פייערמאן כתב:שבטיישראל כתב:לכאורה המדובר בשיעור זמן גרידא דהרי לא מצינו שום דין ניגוב בטבילה כי אם אצל כה"ג ביו"כ
במס' תמיד דף כ"ו. 'אירע קרי לאחד מהן כו' ירד וטבל עלה ונסתפג ונתחמם נגד המדירה', וכן במס' פרה פ"ג מ"ח 'סמכו ידיהם עליו כו' ירד וטבל ועלה ונסתפג', וראה
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... geid=P0033ואגב, ידוע הסיפור עם הרב מטשבין בילדותו, שניגב עצמו באלונטית לאחר המקוה, והביא ראי' מהכה"ג שנסתפג לאחר הטבילה, ולפי המל"מ הנ"ל אין זה ראיה, וכ"כ
בחמדת הימים שכתב 'ואל תתעקש מאותה ששנינו עלה ונסתפג, דכהן גדול שאני דלא ליהוי דבר חוצץ בינו לבין הכתונת וזה פשוט' וכן כתב מעצמו בספר
תוספות חיים על החיי אדם.
תפארת ישראל - יכין מסכת תמיד פרק א משנה א
כד) עלה ונסתפג. נתקנח המים שעל בשרו, [ונראה לי דלא דמי להא דתנינן כהן גדול (יומא פ"ג מ"ד) עלה ונסתפג דהתם קמ"ל הכי כדי שלא ילחלח בגדי כהונה כשילבשן קודם שיסתפג, אבל הכא שלובש בגדי חול, קמ"ל שיסתפג, מדהוא טבול יום ומים שעליו כשעולה מהטבילה הם שלישי לטומאה כרמב"ם [פ"י מאהט"ו ה"ג] ושמא יטפטף מהמים על דבר קודש כשיחזור אצל אחיו הכהנים לבית המוקד, להכי מסתפג]:
ובקישור שהבאת הקשה על התפא"י למה שלא נאמר שזהו הטעם בכה"ג וקושיתו צ"ע שהרי בכה"ג ניא טבילה של טהרה ואינו טבול יום, ועוד שהמים נספגים ואיך יטפטפו, ור"ל שרק ראשו ינגב, אמנם לא נאמר כמה צריך להסתפג ואולי די בכך שבגדיו לא יטפטפו וכן אם בגדיו לחים וילחלחו בטופח (או בטופח ע"מ להטפיח) את מקום מושבו או מגעו ואח"כ קודש יגע שם גם שייך החשש