סנהדרין נז' אמר ר"ל גוי ששבת חייב מיתה שנאמר יום ולילה לא ישבותו וכו' אמר רבינא אפילו ביום שני.
ובספר פנים יפות בפרשת נח הביא בזה"ל אמר רב הונא אפילו בשני בשבת, הקשה המהרש"א דהל"ל אפילו באחד בשבת וכו' עכ"ל. ולתרץ קו' זו הביא הפנים יפות את היסוד המפורסם שלו דדין גוי ששבת חייב מיתה הוא רק בשבת יום ואח"כ לילה כלשון הכתוב ע"ש באורך.
אך לא הבנתי את קושייתו מעיקרא, דהלא רש"י על אתר מתרץ קו' זו דנקט אפילו יום שני לרבותא, דלא תימא שהאיסור הוא רק אם קובע דת לעצמו כיום שבת ליהודים ולהבדיל יום ראשון לנוצרים [לאפוקי משיטת הרמב"ם], אלא אפילו סתם יום נמי חייב משום שחיובו הוא על עצם המנוחה והיום הראשון שאין בו שום יום שביתה הוא יום שני. וא"כ מה הוק' לפנים יפות.
ואילולא דמסתפינא אמינא דבדיבור הזה של רש"י שלטה יד הצנזורה ולפני האחרונים היה רש"י עם גירסא אחרת.
וחילי הוא, שהנה הכסף משנה כשהביא לשון רש"י הביא את הדוגמא של יום שבת ליהודים ויום שישי לישמעאלים. ואם כן לפי גירסא זו א"א לומר שיום שני הוא היום הראשון שבו אין שביתה כיון שיום ראשון הוא היום הראשון שבו אין שביתה לפי המוסלמים. וא"כ נראה שהיה להם את הנוסחא שהביא הכס"מ.
שמא יש למאן דהוא להחכימני בענין?
ואולי מאן דהוא ירצה שיעור שמסרתי בס"ד בענין זה הרי לפניכם [שיעור קליל ונחמד כראוי לליל שבת קודש]