וזרחה לכם יראי שמי שמש - הזריחה להגר"ח מוואלאזין

[ליטוואק פון בודאפעסט]

מבואר במעשה רב בדפוס חדש של סידור הגר"א שלדעת הגר"ח מוואלאזין, הנץ החמה הוא כעשירית שעה לפני הנץ שלנו, וכמו"כ מתאחר שקיעת החמה כעשירית שעה.

מהו המקור שלו, מהו הסברא? איפוא מדובר ע"ז?

[כולל יונגערמאן]

יתכן הכוונה שהחמיר לה8 דקות שלוקח לקרני אור החמה להגיע לארץ, כלומר שבאמת החמה כבר זרחה 8 דקות מקודם

אבל קשה דא"כ היה לו להקדים זמן שקיעת החמה ועכ"פ לא לאחרה

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אין הכוונה לזה כלל, כי הוא מקיל ע"ז ג"כ.

נראה שדעתו הוא חידוש בדיני נץ החמה

[מתעמק]

לא ביאר מר אם כבר עיין במקורות על זה או לאו. לכן יצטרך הקדמה לכל הענין.
כתב בטור אורח חיים סימן נ"ח

כתב הרמב"ם מצותה שיתחיל קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה. ושיעור זה כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה השמש עד כאן לשונו.

תיבת "ושיעור זה" שנוי במחלוקת בהבנת דברי הרמב"ם. הבית יוסף הבין שזה קאי על נץ החמה דמיניה קסליק, שנץ החמה היא שיעור שעה לפני עליית השמש. ולכן מפרש ש"נץ החמה" היינו כשנראה על פני האופק קצה הראשון של השמש, ו"עליית השמש" כשכל גלגל השמש נראה באופק. ולכן הביא הבית יוסף שמצא גירסא אחרת שבמקום "שיעור שעה" כתוב "עישור עשה", שכך זמן עליית גוף השמש מתחלתה עד כולה.
הדרכי משה דחה הגירסא שהביא הבית יוסף וז"ל

ומה שכתב ב"י שמצא נוסחא אחת כו', אותה נוסחא שמצא היא טעות דכל היודע מעט בחכמת התכונה יודע שהאמת הוא כך ששיעור הנץ החמה דהיינו תחילת זריחת השמש על הארץ עד שיעלה כל גוף השמש הוא כשיעור שעה אחת וכן בשקיעת החמה גוף השמש שוקע בשעה אחת, ועל כן אותה נוסחא היתה מוטעת, וה"עישור" שבה היה ראוי להיות "שיעור" אלא שהחליף לו שי"ן בעי"ן.

הדבר ברור שהד"מ מפרש "נץ החמה" לא לראיית גוף השמש, אלא לאור השמש על הארץ, ו"עליית השמש" היא מה שאנו קוראים "נץ החמה" היינו שגוף גלגל השמש נראה על הארץ. ובמקביל לשקיעת החמה שיש קרוב לשעה שהיא וודאי יום (נ"ח וחצי דקה לפסק השו"ע כר"ת), כן בבוקר כשיעור זה נחשב הנצת החמה שיש אור השמש מספיק.
גם בשו"ע הביא הרמ"א בסעיף א'

שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ

והמגן אברהם (ס"ק ב') הביא דברי הב"י שהגירסא "עישור שעה". וסיים ולי נראה דלעין הדין אין חילוק בין הגירסאות. והיינו כנ"ל, שכל מחלוקתם בקריאת שם "נץ החמה".
והמגן אברהם ציין שם גם לדברי המנחת כהן במאמר א' פרק ז', שם דן לענין בין השמשות, ומציין שגירסת "עישור שעה" היא הנכונה, כי הבין שם שהכוונה לזמן שהיית עליית גוף השמש, כהבנת הב"י, אשר כפי זה מובן שאין מקום לומר שזה מתארך שעה שלימה, ואדרבה כתב שגם עישור שעה היא גדולה, כי זמן העלייה על פי חשבון היא אחד מכ"ב וחצי בשעה (קצת יותר משני דקות וחצי).
ואכן הגר"א בביאורו כתב דצריכים לגרוס "שליש עישור עשה", היינו שתי דקות.
גם במור וקציעה כתב שהעיקר כגירסת "עישור שעה" כי לגירסת "שיעור שעה" "יצטרך לומר שגוף השמש הוא א' מי"ב בחצי הכדור, וזה דבר מבואר הבטול גלוי לכל רואי השמש". כלומר, שהבין ברמב"ם כהבנת הבית יוסף ולכן אין מקום לגירסת שיעור שעה כמובן. (וכנ"ל שלפי הבנה זו גם הד"מ יודה שזו הגירסא נכונה יותר).
כעת לענין מהרר"ח מוולוזין. כנראה תפס גירסת "עישור שעה", ופירשה כפשוטה, שלפני עליית השמש הנראית שלנו, כבר ששה דקות לפניה נקרא נץ החמה (אך לא ברור אם הכוונה לסוף עליית גלגל השמש, כלומר שמהר"ח מקדים נץ החמה לנץ החמה שלנו בכשלש וחצי דקות, או הכוונה לתחילת עליית גלגל השמש, וא"כ מקדים מהרר"ח את נץ החמה בשש דקות שלמות.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

