פורים קטן מנין?

[אריה הכהן]

פורים קטן - מהו

תנן (פ"א מ"ד) במגילה: אין בין [י"ד וט"ו שב]אדר הראשון ל[י"ד וט"ו שב]אדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים. פי' שאם קראו המגילה ונתנו מתנות לאביונים באדר הראשון, לא יצאו ידי חובה. ובגמ' שם (ו' ע"ב) איתא מחלוקת תנאים, אם מקיימים בשנה מעוברת את הפורים באדר א' או באדר ב', לדעת רבי אלעזר ברבי יוסי, עושים פורים באדר הסמוך לשבט דהיינו אדר ראשון, משום שאין מעבירין על המצוות. ומפרש רש"י: משבא לידי אקדים לעשות. דהיינו היות והגיע מצוה לידי אעשה. ולפי רשב"ג משום רבי יוסי, עושים פורים באדר השני. וטעמו מסביר רב טבי, כדי לסמוך גאולה לגאולה, דהיינו פורים לפסח. ובגמ' אמרינן שם אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן הלכתא כרשב"ג שאמר משום רבי יוסי. ע"ש.
וז"ל הלבוש: אין עושין פורים אלא באדר הסמוך לניסן, כדי לסמוך גאולה לגאולה, גאולת מרדכי לגאולת משה (יציאת מצרים), ושמא תאמר נעביד בתרוייהו? תלמוד לומר: כל שנה ושנה (אסתר ט' כז'), מה כל שנה ושנה פעם אחת אף בעיבור פעם אחת, ומה כל שנה ושנה באדר הסמוך לניסן אף בעיבור באדר הסמוך לניסן. וכי תימא אדרבה מה כל שנה ושנה באדר הסמוך לשבט אף בעיבור באדר הסמוך לשבט, ועוד דאין מעבירין על המצות? סמיכת גאולה לגאולה עדיף. הלכך יום י"ד וט"ו שבאדר הראשון אין דיני פורים נוהגין בהן,
בספרים קדמונים מצינו שקוראין ליום זה 'פורים קטן'. וכך כתב מהרי"ל (בריש הל' פורים) : פורים קטן שחל במעוברת בי"ד באדר הראשון, חל פעם אחת בששי בשבת. ובמנחה יום ה' שאל ש"צ את מהר"י סג"ל אם לומר תחינה, ואמר שמן הדין אין לומר תחינה, אך זכור הוא לו שנוהגין לומר תחנה במגנצ"א וכן עשו, ע"ש. (עי' במ"ב סי' קלא ס"ק לג' שכתב: שא"א תחנון במנחה של ערב פורים קטן). ועוד כתב המהרי"ל: ובששי שבת לא היו אומרים תחנה ולא למנצח, ובשבת שהוא שושן פורים קטן אין מזכירים נשמות וא"א צו"ץ (צ'דקדתך, ו'צדקתך, צ'דקתך. בנמחה בשבת ע"ש. וע"ע בשו"ע ומ"ב סי' תרצז') ועוד כתב המהרי"ל (בסוף הלכות פורים): עושין פורים קטן בי"ד ימים לאדר הראשון ודינו לעיל דאין שינוי בו רק משתה ושמחה, עכ"ל. דהיינו שאין בו שינוי משארי ימות החול לא בקריאת המגילה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות (כמבוא' במתני' לעיל) רק בסעודה משתה ושמחה שנוהג גם בי"ד לאדר ראשון, היינו פורים קטן (נמוקי או"ח – תרצ"ז).
עוד התייחסות מעניינת אנו מוצאים אודות פורים קטן שחל ביום ו', בדברי רבי חיים פלאג'י בספרו 'מועד לכל חי' (פל"א כב') וז"ל: כשחל פורים קטן בער"ש הגם דאין דרכו לאכול בשר בער"ש, הן כהיום הזה ליכול ולחדי, אך לא ימלא כריסו בשביל סעודת שבת.
ומפני מה נקרא 'פורים קטן', מפני שפורים מל' כפורים. ויש יום כפור קטן, על כן נקרא פורים קטן (ספר תורת חיים, לרבי חיים מקאסוב, בהשמטות. י"ל בקאלאמיא בשנת תרמ"ד).
ימי שמחה. האם מרבים בהם בסעודה?
