מקדש מלך כתב:מפנה קופות לאוצר כתב:תודה לרבנים דפה על הדיון המחכים,
ותודה לבירורם על האפשרות להקל לפי כל הצדדים פה בארצנו בערב שבת אחרי השקיעה. שיהיה אפשר להקל בשעת הדחק ובמקום אונס לעשות מלאכות עד כעשרים דקות ועוד אחרי השקיעה.
מה הסיבה?
כי אם אנו עומדים בתוקף שדעת המנחת כהן היא העיקר בהבנת ר"ת והכוכבים יוצאים כשלושים וחמש דקות לאחר השקיעה הנה מתברר שיהיה אפשרי להקל לעשות מלאכות עד כ20 דקות מהשקיעה.
ובפרט בוודאי בוודאי לגבי מנחה! שיהיה ניתן להתפלל עד ל35 דקות מהשקיעה כי רק אז יוצאים הכוכבים.
מה שאני רוצה לומר שמתוך שאנו מתעקשים על זה. ושהיא הדעה הרווחת והיותר אמיתית להלכה, זה הבסיס גם לדברים אחרים!
אני לא קולט מה שאתה רוצה, שכחת שיש גאונים וגר"א.
אנחנו מחמירים אליבא דשתי השיטות (ולא עוד אלא שנוקטים לעיקר כדעת הגר"א, כי הסוגיות הרבה יותר מרווחות על פיה), אלא שבשיטת רבינו תם אנחנו לוקחים את ההבנה העיקרית בדבריו, כפי שנהגו בודאות ברוב קהילות ישראל לכל הפחות בשלוש מאות שנה האחרונות (ומלבב אף לא מנסה להכחיש זאת, אלא שטוען שכולם טעו).
למה לא להקל בדרבנן כמו שנהגו אבותינו מאז ומעולם כדעת שלושים ראשונים, וכל החולקים זה על סמך דיוקים קלושים שנראה מכל הראשונים ורוב גדולי האחרונים שלא סברו כל הדיוקים הללו.
ולמה אתה אומר שהסוגיות יותר מרווחת כהגאון, האם ראית כל הקושיות על הגר״א במנחת כהן בקונטרס דבי שימשי להפר״ח בספר עמק הלכה בתשובות מהרי״ף, וכל התמיה על ר״ת הוא רק להשיטות שהמיל הוא 22 דקות, ולכן לא הקשו על ר״ת עד הגר״א.
שלש עשרה קושיות על שיטת המהר"ם אלשקר
ויש הרבה קושיות ודוחקים בשיטת הגאונים א. הרי בגמרא מבואר שעד צאת הכוכבים יממא היא, ולשיטת המהרם אלשקר שבשקיעה היא כבר ספק לילה והרי עדיין לא יצאו כוכבים, וצריך לומר שזה לפי רבי יוסי אבל לרבי יהודה באמת לילה לפני צאת הכוכבים.
ב. שבגמרא קורה לצאת הכוכבים חשיכה וכן ברמבם ובין השמשות ספק חשיכה, ודוחק גדול לקרוא חשיכה בזמן השקיעה שאור עדיין גדול.
ג. שבפסוק בנחמיה כתוב ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ומכאן למדו שעד צאת הכוכבים יממא היא, ואם אפשר לעבוד מעלות השחר למה לא עבדו עד צאת הכוכבים של ר״ת ששניהם אותו דרגא של אור.
ד. דוחק גדול לומר שאלו הכוכבים הנראים בדוחק גדול 18 דקות אחר השקיעה הם הבינונים ורק כמה כוכבים אחדים שיצאו לפני כן הם הגדולים, וכל אלפי הכוכבים שיוצאים אח״כ כולם קטנים, ולשיטת ר״ת אתי שפיר, שד׳ מיל אחר שקיעת החמה לשיטה שמיל היא 18 דקות עדיין לא יצאו רוב הכוכבים, ושפיר קרי ליה בינונים.
ה. הרי מבואר בגמרא שהכסיף וסילוק האדמימות היא במערב ולפי המהרם אלשקר צריך לדחוק שהכוונה היא במזרח רק מסתכלים במערב אם יש אור חזק שיכול להאדים את המזרח, אבל לשיטת ר״ת המציאות הוא בדיוק ככה ששעה אחרי השקיעה מסתלק האדמימות במערב, כמו שכתוב בגמרא שדקה וחצי אחרי השקיעה השנייה מסתלק האדמימות במערב.