תודה.
הבנתי שיש הבדל של כשתי דקות בין תחילת הזריחה לסופו.

אבל האיך נבין את השיעור של שש דקות?

[מתעמק]

אין בידי לבאר הטעם, תשאל מהתוכנים.
מקודם תראה המקור, זה מגירסא ברמב"ם "עישור שעה".
בלי דברי הגר"ח שפירשם כשש שעות קודם זריחה שלנו, היה אפשר לפרש שהכוונה לנץ החמה שלנו בדרך זה:
הרי מתחילת הזריחה הנראית עד סופה כשכל גלגל החמה עלתה, יש יותר משתי וחצי דקות כנ"ל. תוסיף על זה שיעור הרפרקציה, היא מה שגוף החמה נראית על האופק כאשר באמת עדיין היא תחת האופק, שזה כשיעור שלשה דקות. נמצא שמזמן שאנו רואים קצה השמש, עד שבאמת עולה כל גלגל השמש על הארץ (ולא רק למראה עינינו על ידי רפרקציה) יש כשש דקות.
אך כאמור זה לא יועיל להקדים עוד שש דקות לפני זה

[ליטוואק פון בודאפעסט]

עכשיו אני רואה איפוא התבלבלתי כאן.

כאשר לומדים הסוגיא מעיקרא, נראה שנחלקו במציאות כמה זמן זה לוקח עד שיעלה כל גוף השמש על הארץ, ולכן גרסו עישור שעה.
וע"ז הוסיף המג"א שאין נ"מ לדינא, כי אין נ"מ בעליית גוף השמש על הארץ אלא בתחילת הנץ.

ועי' פמ"ג וביאר את דברי המג"א באופן אחר. שכ' שלפני המג"א היינו לומדים המחלוקת בין גירסת עישור שעה לשיעור שעה, דלמ"ד שיעור שעה פירושו שצריכים לגמור את הק"ש בסוף הנץ בסוף עליית כל גוף השמש על הארץ, ולמ"ד עישור שעה פירושו שעלות השחר הוא שעה וחומש לפני גמר הנץ, ושיעור משיכיר הוא עישור שעה אח"כ, ועוד עישור שעה לקרות שמע, ואח"כ שעה עד גמר הנץ החמה, ויש להתפלל בתחלת הנץ החמה.

וחידש המג"א דעישור שעה פירושו לפני תחילת הנץ, ואז הוא תחילת זמן ק"ש, והיינו שאיחר את המשיכיר לכשש דקות לפני מה שאנו קוראים הנץ החמה. ועי' ביאוה"ל מה שהאריך בזה לברר כמנהגינו.

ומ"מ לא מצינו שום פוסק שצריכים להקדים גמר הק"ש כעישור שעה לפני הנץ, ואף אחד לא שינה את פני הנץ והשקיעה שיתרחקו כשש דקות מהזמן שאנו רואים.

בשו"ע הרב לא הביא כלל ענין 'יציאת כל השמש על הארץ', ומשמע דלדידיה ליכא נ"מ מזה.

ומדברי הערוך השלחן נראה שצריכים להתחיל כעישור שעה לפני הנץ, כדי שיגמור עם הנץ. ואם זה כוונת כל הפוסקים אין זה קשור לדברי הגר"ח דמיירי בגמר ק"ש.

דברי הגר"ח מהפכים את כל הסוגיא על פניה. איפוא הובאו דברי הגר"ח האלה חוץ מבקיצור בסידור הגר"א?

[ליטוואק פון בודאפעסט]

מענין מאד שלא נעניתי על הענין, ונראה שאין מקורות בזה בספרים המדברים על זה.