כתב השו"ע (תרצז'): יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלים על פניהם, ואין אומרים מזמור 'יענך ה' ביום צרה', ואסור בהספד ותענית. אבל שאר דברים אין נוהגים בהם. וי"א דאף בהספד ותענית מותרים. רמ"א. והמנהג כסברא הראשונה. י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון, ואין נוהגין כן, מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים, 'וטוב לב משתה תמיד', עכ"ל. מבוא' מדברי הרמ"א שבי"ד אדר א' מרבים במשתה ושמחה, ורבינו יחיאל מפארישׂ רגיל להרבות בסעודה ולהזמין בני אדם, כמשמעות לשון המשנה שהבאינו לעיל אין בין אדר וכו'. וזהו מה שסיים הרמ"א דבריו שם 'וטוב לב משתה תמיד', היינו שטוב להרבות לכבוד הנס שנעשה בעיתים הללו (שע"ת ומ"ב שם). בספר נוהג כצאן יוסף (לרבי יוסף יוזפא קאשמן. י"ל לראשונה בשנת תע"ח) כתב: פורים קטן, היינו י"ד באדר ראשון א"א בו תחנון וכו' ואוכלין ושותין ושמחים בשמחה של מצוה ושוי לכריסך, כל איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקינו אשר נתן לו.
בספר נימוקי או"ח (תרצ"ז) כתב, והנה מעולם תמהתי ודברתי מזה עם כ"ק אאמו"ר (בעל הדרכי תשובה) זי"ע, מדוע לא שמענו מעולם ובפרט מהצדיקים תלמידי הבעל שם טוב הק' זי"ע שיעשו סעודות גדולות בפורים קטן כמו בפורים גדול וכו', והצדיקים שנהגו בסעודות גדולות בשושן פורים גדול (יותר מיום י"ד) למה לא נהגו להרבות בסעודה כמו כן בפורים קטן, ע"ש מה שביאר.
בספר אבן ישראל (עמ' נא') כתב, ושמעתי כי הרה"ק ר' מרדכי מנדבורנא שבאו אצלו אנשים בי"ד אדר ראשון וראו שם הרבה נרות דולקים והיה להם זאת חידוש בזה, ואמר להם, מה חידוש אצלכם על הנרות מפני שהיום פורים קטן, היום יום גדול שהארה גדולה יש בעולמות העליונים, עכ"ל.
סעודה בשושן פורים קטן
בט"ו אדר א' כתב המ"ב (ד') בשם הפרמ"ג, שאין מרבים בשמחה ומשתה אף לכרכין המוקפין חומה. [דהיינו שאף בני המוקפים לדעת המחמירים יש להם לעשות הסעודה בי"ד אדר א']. אמנם הלבוש (תרצז') כתב להדיא: ומצוה להרבות בהם משתה ושמחה קצת משום דיומ' נס נינהו. [ומשמע הימנו שהפרזים נוהגים כן בי"ד והמוקפים בט"ו]. וכן משמע במנהגים, וכ"כ בשו"ת מנח"י (ח"י סי' נח'). ובס' הליכות שלמה (שלה') שכך נוהגים.
טעה ואמר 'על הנסים' באדר א'
כתב המ"ב (תרצז' א'), שאם טעה בי"ד אדר א' ואמר 'על הניסים' אין מחזירין אותו. וביאר בשעה"צ (ב'),
דהא מדינא היה ראוי לעשות באדר ראשון כמ"ש הפוסקים, אלא שמסמיך גאולה לגאולה עדיף, א"כ מ"מ הוי מעין המאורע.
***************
ובסיום דברינו ראוי לציין את דברי הירושלמי במס' מגילה (פ"א ה"ה): ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינה אותה השנה היתה מעוברת [שהפיל אותו הרשע הגורל ונעשה בה הנס, היתה מעוברת והיו בה שני אדרים] מה טעמה [כלומר מנ"ל] מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר [ל"ל? אלא ה"ק לחדש י"ב שבכל שנה, אבל עתה הוא חודש י"ג. - קרבן העדה. פני משה].
והקשה בחת"ס (או"ח סי' קסג'), אם כך מדוע לא עושים פורים בשנה מעוברת באדר א', שהרי לדברי הירושלמי שהנס היה באדר א' כו"ע מודו שיש לעשות את הפורים בשנה מעוברת באדר א'? ע"ש מה שביאר בזה הענין. וגם יישב מדוע בכלל יש את הענין של 'פורים קטן'.
[נכתב בס''ד ע''י א. פלשניצקי]