ו. שהרמבם בפירוש המשניות פרק במה מדליקים לפי הגירסא בערבית שמובא בתשובת מהריף ובפירוש הרלבח על הרמבם בהלכות קידוש החודש, כתב שהכוכבים הבינונים הם בינונים בגודל ובאורה, ואם יש לדחוק שהכוכבים שיוצאים עשרים דקות אחרי השקיעה הם בינונים, זה רק בגודל, אבל בינונים באורה לא יתכן לקרות לכוכבים ראשונים שיוצאים לפני כוכבים שיוצאים שעה אח"כ שביניהם יש כמה דרגות של כוכבים.
ז. דאיתא בגמרא שמי שאינו בקי בזמן בין השמשות שידליק כשחמה בראש האילנות, ולשיטת הגאונים קשה דאיזה בקיאות צריך כדי לראות שהחמה שוקעת מהאופק, רק שזה תלוי אם יש הר או בנין שמסתיר את המערב אבל זה לא תלוי בבקיאות, רק לשיטת ר״ת הוא דבר שאינו ברור וצריך בקיאות לזה.
ח. ועוד שבגמרא איתא שביום המעונן שידליק בזמן שהתרנגולים שבים לכלובם, או בזמן שהעורבים נכנסים לקנם, והמציאות היא שלפעמים שבים התרנגולים סמוך מאוד לשקיעה, כך שאם ימתין עד שיראה אותם שבים לכלובם ואז רק ילך להדליק מאוד עלול להדליק אחר השקיעה וכש״כ לפי מה דקיי״ל שצריך להוסיף מחול על הקדש, ולפעמים שבים אפילו אחר השקיעה, והעורבים שבים הרבה אחר השקיעה, וכן משמע בתשובת הגאונים שזמן העורבים הוא אחר זמן התרנגולים, ואלי יש לדחוק שצריך להסתכל על הרבה תרנגולים ולראות מתי שרובם שבים או שמתחילים לשוב.
ט. עוד ראיה הביא בספר אורות חיים נגד שיטת המהר״ם אלשקר, דבירושלמי ריש פסחים איתא, ת״ר אין בודקים לא לאור החמה ולא לאור הלבנה וכי יש חמה בלילה וכו׳ ולשיטת הגאונים מאי פריך, הרי בוודאי יש אור החמה בלילה יותר מאור הלבנה.
י. לשון הגמרא לא כוכבים הנראים בלילה הוא מאוד קשה לשיטת הגאונים, שהרי יש הרבה דרגות בכוכבים, ואיך נידע איזה הבינונים, בשלמא לשיטת ר״ת, לא כוכבים הנראים ביום בא לשלול דרגת הכוכבים הנראים לפני שקיעה שניה, ולא כוכבים הנראים בלילה בא לשלול דרגת הכוכבים שנראים בחושך הגמור.
אבל לשיטת המהר״ם אלשקר בשלמא לא כוכבים הנראים ביום ניתן לפרש לפני השקיעה הראשונה, אבל מה לא כוכבים הנראים בלילה בא ללמדנו, אם הכוונה לכוכבים היוצאים אחר צאת הכוכבים, הרי על זה אנו דנים מתי צאת הכוכבים, ואם הכוונה כמו שכתב הגר״א ורבי אברהם בן הרמב״ם שהכוונה בלב הלילה ואחר תשעים דקות אחר השקיעה שהם הכוכבים הכי קטנים, עדיין לא ידענו איזה דרגא של כוכבים מדברים, שהרי התוכנים חלקו את הכוכבים לשש או שבע דרגות, ומה למדנו מזה שאמרו לא דרגא א ולא דרגא שש, עדיין לא ידענו אם דרגא ב או דרגא ה.
ואם נאמר שדרגא ב הוא בעצם בינוני שבדרגות בגודל, מספיק היה לומר לא כוכבים הנראים ביום אלא בינונים, ומה זה בא ללמדינו לא כוכבים הנראים בלילה.
יא. בגמרא ריש ברכות ובא השמש וטהר פירשו כל הראשונים שצאת הכוכבים זה כשטהר הרקיע מן האור, ולשיטת מהר״ם אלשקר צריך לדחוק שזה לאו דוקא, והכוונה שהוחלש האור.
