1. כתב מרן המשנ"ב ז"ל, סימן כ"ז סקל"ו,
שתהא באמצע — רוחב הראש ולא יטה אותם לצד אחד כדי שיתקיים והיו לטוטפות בין עיניך והרבה מהאחרונים כתבו דאם שינה בזה לא קיים מצות תפילין וצריך ליזהר בזה וכו'
---
ושאלתי, דוודאי א"א לצמצם שיהיו התש"ר מונחים בדיוק באמצע הראש, דלא ניתנה תורה למלה"ש, ול"ד למקום הנחתם באורך, דמקום יש בראש וכו'. האם למישהו יש קבלה, או מקור בפוסקים, לשיעור ההטייה שבו לא יוצא יד"ח, או כל שנראה מונח באמצע רוחב הראש, לכל מראה עיני האדם, שפיר דמי.
2. במחבר ז"ל, סימן תל"ג סעיף י"א,
המכבד חדרו בי"ג בניסן ומכוין לבדוק החמץ ולבערו, ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ - אף על פי כן צריך לבדוק בליל י"ד.
---
ושאלתי, בימינו, שיש ריבוי של כלים וארונות ומגירות וכו', ואין מציאות שאדם יבדוק כל חמצו בחו"ס בלילה אחד, וצריך לנקות זמן רב לפני י"ד, אז בפשטות, העצה היעוצה לזה היא לנקות לפני פורים, ולהכניס חמץ רק למקום אחד, ולהיזהר בו. אבל לרובא דאינשי א"א לעשות כן, וא"כ, שמא אפשר לסמוך על מה שנהגו הנשים לנקות ולהזהיר שלא להכניס חמץ במקומות שניקו איזה ימים קודם הפסח, ובליל י"ד יבדוק מקופיא, כגון שאם יש מקום שהילדים מכניסים בו חמץ, כגון מגירה של צעצועים, שמשחקים שם ופתם בידם, ואשתו ניקתה את המגירה איזה ימים קודם הבדיקה, והשגיחה שהילדים לא ישחקו עם חמץ בידם, שמא הבודק יכול להסתפק רק בבדיקה מקופיא, וא"צ לנער את כל המגירה עם הצעצועים, וכן כל כה"ג. וכמובן, כ"ז הוא ג"כ מתוך ההנחה, שבימינו, הואיל ואין אנחנו רגילים לאור הנר, ומנורות החשמל שלנו מאירות באור בהיר, שיש לסמוך ע"ז. ועוד, שגם פחות מצויים אצלנו חו"ס, דרובא דעלמא י"ל קרקע מרוצפת, והריצוף הוא באופן כזה שאריח צמוד לאריח, ויש מילוי ביניהם וכו'. אז האם יש צד כלשהו להקל בבדיקת ליל י"ד.