[נטורי קרתא]

בהגהות חת"ס על הש"ס מגילה ו ע"ב כתב שפורים קטן דאורייתא:

חתם סופר מגילה ו ב.png (52.09 KiB) נצפה 269 פעמים

ועי' סוף תשובת חת"ס יו"ד סי' רלג ומה שהפריך ראייתו הנצי"ב העמק שאלה וישלח סי' כו, עמ' קסא.

[נטורי קרתא]

שוב מצאתי שכבר היה על כך אשכול, ועוד כמה אשכולות על פורים קטן:

viewtopic.php?t=3967

viewtopic.php?t=58761

viewtopic.php?f=17&t=26046

viewtopic.php?f=17&t=17048

viewtopic.php?p=519229#p519229

[שם_פה]

אשים פה חלק ממאמר שכתבתי בעניין פורים קטן
ויתבאר בו שיטת הפמ"ג והמ"ב שחיוב סעודה (לדעת הרמ"א) נוהג רק בי"ד אדר א', הן לפרים והן למוקפין
א. בהקדם, עצם המושג של 'פורים דמוקפין' טעון ביאור. כי לפי מה שנראה מפסוקי המגילה, הצלת עם ישראל נעשתה ביום י"ד באדר וזהו יום הנס לכלל ישראל, ולכן יום זה נקבע לדורות כיום הפורים. אילו הצלת עם ישראל לא היתה שלימה בלי ההרג שנעשה בשושן גם ביום ט"ו באדר, היה לחז"ל לקבוע את יום ט"ו כיום הפורים לכל עם ישראל.
אכן בשושן עצמה, יתכן והנס לא נגמר עד יום ט"ו, אפשר שהיה בה ריכוז גבוה יותר של עמלקים ושונאי ישראל, ומהצורך היה לכלותם יום נוסף, ואפשר לומר עוד שיום ט"ו יוחד לנקמה בשונאי ישראל, הגם שכבר הוסר האיום הקיומי מעל עם ישראל ביום י"ד. כך או כך, הנס שהיה בשושן לא הקיף את כל עם ישראל, ויום ט"ו מצד עצמו אינו יום המחייב בעשיית זכר לנס לכלל ישראל. (מה גם שתושבי המוקפין אינם יורשים ישירים של תושבי שושן, והנס שנעשה בשושן לא נוגע אליהם יותר מאשר לבני הפרזים).
יש כמה דרכים בראשונים כיצד להסביר את תקנת 'פורים דמוקפין' ותקצר היריעה לבאר זאת כאן, אבל המסר העולה מכולם שכאשר המוקפין עושים פורים בט"ו באדר, הם מציינים בכך את שמחתם על הנס שנעשה לכלל ישראל ביום י"ד, ואיחור היום רק מוסיף ומדגיש את העובדה שבשושן היה נס גדול יותר, אבל שורש חיובם הוא מיום הי"ד, והביצוע למעשה, דהיינו 'איכות והכמות הזכרון' - כלשון החת"ס, תקנו חכמים בעשיית הזכר לנס ע"י מצוות היום ביום ט"ו. (ויש בכך נפ"מ רבות בקביעת פרוז בן יומו ומוקף בן יומו, שנקבעים על פי הגדרת האדם בליל י"ד גם למוקפין, וכן נפ"מ בגדר קריאת המגילה בי"ד לבני המוקפין כשחל פורים דמוקפין בשבת, ואכמ"ל).
והנה לפי יסוד דברי החת"ס, באדר ראשון נוהג רק הדין הכללי לזכור את הנס ביום שנעשה בו נס, ואם כך אין מקום לנהוג כן ביום ט"ו, מפני שיום זה אינו יום שנעשה בו נס לכלל ישראל, וכל מהותו היא רק יום שבו מקיימים למעשה את הדין השני הנוגע לאיכות וכמות הזכר לנס, וקיום זה נתקן עבור המוקפין רק ליום ט"ו שבאדר ב'.
ב. אכן עדיין התימה גדול, כי מדברי הפמ"ג והמ"ב נראה שלא אמרו אלא שחיוב סעודה נוהג בי"ד אף לבני הכרכים, אבל לא נחלקו על דין השו"ע האוסר בהספד ותענית בשני הימים, ולכאו' אם הסיבה לשיטתם היא שיום ט"ו אינו מוגדר בעצם כיום שנעשה בו נס, א"כ מדוע לא נתיר בו גם מספד ותענית.
ומעיון בסוגיא נראה שיש כאן שני נידונים שלכאו' לא קשורים זה בזה, הנידון הראשון הוא האם נדייק את המשנה שאמרה "אין בין וכו' אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים" ומשמע שלעניין מצות משתה וסעודה זה וזה שוים, או שנדייק את דברי הגמ' "הא לעניין הספד ותענית זה וזה שוין" ומשמע שבאיסור זה בלבד שוים שני האדרים, ושאר מצוות היום אינן נוהגות אלא בשני. ובמחלוקת זו פסק הרמ"א כדעה קמייתא, וכדקדוק לשון המשנה, והשו"ע כדעה בתרייתא וכפי שמשתמע מלשון הגמרא.
