אם לא יהיה חסד רגע אחד בעולם - העולם יחרב?

[אדיר במרום]

בעלון של מרן ר' גרשון אדלשטיין שליט"א, פרשת ויגש, הובא דבר שלא ידעתי.
שלא רק אם לא יהיה בעולם תורה רגע אחד העולם יחרב, אלא גם אם לא יהיה חסד.
הנפש החיים כותב את זה כמדומני רק על תורה, לא?

[צופה_ומביט]

התינח חסד, מן הסתם אין רגע בעולם בלי חסד, עוד יותר מצוי מתורה. אבל איך נפרנס עבודה לפי זה?

וראה שם בתוי"ט שבזמן שאין קרבנות יש העסק בתורת קרבנות. האם בכל רגע יש מישהו בעולם שעוסק בתורת קרבנות דייקא? המגן אבות מוסיף גם תפילות שכנגד תמידין [או בכלל ענין התפילה שהיא עבודה שבלב], וכן תענית עיי"ש. וגם אם נאמר שאין רגע בלי תפילה, עכ"פ רואים מהתוי"ט שלא הטרידה אותו כלל השאלה הזו, ואת הרע"ב עוד יותר לא הטרידה שאפילו לא שאל מה כשאין ביהמ"ק. ואכן בתירוץ הראשון שלו נוקט התוי"ט שם שכוונת המשנה בשביל מה נברא העולם, ולא שעדיין צריכים דברים אלו להתקיים כל רגע ורגע. וגם לשון הרע"ב משמע כך. וממילא גם תירוצו השני של התוי"ט לא חוזר בו, ועכ"פ בוודאי לא נוקט שצריך שיהיה זה כל רגע ורגע, אלא די במה שבכללות העולם עדיין ישנם דברים אלו, וגם אם לא כרגע - יהיו אחר כך, כי יש עדיין אנשים שעוסקים בזה באופן כללי.

וגם המגן אבות שם מביא: "על שלשה דברים העולם עומד. דקדק רבינו יונה ז"ל שאין עומד כמו קיים שנאמר למטה בפרק זה, לפי ששם הזכיר דברים אחרים שלא נזכרו כאן. אבל לשון עומד הוא שהעולם לא נברא אלא בשביל דברים אלו שמזכיר כאן, ולשון העולם קיים הוא שהעולם אחר שנברא הוא מתקיים בשביל אותם דברים שמזכיר שם".
ויש לעיין היטב בהמשך דבריו, שכשמסביר על כל אחד מהמנויים כאן במשנה כן מדבר ע"ז כדבר מתמשך, וצ"ב. ומזה נראה [שלא בעיון כה"צ] כמש"כ, שפשוט למפרשים שדי במה שיש בעולם עדיין דברים אלו באופן כללי, שלא פסו מהעולם בני אדם שעסוקים בזה כדרך שעסוקים, אבל לא שצריך כל רגע ורגע, לא עלה על דעתם כלל.

כמדומה שהרב שטיינמן זצ"ל לא קיבל את דברי הנפה"ח אפילו לגבי תורה. אבל איני זוכר בדיוק מה אמר.

לכן צ"ע אצלי מה שהובא.

[אשרי יושבי ביתך]

ראה בדברי הפרישה (חו"מ סי' א סק"א) שכתב כן להדיא, לגבי חסד.

[באמונתו]

מביאים ראיה מן השוטים? ראה המצורף פה:

[צופה_ומביט]

ראה בדברי הפרישה (חו"מ סי' א סק"א) שכתב כן להדיא, לגבי חסד.

קודם כל יישר כוח על המ"מ שנשכח ממני, הטור ונו"כ בריש חו"מ.

לגוף דבריך:

[באם כוונתך שהפרישה אומר להדיא לגבי חסד כמובא בתחילת האשכול] לא ראיתי שם, אדרבה, לענ"ד ראיתי שם כמש"כ.

וראה שם בב"ח שכתב על דברי הבית יוסף:

מבואר מדבריו שהבין דמ"ש רשב"ג העולם קיים רצונו לומר דלאחר שנברא לא היה לעולם קיום שהיה חוזר לתוהו ובוהו כיון שאין לנו עבודה ולא תורה וג"ח כראוי אם לא מפני ג' דברים אלו שהם דין ואמת ושלום וכו' ותימא הלא מפורש מדברי הר"ר יונה דס"ל דפשיטא דבג' דברים שהם סבה להיות הדבר כל שכן שיקיימנו באינו חוזר לתהו ובהו.

הרי שגם לדעת הב"י וגם לדעת הב"ח - העולם לא חוזר לתוהו ובוהו אף שאין בו כל רגע את ג' דברים האלה.

וראה שם בב"ח עוד שקיום העולם הוא ע"י עצם מה שיש דינא ודיינא, ולא שבכל רגע ורגע וכו'.