יב. מהדין שחיוב ציצית הוא רק ביום כי כתוב וראיתם אותו, ולפי שיטת המהר"ם אלשקר הרי גם בלילה משקיעה ראשונה עד שקיעה שנייה יש שעה או קרוב לשעה ובקיץ ובמקומות צפוניים יותר משעה שאפשר לראות, ולמה פטורים אז מציצית, וצריך לדחוק שכיון שברוב הלילה אי אפשר לראות אז חז"ל פירשו כוונת הפסוק שעל הלילה פטורים מציצית
יג. לפי המהרם אלשקר נשאר הסתירה מפסחים לשבת, ומה שתירץ בגר"א שבפחים מיירי בצאת כל הכוכבים הוא דחוק קצת, כי סתמא בכל הש"ס צאת הכוכבים הולך על זמן לילה וכוכבים בינונים, ועוד לפי השיטה שהמיל הוא 18 דקות עדיין לא יצאו רוב המכריע של הכוכבים, ולפי השיטה שהמיל הוא 22 דקות למה נקרא יום אחר שכבר חשוך לגמרי מכל וכל.
.בתשובת הגאונים המקורית שנמצא בגניזה הקהירית מוכח שסברו כר״ת
והנה המהרם אלשקר העתיק רק חלק קטן מתשובת הגאונים, והתשובה בשלימותה מצאו בגניזה הקהירית, ונדפס בספר גנזי קדם, ושם הגאונים מאריכים מאוד בפירוש כל הסוגיא, וכותבים מפורש כמה פעמים שפני מזרח היינו צד מערב, ושאפילו אחר שנסתלק האדמימות במערב עדיין בין השמשות, ואם היה למהרם אלשקר כל התשובה, אינו מובן איך יכול לפרש דלא כר״ת, שהרי לשיטתו בוודאי צריך לומר שסילוק האדמימות היא במזרח ולא במערב שנמשך זמן רב אחר השקיעה הראשונה, ובתשובת הגאונים מבואר להדיא שאחר שתי דקות אחר השקיעה נסתלק האדמימות במערב, והרי אחר שתי דקות משקיעה ראשונה אפילו ממזרח לא נסתלק האדמימות הקלוש שיש שם בכלל, וכש״כ במערב אין רואים שום שינוי כלל אחר שתי דקות אחר השקיעה.
ומה שכתבו הגאונים אחר שקיעת החמה ואינה נראית אפילו בראשי דקלים, בע״כ צריך לומר שכוונתם על אור החמה ולא על החמה עצמה, שאם על החמה עצמה מה שייך לומר אחר ששקעה שאינה נראית אפילו על ראשי דקלים, לכן צריך לומר שכוונתם לא על החמה עצמה רק על אור החמה שנראית במערב, ששקעה החמה עד כדי שאינה נראה אורה ברקיע בגובה ראשי האילנות רק קצת למטה סמוך לארץ, ומצינו עוד ראשון שכתב לשון זה וסובר כר״ת והוא המהרח אור זרוע, שהביא פירוש ר״ת וכתב ול״נ שסוף השקיעה הוא כשאין החמה בראש האילנות, ואם כוונתו לשקיעה ראשונה ולזה קורא שקיעה שנייה מה זה שקיעה ראשונה.
ועוד שהגאונים כתבו שם שהתרנגולים חוזרים לכלובם בבין השמשות והעורבים חוזרים סמוך לחשיכה, ואז הוא סימן שצריך להדליק למי שאינו בקי, ולא מצינו שלפני שקיעה הראשונה יקרא בין השמשות, אבל אחר השקיעה אפשר להיקרא בין השמשות גם לשיטת ר״ת.
והנה המהרם אלשקר הביא גם מרבי נסים גאון ורבי אברהם בן הרמבם שכששוקעת עיגול השמש מתחיל בין השמשות, הנה רבי נסים גאון מיירי לעניין תפילת מנחה, ואין מזה ראיה לשאר דברים, שיש שיטה באחרונים שגם לפי ר״ת אסור להתפלל מנחה אחר השקיעה, וכן משמע מדבריו שכתב שצאת הכוכבים הוא בכוכבים קטנים, ורבי אברהם בן הרמבם משמע גם שצאת הכוכבים הוא כר״ת שהרי כתב לא כוכבים הנראים בלילה הכוונה שנראים בלב הלילה, לכן נראה יותר לומר שסבר כשיטת המרדכי ויש אומרים שזה גם שיטת הראבן שבין השמשות הוא מתחילת השקיעה עד סוף ד מיל, וגם המהרם אלשקר נראה שעיקר מה שרצה הוא להחמיר מהשקיעה ולא להקל אחר ג רבעי מיל.
בעניין המנהג
אני לא מכחיש וגם לא מאשר, אי אפשר לדעת מה נהגו לפני מאתיים שנה, והבאתי כמה ראיות שיש שנהגו הרבה יותר מזמן המנחת כהן, החפץ חיים אומר שמנהג כלל ישראל 72, המהרשג כותב שברוב המקומות נוהגים 72, וכבר הבאתי כמה מקורות על מקומות שנהגו תשעים דקות ואף יותר.