פורום אוצר החכמה

נתעוררתי לשאלה עפ"י מעשה שהיה.
פלוני הוזקק שיסיעו אותו לביה"ח (באופן של פיקו"נ) ביום א' דר"ה כהאי שתא (3 ימים ברציפות), ומשום מה לא היתה אפשרות לקרוא לאמבולנס או לגוי. והיו באזור מספר יהודים שיכלו להסיע, אלא שכל אחד השתמט ולא רצה לבלות את החג והשבת בלי מנין ובלי וכו' (מדובר בחו"ל במקום קצת נידח). מחוסר ברירה, נתן הרב 'היתר' לאחד, שיוכל לחזור לביתו (שזה קשור לחילול החג מדאורייתא).
הנה, הרב ודאי צדק. אבל מה דינו של אותו אחד, האם באמת מותר לו לחזור. ובאמת השאלה מסתעפת להרבה נושאים דומים. האם אפשר 'להתיר' ליהודי לחלל את השבת בכל מיני אופנים, כי אחרת הוא לא ירצה לסייע בפיקו"נ. האם זה אכן מותר ?

לענ"ד ודאי שהרב צדק אם לא היתה ברירה אחרת ומאידך ודאי שליהודי עצמו אסור היה לחזור. וק"ל.

רבותי אלו מעשים שבכל יום
כל איש הצלה שנוסע להציל אדם בשבת
דומני שמתירים לו לחזור לביתו
ולא אומרים לו להיות "מחמיר" בזה אפי' לדידיה ואפי' הוא מר בר רב אשי
שכן מחר יהיה "מיקל" בפיקו"נ

לאיש הצלה יש היתר שיצטרכו אותו שוב במקומו, אך לאותו אדם לא היה היתר לחזור, והיה ראוי להסביר לו את גודל מעלת המצוה אף שישאר לבד, לצייד אותו בשופר ואוכל ולשולחו לדרכו.

מורה צדק כתב:לאיש הצלה יש היתר שיצטרכו אותו שוב במקומו, אך לאותו אדם לא היה היתר לחזור, והיה ראוי להסביר לו את גודל מעלת המצוה אף שישאר לבד, לצייד אותו בשופר ואוכל ולשולחו לדרכו.

מעתה מותר לאיש הצלה לנסוע לפטפט עם חבר בעיר אחרת שמא יצטרכוהו שם...

מורה צדק כתב:לאיש הצלה יש היתר שיצטרכו אותו שוב במקומו, אך לאותו אדם לא היה היתר לחזור, והיה ראוי להסביר לו את גודל מעלת המצוה אף שישאר לבד, לצייד אותו בשופר ואוכל ולשולחו לדרכו.

באוכל כן, אך בשופר לא, שכן "שופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום"...

צודק

אבל יל"ע אם מותר לו להניח את השופר במכונית.

מורה צדק כתב:לאיש הצלה יש היתר שיצטרכו אותו שוב במקומו.

ההיתר הוא גם באופן שהוא הנהג ברכב, ועושה מלאכות דאורייתא?

אגב, הבערת אש שיש בהתנעת רכב ביום טוב היא מלאכה דאורייתא?

חיים כתב:

מורה צדק כתב:לאיש הצלה יש היתר שיצטרכו אותו שוב במקומו.

ההיתר הוא גם באופן שהוא הנהג ברכב, ועושה מלאכות דאורייתא?

גם בכה"ג, יש מקומות שהגיעו להסדר שנכרי מחזיר אותו.

אבאר יותר את השאלה.
אין שאלה בזה, שודאי צריכים להתיר לו ליסוע ע"מ לחזור, שהרי בלא"ה הוא לא יסע.
גם אם יש אחד בלבד שיכול להציל, ואומר שהוא לא יציל רק אם יתירו לו לאכול חזיר, ודאי שצריכים 'להתיר' לו.
אבל האם זה נהיה מותר ?
וכן בשאלה הנ"ל. ודאי שצריכים להתיר לו לחזור, אבל האם זה נהיה מותר ?
ואם נאמר שלא, אזי הוא באמת לא ירצה ליסוע.
מה הגדר בזה ?

לענ"ד (שוב) אם אמרו לו בתחילה ליסוע בלי לחזור ולא הסכים ואח"כ "התירו" לו לחזור הוא יתבע כל כך שלא הסכים ליסוע מיד ו"דחק" את ההלכה.
ואם התירו לו בהתחלה ליסוע ולחזור והוא באמת לא ידע את ההלכה (מה שפחות מצוי), ודאי שגם יתבע על כך אך ברמה יותר נמוכה של שוגג. (וגם הוא אשם בזה שלא למד וידע את ההלכה).
------
("שגגת תלמוד עולה זדון"- מי שלא לומד במזיד (כדי להיות שוגג בהלכה או מסיבות אחרות) גם השגגות נחשבות כזדונות).

אוצרניק כתב:אבאר יותר את השאלה.
אין שאלה בזה, שודאי צריכים להתיר לו ליסוע ע"מ לחזור, שהרי בלא"ה הוא לא יסע.
גם אם יש אחד בלבד שיכול להציל, ואומר שהוא לא יציל רק אם יתירו לו לאכול חזיר, ודאי שצריכים 'להתיר' לו.
אבל האם זה נהיה מותר ?
וכן בשאלה הנ"ל. ודאי שצריכים להתיר לו לחזור, אבל האם זה נהיה מותר ?
ואם נאמר שלא, אזי הוא באמת לא ירצה ליסוע.
מה הגדר בזה ?

הספק יפה מאד.
אבל חושבני שזה הלכה פסוקה שמותר לו, ולא שמורין כן ואין זו הלכה, אלא שחז"ל ירדו לדעתו של אדם [לא של הרב] וידעו שאחרי ראש השנה אחד כזה הוא לא ילך אז התירו לו.
בעצם הנושא של הוראת בי"ד הסותרת את ההלכה בכוונתי לפתוח ע"ז בקרוב אשכול רציני. [הנושא הוא שנים אומרים לו אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי [כריתות יא] לר"מ חייב חטאת. מי מחייב אותו? כנראה בי"ד. הוא יודע שפטור - זה חולין בעזרה. יש תח"י עוד עשרה דוגמאות כיוצ"ב, בקרוב נדבר מזה]