מה זה 'טינר'?

[תלמיד חברים]

ברש"י במלכים (ב כה, כג) כתב 'כל שרי החילים - שיצאו מן העיר להחבא במצודות ובטינרים ובצורים וביערים'.
לא מצאתי בשום מקום לשון 'טינרים'.
אולי מישהו יודע מה הכוונה?

[במסתרים]

תרגום אונקלוס על הנני עומד לפניך שם על הצור

[תלמיד חברים]

תרגום אונקלוס על הנני עומד לפניך שם על הצור

יפה מאד!
אבל א"כ מדוע כפל רש"י 'בטינרים ובצורים'?

[לייבעדיג יענקל]

בכ"י פרמה הגירסא רק "במצודות ובצורים" (וכ"ה במהדורת הכתר).
ובכ"י אוקס' קו"ק קולג' 165 הגירסא "במצדות ובטירים".
אפשר שהמדפיסים ראו כמה כתבי יד ועירבו את הנוסחים שבכולם לבלילה אחת.

[תלמיד חברים]

בכ"י פרמה הגירסא רק "במצודות ובצורים" (וכ"ה במהדורת הכתר).
ובכ"י אוקס' קו"ק קולג' 165 הגירסא "במצדות ובטירים".
אפשר שהמדפיסים ראו כמה כתבי יד ועירבו את הנוסחים שבכולם לבלילה אחת.

יפה מאד!
כל הכבוד!

[שמואל דוד]

ערוך השלם:

IMG_7289.png (96.42 KiB) נצפה 810 פעמים

[בריושמא]

בכ"י פרמה הגירסא רק "במצודות ובצורים" (וכ"ה במהדורת הכתר).
ובכ"י אוקס' קו"ק קולג' 165 הגירסא "במצדות ובטירים".
אפשר שהמדפיסים ראו כמה כתבי יד ועירבו את הנוסחים שבכולם לבלילה אחת.

הארת עינינו. חזק וברוך.

'במצודות ובטירים'.
צריח בצרפתית הוא Tour. כשם שאנו קוראים במשחק השחמט לכלי צריח גם בשם טורה.
על כן נראה שהנוסח הנכון הוא טירים - מצודות וצריחים - ולא טינרים.

[עיניו כיונים]

בכ"י פרמה הגירסא רק "במצודות ובצורים" (וכ"ה במהדורת הכתר).
ובכ"י אוקס' קו"ק קולג' 165 הגירסא "במצדות ובטירים".
אפשר שהמדפיסים ראו כמה כתבי יד ועירבו את הנוסחים שבכולם לבלילה אחת.

הארת עינינו. חזק וברוך.

'במצודות ובטירים'.
צריח בצרפתית הוא Tour. כשם שאנו קוראים במשחק השחמט לכלי צריח גם בשם טורה.
על כן נראה שהנוסח הנכון הוא טירים - מצודות וצריחים - ולא טינרים.

הצעת רעיון מעניין, אך: (1) זה מצריך להניח שרש"י עברר את הלעז והשתמש בו כמילה עברית, וזה דבר חריג; (2) היה ראוי לכתוב 'טוּרים' בהתאם לצורת הלעז.
בפשטות יש לפרש טיר(ים) כצורת זכר (רבים) של טירה. צורה זו נמצאת בלשון חכמים בספרי ובתוספתא ומשם מובאת בבבלי מכות (י א), וכן במקבילה שבערכין (לג ב) לפי כתבי יד. במקום האחרון פירש ר"ג: 'טירים קטנים' – כמו מגדלים.
'טירה' (כגון בבראשית כה טז) מתפרשת בתרגומים ובמפרשים: כרך ומבצר. וכתב שד"ל (בראשית שם): ונראה שהוא לשון מבצר ומצודה, ונגזר מן צור, בארמי טינָרא.

[צופה_ומביט]

בס"ד,
ייש"כ למעלה השאלה שבזכותו זיכה אותי הקב"ה להתעסק בדברי רש"י אלה, לברר מקחו של צדיק במידת האפשר, וגם מילה אחת ברש"י כדאית היא להשקיע בה זמן ומאמץ.
אציע לפני החכמים את מה שעלה במצודתי לע"ע.
ואקוה שגם אצלם כדאית היא מילה ברש"י להשקיע עבורה זמן וכוח בקריאת הודעה ארוכה.


לשון הפסוק:

וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּה וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם.

לשון רש"י שלפנינו:

כל שרי החילים – שיצאו מן העיר להחבא במצודות ובטינרים ובצורים וביערים.

הנקודות בס"ד:


א. המשך לשון רש"י: ביערים
לא ראיתי לעיל התייחסות להמשך לשון רש"י: "וביערים", שלא הובא באף אחד מהכת"י הנ"ל. ולכאורה גם הוא לקוח מאיזה כת"י או מתיקון שבסברה.


ב. לגבי טינר=צור:
דברי רש"י כאן אינם "תרגום" למילים בפסוק. בפסוק כתוב "וישמעו כל שרי החיילים וכו' ויבואו", ורש"י מסביר [מדעתו] היכן הם היו/נחבאו עד עתה. א"כ מוזר מאד שרש"י ינקוט כאן לשון ארמי "טינר" [=צור], ללא שום הכרח וצורך.


