תשלומין בשוה כסף בזמן הזה

[עושה חדשות]

מה מנהג בתי-הדינים היום, האם מאפשרים לשלם תביעת נזיקין בסחורה או מכונית וכיו"ב?

[פולסברג]

אולי תחכימנו, מה הצד שינהגו שלא כפי שנפסק להלכה שבמטלטלין אפי' סובין הוא מיטב?

[הוה אמינא]

היום לא מקובל שאברך שכבר התחיל ללכת בשבת עם פראק וניזוק - יתחיל להיות סוכן סיטונאי של סובין שקיבל מהמזיק...
כנראה פעם לא היה את הבעיה הזו. החיים השתנו. הסובין עדיין שווים בשוק, אבל לא כל אחד מוכן להיות סוחר.

[הפצת המעיינות]

ופעם רובו של עולם היו סוחרים והיום רובו של עולם הרי הם אברכים עם פראק בשבת. ופשוט.

[עושה חדשות]

לא שייך דוקא לפראק. ראובן פגע במכונית של שמעון, הנזק מוערך באלפי ש"ח. למחרת הביא ראובן לביתו של שמעון את כל החפצים דלהלן: 2 כסאות מנהלים, 5 חבילות האגיס, 4 מאווררי תקרה, 8 ספרים של חיים ולדר, 10 תבניות ביצים, מזגן נייד, משאבת חלב ידנית, כובע בורסלינו וכו' וכו', כל הפריטים במצב טוב, אולי אפילו חדשים מהאריזה. נשמע מאד מוזר שאפשר לשלם כך במציאות של זמנינו.

הפנו אתי לעיין בפסקי דין מבי"ד ירושלים כרך יג עמ' סח.

[יבנה]

לא הזכיר כאן שום הסתייגות בענין.
פתחי חושן חלק ו (נזיקין) פרק י - תשלומי נזיקין סעיף מג
מג. בא הניזק לגבות נזקיו, אמרה תורה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, והיינו העידית (היפה) שבנכסיו, ומ"מ אם יש למזיק מעות מזומנים ורוצה לשלם, אין הניזק יכול לתבוע שיפרע לו בשוה כסף(צט), ואם אין לו מעות, או שיש לו אלא שאינו רוצה לפרוע כי אם בשוה כסף, ויש לו מטלטלין וקרקעות, יש אומרים שהברירה ביד המזיק לפרוע במה שירצה, ויש אומרים שמעיקר הדין צריך המזיק לפרוע במטלטלין.
פתחי חושן חלק ו (נזיקין) - הערות פרק י - תשלומי נזיקין
(צט) ש"ך סימן תיט סוף סק"ג וט"ז שם, וכמו שאמרו בגמרא או כסף או מיטב, דגם כסף מיטב הוא, ודלא כדעת הרמ"ה שהוא יחיד בזה, ולא דמי להלואה שחייב לפרוע מעות כשיש לו, דאת שהלוהו משלם לו (עי' דיני הלואה פרק ב), משא"כ בנזקין ועי' תרומת הכרי.

[מאיר סובל]

הפנו אתי לעיין בפסקי דין מבי"ד ירושלים כרך יג עמ' סח.

נמצא באוצר,
פשוט להם שאכן הדין קיים בימינו, וכך פסקו שם למעשה. הצדדים שם הם איך שמים את הטיטולים והכוסות וכו', האם כמחירם לצרכן או כמכירתם לחנות.
אולי יש עוד נידונים נלווים.

[פולסברג]

היום לא מקובל שאברך שכבר התחיל ללכת בשבת עם פראק וניזוק - יתחיל להיות סוכן סיטונאי של סובין שקיבל מהמזיק...
כנראה פעם לא היה את הבעיה הזו. החיים השתנו. הסובין עדיין שווים בשוק, אבל לא כל אחד מוכן להיות סוחר.

זאת התורה לא תהא מוחלפת

[סגי נהור]

זאת לא שאלה של פראק או לא פראק, אלא של שינוי גמור של צורת המסחר. בימינו לאדם מן השורה אין מה לעשות עם 5 טון אבקת אפייה. אין לו איך ולמי לשווק את זה, ואע"פ שלסחורה כשלעצמה יש ערך נקוב, השווי של זה עבורו הוא אפס.
מהיבט אחר יש להעיר על הרשימה של הרב עו"ח, שבימינו כל מוצר שאינו חדש (מלבד רכב או רהיטים יקרים) אינו שווה כמעט מאומה (מלבד לבעל המוצר לבדו, שמטעם זה המזיק חייב לשלם לו, ודנו בזה פוסקי זמננו).

[פולסברג]

איני רוצה לדון אודות כל מוצר, אך בשכונתי קיימת לוח מודעות ואנשים מוכרים כל מיני דברים, דברים מיותרים מהמכירה וכו'.

ובכל אופן הרבה אנשים מוכרים וקונים ביד שניה וכדו', והשאלה היא אם אני חייב להניזק 500 ש''ח, אם אני יכול ליתן לו השולחן שלי.

ואיזה פוסק אמר שבזמה''ז אינו יכול?

ולכאו' אין בזה אפי' מצד ואהבת לרעך כמוך.

[גמח]

תשובה שקיבלתי מהגרמ"מ שפרן שליט"א.

1. בזמנינו שוה כסף הוא זיבורית שבזיבורית.

2. אבל אם אין למזיק כסף אי אפשר לחייבו למכור ולהביא כסף.

3. אבל הוא צריך לדעת שאם ישלם בדברים משומשים שוויים כמעט אפסי ועל 200 ₪ נזק הוא ישלם לדוגמא עם כל השולחן וכסאות של הבית או מכונת כביסה חדשה שכבר הופעלה. צריך להוריד הוצאות ההובלה ופרסום שכל זה מוריד מערך המכונה והשולחן.

4. ולכן בזמנינו אין מזיק יכול לשלם בשקי חול או במשטח בלוקים.

5. ולא שייך אי לא מזדבני הכא מזדבני במתא אחריתי.

6. וכ"ש שההובלה של שוה כסף יעלה הרבה כסף.

[צולניק]

גופי הכשרות המפרישים מעשר עני מחשבים את שווי המעשר נמוך הרבה משויו בשוק, מפני טורח העניים למכור את הסחורה.
ומדבריהם למדנו שעכ"פ יש שווי מסויים לסחורות מעין אלו.

[פולסברג]

תשובה שקיבלתי מהגרמ"מ שפרן שליט"א.

אולי אפשר להסביר לי דברי הגאון הגדול שליט''א, חד וחלק, מה השתנה בזמנינו.

בימים הקדמונים לא כל א' היה סוחר בכל מקצוע. וגם בזמנינו, בשכונתי, בהצ'ט של הנשים הם מוכרות כל דבר הבא ליד, יד שניה או שלישית...

ולכאורה הוצאת פרסום והובלה היו גם אז. לא כן?

[גם זו לטובה]

תשובה שקיבלתי מהגרמ"מ שפרן שליט"א.

1. בזמנינו שוה כסף הוא זיבורית שבזיבורית.

2. אבל אם אין למזיק כסף אי אפשר לחייבו למכור ולהביא כסף.

3. אבל הוא צריך לדעת שאם ישלם בדברים משומשים שוויים כמעט אפסי ועל 200 ₪ נזק הוא ישלם לדוגמא עם כל השולחן וכסאות של הבית או מכונת כביסה חדשה שכבר הופעלה. צריך להוריד הוצאות ההובלה ופרסום שכל זה מוריד מערך המכונה והשולחן.

4. ולכן בזמנינו אין מזיק יכול לשלם בשקי חול או במשטח בלוקים.

5. ולא שייך אי לא מזדבני הכא מזדבני במתא אחריתי.

6. וכ"ש שההובלה של שוה כסף יעלה הרבה כסף.

1-5 אותה טענה 1 זה הדין ו5 זה הטעם.
2 לא נוגע לדנידון דידן בעניין שו"כ בזמננו, אלא הוא דין הקיים מאז ומעולם.
4 -לא נתבאר טעם הדין, והכותב פתח דבריו ב"ולכן" ולא נתבאר כוונתו
6 מוזכר כבר ב3 

[פולסברג]

האם אני היחיד המרגיש שיש בדורינו מגמה לומר על כל דין שיכולים שאינו נוהג בזמה''ז מטעם זה או אחר...? מאיפה נהיה הרעה הזאת?!

