גדולתה של רחל!

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ב' נובמבר 28, 2011 6:47 pm

מאת: משה לוין

"...באחד מהימים מגיע ראובן בן לאה עם דודאים מהשדה. הדודאים ידועים כמסייעים לפריון.

רחל פוגשת בו ומבקשת מלאה: תני נא לי מדודאי בנך...

עונה לה לאה: המעט קחתך את אישי, את רוצה גם את דודאי בני...???
לא מספיק שלקחת ממני את בעלי... את לא מתביישת לבקש ממני את דודאי בני???

ואנו תמהים! לאה? כיצד זה את מדברת? והרי רק בזכות רחמנותה של אחותך את נשואה ליעקב! אם היא לא היתה עושה עימך חסד בלתי נתפס, הלוא עד היום היית רווקה בבית אביך או... נשואה לעשיו כמו שריננו הבריות...

התמיהה עצומה!

אלא ההסבר הוא:
כאשר רחל מסרה את סימניה ללאה, היא לא אמרה לה דברים כהוויתם.
היא לא גלתה את אוזני לאה שאלו סימנים שמסר לה יעקב.

היא לחשה על אוזן אחותה: כך מתנהגת כל כלה... ומסרה לה את הסימנים.

לאה לא ידעה עד סוף חייה שרחל מסרה לה סימנים.

עד כדי כך מגיעה גדולתה של רחל!!! ..."

אחת התגובות:
"אני סבור כי לאה נשאה ליעקב כאשתו הראשונה,בזכות ולא בחסד והיא אמורה היתה להיות אשתו הראשונה עפ"י רצון ההשגחה,ואם לבן החליף בליל החתונה את רחל בלאה,הוא סך הכל שמש כלי ומכשיר לבצע את תוכנייות השם וליישם את רצונו של בורה עולם.
במה דברים אמורים ?
המדרש מספר כי אנשי המקום רננו ששני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן.
הגדול,עשו,לגדול ה דהיינו ללאה והקטן,יעקב לקטנה,לרחל.
טבעי,שבעומק נפשה ובצר לה לאה התפללה לבורא עולם ובקשה רחמים.
תפלה מעין זו,תפלה להנשא לצדיק ולא לרשע,חזקה שתעלה עד כסא הכבוד,ותשמע.
רחל לא מצאה צורך להתפלל,מאחר ,ועל פי הבנתה
כי יעקב הוא בבחינת עובדה מוגמרת
בשבילה.
תפלתה של לאה,בכייותיה וזעקותיה שכולן היו לשם שמים,נשאו פרי,ונשואיה שהן היו הקודמים לרחל היו פועל יוצא לבכי ולתחנונים,ולא לתעלוליו של לבן
שללא קשר היה רע ומנוול".

למי ידוע מקור או תשובה אחרת לתמיהה?

לייבל · הודעהעל ידי **לייבל** » ב' נובמבר 28, 2011 8:28 pm

ההסבר הוא של ר' שלום שבדרון, יש לו בזה מהלך שלם (מובא בלב שלום).

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ב' נובמבר 28, 2011 9:46 pm

מי יכול בבקשה להעלותו לכאן או לפחות לבדוק על מה מסתמך?

ארי שבחבורה

יאיר כתב:"...באחד מהימים מגיע ראובן בן לאה עם דודאים מהשדה. הדודאים ידועים כמסייעים לפריון.
רחל פוגשת בו ומבקשת מלאה: תני נא לי מדודאי בנך...
עונה לה לאה: המעט קחתך את אישי, את רוצה גם את דודאי בני...???
לא מספיק שלקחת ממני את בעלי... את לא מתביישת לבקש ממני את דודאי בני???
ואנו תמהים! לאה? כיצד זה את מדברת? והרי רק בזכות רחמנותה של אחותך את נשואה ליעקב! אם היא לא היתה עושה עימך חסד בלתי נתפס, הלוא עד היום היית רווקה בבית אביך או... נשואה לעשיו כמו שריננו הבריות...
התמיהה עצומה!
[/b]

