והערב נא

[עושה חדשות]

השאלה דלהלן נשאלתי מאת יהודי שזכה בגיל מבוגר לעשות תורתו אומנותו.
אם אמצא לו תשובה מנומקת ומבוססת, תהיה לו תועלת רבה.

מבואר בהרבה מקומות המעלה הגדולה של עריבות התורה, ובברכת התורה גם מתפללים ע"ז במיוחד שיהיו דברי התורה ערבים בפינו וכו'.

לכאו' יש כמה סוגים של עריבות בלימוד התורה. יש עריבות שקיימת גם בעשיית מצוות וחסד וכד' שאדם מלא בהרגשה טובה על כך שהוא עושה את הדבר הנכון והראוי אשר לכך נוצר ובזה הוא מקיים את כל העולמות וכו'. אבל לכאו' זה לא ענין מיוחד ללימוד התורה, אא"כ נימא דאיה"נ העריבות של התורה היא אותו סוג עריבות שיש גם במצוות, אלא שבתורה יש בה יותר ענין.

יש עריבות של חכמה, כאשר אדם מפצח סוגיא עמוקה או מוצא תירוץ על קושיא. אבל העריבות הזאת לכאו' לא קיימת כ"כ בלימוד בקיאותי. וגם יש שטענו שאף בשאר החכמות העריבות הזאת מצויה בהחלט. ואולי איה"נ העריבות של השגת חכמה איננה מיוחדת דוקא לתורה, אלא שתפילותינו שהחיבור שלנו עם התורה יהיה בצורה של עריבות.

ואולי יש כאן הגדרה אחרת לעריבות לימוד התורה.

[ישראליק]

שיהיו משתגעים אחרי' לא נמצא לשון זו בשאר מצוות

[יבנה]

https://olamot.net/shiur/%D7%90%D7%95%D ... 7%AA%D7%90

[פרנקל תאומים]

השאלה דלהלן נשאלתי מאת יהודי שזכה בגיל מבוגר לעשות תורתו אומנותו.
אם אמצא לו תשובה מנומקת ומבוססת, תהיה לו תועלת רבה.

מבואר בהרבה מקומות המעלה הגדולה של עריבות התורה, ובברכת התורה גם מתפללים ע"ז במיוחד שיהיו דברי התורה ערבים בפינו וכו'.

לכאו' יש כמה סוגים של עריבות בלימוד התורה. יש עריבות שקיימת גם בעשיית מצוות וחסד וכד' שאדם מלא בהרגשה טובה על כך שהוא עושה את הדבר הנכון והראוי אשר לכך נוצר ובזה הוא מקיים את כל העולמות וכו'. אבל לכאו' זה לא ענין מיוחד ללימוד התורה, אא"כ נימא דאיה"נ העריבות של התורה היא אותו סוג עריבות שיש גם במצוות, אלא שבתורה יש בה יותר ענין.

יש עריבות של חכמה, כאשר אדם מפצח סוגיא עמוקה או מוצא תירוץ על קושיא. אבל העריבות הזאת לכאו' לא קיימת כ"כ בלימוד בקיאותי. וגם יש שטענו שאף בשאר החכמות העריבות הזאת מצויה בהחלט. ואולי איה"נ העריבות של השגת חכמה איננה מיוחדת דוקא לתורה, אלא שתפילותינו שהחיבור שלנו עם התורה יהיה בצורה של עריבות.

ואולי יש כאן הגדרה אחרת לעריבות לימוד התורה.

האבודרהם פירש "והערב נא" מלשון "ערבות", כמו "כי עבדך ערב את הנער", "ערוב עבדך לטוב" וכדו'. אנו מתפללים "והערב נא", שהקב"ה יעמיד את התורה ערבה עבורינו, והיינו שהתורה שאנו לומדים בפינו תערוב לכך שנהיה אנחנו וצאצאינו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה.

[אהרן תאומים]

כדאי לשמוע את שיעורו של רמ"י רייזמאן שליט"א היום https://www.kolhalashon.com/new/Media/P ... Lang=Idish

אגב נ.ב. נכתב חילוק כביכול בין סוג הלימוד וכו' , לימוד של הבנת הגמרא כפי היכולת מהווה ערבות וכל אחד טועם זאת אחרת מה שהמקלדת לא יכולה להעביר, מפסח השתא התחלתי ללמוד בכולל ערב הנקרא "חביבין" לאנשים עובדים בשיטת הלימוד הנקראת "מזומנים" אני כבר יודע ב"ה 4 דפים ממסכת חגיגה והתענוג גדול מאד מה שלא הרגשתי בעבר

[צופה_ומביט]

קודם כל דברי האוה"ח הק' הידועים, שהוזכרו לעיל.
ולצרף לזה דברי הרמח"ל בדרך עץ החיים.
ההבדל העקרוני בין לימוד תורה לשאר המצוות מבואר בתניא בתחילתו.

