דבר שיש לו מתירין ע"י שינוי בגברא אי מיחשיב דשיל"מ

[מיללער]

בישועות יעקב יור"ד סי' שכ"ב מחדש דדשיל"מ שאמור חכמים דלא בטיל הוא דוקא באופן שהדבר בעצמו יהי' לו היתר ע"י מעשה או בזמן אחר מיקרי דשיל"מ, אבל אם אין האיסור מתשנה אלא שהגברא ישתנה כגון כהן שנטמא ורוצה לאכול תרומה שנתערבה בחולין, ואם ימתין לאחר שיטבול לא יהא צריך לביטול, זה לא מיקרי דשיל"מ.

ונכד המחבר המו"ל הגרצ"ה אורנשטיין זצ"ל אב"ד לבוב בעמח"ס ברכת רצה הוסיף שם דלכאורה זה תלוי בטעם הדין של דשיל"מ דלסברת רש"י עד שתאכלנו וכו' לכאורה ליכא חילוק אם איסור יתהפך להיות היתר או הגברא אבל לסברן הר"ן דדשיל"מ הוי כמו במין במינו וכו' מוסבר החילוק.

לכאורה היסוד של הישוע"י נפק"מ לכמה ציורים כגון יין לנזיר דהוו דשיל"מ שיכול לישאל על נדרו, לכאורה לסברת הישוע"י אין היין עומד להיות ניתר אצלו אלא שהוא לא יהי' עוד נזיר, ואפי' אם א"א לא להישאל על נזרו הרי הנזירות יכלה בעוד שלשים יופ ועד שיאכלנו באיסור ע"י ביטול ימתין עד תום ימי נזירותו, ואם תאמר שיין לנזיר מיקרי דבר הנדור ואיסור חפצא (שיש בזה אריכות) מה יהי' הדין במי שנשבע שלא יאכל ככר זה היום, ונתבטל הככר האם זה מיקרי דשיל"מ שאשפר לו להישאל על שבועתו או שיכול להמתין עד למחר, או דלמא כיון שזה איסור גברא והחפץ אינו עומד להשתנות לא מיקרי דשיל"מ.

ואם ננקוט החילוק בין איסור גברא לאיסור חפצא, להאחרונים שכל איסורי דרבנן אינם אלא איסור גברא נמצא שבאיסור דרבנן לא יהי' הדין של דשיל"מ לסברת הר"ן עפ"י דברי הישוע"י הנ"ל. ולכאורה דומה לכהן טמא באכילת תרומה, וכן אונן לאכילת מעשר או קדשים.

[ספרים וועלט]

הלא ביכורים הוא דשיל"מ לפי דעת רוה"פ בגלל שמותר לכהן בירושלים!

[אראל]

הלא ביכורים הוא דשיל"מ לפי דעת רוה"פ בגלל שמותר לכהן בירושלים!

זה ענין אחר, שיש לו היתר מגברא לגברא, לא שישתנה הגברא עצמו, והבן

[עזריאל ברגר]

הרמב"ם כותב שמותר לבטל תרומת חו"ל ברוב "ואוכלה בימי טומאתו".

[מיללער]

הרמב"ם כותב שמותר לבטל תרומת חו"ל ברוב "ואוכלה בימי טומאתו".

זהו גמרא מפורשת בבכורות כז. שרבה עשה כן, ועל זה הקשה בשאג"א (תשו' החדשות סי' י"ב) דלכאורה הוי דשיל"מ ומפרש שזה גם כן מקולי תרומת חו"ל ועל זה דן הישוע"י ומחדש מה שהבאתי ממנו בפתיחת האשכול. (מעניין שבס' המפתח על הרמב"ם לא הביאו הדיון)

[מיללער]

הלא ביכורים הוא דשיל"מ לפי דעת רוה"פ בגלל שמותר לכהן בירושלים!

זה ענין אחר, שיש לו היתר מגברא לגברא, לא שישתנה הגברא עצמו, והבן

ולהכהן בעצמו ג"כ הוי דשיל"מ וכן מעשר שני, דשינוי בהמקום הוי כמו השינוי בזמן בביצה שנולדה ביו"ט דמיקרי דשיל"מ.

