלו דברים שאין להם שיעור" ולא נמנה שם כיבוד אב ואם, כי יש לו שיעור וגבול.
ב. קריאת שם הוא דבר קל?! זהו דבר שהילד שלך יהיה איתו כל חייו!

ולהעיר, שהרבי מליובאוויטש הורה כמה פעמים שקריאת השם שייכת דווקא להורים ולא להוריהם וכיו"ב, ואף הוא עצמו נמנע כמעט תמיד מלהתערב בקריאת שמות לילדים שנולדו.

א. ממש אין שם הגדרות ברורות, אלא דוגמאות קלאסיות, ואטו שו"ע כי רוכלא ליתני וליזיל. (הרב בקשי דורון זיע"א כתב שאם השוו את כבוד ההורים לכבוד המקום, הרי מובן מדוע זו מצווה חמורה שבחמורות שהרי אין לזה גבול מידה וזמן.)

ב. אין הכי נמי, יש לדון בשמות מוזרים, אבל אברהם יצחק ויעקב מדוע לא? כי זה לא מצטלצל מספיק מודרני?!

ג. הרבי מליובאוויטש שמח מאוד בכל חסיד שקרא לביתו חנה. נכון מאוד שזו בחירה של ההורים ולא הסבים, ובגלל זה מצוות כיבוד הורים מכריעה.

[עזריאל ברגר]

חובה עלינו לשמח את הורינו בכל דרך שהיא, ובוודאי שאם אפשר בקל, על ידי קריאת שם, לגרום להם נחת רוח - מניין לנו הזכות לקרוא לילדינו קודם על שמות צדיקים קדושי עליון או להבדיל טל, רם, נר, ומעיין?!?!

א. למדתי לאחרונה את סימן ר"מ ביו"ד, ולא מצאתי שם דין ש"חובה עלינו לשמח את הורינו בכל דרך שהיא", אלא אדרבה, יש שם הגדרות ברורות מהו כבוד ומהו מורא. ומשנה שלימה היא "אלו דברים שאין להם שיעור" ולא נמנה שם כיבוד אב ואם, כי יש לו שיעור וגבול.
ב. קריאת שם הוא דבר קל?! זהו דבר שהילד שלך יהיה איתו כל חייו!

ולהעיר, שהרבי מליובאוויטש הורה כמה פעמים שקריאת השם שייכת דווקא להורים ולא להוריהם וכיו"ב, ואף הוא עצמו נמנע כמעט תמיד מלהתערב בקריאת שמות לילדים שנולדו.

א. ממש אין שם הגדרות ברורות, אלא דוגמאות קלאסיות, ואטו שו"ע כי רוכלא ליתני וליזיל. (הרב בקשי דורון זיע"א כתב שאם השוו את כבוד ההורים לכבוד המקום, הרי מובן מדוע זו מצווה חמורה שבחמורות שהרי אין לזה גבול מידה וזמן.)

ב. אין הכי נמי, יש לדון בשמות מוזרים, אבל אברהם יצחק ויעקב מדוע לא? כי זה לא מצטלצל מספיק מודרני?!

ג. הרבי מליובאוויטש שמח מאוד בכל חסיד שקרא לביתו חנה. נכון מאוד שזו בחירה של ההורים ולא הסבים, ובגלל זה מצוות כיבוד הורים מכריעה.

א. איני יודע מה כתב הרב בקשי דורון, אבל בשו"ע מפורש שיש דברים שלא חייב הבן לשמוע בקול הוריו, כגון לגבי בחירת בן זוג או לגבי הליכה ללמוד במקום אחר. ואם אומרים לנו "איזהו כיבוד" ומונים כמה דברים שהמשותף לכולם הוא לשרת את ההורים - מהיכי תיתי להוסיף שיש חובה לשמח אותם בכל דרך שהיא?!
ב. אם לך זה קל - יהי לך אשר לך. יש כאלו שלהם זה לא קל לוותר על נתינת שם שהם חפצים בו (ולא משנה מאיזו סיבה, אבל להם זה לא קל).
ג. לא אמרתי שזה לא משמח את ההורים, אלא שאין חובה גמורה לשמח אותם בכל דבר שהם רוצים, ומכיוון שזו לא חובה גמורה - לכן כשיש שיקולים אחרים אפשר להתחשב בהם.