והנידון השני, האם פורים שבאדר ראשון נוהג רק בי"ד או בשני הימים, תלוי גם בדקדוק לשון המשנה והגמ', כי מלשונה של המשנה משמע שאין חילוק בין הימים שבאדר ראשון לימים שבאדר שני, שהרי המשנה לא ציינה כלל את תאריך היום אלא אמרה "אין בין אדר הראשון לאדר השני". אבל אם נדקדק את לשון הגמרא, שם כתוב: "ומתניתין חסורי מיחסרא, והכי קתני: אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לארבעה עשר שבאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות" הרי שהגמרא מתייחסת לתאריך י"ד באדר בלבד. ובזה השו"ע פסק כפי המשתמע מן המשנה (וכותב הב"י, שדברי הגמ' הם לאו דוקא, ודברו על יום י"ד שהוא הנוהג ברוב עם ישראל) והרמ"א נוקט כקביעת לשון הגמרא בדוקא.
ואפשר שהכרעת הפמ"ג והמ"ב היא בדרך של 'הבו דלא להוסיף עלה', מפני שכל מצות משתה וסעודה בפורים קטן היא מחודשת, והתוס' חולקים על שיטה זו, וגם הסוברים שכך משמעות המשנה מודים שאין המנהג כן, ומשכך די לנו אם נקבל את החידוש כדברי האומרים שאין פורים קטן נוהג אלא בי"ד.
ג. אבל אפשר לבאר ששורש שני הנידונים תלוי זה בזה בסברא. ונאמר כי גם בדין הכללי לפי דברי החת"ס, שיש חובה לעשות זכר לנס ביום שנעשה בו נס, יש לפרש בב' אנפין, הא' חובת היום, והב' חובת גברא. ונאמר, כי לדעת השו"ע שאין חובה לעשות פעולה משמחת ביום זה, אלא רק להמנע מהספד ותענית, ע"כ שאין חובת גברא לעשות זכר לנס ביום זה אלא חובת היום, ונקבע רק שיום זה הוא מיוחד לעצמו בכך שנעשה בו נס ואין לעשות בו פעולות ומעשים הסותרים את מהותו. אבל לשיטת הרמ"א שיש חובה לעשות משתה וסעודה ביום זה, ע"כ שתקנה זו היא חובת גברא, ובהימנעות מהספד ותענית אין ביטוי מעשי לשמחת הגברא ביום זה (שהרי יש אנשים שאזניהם לא שמעו הספד, ובטנם לא כלתה ברעב שנה שלימה) אלא מהצורך לבצע פעולה ע"י הגברא שתבטא את השמחה שבזכרון הנס ביום זה.
והנה ביום שנעשה בו נס רק לחלק מעם ישראל במקום אחד, ולא הקיף הנס את כלל ישראל, יש לחלק ולומר שאם החיוב מוטל על הגברא, א"כ אין לגברא שייכות עם הנס לזוכרו ולשמוח בו, אם אינו נוגע אליו, ואם לא הוכח שהוא ישירות צאצא לבני המקום שנעשהו בו נס ביום זה, אין לחייבו בעשיית זכר לנס.
אבל אם הדין נאמר כלפי היום, ניתן לומר שהיום הוא יום של נס גם כאשר הנס שבו נגע רק לחלק מעם ישראל, דסוף סוף יום הצלה הוא לדידהו, ויש חשיבות בעצם היום, (ויהיה תלוי לפי העניין, וברור שאם הנס נעשה יחידים, או לפרט שולי מעם ישראל, לא מסתבר שעיי"כ תהיה שייכות ליום הזה לדורי דורות).
ואם כך, השו"ע שפוסק שיום פורים קטן נודע רק לאיסור הספד ותענית, דהיינו חובת היום, פוסק בשל כך שאיסור זה נוהג בשני הימים, כי יום ט"ו גם אם אינו יום הצלת עם ישראל, אבל בכל זאת נעשה בו נס חשוב לאנשי שושן, ודי בזאת בכדי לקבוע את עצם היום כיום שנעשה בו נס. (וכדחזינן, מהא שבכל השנים אסורים בני הפרזים בהספד ובתענית בב' הימים).
אבל הרמ"א הפוסק שיום פורים קטן הוא חובת גברא, ומחייב בעשיית סעודה ביום זה, פסק גם שחיוב זה נוהג רק ביום י"ד, כי כאמור חובת גברא לכל יחיד ויחיד ניתן להטיל רק כאשר הנס מקיף את כל עם ישראל.