הכניסה שפופרת וראתה בו דם טהורה. וכן אם ראתה דם בחתיכה, אפילו אם היא מבוקעת והדם בבקעים בעניין שנוגע בבשרה, טהורה כיון שאין דרך לראות כך. וכן עשה רבינו שמשון מעשה, באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות בשר היה נופל לה בבית החיצון, ולא הייתה פוסקת לראות כל זמן שאותן החתיכות היו בבית החיצון, וטיהר אותה לבעלה, כיוון שאין דרך אשה לראות כך. ודווקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת, אבל חתיכה גדולה טמאה, אפילו לא ראתה כלום, שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ואפילו בנפל שלא נגמרה צורתו.
ובב"י שם:
ודוקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת אבל חתיכה גדולה טמאה אפי' לא ראתה כלום שא"א לפתיחת קבר בלא דם (שם) בריש פ' המפלת תנן המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה רבי יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה ואוקימנא בגמרא דבשביל החתיכה עצמה אינה טמאה אפי' היא מארבע מראות דמים אלא בהא הוא דפליגי דרבנן סברי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ורבי יהודה סבר א"א לפתיחת הקבר בלא דם ופסק הרא"ש דהלכה כרבי יהודה וקשה שהרי הוא ז"ל כתב דאיפשיטא בעיין דרואה דם בשפופרת טהורה ומשמע נמי מדבריו דסבר דהלכה כרבנן דסברי דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ולפי מה שפסק כר' יהודה דאמר א"א לפתיחת הקבר בלא דם רואה בשפופרת או בחתיכה אמאי מטהר לה הרי נפתח הקבר על ידם וא"א בלא דם ולכך חילק רבינו בין חתיכה קטנה לגדולה דקטנה אין בה פתיחת הקבר שנאמר שא"א לה בלא דם...
ובעניי לא זכיתי להבין,
מילא בחתיכה, נאמר שאע"פ שדם החתיכה אינו מטמא, מ"מ כשנפתח הקבר להוציא את החתיכה יצא גם דם נידות רגיל, והוא מטמא,
אבל בשפופרת, מה אכפת לי שנפתח הקבר, ס"ס הדם יצא דרך שפופרת?