ג. לגבי "מצודות וטירים":
אם הכוונה ל"צריחים" בצרפתית, קצת מוזר שרש"י יכתוב בפשיטות מילה צרפתית בלי [לציין קודם איזו מקבילה עברית ואז] לכתוב שזו מילה בלע"ז. ולכאורה לא מוכרח לפרש טירים=צריחים, ואפשר שהוא מלשון "טירות", ש"טירה" היא כרך מבוצר (רש"י בראשית כה, טז, שיה"ש ח, ט), ולשון רבים שלה "טירות", ואילו "טירים" היינו טירות קטנות [ראה להלן].
בזה יוכל להיות מובן גם הלשון "טינרים", ונאמר שהוא שיבוש [שיכול אותיות] של לשון שגם אותו מצינו בריבוי של "טירה", כפי שמביא רש"י עה"פ "טירותם שרפו באש" (במדבר לא, י) מהתרגום ל"סרני פלישתים" (יהושע יג, ג) שמתרגם "טורני פלישתאי", ומפרש רש"י שהכוונה "מושב שריהם". וכך מפרש רש"י את כלל עניין הפסוק שם "וְאֵת כָּל עָרֵיהֶם... וְאֵת כָּל טִירֹתָם", שטירותם הוא "פלטרין", או "מושב השרים". וא"כ בפסוק דידן שמדבר על "שרי החיילים" אומר רש"י שהם נחבאו עד עתה במצודות ובפלטרין / מקום מושב השרים שהיו להם מחוץ לעיר. [אמנם לפי זה יקשה שוב, מדוע נקט כאן רש"י לשון תרגום ארמי בלי שום הכרח וצורך].


ד. עוד לגבי "מצודות וטירים":
כל הנושא כאן הוא היכן נחבאו שרי החיילים, ומוזר מאד לומר שהם "התחבאו" ב"מצודות ובטירות/צריחים", שזה בדיוק המקום שבו הם אמורים להיות מלכתחילה ולהילחם על נפשם, ועליהם עושים מצור ולבסוף מחריבים אותם.
אמנם אינו פירכא גמורה, כי י"ל שיצאו מן העיר [ירושלים, שהובקעה ונכבשה] אל המצודות והצריחים [שמחוץ לעיר, ששם יכלו להמשיך להתגונן]. אבל עדיין כל העניין מוזר מכמה פנים: 1. וכי היכן היו המצודות והצריחים אם לא בחומת/בתוך העיר ירושלים? 2. איך הניח נבוכדנצר למצודות וצריחים שמחוץ לירושלים להתקיים ולא צר גם עליהם וכבש אותם? ובפרט שלשם ברחו שרי החיילים ואנשיהם, והם היו כיסי התנגדות במלוא מובן המילה. קל וחומר אם הכוונה למקום מושב השרים דהיינו שידוע מעיקרא שזה מקומם, ולכאורה מדרך המלחמה להחריב אותו, וכמו בפסוק הנ"ל מפרשת מטות. ובכלל, מסדר המלחמה לכאורה היו אמורים לתקוף את המקומות האלה עוד לפני שתקפו את ירושלים, ועכ"פ במקביל. 3. האם לשכון במצודות וצריחים ששם אפשר להתגונן נחשב "להיחבא"?


ה. "בצורים וביערים"
לכן לכאורה הנכון בסברה היה לומר כמו סיום לשון רש"י שלפנינו: "שיצאו מן העיר להיחבא בצורים וביערים". ואדרבה, מי שכתב מצודות השתבש.
ולכאורה זה מה שבאו לתקן איזה מעתיקים, שראו לפניהם ברש"י "במצודות ובטירים" [או "ובטינרים"], ותיקנו מסברה / על פי כת"י אחר "בצורים וביערים". ודוק שזהו בדיוק סדר המילים ברש"י שלפנינו: שתי המילים "במצודות ובטירים/טינרים", ומיד אחריהן שתי מילים דומות מאד בצליל ובכתיבה, שבאו - ובהתאמה - כ"תיקון / החלפה" לשתים הקודמות: "בצורים וביערים". ובא אח"כ מעתיק אחר ולא הבין שזו החלפה, והכניס ו' החיבור לפני "בצורים", וכך נוצר רש"י שלפנינו: "במצודות ובטירים/טינרים ובצורים וביערים". אבל במקור שמצא המעתיק לפניו היה כתוב בלי ו' החיבור הזו: "במצודות ובטירים/טינרים. בצורים וביערים", ובאופן שאנו היום היינו כותבים כך: "במצודות ובטירים/טינרים / בצורים וביערים".
ע"כ מה שהיה ניתן לדון בדברי רש"י מצד עצמם.


ו. פירוש ר"י קרא:
אמנם בפירוש ר"י קרא ראיתי שכתב כאן: "שיצאו מן העיר להחבא במצודות ובעיירות".
ואולי כך יש לגרוס גם ברש"י, אמנם תוכן העניין עדיין צ"ב, מהו מצודות [כנ"ל], ומה עניין עיירות כאן?