ובכלל עד הנפש החיים עסקו במשנה זו כו"כ ראשונים ואחרונים - ואיש מהם לא הזכיר דבר זה, שכוונת המשנה לכל רגע ורגע. הלוא דבר הוא.
ועוד, דאם מפרשים את המשנה של העולם עומד באופן הנ"ל שצריך כל רגע ורגע, ומוסיפים לזה שנאמר ד"ז גם כלפי חסד ועבודה [ונפרש עבודה אולי כהפרישה, עצם עבודת ה' במצוות, למרות שהטור בעצמו מביא זאת על הקרבנות, וכמפרשי המשנה הנ"ל] א"כ ייצא לנו בהכרח - וזה מה שהובא בתחילת האשכול - שבכל רגע ורגע צריך שיהיה בעולם גם תורה וגם גמ"ח וגם עבודה. וזה כבר חידוש שאפילו הנפה"ח לא אמר.

[בחפשי כותב]

מקור בספר אחרון, והוא בספר 'חכמת התורה' (הפטרת לך לך, עמ' תריג, ד"ה והנה) להגאון רבי שלמה קלוגער זצ"ל, וזה לשונו: "ואם אין צדקה יחרב העולם, דהעולם עומד על גמילות חסדים".

[באמונתו]

... כמדומה שהרב שטיינמן זצ"ל לא קיבל את דברי הנפה"ח אפילו לגבי תורה. אבל איני זוכר בדיוק מה אמר...

ראה המצורף, מהיום:

[צופה_ומביט]

מקור בספר אחרון, והוא בספר 'חכמת התורה' (הפטרת לך לך, עמ' תריג, ד"ה והנה) להגאון רבי שלמה קלוגער זצ"ל, וזה לשונו: "ואם אין צדקה יחרב העולם, דהעולם עומד על גמילות חסדים".

[בציטוט שהבאת] הוא לא אומר "כל רגע ורגע", ויתכן להבין דבריו אם יש/אין בעולם צדקה באופן כללי כנ"ל, וכמו שכותב הפרישה, וכמש"כ לעיל.

[פרנקל תאומים]

הרי כתיב "עולם חסד יבנה".

[באמונתו]

בכתבי החפץ חיים נמצא חידוש קרוב אחר, שכל אדם מחויב במעשה חסד אחד לפחות ליום, מעין חיוב קביעת לתורה הנוהגת כל יום, באהבת חסד חלק ב פרק יב