ושנית, לגבי החילוק שנכתב בין עיון לבקיאות, כאן לענ"ד טמונה הבעיה של השואל, גם אם היא מחוסר ידיעה, ואדרבה, כעת המקום והזמן לדעת:
כמדומני כתב החזו"א, וכל לומד מכיר זאת מעצמו, שינון בגרסא [דוקא לא בעיון] של דפים מוכרים [ידועים ומובנים לפי ערך] בזאח"ז, וברציפות של זמן, יש בו מתיקות נפלאה שלא יכולה להיות מהטעמים שהוזכרו, אלא הוא מתיקות התורה מעצמותה וקדושתה. והחשק וההתלהבות רק מתגברים והולכים ככל שעוברים הדפים ומתארך הזמן, וכל זה הוא באופן שהלומד עצמו מכיר בשעת מעשה שאין זה מחמת התוכן המובן וחכם וכו' אלא פשוט מחמת שהוא עוסק בחפצא של קדושה מיוחדת במינה.
בספה"ק מובא על זה (כמדומני בשם החוזה מלובלין) שאחרי יישוב הקושיות (כ"א כפי ערכו) והדף נמצא מול הלומד בלי חומות אי-ההבנה, כעת זהו "הדף בעצמו" ואז מתחיל הלימוד של קדושת התורה בעצמה, מה שעד כה היה רק להסיר ממנה את המסכים והקליפות המסתירים אותה. והוא להיפך ממנהג הרבה לומדים, אולי רובם, שעיקר לימודם הוא כדי להגיע להבין ולדעת את הדף, ואז עוברים הלאה. ולא עוסקים בעסק התורה של גרסת הדפים הידועים והמובנים, שדוקא בהם ישנה המתיקות הנ"ל.

ועל מה אם לא על זה נאמר: טעמו וראו כי טוב ה'.
אין מה לחקור בזה בחקירות והגיונות והגדרות, בטח כשעומדים יחסית מבחוץ. באמת זה בדיוק כמו להסביר טעם למי שלא טעם מעודו ולא בדומה לו.
אלא פשוט לעשות ולראות. המתיקות תגיע, והעריבות תובן מעצמה בעז"ה.

כן יזכנו ה' בתוך כל ישראל אמן.

[ישראליק]

כל לומד מכיר זאת מעצמו, שינון בגרסא [דוקא לא בעיון] של דפים מוכרים [ידועים ומובנים לפי ערך] בזאח"ז, וברציפות של זמן, יש בו מתיקות נפלאה שלא יכולה להיות מהטעמים שהוזכרו, אלא הוא מתיקות התורה מעצמותה וקדושתה. והחשק וההתלהבות רק מתגברים והולכים ככל שעוברים הדפים ומתארך הזמן, וכל זה הוא באופן שהלומד עצמו מכיר בשעת מעשה שאין זה מחמת התוכן המובן וחכם וכו' אלא פשוט מחמת שהוא עוסק בחפצא של קדושה מיוחדת במינה

אין טוב בחיים יותר מזה,
כפי שאני הקטן יכול להעיד בעצמי אחר כמה פעמים שזכיתי לשנן בגירסא, לדוגמא, מסכת ברכות ברצף מתחילתו עד סופו

[עושה חדשות]

אין מה להיתפס על כך שנקטתי שיש הנאה בלימוד עיוני שאינה קיימת בלימוד המהיר, כי אין הכי נמי פשיטא שיש גם להיפך. רק באתי להדגים שיש כמה סוגים.

שינון בגרסא [דוקא לא בעיון] של דפים מוכרים [ידועים ומובנים לפי ערך] בזאח"ז, וברציפות של זמן, יש בו מתיקות נפלאה שלא יכולה להיות מהטעמים שהוזכרו, אלא הוא מתיקות התורה מעצמותה וקדושתה. והחשק וההתלהבות רק מתגברים והולכים ככל שעוברים הדפים ומתארך הזמן, וכל זה הוא באופן שהלומד עצמו מכיר בשעת מעשה שאין זה מחמת התוכן המובן וחכם וכו' אלא פשוט מחמת שהוא עוסק בחפצא של קדושה מיוחדת במינה.