ז. הגמרא במכות י, א:
לכאורה נוכל בס"ד לפתור את החידה ע"י הגמרא במכות י, א.
דהנה ממש כלשון שתי האפשרויות הנ"ל ברש"י כאן, "טירין" ו"עיירות", ושבא לאפוקי מ"עיר גדולה" ["שיצאו מן העיר להחבא ב..."], מצאנו בגמרא שם, וזה לשונה:

ערים הללו [ערי מקלט] אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות.

יש כרך גדול שהוא עיר מבוצרת [כרכים המוקפים חומה]. ויש טירה קטנה שהיא מוגנת אבל אינה עיר, ויש עיירה בינונית/קטנה שהיא עיר/כפר שאינה מבוצרת/מוגנת.

ומן הגמרא הזו נוכל להבין בחדא מחתא הן את כוונת רש"י, והן את הגרסה בדבריו.
רש"י בחר את הגמרא הזו כבסיס לפירושו כאן, משום שהיא מציעה בדיוק את מה שהוא מחפש: אלטרנטיבות ל"כרך גדול", שמות של מה שאינו כרך מבוצר, והיא כותבת שתי אפשרויות, ורש"י העתיק את שתיהן.
כוונת רש"י לומר ששרי החיילים יצאו מן העיר הגדולה, ירושלים, שהיתה הכרך הגדול והמבצר ששם התנהלו המלחמות וכו', אל הטירין הקטנים והעיירות.
והכוונה שנחבאו בטירות קטנות [מקום מושב השרים, ראה להלן בירור מהו] ובעיירות [שמחוץ לכרך, בסמוך לו או שלא].
וזה מה שהעתיק ר"י קרא: מצודות [=טירין] ועיירות. [ר"י קרא פשוט לא רצה להשאיר את המילה הלא מוכרת "טירין" שידועה רק ללומדי הגמרא, ולכן כתב במקומה "מצודות"]
ואם כנים הדברים א"כ לגבי לשון רש"י שלפנינו [ראה אותו שוב לעיל] יש לנו שתי אפשרויות:
1. לגרוס בדבריו כר"י קרא: "במצודות ובעיירות". [אבל אז לא נבין מהיכן באה לעולם הגרסה "טירין/טינרין"].
2. לומר שרש"י פשוט נקט את לשון הגמרא במכות אחד לאחד: "בטירין ובעיירות". שהם שתי האופציות שאינן "כרכים". [ור"י קרא תרגם כנ"ל טירין ל"מצודות"].
וכאפשרות זו השניה נראה לענ"ד לע"ע. הן מצד ההתאמה המושלמת ללשון הגמרא במכות, והן מצד השאלה הנ"ל שאל"כ לא יובן מהיכן בכלל באה לעולם הגרסה טירין/טינרין. [והן מצד מה שיבואר באות הבאה].


ח. מהו "להתחבא בטירין"?
נשאר רק ליישב מה ששאלנו לעיל באות ד, איזה מן "מחבוא" הוא "מצודות / טירין" של מקום מושב השרים.
אבל נשים לב להבדל הגדול בין גרסתנו לבין הגרסה שהתקשינו בה לעיל. לעיל היתה ההצעה "מצודות וטירין [טירות או צריחים]", כלומר שכל הביטוי כולו עוסק במבני מצודה, ואילו כעת הגרסה "טירין ועיירות". ובא זה ולימד על זה [אפילו אם נגרוס "מצודות" ועיירות, וכל שכן לגרסה הנלענ"ד "טירין" ועיירות]. לא מדובר כאן כלל בבריחה למקומות מבוצרים [שהרי עיירות אינן כאלה], אלא בריחה מן העיר הגדולה אל מקומות מושב שאינן עיר גדולה.

ובפרט להאמור [אפשרות 2 הנלענ"ד] שרש"י לא כתב כלל "מצודות" אלא נקט את לשון הגמרא "טירין", והרי לשון הגמרא שלפנינו: "טירין קטנים".
ואמנם לכאורה המילה "קטנים" אינה דבוקה למילה "טירין" [לומר שיש טירין גדולים ויש טירין קטנים. שא"כ לא ביארה הגמרא מה דין טירין גדולים], אלא שלכל סוג מקום אמרה הגמרא את הגודל היחסי שלו ביחס לאחרים: טירין [הם] קטנים, כרכים [הם] גדולים, עיירות [הן] בינוניות. ופשוט שטירה היא קטנה ביחס לעיר, אפילו אם מדובר בטירה גדולה, ועיקר המכוון בגמרא שם הוא למצוא מקום שאין הכל נקבצים שם (שאינו כרך) ומאידך מצויין בו מזונות לקנות (שאינו טירה). אך עדיין סוכ"ס זה לשון הגמרא לפנינו "טירין קטנים", והוא היה הבסיס לרש"י להבנת פסוק דידן, ואדרבה, לכן נקט אותו דייקא, "טירין" [הפחות מוכר, הגם שלקוח מגמרא מפורשת], ולא כתב (כר"י קרא) "מצודות".


ט. מהו "טירין"?
נותר לנו לברר מהו באמת טירין האמור כאן.
דבר אחד נלענ"ד ברור: "טירין" אינו "טירות".
טירה היא מקום מבוצר, וגם אם מדובר על "מקום מושב השרים", הנה אם קוראים לו "טירה" - הכוונה שזהו ארמון גדול ומבוצר.
"טירין" הוא פחות מזה. הוא "מקום מושב השרים", לא פחות ולא יותר.
וככזה, הוא יכול להיות ארמון מפואר, והוא יכול להיות מקום שקט וקטן שעומד לעצמו. [כמו בית קיט, או כפר נופש].

