ראיתי בחומש תורה שלמה לגרמ"מ כשר שכתב בהערה: שכל הויה לעיכובא נאמר רק אם כתיב בלשון רבים כמו 'והיו', אבל לשון יחיד כמו 'והיה' אינו לעיכובא!
אשמח לראות אם יש ראיות ליסוד זה לכאן או לכאן.
פי האתון כתב:ראיתי בחומש תורה שלמה לגרמ"מ כשר שכתב בהערה: שכל הויה לעיכובא נאמר רק אם כתיב בלשון רבים כמו 'והיו', אבל לשון יחיד כמו 'והיה' אינו לעיכובא!
אשמח לראות אם יש ראיות ליסוד זה לכאן או לכאן.
תבא כתב:פי האתון כתב:ראיתי בחומש תורה שלמה לגרמ"מ כשר שכתב בהערה: שכל הויה לעיכובא נאמר רק אם כתיב בלשון רבים כמו 'והיו', אבל לשון יחיד כמו 'והיה' אינו לעיכובא!
אשמח לראות אם יש ראיות ליסוד זה לכאן או לכאן.
מנחות ה, א: אמר רב פפא שאני הלכות מצורע דכתיבא בהו הוייה דאמר הכתוב (ויקרא יד, ב) זאת תהיה תורת המצורע תהיה בהוייתה תהא.
והיינו עיכובא, ומפורש בתוס' קידושין יג,א: ודוקא במצורע הוא דאמר אפילו בדיעבד לא קריבה משום דכתיב ביה הויה (ויקרא יד) זאת תהיה דהוי עיכובא.
פי האתון כתב:הרב 'תבא' - מציאה יפה, יש"כ.
לכאורה זו ראיה לסתור (אא"כ נחלק בין 'תהיה' ל'והיה').
(בתוס' בקידושין לא כתוב יותר ממה שכתוב בגמרא...)
עזריאל ברגר כתב:ואולי זאת תהיה שאני?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 198 אורחים