מובא בכמה וכמה ספרי קודש כמה נביאים מתנבאים בסגנון א' בשם הרמב"ם ריש הלכות עבודה זרה כי בימי דור אנוש אז הוחל לקרוא בשם ה' כי אמרו "עזב ה' את הארץ" או שאמרו "אין כבודו להשגיח בתחתונים" וכלומר שכפרו בהשגחת ה' רח"ל
אך לכאורה כשנעיין ברמב"ם אינו מבואר כן רק שטעו בזה שצריך ליתן כבוד "גם" למשמשי ה' וזל"ק:
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה.
וזו היתה טעותם.
אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד. וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו. כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך.
כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה.
וזה היה עיקר עבודת כוכבים. וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה. לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה. הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא. כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא: