זקן ממרא
בברייתא בסנהדרין פ"ח, ב' מבואר שזקן ממרא חייב בשני אופנים: או שעשה בעצמו כהוראתו, או שהורה לאחרים לעשות כהוראתו.
ויש לעיין מה הדין אם עשה בסתר בביתו, כשהוא מקפיד שלא יראוהו, האם נחשב זקן ממרא.
ויסוד הספק, הוא האם החידוש שכתוב בברייתא שחייב אם עושה נלמד מהפסוק "והאיש אשר יעשה בזדון", ולפ"ז כל עשיה, או שבנוי על דין המשנה שם "עד שיורה לעשות" וחידשה הברייתא שת"ח גדול שעושה בפרהסיא הרי הכל למדים ממנו.
ואולי תלוי גם בטעמא דקרא שהקפידה על זקן ממרא, האם "כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל" (סנהדרין שם), או שהטעם בגלל כבוד ב"ד הגדול (רמב"ם בפיה"מ שם, והלכות ממרים פ"ג ה"ד), שלפי הטעם הראשון נראה שחייב רק בפרהסיא, ולפי הטעם השני חייב אפילו בצינעה, וצ"ע.
ובחז"ל ובפוסקים סתמו הדברים, ומשמע שבכל אופן חייב, ואי אפשר לחדש דבר מעצמנו.
ומ"מ פטטיא דאוריתא טבין, והצעתי מה שהיה מקום להסתפק.