במחוזותינו מצוי מאוד שהילדים לומדים רק כמה עשרות פסוקים בפרשה בכל שבוע, ומעולם לא מסיימים לגמור את כל התורה כולה. ובפשטות הרי זה חיוב גמור מה"ת על האב ללמד את בנו כל המקרא (שלכל הדעות כולל כל החמשה חומשי תורה, אף שברור שבימי חז"ל למדו התינוקות בחדר כל התנ"ך כולה) בעצמו או ע"י שליח דהיינו המלמד, ובאם לא לומדים בחדר חזר החיוב על האב.
אך נסתפקתי בכמה פרטים (חלקם מסתמא מבואר בפוסקים ואולי אף בגמרא) -
א. האם החיוב דוקא לקיים את ה'ולמדתם', או שאם הילד מעצמו למד כל התורה כבר יצא האב חיובו בזה. והאם יש עכ"פ מצוה מן המובחר
ב. מהי זמן החיוב? בפשטות ע"פ קביעת חז"ל שבן עשר למשנה נמצא שהחיוב העיקרי זה בין השנים חמש לעשר. האמנם?
ג. גדל הילד (ולא למד עדיין), האם באיזה שלב / גיל פקע חיוב האב?
ד. מה אם למד את בנו הא'ב' (וגם קנה לו חומש פשוטו של מקרא) וכעת ביכולת הילד ללמוד כל התורה מעצמו, עדיין החיוב על האב?
ה. מהי הגדר של לימוד? כתב בשועה"ר שבתושב"כ מקבלים שכר גם בלי הבנה, האם שייך גם בחיוב האב ללמד את בנו תורה? ובפשטות נראה שבזמנם לא למדו עם הבנים הבנה רק שינון וגירסא כל המקראות (וכמו רב אשי שעד י"ח שנה לא ידע פשוטו של מקרא לכאורה, ומאידך דרשות חז"ל בוודאי אינם בכלל החיוב של לימוד מקרא דהא קיי"ל דמשנה תלמוד הלכות ואגדות לא מוטלים על האב ללמוד, אך מצד שלישי הרי רואים שיש ענין ומושג של 'ידיעת בית רבו' והיינו שילד אמור להפנים עכ"פ באופן שטחי ביותר את הנלמד ולדעת עיקרי הדברים).
ו. האם נכלל בחיוב גם לחזור אתו פעמים רבות (אולי לקיים ושננתם כדרשת חז"ל שאם ישאלך אדם אל תגמגם?), או שדי בלימוד אתו פעם אחת
ז. (אם נניח שאין חיוב בהבנה וחזרה) - אם מביאו לבית הכנסת לשמוע קריאת התורה האם יצא בזה?
ח. מה אם הבן מעצמו מעביר הסדרא שמו"ת האם יצא האב בזה חיובו