שינון בעל פה לפני ברכת התורה

[תוכן]

היום ראיתי אב ובנו בן השמונה? בדרך לשחרית, והבן רצה להגיד משניות בעל פה לאביו, ואביו לא הסכים כי לא אמר עדיין ברכת התורה. האם האב צודק, או כיון שהבן חוזר על המשניות כמו שהוא אומר אשרי ללא שום חשיבה וללא שום לימוד, אין זה נחשב לימוד תורה ומותר לשנן לפני ברכת התורה.

[דרומי]

השאלה תמוהה, פשוט שאסור לומר שום דבר לפני ברכת התורה, וגם נמצא מקום להקל במקרים מסויימים הרי דוקא בגלל שהילד הוא קטן צריך האב לחנכו בדרך הישרה למען גם כי יזקין לא יסור ממנה.

[תוכן]

השאלה תמוהה, פשוט שאסור לומר שום דבר לפני ברכת התורה, וגם נמצא מקום להקל במקרים מסויימים הרי דוקא בגלל שהילד הוא קטן צריך האב לחנכו בדרך הישרה למען גם כי יזקין לא יסור ממנה.

למה זה כל כך פשוט, הרי אינו לומד תורה.

[דרומי]

אם הוא לא לומד תורה אז באמת חבל על הזמן של האבא...

[יאיר]

השאלה תמוהה, פשוט שאסור לומר שום דבר לפני ברכת התורה, וגם נמצא מקום להקל במקרים מסויימים הרי דוקא בגלל שהילד הוא קטן צריך האב לחנכו בדרך הישרה למען גם כי יזקין לא יסור ממנה.

למה זה כל כך פשוט, הרי אינו לומד תורה.

פשוט שפשוט. הגר"א אסר אפילו הרהור (שנאמר "והגית")
ויש גם מעשה שבטעות הרהר במה שנגלה לו בלילה (אלפי חידושים עמוקים מאוד על פס') ונשכחו ממנו (אחרי מספר ימים חזרו)

[עליך עיננו]

במ"ב כתב שאם מעתיק מספר אין זה לימוד כי אין כונתו אלא להעתיק אבל שינון משנה פשוט שהוא לימוד גמור וכי משום שיודע בע"פ אינו לימוד?
ולא גרע ממה שאומרים פסוקים של ברכת כהנים אחרי ברכת התורה שלא מתכוונים ללימוד..

[תוכן]

במ"ב כתב שאם מעתיק מספר אין זה לימוד כי אין כונתו אלא להעתיק אבל שינון משנה פשוט שהוא לימוד גמור וכי משום שיודע בע"פ אינו לימוד?
ולא גרע ממה שאומרים פסוקים של ברכת כהנים אחרי ברכת התורה שלא מתכוונים ללימוד..

אין זה לימוד, כי הוא לא חושב כלום על מה שהוא אומר, אלא כסומא בארובא ודומה למעתיק. ומה שאומרים פסוקי ברכת כהנים, בודאי עיקר התקנה היה לחשוב על מה שאומרים.

[תוכן]

השאלה תמוהה, פשוט שאסור לומר שום דבר לפני ברכת התורה, וגם נמצא מקום להקל במקרים מסויימים הרי דוקא בגלל שהילד הוא קטן צריך האב לחנכו בדרך הישרה למען גם כי יזקין לא יסור ממנה.

למה זה כל כך פשוט, הרי אינו לומד תורה.

פשוט שפשוט. הגר"א אסר אפילו הרהור (שנאמר "והגית")
ויש גם מעשה שבטעות הרהר במה שנגלה לו בלילה (אלפי חידושים עמוקים מאוד על פס') ונשכחו ממנו (אחרי מספר ימים חזרו)

כאן אינו מהרהר כלום, אלא כאילו אומר אשרי.

[יאיר]

מכך שאחרי ברכות התורה אומרים פסוקי ברכת כהנים ומשניות ואף צריך לזהר בזה לאומרם מיד אחר הברכה, דצריך ללמוד אחר ברכות התורה, מוכח שגם אמירת פסוק שאמרת מאות פעמים בחיים הוי לימוד. וכן אשרי וכיו"ב.

[עזריאל ברגר]

מכך שאחרי ברכות התורה אומרים פסוקי ברכת כהנים ומשניות ואף צריך לזהר בזה לאומרם מיד אחר הברכה, דצריך ללמוד אחר ברכות התורה, מוכח שגם אמירת פסוק שאמרת מאות פעמים בחיים הוי לימוד. וכן אשרי וכיו"ב.

פסוק - תורה שבכתב.
אבל מהמשנה והברייתא שאחרי ברכות התורה - אכן ראיה ברורה, שלימוד נקרא גם לומר דבר שאנו אומרים מאות פעמים בשנה (ובשביל מי שמבוגר אחרי 60 שנה של אמירה - מדובר על יותר מ20,000 פעם שהוא חזר על המשנה הזאת...), וכמדומני שקשה למצוא יהודי שומר תומ"צ שאינו בקי בזה בע"פ, ומסתמא רבים אומרים את זה וקשה להם לחשוב על מה שהם אומרים (אלא "מאן ממטי אסא לבי מלכא" וכיו"ב).
וכ"ש וק"ו מי שעתה חוזר על שינונו (ומי שמאזין לו) - שמסתמא הוא כן חושב על דבריו כדי לא לטעות בהם.

[יאיר]

הזכרתי פס' כי הרב תוכן השווה זאת לאשרי

[הרואה]

גמרא מפורשת אם למשנה צריך לברך, ונפסק שכן.
ומשנה היינו שינון כבכל מקום. לימוד משנה בעיון זה כבר גמרא.