ידוע מה שכתב בסמ"ק מ"ע נ"ז שמצות "והיה מחניך קדוש" היא מצות הצניעות, והיינו שאין הפסוק אמור דוקא במחנה המלחמה אלא בכל מקום ובכל זמן. ומבואר שם עוד שזה כולל ג"כ מש"ש "וכסית את צואתך."
ובביה"ל סי' ג' הביא בקצרה דברי הסמ"ק.
ויש להעיר דהנה בקרא כתיבי שני דברים, א' ויד תהיה לך וגו' והיינו שאסור להפנות בתוך המחנה אלא צריך להכין מקום מחוץ למחנה, וב' ויתד וגו' שצריך לכסות את הצואה וכמבואר כל זה בספר המצות וברמב"ם ובחינוך.
והנה הדין הראשון שאסור להפנות בתוך המחנה, בודאי לא נאמר אלא במחנה המלחמה, אבל אין שום איסור לעשות בית הכסא בתוך העיר ואדרבה כך היה נהוג תמיד כמו שרואים בהרבה מקומות. וא"כ על כרחך שנאמרו כאן אזהרות מיוחדות על מחנה המלחמה. ומעתה מהכ"ת לן שחיוב כיסוי הצואה נאמר בכל מקום ולא רק במחמנה המלחמה ומשום קדושת השכינה.
ויש מקום לחלק דאיה"נ שהאיסור להפנות בתוך המחנה לא שייך בעלמא, אבל חיוב כיסוי הרי נאמר מחוץ למחנה, וא"כ ע"כ אינו תלוי בקדושת המחנה, ולכן שייך בכל מקום ובכל זמן. ועדיין צ"ת, דא"כ איך סובר הסמ"ק שוהיה מחניך קדוש קאי על כל מקום, אם בע"כ מודה שבמחנה המלחמה יש דין מיוחד.
(ובאמת בגוף הקרא יש לעיין, דמשמע ש"והיה מחניך קדוש" קאי גם על וכסית, והרי הוא מחוץ למחנה, ואיך שייך זה לקדושת המחנה.)
והנה שא"ר לא הביאו כלל חיוב כיסוי צואה שלא במחנה המלחמה. וכן בביאור הלכה סי' פ"ג ס"ב מבואר שנקט בפשיטות שאין חיוב לכסות אלא דוקא במחנה המלחמה. וכמו"כ ראיתי מוכיחים מהמ"ב סי' ג' סקכ"ב שבלילה מותר להפנות ברחוב רק שלא יהיה במקום הילוך בני אדם כדי שלא יטנפו, הרי שפשיטא ליה שאין צריך לכסות. ולכאורה הרי הביה"ל עצמו הביא דברי הסמ"ק וכנ"ל, אלא נראה שרק דרך התעוררות והערה הביאם, אבל להלכה פשיטא ליה כשא"ר שאין חיוב בעלמא. ועי' ג"כ בספר פתח הדביר סי' ג' סקי"ב שמאריך דלא קי"ל כהסמ"ק.
אשמח להארותיהם של חו"ר בסוגיא עלומה זו.