[טברייני]

לכאורה פשוט שאי אפשר לחייב אדם לקרוא לבנו לפי רצון אביו.

ורק לחדד, וכי מה יעשה אם יש ויכוח בין אביו לאמו איזה שם לתת? ואם גם חמיו וחמותו מתערבים?...

פשוט שהאב והאם לבדם הם 'בעלי הבית' על השם והם המחליטים הבלעדיים ואינם חייבים לתת דו"ח לאף אחד.

ויש להוסיף יתירה מזו, שהאדם הוא 'בעל הבית' על השם שלו בעצמו, ואם אביו נתן לו שם כרצונו זכותו המלאה לקום בבוקר אחד ולהחליף את השם שנתן לו אביו לשם שהוא יותר מתחבר אליו...

אפשר לחייב, כי לא אני ולא אתה חייבנו אלא קודשא בריך הוא שאמר במעמד הר סיני - כבד!!!

שאלתך לחדודי מעולה, משום שכמו בכל דין כאו"א יש דיני קדימה ואב קודם לאם ושניהם לשווער ושוויגער.

אבל עיקר דבריך לא עולים בקנה אחד עם דבריי דלעיל, לא דיברתי על חובה או התערבות, דיברתי על חובת האבא הטרי לקרוא לרך הנולד בשם שיגרום נחת רוח לאביו. ואם הבן חושב שמדין 'בא לו' הוא יכול לשנות את המתנה שאביו נתן לו - יערב ויבושם לו.

[טברייני]

א. איני יודע מה כתב הרב בקשי דורון, אבל בשו"ע מפורש שיש דברים שלא חייב הבן לשמוע בקול הוריו, כגון לגבי בחירת בן זוג או לגבי הליכה ללמוד במקום אחר. ואם אומרים לנו "איזהו כיבוד" ומונים כמה דברים שהמשותף לכולם הוא לשרת את ההורים - מהיכי תיתי להוסיף שיש חובה לשמח אותם בכל דרך שהיא?!
ב. אם לך זה קל - יהי לך אשר לך. יש כאלו שלהם זה לא קל לוותר על נתינת שם שהם חפצים בו (ולא משנה מאיזו סיבה, אבל להם זה לא קל).
ג. לא אמרתי שזה לא משמח את ההורים, אלא שאין חובה גמורה לשמח אותם בכל דבר שהם רוצים, ומכיוון שזו לא חובה גמורה - לכן כשיש שיקולים אחרים אפשר להתחשב בהם.

א. איזהו כבוד - לענ"ד לאפוקי ממורא ולא לאפוקי ממה שלא נמנה. ויעיין מר בהמשך הסימן למשל סעי' ו' - עשו בשביל אבא, האם זהו שירות או כבוד לשם כבוד?! סעי' ז' - לעמוד לפניו, זה שירות או משמח לב?! סעי' ח' - השליכו כיס זהובים לא יכלימם - איזה שירות הוא זה?! טיפול פסיכולוגי?!

ב. גם לא קל לי לעשות להם קניות אבל זוהי חובתי. וממילא זה קל כמו שאני מתעטף בציצית מידי בוקר בלי לשים לב שהיא עשויה צמר ומחממת אותי עד זרא.

ג. כנ"ל, שיקולים מול מצוות עשה דאורייתא?!

[בברכה המשולשת]

יתכן. מ"מ [גם] בנידו"ד מצוי שהרגשת הבזיון היא מוצדקת. "מוצדקת" הכוונה לפי איך שמתייחסים לזה רוב [או הרבה] אנשים ולא לפי איזה מד צדק אבסולוטי.

