בתאריך ראש השנה לאילן נחלקו ב"ש וב"ה האם הוא בא' בשבט או בט"ו בשבט.
וקשה: מה עשו לפני ב"ש וב"ה? ואיך ייתכן בכלל מחלוקת בדבר כזה, שהרבה גופי תורה במצוות פירות האילן תלויים בו?
הרי מוכרחה להיות בו הלכה מקובלת ומוסכמת מכל השנים הרבות שגרו בארץ לפני ב"ש וב"ה.
כלומר, השאלה היא:
א. כיצד נוצר מצב שאין בזה הלכה מקובלת, או ממשה כחלק מהלכות מצוות התלויות בארץ בפירות האילן שתאריך זה מהותי להם, או שנמסר הדבר לחכמים [והוי דאורייתא] אבל צריכה להיות בו הלכה מקובלת עכ"פ מחכמי הדור הראשון שהוצרך לכך וסבר וגמר והכריע הלכה למעשה.
ב. מה עשו למעשה עד ב"ש וב"ה?
כמדומני שמעתי פעם שזה כמעט לא נוגע למעשה ברוב האילנות, שחונטים או הרבה לפני שבט או הרבה אחרי שבט. ולכן לא היתה בזה הלכה מקובלת למעשה.
שאלה נוספת:
מה יסוד המחלוקת? האם זו מחלוקת במציאות מתי עולה השרף באילנות, או מתי יצאו רוב גשמי שנה? [לפי פירש"י ותוס' ר"ה יד, א מר כדאית ליה].
כך משמע בתוספות שם: "דלמר זמן חניטתה של גשמי שנה זו באחד בשבט ולמר בט"ו בשבט וכל החנוטים קודם זמן הזה היינו על גשמי שנה שלפני תשרי".
אבל קשה להבין שזו מחלוקת במציאות, ולא מהסיבה השגורה "כיצד נחלקו בזה חכמים", אלא כי בטבע העולם עסקינן, במציאות אורגנית ומושפעת מהמון תהליכים וגורמים, ודברים כאלה אף פעם אינם מדוייקים, בוודאי לא ברמה של יום ספציפי מסוים וקבוע. אלא המחלוקת מה לקבוע פורמלית, כיום הלכתי מסוים.
רעיון חדש:
לאור הנ"ל אפשר להציע שהזמן המציאותי הוא היכן שהוא בתוך חודש שבט, ובאופן שהטווח העולה מרוב השנים הוא [כמה אפשרויות]: נגמר לפני סוף החודש / לאחר חצי החודש וסמוך אליו יותר מאל סוף החודש / בתוך החצי הראשון של החודש. ועכ"פ במציאות באמת אין זמן קבוע, אלא טווח של זמן.
וממילא עד ב"ש וב"ה היו רואים בכל שנה את מצב הגשמים, ולפי זה העריכו מתי יצאו רוב גשמי שנה, ולפי זה נקבע התאריך לאותה שנה. כי ההלכה המסורה ממשה היה לילך לפי הזמן שיצאו רוב גשמי שנה.
אי נמי, עד ב"ש וב"ה לא נגע למעשה כנ"ל, ועכ"פ לרוב האילנות לא נגע, וכשאירע מקרה שכן נגע – היו בודקים כנ"ל מה מצב הגשמים באותה שנה ולפי זה משערים ומכריעים.
ויתכן שכבר אז לא היו מכריעים ברמת דיוק של יום מסוים לאותה השנה, דמי יכול לשער עד כדי כך, אלא ששיערו רק אם קרוב יותר לא' שבט או לט"ו שבט [ואולי אפילו לסוף החודש, יל"ע בזה], שהוא יום מסוים, והיום שקבעו למעשה היה או א' בשבט או ט"ו בשבט [ואולי גם סוף החודש כנ"ל ויל"ע] הכל לפי ההשערה לאותה שנה.
אבל ב"ש וב"ה החליטו לקבוע הלכה קבועה [ואפילו אם היא תהיה רק תיאורטית, כל שכן כשלפעמים היא נצרכת], ובה נחלקו איזה יום לקבוע כיום הלכתי פורמלי.
