עושה חדשות כתב:הנה לא התפרש לגמרי בדברי הפוס' מה שיעור של דבר כדי להיחשב סכנה לדחות איסורים וכד', האם אחד למאה או אפילו אחד לאלף וכד'. אבל לצורך הדיון דלהלן נניח שיש לזה גבול מסודר, וכגון אחד למאה. והיינו שמותר לחלל שבת כדי למנוע מאדם לחלות במחלה אשר אחד ממאה אנשים שחלו בה מת, אבל אם רק אחד מתוך יותר ממאה מת ממחלה זו, הר"ז חשש רחוק ואינו דוחה איסורים.
כעת יש לדון, באופן שהמוות מצוי במחלה זו בפחות מ1%, אלא שהסכנה מצויה באחוז גבוה יותר. כי מתוך מאה חולים יכנסו עשרה למצב של סכנה מוחשית, ויצטרכו לטיפול מאסיבי של מיכשור ותרופות חזקות, (לא תרופות שבשגרה כמו אנטיביוטיקה בזמננו אלא תרופות נדירות שיש להם תופעות לוואי מסוכנות שכדי לפתור אותם צריכים עוד טיפול וכו' מצבים מסובכים ורגישים), והסטטי' מורה שמתוך עשרים מסוכנים כאלו ינצלו י"ט ורק אחד ימות.
השאלה היא האם מתחשבים רק במקרי המוות בסופו של דבר, או שכל אלו שהיו בסכנה גמורה ולא ניצלו אלא ע"י פעולות עוצמתיות כנ"ל גם הם מצטרפים לחשבון.
כמובן שיכול להיות לנידון זה השלכה גם על סוגיית הקורונה, כי אם יש טענה שאחוז הנפטרים במחלה אינו כ"כ גבוה להצדיק פעולות של חילול שבת עבור פעולות של הצלה רחוקות כמו בידודים וכד', אבל אולי החישוב צריך להיות לא רק לפי הנפטרים ח"ו, אלא לפי כל אלו שחלו והיו במצב קשה ונצרכו לטיפול-נמרץ, אף שבחסדי שמיים ניתנה רשות לרופא וכו' וחייהם ניצלו.
אצטט כדוג' את דברי האבנ"ז ביו"ד סי' שכה. ז"ל "והנה בשהי' לו שני ילדים ושניהם נסתכנו מחמת מילה ואחד הבריא שמעתי מחכם א' שלא למול השלישי. והטעם דלכאורה אפי' שניהם הבריאו כיון שנסתכנו חזקה שגם השלישי יסתכן וסכנה דוחה שבת וה"ה מילה. אך ז"א דחזקה כשם שהראשונים הבריאו כן גם השלישי יבריא. וכיון שכל עצמך באת לומר שלא ימול השלישי משום חזקה. והרי החזקה מורה על הבריאות שגם השלישי יבריא. וזה אם שניהם הבריאו. אבל אם האחד מת ואין חזקה על הבריאות ועל הסכנה יש חזקה שגם השלישי יסתכן. ואם יבריא אם לא לא נדע. שוב אסור למולו. ויפה אמר. וא"כ בנ"ד כיון שגם השלישי נסתכן. הרי עכ"פ על הסכנה יש חזקה. ומכח זה הא' שהבריא אין חזקה שיבריא גם השני".
מה דעתכם.
למעשה כן התפרש בפוסקים לגבי יולדת אפילו שאחת לאלף לא מתה מלידה ובכל זאת מחללים עליה שבת כי יש הרבה יולדות ובסך הכול אם לא יחללו ימותו מתוכם .
ולכן בכל מקרה שמנהיגים הנהגה כללית כדוגמת יולדת בשבת שמתייחסת להרבה אנשים לאורך דורות ומקרבם יהיו כאלו שימותו , זה הותר וחויב מחמת פיקוח נפש ,ואפשר שזה בגדר חיוב לביה"ד לדאוג לתקן זאת כי הם ממונים על לא תעמוד על דם רעך ביחס לכלל . אלא אם כן כדברי החזון איש מדובר בעקירה גמורה של איסור תורה כגון נתיחת מתים שאז זה חילול השם שגם פיקוח נפש לא מתירו.
לכאורה בכל מקום שאדם צריך להישמר מדין פיקוח נפש יש חיוב לעבור עברות שהותרו מחמת פיקוח נפש להצלתו, ואפילו יש צד שאפשר לדייק מלשון הרמבם שוחי בהם הוא אפילו היכן שאין חיוב מצד פיקוח נפש , כשהמיתה יכולה להגרם מחמת קיום התורה שהיא תורת חיים וחי בהם , הרי יש חילול השם אם ימות בגללה ואפשר שזה היתר יותר רחב מעצם חיוב שמירת הנפש.
בכל אופן זה אינו פחות בהיקפו מחיוב שמירת הנפש והרי על שמירת הנפש חייבה תורה או גזרו חיוב רבנן על פיה גם בחששות מאוד רחוקים של אחד למיליונים אם זו תקנה למיליונים רבים שבסופו של דבר לולא היא מסתמא ימות יהודי לאורך הדורות . למשל כותל ליד המים שלא מבחינים שרעוע , אבל עצם העובדה שעומד ליד המים יוצרת מקור שיהפוך אותו בשלב כלשהו לרעוע ולכן אסור לעבור תחתיו , ניסיתי לחשב את הסיכון במעבר אחד ויצא לי בחשבון גס יותר מאחד לעשרה מיליון ובכל זאת אסרו.
לכן בציורים שהבאת שהסכנה היא לרבים צריך לעבור עבירות כאשר פרומיל מתים מהמחלה כאשר אלפים נמצאים בסכנת הידבקות.
אומנם ליחיד עצמו למרות שאין דין רוב כלשהו בפיקוח נפש , יש סכנות רחוקות ברמה של לא ניתנה תורה למלאכי השרת ולא חוששים להם וכאשר דבר זה הופך להיות הנהגה ציבורית למרות שציבור מסתכן בסך הכל כפי שאמרנו נאמר על כך שומר פתאים השם ואת זה אנו לומדים ממילה .
וכן יש ציורים רבים ליחיד שלמרות שהסכנה קיימת מכיוון שהאדם במבט מפוקח היה מעדיף להסתכן ולא לוותר על העיסוק למשל העולה באילן לצורך פרנסה יהיה שומר פתאים ולא יהיה חשש גם לרבים .
ממילא בסכנה ליחיד יש גבול עליון לחשש שמשתנה גם בעקבות הצורך ואם מעבר עבירות נלמד רק מהלכות פיקוח נפש כדרגתם יש מקום לשאלתך , אם כי לדעתי התשובה מצד פיקוח נפש היא במבחן התוצאה הסופית .
בזמנו התעסקתי בנושאים אלו בפירוט בהקשר לקורונה ואם אתה ואחרים מעוניינים אתם יכולים לעיין באשכול
viewtopic.php?f=17&t=53385&p=671846&hilit=%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91+%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A8%D7%AA+%D7%94%D7%A0%D7%A4%D7%A9#p671846