נכון. אני התכוונתי רק לגבי הנדון המבואר שם, ולא לגבי נדון האשכול (שלגביו מבואר באר"י הקדוש שיש רוה"ק להורים בבחירת השם, ואה"נ שכאו"א הוא שיקול חשוב מאוד כאן, אם כך המנהג הקבוע בעדתם)

[שש ושמח]

חובה עלינו לשמח את הורינו בכל דרך שהיא, ובוודאי שאם אפשר בקל, על ידי קריאת שם, לגרום להם נחת רוח - מניין לנו הזכות לקרוא לילדינו קודם על שמות צדיקים קדושי עליון או להבדיל טל, רם, נר, ומעיין?!?!

א. למדתי לאחרונה את סימן ר"מ ביו"ד, ולא מצאתי שם דין ש"חובה עלינו לשמח את הורינו בכל דרך שהיא", אלא אדרבה, יש שם הגדרות ברורות מהו כבוד ומהו מורא. ומשנה שלימה היא "אלו דברים שאין להם שיעור" ולא נמנה שם כיבוד אב ואם, כי יש לו שיעור וגבול.

כמובן שהנידון כאן הוא מדין מורא ולא מדין כיבוד, שכיבוד הוא צרכי הגוף בלבד ומורא הוא מה שנקרא אצלנו הבעת רגשי כבוד, וכמפורש בברייתא קידושין ל"א ב'

איזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו כיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא

ופשוט שגדרי מורא [וגם כיבוד] אינם רק מה שכתוב בשו"ע, אלא המצוה היא לנהוג באביו כפי שנוהגים באדם שמכובד עליו, לפי מנהג המקום והזמן. הרי בפסוק לא כתוב גדר המצוה, וחז"ל קבעו לפי מנהגי מקומם וזמנם. [למשל לא עומד במקומו ולא יושב במקומו מסתבר שיש מקומות שאין בזה משום מורא וא"כ אין בזה איסור כלל].
ולמשל, פשוט שמי שעורך שמחה חייב מדאורייתא להושיב את אביו במזרח ואם לא עשה כן ביטל עשה דאיש אמו ואביו תיראו, ויתכן גם שהוא בכלל מקלה אביו ואמו.

[טברייני]

ופשוט שגדרי מורא [וגם כיבוד] אינם רק מה שכתוב בשו"ע, אלא המצוה היא לנהוג באביו כפי שנוהגים באדם שמכובד עליו, לפי מנהג המקום והזמן. הרי בפסוק לא כתוב גדר המצוה, וחז"ל קבעו לפי מנהגי מקומם וזמנם.

וכמו שמנהג העולם לקרוא לילדיהם על שמות גדולי ישראל, איש איש ורבניו, כך ראוי להקדים ולקרוא על שם האב לפני הרב.

[עזריאל ברגר]

להעיר:
כבוד ומורא רבו שלמדו תורה וכבוד ומורא אביו - לפעמים זה קודם ולפעמים זה קודם, כמבואר בארוכה בדברי חז"ל ובפוסקים וכו'.
ובפרט אם אביו הוא גם מחסידיו של אותו אדמו"ר - על כגון זה ראוי לומר "הוא ואביו חייבים בכבוד רבו".

[דרומי]

בעל התניא נתן לבנו הראשון את שם רבו ולבנו השני את שם חותנו.

והיה בזה איזה שקו"ט, ואיני זוכר כרגע המקום.

[שש ושמח]

אם האב אינו בחיים, דעת הגרח"ק ועוד רבים וגדולים שאין בדבר שום כבוד לאב

מה המקור?

[עזריאל ברגר]

בעל התניא נתן לבנו הראשון את שם רבו ולבנו השני את שם חותנו.

ולבנו השלישי - את שם אבי-אבי-אביו (אבי אביו - הוא עצמו נקרא על שמו).

ומעניין שמכל בניהם של אדמו"רי חב"ד - רק אחד נקרא בשמו של הבעש"ט, ואף זה בצירוף שם נוסף (אדמו"ר מהרי"נ - רבי ישראל נח - מניעז'ין, בנו של אדמו"ר הצ"צ).
וכמדומני שבאופן כללי - העדיפו האדמו"רים עצמם לתת שמות מהמשפחה הקרובה על פני שמות צדיקים.