יפה כתבת. אבל האם המתיקות הזאת קיימת לאידך גיסא גם בלימוד עיוני כמו בלימוד סימן בחידושי הגרשש"ק? לכאו' לא, (זה 'רק' הסרת מסכים). האם היא קיימת בחיפוש בספרים אחר הלכה נשכחת? ג"כ לא. בלימוד קטע רש"י על החומש של חשבון השנים וכד'? גם לא. בלימוד פרק בספר ארחות שבת ללמוד ע"מ לעשות? לא. וכו' וכו'. א"כ יש לנו כמה סוגי לימוד, ובכל אחד יש את העריבות האופיינית לו. ומתשובתך משמע שהמתיקות המיוחדת מתאפיינת דוקא בסוג מסויים של שינון.

אין מה לחקור בזה בחקירות והגיונות והגדרות, בטח כשעומדים יחסית מבחוץ. באמת זה בדיוק כמו להסביר טעם למי שלא טעם מעודו ולא בדומה לו. אלא פשוט לעשות ולראות. המתיקות תגיע, והעריבות תובן מעצמה בעז"ה.

זה ממש לא בא ממקום של חקירה והגדרה. יהודי מבוגר (שלא למד בישיבה קדושה בצעירותו) עזב עבודה ופרנסה והתיישב ללמוד מבוקר עד ליל, זה כמה שנים. השאלה לא נשאלה כדי להתריס, ולא כדי לעשות חקירעס, ב"ה הוא לומד היטב ומתקדם, גם בידיעה וגם בהבנה, והוא שמח על כך, אוהב ונהנה. מבחינתו זה בכלל לא נורא אם אין עריבות מיוחדת המתאפיינת בלימוד התורה. אבל כך הוא רואה בסידור שצריך להתפלל על עריבות. הוא מסופק על עצמו האם השמחה שיש לו בלימוד כעין השמחה שיש לו בעזרה לחמותו הקשישה, היא העריבות המדוברת? או אולי השמחה והסיפוק העצמי שיש לו בסיום מסכת? או שמא השמחה האופיינית להבנת המו"מ בגמ' אחרי מאמץ רב? אולי הנאת ההברקה כשהוא שואל קושיא מחוכמת? או אולי כל התשובות נכונות. כך הוא שואל באמת ובתמים. מה אני אמור להגיד לו עכשיו, שהוא עדיין עומד מבחוץ בגלל שאין לו את הסגנון הלימוד המדוייק אותו בחרת לרומם כעת?


לגופם של דברים אני נטיתי לומר ש'והערב' לא בוחר סוג מסויים של לימוד והנאה וממרכז אותו, אלא פשוט מתפללים שהלימוד ודברי התורה יהיו ערבים עלינו, כל אחד לפי סגנונו. לפלוני יהיה עריבות בכך שהוא סיני, ולרעהו יהיה עריבות בכך שהוא עוקר הרים, לשומעי השיעור של הרב מאזוז יומתק השיעור על כל פניניו, וכן הלאה, מזומנים, מסכת ברכות, שיעור של ר' יוסף שרייבר, כל חד כדאית ליה. ואם לא יזכה אדם לעריבות מעצם סגנון לימודו, אלא רק הרגשת הנאה על כך שהוא מקיים את כל העולמות כפי מה שכתוב בנפש החיים, גם ברוך יהיה. ואף שנטיתי לומר כנ"ל, מ"מ ליבי נוקפי שאולי זאת לא האמת. לכן שאלתי כאן, ותודה למשיבים.

[צופה_ומביט]

לא התכוונתי לשום דבר פוגעני, ולא דווקני, ולא צריך לתקוף אותי כי לא תקפתי.
חיפשתי עבור מעלתו סוג עריבות שבה יוכל להראות לשואל בחוש עריבות מעצם הקדושה, שלא ניתן לטעות לפרשה מכיוון אחר.
איני פנוי להאריך עכשיו, מקוה מחר בעז"ה.

[ישראליק]

נחלת יעקב יהושע תקנח, לחג השבועות תשפג והערב נא.pdf

(346.58 KiB) הורד 86 פעמים