נבחן את שתי האפשרויות:

1. אפשרות ראשונה:
מדובר בארמון מוקף נחלה שהשרים גרים בו לעצמם מחוץ לעיר [הכרך הסואן, הרועש, ועכ"פ מושב המון/דלת העם על כל המשתמע בכל התחומים], "לוקסוס" של שרים [שקט, נוף, גנות ופרדסים, הרחק מהמון העיר וסאונה, (אבל מספיק קרוב כדי לבוא ולצאת ממנה לכל המצטרך)], שעיקרו פאר הדר ויופי, ולא מבצר. הוא אמנם מוגן [חומה מינימלית, חיל מצב קטן, אולי רק כמה שומרים] מפני פלישה של אזרחים או שודדים מזדמנים, אבל אינו מוגן מפני תקיפה של צבא. לכן גם השרים בעצמם בורחים ממנו אל תוך הכרך הגדול בשעת מלחמה.
לכן איש לא טורח להחריב אותו במלחמה, אין בזה צורך, וגם חבל לעשות זאת. אדרבה, הצבא התוקף משאיר את המקומות האלה עומדים במקום מגורים לשרים שלו אחרי שיכבשו את העיר הגדולה.
[רמז לכך אפשר למצוא בכתוב שמדלת העם השאיר רב טבחים לכורמים וליוגבים. לא כתוב שהשאיר את הדרוש לשדות תבואה ולעצי פרי ולשאיבת מים, צרכי הקיום, אלא את הדרוש לייצור יין, למשתה ותענוג].

אמנם הפירוש הזה לכאורה לא עולה על הדעת בביאור הפסוק כאן. משני טעמים:
1.1. וכי הבבלים השאירו את אותם ארמונות ריקים לכל דורש? ועד כדי שבעל הבית בעצמו או חבריו [ועכ"פ המעמד הגבוה / מפקדי הצבא] ישכנו שם כמקודם, באין איש שם על לב? [ולא משמע שהיו אלה טירין חרבים].
אבל יש לומר שהבבלים לא השתכנו בארץ, אלא כשם שקודם לכן דיכאו את מרד יהויקים והשאירו את השלטון בארץ למלך חסות שלהם, כך כעת דיכאו את מרד צדקיהו ביד קשה, והשאירו את דלת העם ומושל חסות עליהם גדליה, וחזרו לבבל. ממילא אותם טירין נשארו ריקים, כי איש לא התעסק בהם, לא חשבו שמישהו יתחבא שם, ולא היה צורך לכבוש אותם, והבבלים לא השתכנו שם, אלא השאירו אותם לשימוש הפקידות של גדליה. ובינתיים התחבאו שם שרי החיילים.

1.2. מה ההיגיון להתחבא שם?
מילא להתחבא בעיירות, הכוונה להיטמע באוכלוסיה האזרחית שנשארה שם, אבל איזה מין "מחבוא" הוא "טירין"? לכאורה זה הכי בולט שיש.
ואולי כי מפקדי הצבא ["שרי החיילים"] לא היו מי שתצפה למצוא שם. הם אנשי צבא קשוחים, גרים ב"מגורי הקצינים" של הצבא, ולא פקידים / פוליטיקאים עשירים. וא"כ ההיגיון היה "להתחבא מתחת לאף" [hiding in plain sight], קרוב מספיק לירושלים [כנ"ל לגבי מיקום הטירין] ובמקום שאיש לא יחשוב שאתה שם ולא יעלה על דעתו לחפש אותך שם.

2. אפשרות שניה:
מדובר במין "שכונת יוקרה" במושגים של הימים ההם, ובמונחים יותר קרובים להבנתנו: בית קיט, כפר נופש.
והכוונה למין יישוב עירוני באופיו, אבל בגודל של כפר קטן. [היום קוראים לזה "יישוב" להבדיל מ"מושב"].
כך יותר משמע בגמרא במכות. שאת המושג הזה היא שאלה לצורכה. כי מהכ"ת שערי מקלט יהיו ארמונות פאר? מדוע לשכן הורגי נפש בשגגה ב"מקום מושב השרים" כפשוטו? הגמרא עוסקת במקומות יישוב, לא בארמונות. אלא עיקר כוונת הגמרא היא לסוג היישוב, האם הוא סואן או שקט, והאם מצויים בו מזונות או לא. ובאומרה "טירין" התכוונה הגמרא לתאר אל מה היא מתכוונת, על איזה סוג יישוב מדובר [ולא למושב השרים כפשוטו, ואפילו לא שכונת יוקרה או כפר נופש / בית קיט כפשוטו, שהוא יישוב קטן שגרים בו שרים כפשוטו על כל המשתמע]. והיינו: זו הו"א שנשכן את הגולים בכפר/יישוב קטן ושקט. [שיש בזה היגיון מצד עצמו, לכלוא אותם במקום מבודד יחסית, לא בין המון העם בעיירות].
המקבילה [העקרונית] לזה היא "כפרים" של הגמרא במגילה. גם שם יש כרכים [מוקפים חומה], עיירות, וכפרים. אלא שכפרים של מגילה הם חקלאים [מספקים מים ומזון לאחיהם שבכרכים], ואינם מה שאמרה תורה שמקום המקלט יהיה "עיר". לא לשם מגלים הורג נפש בשגגה. אלא למקום עירוני [באופיו], אבל לא גדול מדי. ובזה היתה הו"א לשכן אותם ב"טירין" שהוא כאמור מין שכונת יוקרה קטנה, בגודל של כפר, אבל לא כפרית אלא "עירונית".