[טברייני]

להעיר:
כבוד ומורא רבו שלמדו תורה וכבוד ומורא אביו - לפעמים זה קודם ולפעמים זה קודם, כמבואר בארוכה בדברי חז"ל ובפוסקים וכו'.
ובפרט אם אביו הוא גם מחסידיו של אותו אדמו"ר - על כגון זה ראוי לומר "הוא ואביו חייבים בכבוד רבו".

אבל רבי שיש לו כבר מאות ואלפי ילדים שנקראו על שמו, אינו שמח כאב שקוראים לנכדיו על שמו. ולכאורה ראוי להקדים את האב. כך נראה לי אבל לא ניסיתי עדיין את שניהם...

[טברייני]

אם האב אינו בחיים, דעת הגרח"ק ועוד רבים וגדולים שאין בדבר שום כבוד לאב

מה המקור?

אינו מונח בכיסי כרגע, אבל זה מוזכר בדרך שיחה, ובשלל ספרי ליקוטי תשובותיו. וכמדומה שהובא גם בפסקים ותשובות ועוד. אך כנ"ל אינני זוכר כרגע.

[שייף נפיק]

אם האב אינו בחיים, דעת הגרח"ק ועוד רבים וגדולים שאין בדבר שום כבוד לאב

מה המקור?

אינו מונח בכיסי כרגע, אבל זה מוזכר בדרך שיחה, ובשלל ספרי ליקוטי תשובותיו. וכמדומה שהובא גם בפסקים ותשובות ועוד. אך כנ"ל אינני זוכר כרגע.

יש ספר שלם של ליקוטים מהגרח''ק על עניני שמות שהוציא הרב יברוב. כמדומה ששמו שמות בארץ. אם זה לא שם זה כבר טעון בדיקה..

[לענין]

מנהג ישראל מדורות קדומים לקרוא את הבנים בשמות זקניהם, בחייהם או במותם. וכמובן שהסבא מתכבד בזה, הם כשקוראים על שמו בחייו והן כשקוראים על שם הוריו. האם יש בזה קיום מ"ע דאורייתא של כיבוד או"א? והאם זה חיוב?

שמעתי במי שלא רצה לקרוא על שם אביו (אולי מפני שההורים היו גרושים, והוא חי עם האמא), והורה לו מרן הגריש"א שזה חיוב גמור לקרוא על שם האבא.

[צורב מתחיל]

יש נידון בקריאת שם על מי שנפטר צעיר. ויש נידון כשהבן קורא ע"ש אביו או אמו שנפטרו בגיל צעיר.
ומאחד שמעתי שהתייעץ עם כמה רבנים ואמרו להוסיף שם.
ומאידך שמעתי שיש המורים שזה קיום מצוה דאוריי' לקרוא בשם אביו ואין לחוש בזה.

[שש ושמח]

אם האב אינו בחיים, דעת הגרח"ק ועוד רבים וגדולים שאין בדבר שום כבוד לאב,

חזר בו הגר"ח וכמצו"ב.
והנה דעתו נראה שאם אין בזה תועלת לנשמת האב אין בזה שום ענין, ולכן מעיקרא סבר שכל הענין "זה טעות", ואחרי שראה את דברי העיקרי דינים בשם שדה הארץ שהובא לעיל הסיק שיש בזה תועלת לנשמת הנפטר, - ואינו מובן כלל, הרי ברור שאנשים מתייחסים לזה כבוד לנפטר, וא"כ שפיר יש לומר שאע"פ שאין בזה שום "תועלת לנשמת הנפטר" מ"מ יש בזה משום כיבוד אב.
ולכן גם אין ראיה ממה שמביא ממו"ק כ"ה ב' [וכן בעוד הרבה מקומות בש"ס מבואר שלפעמים קראו ע"ש הנפטרים], שי"ל שהוא משום כבוד ותו לא.