אגב, מגברא לגברא הוי דשיל"מ, יין לנזיר לא בטיל דחזי למי שאינו נזיר? אשמח למראה מקומות גם על זה.

[אראל]

עי' היטב במג"א סי' שי"ח סק"ב, ודו"ק

[מיללער]

תודה רבה

https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%9E ... 7%9E%D7%90

[ספרים וועלט]

עי' היטב במג"א סי' שי"ח סק"ב, ודו"ק

במג"א אין המדובר אודות שינוי בגברא עצמו כ"א מגברא לגברא.

[אראל]

במג"א אין המדובר אודות שינוי בגברא עצמו כ"א מגברא לגברא.

נו, ע"ז שאל למראה מקום

[מיללער]

עי' היטב במג"א סי' שי"ח סק"ב, ודו"ק

בזכותכם מצאתי את שאהבה נפשי, והוא שהמג"א מקשה שם על המהרי"ו בשם הרמ"ה שהובא ביתה יוסף ביור"ד סוס"י ק"ב, דדבר שנתבשל בשבת ונתערב באחרים בטל ברוב ולא הוי דשיל"מ דומיא דתרומה, וע"ז מקשה המג"א דאין הנידון דומה לראיה דבתרומה הוא דשיל"מ מגברא לגברא שאסורה לזרים ומותרת לכהנים וכדברי הגמ' בפ' הערל אי לכהנים מישרא שרי ואי לישראל לעולם אסור, אבל במבשל בשבת דלאחרים אסורה בשבת ומותרת לאחר השבת בוודאי הוי דשיל"מ אף להמבשל, אם לא שנאמר דהרמ"ה מיירי בנתערב אחר השבת.

והמחצהש"ק שם הביא שבס' תוספות שבת הקשה על דברי המג"א דלפי דבריו מאי מקשה הגמ' בהערל על תרומה, סוף סוף בכהן טמא או טבו"י הוא ג"כ דשיל"מ דאסורה התרומה עכשיו ויהא מותרת לאחר טבילה והערב שמש, ועיי"ש מה שתירץ המחצה"ש.

אולם לפי סברת הישועת יעקב מתורץ היטב קושית הת"ש, דתרומה לכהן טמא לא מיקרי דשיל"מ דשינוי בהגברא לא מיחשיב 'דבר' שיש לו מתירין ודו"ק!

[מיללער]

הלא ביכורים הוא דשיל"מ לפי דעת רוה"פ בגלל שמותר לכהן בירושלים!

זה ענין אחר, שיש לו היתר מגברא לגברא, לא שישתנה הגברא עצמו, והבן

ולהכהן בעצמו ג"כ הוי דשיל"מ וכן מעשר שני, דשינוי בהמקום הוי כמו השינוי בזמן בביצה שנולדה ביו"ט דמיקרי דשיל"מ.

המג"א שם בסי' שי"ח סק"ב מביא אכן ראיה מביכורים דדבר שהוא דשיל"מ לאחד אינה בטלה אף לאחרים שלהם אין האיסור עומד להיות מותרת, אולם הביא שם שהר"ש חולק על הרמב"ם שם וס"ל דלא הוי דשיל"מ כיון דלזרים אסורים לעולם.

בקיצור: נחלקו הרמב"ם והר"ש באיסור שהוא דשיל"מ לאחד ולא לאחרים, כמו ביכורים או דבר שנתבשל בשבת שנתערבה בשבת, אי מיקרי דשיל"מ לכל העולם ואינה בטלה.

ולכאורה תלוי מחלוקתם בסברת הגמ' בפ' הערל בדף פ"ב דמסיק הגמ' דבשר חטאת לא מעקרי דשיל"מ "אי לכהן מישרא שרי אי לישראל לעולם אסור" איזה מן הצדדים הוא העיקר כאן, דוקא משום שאין כאן שום צד של 'איסור' העומד להיות 'מותר' או דסגי בזה הצד השני 'אי לישראל לעולם אסור' והא דלכהן מישרא שרי הוא לרווחא דמילתא, עיי"ש במחצה"ש בשם התוס' שבת שרוצה לפרש כן בדברי הגמ' משום קושיא אחרת.