[עזריאל ברגר]

האם אני היחיד המרגיש שיש בדורינו מגמה לומר על כל דין שיכולים שאינו נוהג בזמה''ז מטעם זה או אחר...? מאיפה נהיה הרעה הזאת?!

אתה לא היחיד.
ועד"ז יש כמה הלכות ש"נמחקו" מהשולחן ערוך בתירוצים דחוקים, ומעטים השומרים אותן, כגון ברכת הטוב והמטיב על יין, וקריעה על המקדש, וכו'.

[הוה אמינא]

האם אני היחיד המרגיש שיש בדורינו מגמה לומר על כל דין שיכולים שאינו נוהג בזמה''ז מטעם זה או אחר...? מאיפה נהיה הרעה הזאת?!

אם לא היה מדובר ברבנים חרדים מוכרים שיושבים על השורה הראשונה, היית שומע יותר את הביקורת.
לענ"ד הכל מגיע מלימוד "פשטות", ו"טעמא דקרא", במקום להשתעבד לפוסקים ולעמול בהם בתור תורה כמסירתה.
ואם שגיתי והוא רחום יכפר עוון.

[פלוריש]

כאן הציע שבזמננו לא ישלמו במטלטלין (ואף הציע לחוקק על זה חוק שיהיו לו תוקף משום שנתקן 'לטובת בני המדינה')

תשלום פיצויי נזיקין באמצעות מיטלטלין בזמננו - אהרן אורנשטיין.pdf

(137.02 KiB) הורד 14 פעמים

והיום ראיתי בפסק של ביה"ד ארץ חמדה-גזית על בית כנסת שמכר ס"ת שהופקד אצלו ללא ידיעת התורם, ולאחר מכן נמצא הספר כאשר הוחלפו בו יריעות וכו', שכתבו: "על פי ההלכה, זכותו של חייב לשלם את חובו גם ב"שווה כסף", דהיינו במטלטלין שערכם שווה לסכום החיוב (שו"ע חו"מ סימן תיט סעיף א). על כן, בנדון דידן, רשאים הנתבעים לשלם את חובם בהשבת ספר התורה לפי ערכו בשוק, גם אם אין זה ספר התורה המקורי. אומנם, אילו שוכנע בית הדין שאין מדובר כלל בספר שמקורו בספר המקורי, יתכן שבית הדין לא היה מאשר זאת למרות עיקר הדין, אך שורת הדין מאפשרת תשלום בדרך זו. לפיכך, משלא הוכח שאין זה הספר, מעמיד בית הדין את הפסק על שורת הדין" (https://www.psakim.org/Psakim/File/1577).

[עזריאל ברגר]

היום ראיתי בפסק של ביה"ד ארץ חמדה-גזית על בית כנסת שמכר ס"ת שהופקד אצלו ללא ידיעת התורם, ולאחר מכן נמצא הספר כאשר הוחלפו בו יריעות וכו', שכתבו: "על פי ההלכה, זכותו של חייב לשלם את חובו גם ב"שווה כסף", דהיינו במטלטלין שערכם שווה לסכום החיוב (שו"ע חו"מ סימן תיט סעיף א). על כן, בנדון דידן, רשאים הנתבעים לשלם את חובם בהשבת ספר התורה לפי ערכו בשוק, גם אם אין זה ספר התורה המקורי. אומנם, אילו שוכנע בית הדין שאין מדובר כלל בספר שמקורו בספר המקורי, יתכן שבית הדין לא היה מאשר זאת למרות עיקר הדין, אך שורת הדין מאפשרת תשלום בדרך זו. לפיכך, משלא הוכח שאין זה הספר, מעמיד בית הדין את הפסק על שורת הדין" (https://www.psakim.org/Psakim/File/1577).

פסק נאה ומתקבל.
ולפענ"ד אפשר לומר (כפי שביארו במקומות אחרים) שפסק כזה הוא אחת הסיבות לכך שמחתימים על בוררות "בין לדין בין לפשרה בין לשיקול הדעת".