דרך שיחה.PDF

(211.7 KiB) הורד 152 פעמים

שמות בארץ.png (88.87 KiB) נצפה 7499 פעמים

[בית צדיקים]

מנהג ישראל מדורות קדומים לקרוא את הבנים בשמות זקניהם, בחייהם או במותם. וכמובן שהסבא מתכבד בזה, הם כשקוראים על שמו בחייו והן כשקוראים על שם הוריו. האם יש בזה קיום מ"ע דאורייתא של כיבוד או"א? והאם זה חיוב?

הרה"ק ר' דוד משה מקרעטשניף זיע"א אביו קרא לו את שמו 'דוד משה' על שם הרה"ק ר' דוד משה מטשורטקוב זיע"א. ר' דוד משה הנ"ל נולד לו בן ראשון הרה"ק ר' ישראל ניסן מקרעטשניף קרית גת זיע"א, וקראו לו 'ישראל' ע"ש הרה"ק מרוזין אביו של ר' דוד משה מטשורטקוב זיע"א כי אמר שמכיון שאבי קרא לי דוד משה על שמו יש לי כיבוד אב ואני יקרא לבני ישראל.
לר' ישראל ניסן מקרעטשניף ק"ג זיע"T נולד בן וגם רצה לקיים כיבוד אב וקראו לו 'שלום אליעזר זאב' 'שלום' ע"ש הרה"ק ר' שלום שכנא מפרהובישט אביו של ר"י מרוזין (כיום הוא הרה"צ שלום אליעזר אדמור ממיאלען שליט"א).

[חרסון]

וכמדומני שבאופן כללי - העדיפו האדמו"רים עצמם לתת שמות מהמשפחה הקרובה על פני שמות צדיקים.

בההיא משפחה, לכל הפחות בדורות המאוחרים, 'המשפחה הקרובה' הם-הם הצדיקים....

ולגבי הדורות הראשונים:

אדמו"ר הזקן קרא את שם בנו בכורו על שם רבו המגיד,
ואת שם בנו השני על שם רבו המלאך! (ודלא כמ"ש לעיל. נכון אמנם שהשם אברהם מופיע גם במשפחה ואכמ"ל בזה)
(ולא קרא למי מבניו ע"ש חותנו ר' יהודה לייב סג"ל. אמנם הנין, המהרי"ל מקאפוסט, נקרא על שמו)

אדמו"ר האמצעי קרא לבנו בכורו בשם 'מנחם נחום'. וכמדומה שהוא ע"ש הרה"ק מטשערנאביל! (לבנו השני קרא ברוך ע"ש זקנו).

נכדו של אדה"ז, הצמח צדק, נקרא בשם מנחם מענדל, ע"ש הרה"ק מוויטעבסק (להעיר שהסבא השני, ר' נח אלטשולר, היה מתלמידיו ומקושריו של הפרי הארץ. ומ"מ לא נקרא הילד בשמו של הסב אלא בשמו של הרב!...)

(אגב, גם הרלוי"צ שניאורסון, כמשל, העניק לשני בניו הראשונים שמותיהם של גדולים וצדיקים (מהדורות הראשונים ביותר של המשפחה), ורק לבנו השלישי קרא בשם אבי-חמיו)

ומעניין שמכל בניהם של אדמו"רי חב"ד - רק אחד נקרא בשמו של הבעש"ט

כדאי רק להזכיר:
לאדה"ז היו 3 בנים זכרים.
לאדהאמ"צ - 2.
לצ"צ 7 (והוא אכן 'כיסה' את רוב השמות האפשריים. ולהעיר מדבר פלא - שלא קרא שם ע"ש חותנו זיע"א!!)
למהר"ש 4.
לרש"ב 1.

כך שאין 'כמות' מספקת כדי לדון איזה שמות מצויים שם ואיזה לאו....