ומאחר והזמן הוא בחודש שבט אבל לא ידוע בדיוק מתי, ובכל מקרה הזמן [על פי רוב] לא מגיע לסוף החודש, [אי נמי שהזמן הוא מתישהו בחצי הראשון של החודש, או בסמוך אליו מאחריו], לכן כשבאו להשוות המידה ולקבוע יום מסוים כהלכה פורמלית, קבעו ב"ש את יום א' של החודש, וב"ה קבעו את אמצע החודש.
ובפרט אם כנ"ל עוד לפני כן היו קובעים או את א' לחודש או את ט"ו לחודש, וכעת נחלקו ב"ש וב"ה רק איזה יום משניהם לקבוע כהלכה קבועה ובלתי משתנה מעתה ואילך.
ובסיבת המחלוקת אפשר לומר שנחלקו בהשערה לגבי הזמן ברוב שנים האם הוא קרוב יותר לא' בחודש או לט"ו לחודש [כך יש להבין את דברי התוספות].
ולפי ההצעה הנ"ל שגם לפני ב"ש וב"ה היו קובעים בכל שנה או את יום א' או את יום ט"ו [לפי ההשערה לאיזה יום קרוב יותר הזמן שבו יצאו רוב גשמי אותה שנה] אפשר גם להעמיד שנחלקו בהשערה / במסורת מה נהגו למעשה ברוב השנים שמקודם ומה היתה הלכה יותר רווחת.
ועוד יתכן שנחלקו בפורמליות גופא. כאשר אנו יודעים שצריך לתפוס יום מסוים מחודש שבט אבל לא עד סופו / , איזה יום ראוי לציינו ולקובעו פורמלית כיום מסוים, תחילת החודש או אמצע החודש.
לאפשרות זו מובן מה שיש תולים את מחלוקתם בזה לשיטתם בעניין מה העיקר: ראש או אמצע / שורש או גילוי [ואכמ"ל]. וכמדומה שיש שדייקו לומר כן מלשון המשנה "באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי" [ולא "דברי"], וכלומר שכך קבעו בית שמאי לשיטתם בשאר מקומות בעניינים אלה, חשיבות/עיקריות הראש לעומת האמצע וכיו"ב.
אמנם את הדיוק הזה ניתן להסביר גם לפי ההצעה הנ"ל שעוד לפני ב"ש וב"ה נהגו שני ימים אלה. ובאופן שנאמר שברוב השנים לפני ב"ש וב"ה אכן היו קובעים את א' בשבט, ואז [כאשר הנידון היה מציאותי, לשער את מצב הגשמים באותה השנה] אף לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר אלא היו מסכימים שניהם לאותה ההחלטה. ומשו"כ גם כאשר באו לקבוע יום הלכתי פורמלי קבוע נקטו ב"ש את אותו היום שנקטו עד כה ברוב שנים [מילתא בטעמא]. וזהו הלשון "באחד בשבט ראש השנה לאילן [בדר"כ, וכעת – ומטעם זה – במחלוקת שלפנינו הוא] כדברי בית שמאי", וכלומר שדברי בית שמאי כאן מכוונים ליום הנהוג והמקובל יותר מאז, ואותו קבעו כעת ליום הפורמלי הקבוע.
משא"כ בית הלל חידשו כעת חידוש לקבוע את יום ט"ו בשבט, למרות שברוב שנים עד אז לא נקטו אותו [על פי ההשערה במציאות], כי סברו שכשבאים לקבוע יום פורמלי – יש שיקולים נוספים, ולא נכון לתפוס ולהעדיף את א' בחודש במקום ט"ו לחודש, גם אם במציאות ברוב השנים עד אז נקטו את יום א' בחודש.
יש לנסח הצעה זו בכמה אופנים שונים בדקותם, ועכ"פ יסוד העניין הוא שעד כה היתה בזה הלכה של מציאות, לשער את מצב הגשמים באותה השנה, וכעת באו ב"ש וב"ה לקבוע הלכה פורמלית קבועה לדורות, ובזה יתכן להסביר את הלשון "כדברי בית שמאי".