נוכל לסכם שבדברי הגמרא במכות מדובר על 3 סוגי ערים / יישובים עירוניים: עיר גדולה [כרכים], עיר בינונית [עיירות], עיר קטנה [טירין].
עד"ז יותר פשוט ומסתבר להבין את כוונת רש"י. בכל מקרה ברחו שרי החיילים אל מקומות עירוניים ונטמעו בהם. ושתי האפשרויות היו כל מה שאינו כרך, שאינו העיר הגדולה, [ירושלים], ונמצא סביבות העיר הגדולה. ומה אינו העיר הגדולה? או עיירות בינוניות ["עיירות"], או עיירות קטנות ["טירין", יישובים/כפרים עירוניים כנ"ל].
[עקרונית היה יכול רש"י לומר גם "כפרים", כי אפשר להיטמע גם באיזה כפר חקלאי. אבל א. רש"י נקט את לשון הגמרא במכות, ב. יתכן ששרי חיילים הם כ"כ לא חקלאיים באופיים ומנהגם, שיקשה עליהם להיטמע ביישוב חקלאי, הם יבלטו שם, לכן ברחו לטירין דוקא, ולא לכפרים].


י. מה המקור של רש"י בפסוק?
נותר להבין רק דבר אחד: מה המקור בפסוק לכל זה?
הפסוק לא אמר כלל מהיכן באו שרי החיילים ואנשיהם. ואם לא היה לפנינו שום פירוש, הכי הגיוני בסברה היה לומר כנ"ל באות ה: שבאו "מהצורים והיערים". שם "נחבאים" כפשוטו וכהוגן. לשם "בורחים" מצבא זר המבקש את ראשיהם. שם שורדים ואולי מתארגנים מחדש. [כעין פרטיזנים]. א"כ מה הסיבה שרש"י, כשביקש פירוש מהיכן באו - כתב מקומות כ"כ "אורבניים", טירין ועיירות, שמקורם בגמרא עוסק להדיא במקומות מושב מסודרים [לערי מקלט] ולא כלל בהקשר של בריחה לשם הישרדות מאויב השולט בארץ [שזה עתה כבש את עיר הבירה שאנו בורחים ממנה].
ומוכרחים לומר שלרש"י היתה משמעות בפסוק לכך. שהשרים ואנשיהם אמנם לא היו בעיר הגדולה ירושלים, אבל כן היו במקומות מושב מסודרים, אבל כאלה שלא נחרבו, וצבא לא צר עליהם, ולא חיפש שם [או לא מצא שם].
ואולי למד כן רש"י ממשמעות הכתוב:
1. כל הפרק [וגם הפרק הקודם] עוסק בחורבן העיר הגדולה ירושלים. לא נזכר שהחריבו את כל העיירות, או שהתעסקו עמן בכלל. א"כ אין צורך לומר שברחו לצורים וליערות, כי האויב תקף רק את עיר הבירה, עיר המלך, וביטל את השלטון [הפיל את השלטון, שבר את הצבא, פיזר את הכהונה ואת הפקידות].
2. "שרי החיילים המה ואנשיהם", משמע שעדיין החזיקו במבנה מגובש, ולא חיו כבורחים ונסים על נפשם איש באשר ימצא בצורים וביערים [ואפילו לא כגדוד פרטיזנים], אלא חיו במקום מושב מסודר.
ועדיין צ"ע.


יא. פירוש ר"י קרא:
כאמור, ר"י קרא כן הבין ש"טירין" הוא מלשון טירה, והוא אולי קטן אבל הוא מבוצר, שעל כן "תרגם" את לשון רש"י "טירין" ל"מצודות".
וכלומר שהבין "טירין" לא על פי הגמרא במכות ממש, שנוקטת טירין כלשון מושאל ליישוב עירוני קטן, אלא כמקור המילה, וכפי שכתב רש"י עה"ת, שהוא מקום מושב השרים והוא מבוצר [השווה הפסוק בחומש בראשית כה, טז הנ"ל: בחצריהם ובטירותם].
ומעתה, יתכן שכוונתו לאותו "מקום מושב השרים" שהצענו לעיל [אחת משתי האפשרויות], וכמקום מושב שרים הוא אכן מבוצר יחסית, אבל לא בחוזק כשל טירה, ולא נועד לעמוד מול צבא, אלא אדרבה, בורחים ממנו אל הכרך בשעת מלחמה, ולכן האויב לא צר עליו ונלחם בו מעיקרא וכו'.
או שכוונתו [כעי"ז הציע הרב עיניו כיונים שליט"א לעיל] למצודה כפשוטה, מין טירה קטנה, מגדל. ואז נצטרך לומר שהאויב לא החריב מקומות אלו כי לא היה אכפת לו מהם. הוא בא להפיל את השלטון, שהיה בעיר המלך ירושלים, ולשם ברחו כולם מיד [כולל מן הטירין] ושם התרכז הצבא, וברגע שהוא עשה את זה [כולל בזמן המצור על ירושלים שלוש שנים], לא היה אכפת לו מטירין/מגדלים קטנים ריקים שעומדים פה ושם. ובזמן החורבן ברחו לשם שרי החיילים ואנשיהם. מתוך הרגלם הצבאי, ומתוך הגיון שאם יותקפו לפחות יוכלו להתגונן שם כמה שאפשר.
וצ"ע.