בו יבואר שהאדם צריך לרדוף אחר מצוה זו בכל יום: והנה אחרי שביארנו בפרקים שעברו את גודל ענינו של מדת החסד שהיא מועלת לאדם להאריך ימיו, וגם לכפר עונותיו, והיא עומדת לו להציל אותו מכל הפגעים, והוא חוסה בצל הש"י לבדו, ולא בצל כנפי הכרובים, ואוכל פירות המצוה בעוה"ז, והקרן קיימת לו לעוה"ב, וזוכה להיות לו בנים בעלי עושר בעלי חכמה וכו' גם הוא זוכה על ידה לע"ל בדין ושארי טובות נשגבות וכנ"ל, ע"כ כמה יש לו לאדם להתדבק במדה הקדושה הזו, ולאהוב אותם אהבה עזה, וכמאמר הכתוב ומה ה' דורש ממך כ"א עשות משפט ואהבת חסד, כי המצוה הזאת עומדת לו להאדם עד סוף כל הדורות, וכנ"ל בפ"ד.
ומאד צריך ליזהר שלא יחסר לו מדת החסד אפילו יום אחד מימי חייו, כמו שצריך איש הישראלי ליזהר לענין קביעת עתים לתורה בכל יום, וכזה מצאתי בספר שער הקדושה למהרח"ו שכתב, שהאדם צריך להתאונן בכל יום ולאמר, אוי לי שהלך היום בלי תורה וגמ"ח.
וענינו הוא, כי כח הקדושה נשלם ע"י הג' עמודים תורה ועבודה וגמ"ח, ובעו"ה כאשר חסר לנו עתה העמוד השלישי של עבודה מעת החורבן, ולא נשאר לנו כ"א אלו השני עמודים, מוכרחים אנו לחזקן ביתר שאת, ובזה יהיו נמחלים עונותינו, וכמו דכתיב בחסד ואמת יכופר עון, ואחז"ל חסד זו החסד שנאמר רודף צדקה וחסד וגו', ואמת זו התורה שנאמר וגו', וכמו שהשיב רבן יוחנן בן זכאי לר' יהושע בן חנניא, כשהיה אצל הר הבית, והיה מתאונן ואמר, אוי לנו מקום שמתכפרים בו עונותינו שהוא חרב, א"ל בני אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה, זה גמ"ח, שנאמר כי חסד חפצתי ולא זבח, וע"כ, כיון שהם מכפרים עונות כמו הקרבנות, מוכרח האדם להתדבק בהן תמיד, כי העונות מצויות תמיד, וכמו המזבח שלא היה בטל אפילו יום אחד מהקרבת הקרבנות.
וכ"ז אנו מדברים שהיום שאין לנו מקדש וקרבנות, ובעו"ה עונות מצויות, האדם מוכרח ביותר למדה הקדושה הזו, כדי שיתכפרו עונותיו, אבל באמת, אפילו בזמן שהיה המקדש קיים ג"כ היה צריך האדם להתדבק תמיד כל ימי חייו במדות הקדושות של טוב וחסד, ומקרא מלא הוא בתורה, כ"א שמור תשמרון את כל המצוה וגו', לאהבה את ה' אלהיך וללכת בדרכיו כל הימים, וכבר ביארנו בשם הספרי דהליכה בדרכיו הוא לאחוז במדת הש"י, שהוא רק לטוב ולחסד.
וטעם לכ"ז, כי ידוע מזוה"ק, שימי האדם שהוא חי על האדמה, כולם חיים וקיימים לנצח, דהיינו שמכל יום ויום נעשה בריאה רוחנית קדושה, ולע"ל בבוא זמנו להפקד מן העולם, באים כל ימיו למעלה עמו, להעיד עליו לפני אדון הכל, וע"כ צריך כל אדם ליזהר שיהיו כל ימיו שלמים בקדושה, והיינו בלימוד התורה בכל יום, שעי"ז הוא בא לידי אהבת הש"י, וכמו דאיתא בספרי על הפסוק ואהבת את ה' ע"ש, וגם לידי קיום המצות, וכמו שאחז"ל גדול התלמוד שמביא לידי מעשה, וגם יראה להתדבק בכל כוחו תמיד במדות הש"י, שהוא רק לטוב ולחסד, ועי"ז יזכה שיאר ה' פניו אליו, וכמו דכתיב ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע - אז תבקע כשחר אורך והשביע בצחצחות נפשך, וזהו ענין מה שנמצא בדחז"ל בכמה מקומות העוסק בתורה וגמ"ח, ולא אמרו כל מי שלמד תורה ועשה חסד, להראות שצריך האדם להיות מצוי ורגיל תמיד בזה, וכענין שאמרו בב"ב דף י' כל הרגיל בצדקה וכו' והביאו ראיה לזה ממה דכתיב רודף צדקה וחסד, הרי דמה שאמר הכתוב רודף חסד, היינו שרודף תמיד אחר מדה הקדושה הזו.
והארכנו בכל זה, לעקור הטעות שנשתבשו בו איזה אנשים, שחושבין שמאחר שעשה פ"א גמ"ח לאיזה איש, יצא בזה לכמה שבועות, אף שיש בכוחו לעשות עוד טובות לשאר אנשים, כ"א בכל יום ויום מימי חייו, אימתי שנזדמן לו המצוה הזאת, מחוייב לעשותה אם יש בכוחו, ואפילו כמה פעמים ביום, וכמו שכתבנו בדיני הלואה בפרק א' דין ו', עי"ש
והנה ע"פ הדברים האלה, כשיתבונן האדם בימים שעברו לו מימי חייו, ימצא שרובם חסרים ממדה הקדושה הזו, ולפעמים חסרים גם מתורה, ויראה עכ"פ להתחזק ביתר ימי חייו לקדשם, שלא ילך יום אחד בלי תורה וחסד, ולא יהיה לפלא האיך יוכל לקיים ביום השבת מדת החסד, דבאמת חסד כולל עוד הרבה סוגים לבד מהלואה, וכנ"ל בפתיחה:

ובאגרות ומאמרים סימן יג, שם עולם חלק א פרק ז.

[צופה_ומביט]

הרי כתיב "עולם חסד יבנה".

לא כתוב כאן שצריך כל רגע ורגע. ואין מזה שום הכרח.
ואינו יותר מלשון המשנה שהעולם עומד על גמ"ח.

[צופה_ומביט]

בכתבי החפץ חיים נמצא חידוש קרוב אחר, שכל אדם מחויב במעשה חסד אחד לפחות ליום, מעין חיוב קביעת לתורה הנוהגת כל יום.

ייש"כ.
ובאמת יש לבדוק באהבת חסד האם כתב חידוש זה שבלי רגע אחד של חסד יחזור העולם לתוהו ובוהו. ואם לא - השמטתו כפירושו שאינו סובר כך.
אחרת לכאורה פשיטא דהוה ליה להביאו בספר שכולו עוסק במעלת וחיוב החסד לאורך ולרוחב.

[פרנקל תאומים]

הרי כתיב "עולם חסד יבנה".

לא כתוב כאן שצריך כל רגע ורגע. ואין מזה שום הכרח.
ואינו יותר מלשון המשנה שהעולם עומד על גמ"ח.

כמובן שאין הכרח. אלא שאנו יודעים שהקב''ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ואתה מחיה את כולם. ואחר שמבואר שבניין העולם הוא ע''י חסד, א''כ הקב''ה מחדש את בניין העולם כל העת ע''י מידת החסד. ויש בנותן טעם לדייק או ללמוד מזה שגם מעשי החסד של הנבראים הם חלק מהבנייה התמידית של העולם.
אמנם אי''ז יותר מלשון המשנה, אלא שכאן הוא כבר לישנא דקרא, פסוק בתהילים.

[באמונתו]

לענ"ד, דברי מרן ר' גרשון גופם משמשים מקור, א"צ יותר מזה.