[עזריאל ברגר]

יישר כח על הסקירה.
לגבי בניו של הצ"צ - כמעט כולם נולדו לפני הסתלקות דודו-חמיו האדמו"ר האמצעי (ולהעיר, שהראשון שנולד אחרי הסתלקות זקנו אדה"ז - נקרא בשמו, ואילו בנו בכורו - נקרא בחצי שם אביו - שלום).
לגבי בן זקוניו הרבי המהר"ש - היו שם כנראה כוונות מיוחדות בקריאת שמו שמואל.
(ולגבי ר' יעקב - לא ידועה שנת לידתו, אבל לפי שנת נישואיו נראה שגם הוא נולד בחיי זקנו)

[לבי במערב]

אדמו"ר האמצעי קרא לבנו בכורו בשם 'מנחם נחום'. וכמדומה שהוא ע"ש הרה"ק מטשערנאביל!

ראה אג"ק כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע ח"ב ע' רסט.

אדמו"ר הזקן קרא את . . שם בנו השני על שם רבו המלאך! (ודלא כמ"ש לעיל. נכון אמנם שהשם אברהם מופיע גם במשפחה ואכמ"ל בזה)

ראה סה"מ תש"ט ע' 90. ס' התולדות - אדמו"ר מהר"ש (קה"ת, תש"ז) ע' 6. 'רשימת היומן' ע' פז (הפענוח - שם ע' שכא).

אגב: ר"י בן הצ"צ נקרא, בפשטות, ע"ש סב־אמו (חותן אדהאמ"צ).

[לבי במערב]

לנדון באשכול - להעיר מ'התוועדויות' תנש"א ח"ד ע' 207 הע' 8.

[עזריאל ברגר]

לענין השאלה עד כמה מחויב הבן לשמוע בקול הוריו - viewtopic.php?p=672956#p672956

[השמים שמים לה']

שמא יש מי שחקר את הענין לעומק?


האם יש בזה טובה לנפטר?

[ש. ספראי]

האם קריאת שם על שם אדם שנפטר, נועד לתועלת לתינוק, שיגדל כשמו של הנפטר ויגדל כמותו, או לטובת הנפטר? מרן הגר"ח שליט"א כתב לי פעמיים שאין בקריאת שם על השם הנפטר שום טובה לנפטר והוא נועד רק למזכרת, כדי שנזכור את האדם שנפטר, ע"י קריאת השם לילדינו. לכן הופתעתי לראות בספר "שמות בארץ" שמביא מרן שליט"א כתב שישנם אחרונים הסבורים שלנפטר ישנו נחת רוח מכך שקוראים לילד על שמו, וישנם אומרים שהשם טוב לתינוק, ובשם מרן החזון איש זצוק"ל אמרו שכשקוראים על שם הנפטר- הוא טובה לנפטר, וכשקוראים שם מפרשת השבוע, הוא טובה לתינוק. ואכן, בהערות בספר זה נרשם שמרן שליט"א שינה את דעתו בעניין ובעבר הורה הוא ששם על הנפטר הוא רק למזכרת. (מתוך מאמרי בענין שמות במשנת הגר"ח קניבסקי).

[יבנה]

יבמות כד.
"יקום על שם אחיו לנחלה אתה אומר לנחלה או אינו אלא לשם יוסף קורין אותו יוסף יוחנן קורין אותו יוחנן נאמר כאן יקום על שם אחיו ונאמר להלן על שם אחיהם יקראו בנחלתם מה שם האמור להלן נחלה אף שם האמור כאן לנחלה ולא ימחה שמו פרט לסריס ששמו מחוי אמר רבא אף על גב דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתאי גזרה שוה אפיקתיה מפשטיה לגמרי ואי לאו גזרה שוה הוה אמינא שם שם ממש ..."
מכאן https://www.etzion.org.il/he/%D7%94%D7% ... 7%95%D7%9D הערה 10
"10. ראה דיון בהנחה זו ביבמות כד ע"א. הרשב"ם ואבן כספי (דברים כה ו) סבורים שזהו פשט הפסוקים. הרמב"ן (ראשית לח ח; דברים כה ו) חולק. כראיה לדבריו מביא הרמב"ן את העובדה שבנם של רות ובעז קרוי עובד ולא מחלון. על מנת לחזק את דבריו, אבן כספי טוען שרות קראה לבנה מחלון אך השכנים קראו לו עובד."