ע"כ מה שהעלתה "מצודתי" לע"ע.
ואציין בהוקרה בתודה ובשמחה שאת המקורות וההשראה קיבלתי מהספר הנפלא "אוצר רש"י" של ידידינו הרב זאב וגנר שליט"א, ממה שריכז בערך "טירה".
כשיש שאלות בהבנת מונחים ברש"י, הספר המעולה הנ"ל שזיכנו בו רבי זאב שליט"א הוא הכתובת הראשונה לפנות אליה.


נ.ב.
הכתיבה לקחה זמן רב [בפרט שהרבה עיינתי ושכתבתי תוך כדי שכבר התחלתי בה], ובעת השליחה ראיתי שעד ששלחתי כבר נגע ביסוד הדברים הרב עיניו כיונים שליט"א [שכתמיד שמו נאה לו והוא נאה לשמו].

[צופה_ומביט]

בכ"י פרמה הגירסא רק "במצודות ובצורים" (וכ"ה במהדורת הכתר).
ובכ"י אוקס' קו"ק קולג' 165 הגירסא "במצדות ובטירים".
אפשר שהמדפיסים ראו כמה כתבי יד ועירבו את הנוסחים שבכולם לבלילה אחת.

ייש"כ!
ולענ"ד צודק מעלתו בעיקרון שכתב כאן, וזהו לא רק "אפשר" אלא לענ"ד מוכרח.
שכן דברי רש"י כפי שהם לפנינו תמוהים מאד, שכתב אריכות כפולה ומכופלת, על דבר שכלל לא מפורש בפסוק, והפסוק כלל לא עוסק בו, אלא רש"י בא ליישב מה שקשה "מבחוץ" לקורא הפסוק היכן היו שרי החיילים ואנשיהם עד עתה, וכתב בזה רש"י מדעתו מה שכתב - וטורח לפרט בזה רשימה של ארבעה סוגי מקומות, אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, כאילו נדרש כאן לתת דו"ח מפורט היכן בדיוק ובדקדוק היו. [ואפילו אם היה נדרש - מהיכן ידע לפרט כ"כ?]. תמוה מאד מאד לומר כן.
ועצם הדמיון במילים [צלילן וכתיבתן] בין השתים הראשונות לשתים האחרונות.
לכן לענ"ד נראה מזה ברור שרש"י כתב באמת רק שתי מילים, ויש כאן כפילות המעתיקים/מדפיסים, שראו לפניהם בכת"י שתי גרסאות לכל מילה וכתבו את שתיהן בזו אחר זו.

וראה מה שכתבתי בזה לעיל באות ה, שבמקור גם לא היה ו' החיבור בין השתים הראשונות לאחרונות, אלא נכתבו שתי הגרסאות בזו אחר זו [שתי מילים בו' החיבור ביניהן, ושוב שתי מילים בו' החיבור ביניהן], ולאחר מכן הוסיף איזה מעתיק/מדפיס ו' החיבור בין המילה השלישית לרביעית, בחושבו שהכל מלשון רש"י [ו(ממילא)סבר שחסרה כאן ו' החיבור], וכך נעשה רש"י שלפנינו.

[זאב ערבות]

אחד מחכמי הפורום הפנה אותי לאשכול זה, וייש"כ לרב צופה ומביט ששיבח את ספרי, אך לו היה צופה ומביט בערך טינרא היה רואה שמובא שם שטינרא זה אבן, ואם היה צופה ומביט הלאה בהפניה לערך צור היה רואה שבישעיה ה כח ת"י כצר - כטינרא, כך שטינרים זו מלה נרדפת לצורים ואין צורך למצוא ראיות וסברות שמדובר בטירות. בעקבות המובא כאן ערכתי את הערך וכך יופיע בע"ה במהדורה הבאה אם נזכה לכך.
טִינָּרָא
אבן [גיטין סח.].
=כצר (ישעיה ה כח) ת"י כטינרא, ורש"י מפרש כמו צור. ראה: מ"ב כה כג. ע"ע: סלע, צור א, שמיר.

[צופה_ומביט]

לו היה רבי זאב מתעניין אצלי לפני שכתב את הודעתו היה שומע ממני שצפיתי גם הבטתי מעיקרא בכל הערכים הללו.
ואם יקרא היטב את הודעתי לעיל יראה בדיוק מה כתבתי ועל מה כתבתי ומדוע כתבתי.

שוב תודה גדולה והערכה עצומה על הספר הנפלא והיחיד במינו. אשריכם שזכיתם.

