הנה קי"ל (עפ"י משנ"ב שיובא להלן) דאמנם מצוות מדאורייתא צריכות כוונה, אך גם אם לא כיוון להדיא, אלא רק ב"סתמא" - יצא בדיעבד. והוא עפ"י חידושו של החיי"א בכלל ס"ח.
ולכאו' יש לחקור לפי זה בענין ""בל תגרע", מה הדין אם נטל ג' מינים בלבד, ולא כיוון "להדיא" שום כוונה (לא לשם מצוה, ולא לשם מטרה אחרת מותרת כגון "לנוי" או "לזכר" בעלמא), האם עבר או לא?
האם מדמינן ל"סתמא" לשם מצוה, כדברי החיי"א, או ש"בל תגרע" שאני, ולא אמרינן ביה "סתמא לשמה"?