[זאב ערבות]

לו היה רבי זאב מתעניין אצלי לפני שכתב את הודעתו היה שומע ממני שצפיתי גם הבטתי מעיקרא בכל הערכים הללו.
ואם יקרא היטב את הודעתי לעיל יראה בדיוק מה כתבתי ועל מה כתבתי ומדוע כתבתי.

שוב תודה גדולה והערכה עצומה על הספר הנפלא והיחיד במינו. אשריכם שזכיתם.

לפני שכתבתי את הודעתי הבטתי במ"ג הוצאת ארטסקרול ושם מובא "במצודות ובטינרים [ובצורים וביערים]". אמנם במהדורת הכתר מובא רק במצודות ובצורים, אך היא מסתמכת רק על כת"י ללא התיחסות לדפוסים. ואמנם מהדורת ארטסקרול אינה נחשבת מדעית במלא מובן המילה אך בהכנתה השתתפו כעשרים ת"ח שבדקו וחקרו כל מובאה ומובאה לפי קריטריונים מדעיים. אנסה לברר מה בדיוק עמד מאחרי ההחלטה להביא את הנוסח עם טינרים אך לעת עתה הנה מה שכתוב לגבי מקורות פירוש רש"י בפתיחה למלכים (הדבר משתנה מספר לספר) וכידוע כפי שכתבתי בהקדמת ספרי מהדורת היסוד למקרא (תנ"ך) היא מ"ג ארטסקרול שקבלתי רשות מפורשת לכך.

[צופה_ומביט]

יישר כוח.

כפי שהובא לעיל, יש כת"י שבו כתוב ברש"י "טירים". ולא "טינרים". [וממילא אין קשר לטינרא / צור].
ואמנם היה קל ונוח לומר שזו פשוט ט"ס, אבל אחרי שרואים את ר"י קרא [המקביל לרש"י ומבוסס עליו, כניכר להדיא כאן] ואת הגמרא במכות - זה מאיר עיניים, וכמשנ"ת.

[זאב ערבות]

יישר כוח.

כפי שהובא לעיל, יש כת"י שבו כתוב ברש"י "טירים". ולא "טינרים". [וממילא אין קשר לטינרא / צור].
ואמנם היה קל ונוח לומר שזו פשוט ט"ס, אבל אחרי שרואים את ר"י קרא [המקביל לרש"י ומבוסס עליו, כניכר להדיא כאן] ואת הגמרא במכות - זה מאיר עיניים, וכמשנ"ת.

אותי לימדו שלפני שמגיהים ברש"י צריך לשבת שבעה נקיים ואפילו היכן שנראה בהחלט שנוסח זה או אחר הוא הנכון, ובפרט כמו בדוגמא שלנו שטינרים זה לא מלה שלא באה כלל בחשבון, ומהר" י קרא אינו רש" י כפי שהרשב"ם אינו.

[קו ירוק]

אבל א"א להתעלם מנוסח אחר שנראה יתר מסתבר.
ו-20 ת"ח עובדי אורטסקול לא בהכרח מומחים יותר מ-5 ת"ח שבפורום..
אמנם שום הצעה אינה מוכרחת לאור הלבטים בגלל המילה 'יערים'.

[זאב ערבות]

אבל א"א להתעלם מנוסח אחר שנראה יתר מסתבר.
ו-20 ת"ח עובדי אורטסקול לא בהכרח מומחים יותר מ-5 ת"ח שבפורום..
אמנם שום הצעה אינה מוכרחת לאור הלבטים בגלל המילה 'יערים'.

מדוע לא ניתן להתעלם? הלא יש דוגמאות למכביר של הגהות ברש" י שנראו מסתברות ביותר והוכחו כשגויות.
ובקשר למומחיות עובדי ארטסקרול, אמנם לא בהכרח מומחים, אך ידוע שארטסקרול מעסיקה רק מומחים שתורתם אומנותם, ואילו בפורום יכול כל פלוני אלמוני לקחת לעצמו ניק ולכתוב ככל העולה על רוחו (כמו לדוגמא הניק ז"ע)

[ר' גרונם יקום פורקן]

ג. לגבי "מצודות וטירים":
אם הכוונה ל"צריחים" בצרפתית, קצת מוזר שרש"י יכתוב בפשיטות מילה צרפתית בלי [לציין קודם איזו מקבילה עברית ואז] לכתוב שזו מילה בלע"ז. ולכאורה לא מוכרח לפרש טירים=צריחים, ואפשר שהוא מלשון "טירות", ש"טירה" היא כרך מבוצר (רש"י בראשית כה, טז, שיה"ש ח, ט), ולשון רבים שלה "טירות", ואילו "טירים" היינו טירות קטנות [ראה להלן].

מכות י ע"א:

...ותניא ערים הללו אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות. אמר רב יוסף תרתי קדש הואי. אמר רב אשי כגון סליקום ואקרא דסליקום.

אקרא ביוונית היא מצודה.

[צופה_ומביט]

א. אשמח להבהרה מה כוונת מעלתו בזה, האם לסייע או להקשות או להציע פירוש אחר, לא הבנתי.

ב. רש"י שם פירש אחרת:

כגון סליקום - עיר מבצר ויש כפר סמוך הנקרא אקרא דסליקום כך קדש העיר מבצר ועיר בינוני סמוכה לה הנקראת על שמה.

ולהזכיר שכל הדיון היה לבאר את דברי רש"י במלכים.


רש"י מוכרח לזה מפירושו לסוגיה [שהנושא הוא גודל העיר, ולא מציאות החומה], ומלשון רב אשי [מי מהשתים היא האקרא].
דהיינו:

לשון רב אשי ברור שסליקום גדולה מאקרא דסליקום, והא קמן מי נתלה במי ומי משרת את מי, לא סליקום קרויה ע"ש האקרא אלא להיפך, סליקום - ואקרא דסליקום.

ואילו פירוש הסוגיה היה לא מצד גודל העיר [כשיטת רש"י] אלא מצד מציאות החומה [כשיטת המשנה למלך], שעיר חומה אינה יכולה להיות עיר מקלט אפילו אם היא קטנה, היה אכן אפשר לפרש כמעלתו, שאקרא דסליקום פירושו מצודת העיר סליקום, וסליקום היא יותר גדולה מאקרא דסליקום והיא הקובעת את עיקר השם, והחילוק ביניהם הוא שסליקום היא העיר והיא ללא חומה, ואקרא דסליקום היא מצודת העיר, קטנה ובעלת חומה. וכוונת הגמרא לתרץ שקדש שהיא עיר מבצר - היינו מצודת העיר קדש, כגון "אקרא דסליקום", והיא אמנם קטנה מקדש עצמה אבל אינה עיר מקלט משום שהיא בעלת חומה, אבל העיר קדש עצמה - היא ללא חומה, והיא "עיר בינונית", והיא עיר מקלט. [אי נמי: קדש שהיא עיר מבצר היא גם גדולה יותר מקדש הקטנה הסמוכה לה שאין לה חומה, אמנם אז הדוגמה מסליקום ואקרא דסליקום לא עולה יפה, כמש"כ להלן בתוך ביאור שיטת רש"י].

אבל רש"י לומד את הסוגיה שהנושא הוא גודל העיר ולא החומה, וכל השאלה מכך שקדש היא עיר מבצר היא משום שפשוט לנו שעיר מבצר היא כרך גדול, וא"כ כשענו תרי קדש הוו כגון סליקום ואקרא דסליקום [שכאמור ברור מזה שסליקום גדולה מאקרא דסליקום] הנושא הוא להעמיד שיש קדש אחת גדולה ואחת קטנה ממנה, ובאופן שהגדולה היא העיר מבצר שהיא כרך גדול ואינה עיר מקלט, והקטנה יותר היא עיר בינונית ואינה עיר מבצר והיא עיר מקלט. ומאחר שכאמור מפורש בדברי רב אשי שאקרא דסליקום קטנה מסליקום, ובהיות שאת החומה [מבצר] מייחסת הגמרא [לפי רש"י] לעיר הגדולה, נמצא שאדרבה, סליקום היא מבוצרת ואקרא דסליקום לא.
מכאן פירוש רש"י הנ"ל: "סליקום עיר מבצר ויש כפר סמוך הנקרא אקרא דסליקום, כך קדש העיר מבצר ועיר בינוני סמוכה לה הנקראת על שמה".


עקרונית היה אפשר לדחוק שהדמיון בין קדש לסליקום אינו זהה ממש. אלא רק הביאו שיש שני מקומות סמוכים שנקראים באותו השם - אחד מבוצר ואחד לא. בסליקום ואקרא דסליקום - סליקום היא העיר הגדולה והיא ללא חומה, ואקרא דסליקום היא מצודת העיר שנקראת על שמה וקטנה מהעיר. ובקדש העיר הגדולה היא גם מבוצרת ["עיר מבצר"], ולידה עיר בינונית ללא חומה שנקראת על שמה. [והיות שהעיר מקלט היא הקטנה יותר מהשתים (לפי רש"י), לכן בקדש העיר מקלט היא זו שאינה מבוצרת, ובסליקום (תיאורטית) העיר מקלט היא זו המבוצרת].
אבל רש"י מיאן בזה, כי זה באמת דוחק, וכי צריכים אנו לראיות שליד ערי חומה יש כפרים וערים קטנות שנקראים על שם העיר הגדולה? פוק חזי בסוגיית בני הכפרים במגילה [אף ששם לא עוסקים בעניין השמות, אבל מהמציאות המתוארת שם הגיוני לומר כך גם בלי דוגמה]. ומה הביאו דוגמה בדיוק מסליקום ואקרא דסליקום כאשר הדוגמה אינה עולה יפה, וכאשר "אקרא" היינו מצודה מבוצרת הקטנה מהעיר וטפלה אליה, ובקדש הוא להיפוך שהעיר הגדולה היא המבוצרת. ובפרט לרש"י שעניין החומה כלל אינו עקרוני/רלוונטי לסוגיה, ולא הוא הנושא כלל אלא [אך ורק] גודל העיר, א"כ מה חיפשו בדיוק דוגמה שיהיה בה איזה מקום עם חומה, מאי נפק"מ בזה - ובפרט שכאמור הדוגמה אינה עולה יפה.

ובכל מקרה, תהיה אשר תהיה הסיבה שרש"י מיאן בפירוש כזה, דברי רש"י במכות ברורים לפנינו, וכאמור, כל עצמנו לא באנו אלא לבאר את דברי רש"י במלכים.