זו אכן קושיא עצומה. קושיא זו הטרידה כל כך את רש"ר הירש עד שהוא העדיף לפרש שדברי לאה נאמרו בדרך הלצה - יעו"ש בדבריו. לי אישית קשה לקבל דברים אלו אולם כמדומני שיש בכך כדי ללמד על מידת חוזקה של הקושיא.
ישנן תשובות לשאלה זו ע"ד המוסר, אולם עד היום טרם שמעתי תשובה שהניחה את דעתי.
גם התשובה שהבאת תמוהה קצת בעיני - וכי לאה היתה טיפשה? האם זה לא היה נראה לה מוזר שאחותה הצעירה נהיית לה לפתע פתאום 'מדריכת כלות'? הרי היה מתאים הרבה יותר שאביה או אמה היו אומרים לה דברים שכאלו?
וברשותך, אוסיף כאן תמיהה נוספת בהקשר זה:
כתיב: "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי. ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלוהים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן. ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנוכי ממנה" (בראשית ל,א-ג).
וז"ל המדרש (בר"ר עא,ז): "ויאמר: התחת אלוהים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן" - ממך מנע ממני לא מנע. אמרה לו: כך עשה אביך לאמך? לא חגר מתניו כנגדה? אמר לה: אבי לא היה לו בנים אבל אני יש לי בנים. אמרה לו: וזקינך לא היה לו בנים? וחגר מתניו כנגד שרה? אמר לה: יכולה את לעשות כשם שעשתה זקנתי. אמרה לו: מה עשתה? אמר לה: הכניסה צרתה לתוך ביתה. אמרה לו: אם הדבר הזה מעכב - "הנה אמתי בלהה בא אליה ואבנה גם אנוכי ממנה" - מה זו נבנית ע"י צרתה אף זו נבנית ע"י צרתה, עכ"ל, והובאו דברי המדרש ברש"י על אתר.
ואף כאן השאלה זועקת - הרי רחל היא זו שגרמה לכך שלאה אחותה תהיה אף היא אשה ליעקב על ידי כך שמסרה לה את הסימנים ואם כן היא כבר 'הכניסה צרתה לתוך ביתה' ומה רוצה ממנה יעקב? וכאן אף התשובה שהבאת לא תועיל - שהרי יעקב עצמו ודאי ידע שמדובר בסימנים וכמו כן הוא ודאי ידע שהיא מסרה אותם ללאה - שהרי אם לא כן מנין לאה ידעה אותם? וצע"ג.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ב' נובמבר 28, 2011 10:00 pm

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ב' נובמבר 28, 2011 10:10 pm

ארי שבחבורה כתב:
וברשותך, אוסיף כאן תמיהה נוספת בהקשר זה:
כתיב: "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי. ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלוהים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן. ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנוכי ממנה" (בראשית ל,א-ג).
וז"ל המדרש (בר"ר עא,ז): "ויאמר: התחת אלוהים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן" - ממך מנע ממני לא מנע. אמרה לו: כך עשה אביך לאמך? לא חגר מתניו כנגדה? אמר לה: אבי לא היה לו בנים אבל אני יש לי בנים. אמרה לו: וזקינך לא היה לו בנים? וחגר מתניו כנגד שרה? אמר לה: יכולה את לעשות כשם שעשתה זקנתי. אמרה לו: מה עשתה? אמר לה: הכניסה צרתה לתוך ביתה. אמרה לו: אם הדבר הזה מעכב - "הנה אמתי בלהה בא אליה ואבנה גם אנוכי ממנה" - מה זו נבנית ע"י צרתה אף זו נבנית ע"י צרתה, עכ"ל, והובאו דברי המדרש ברש"י על אתר.
ואף כאן השאלה זועקת - הרי רחל היא זו שגרמה לכך שלאה אחותה תהיה אף היא אשה ליעקב על ידי כך שמסרה לה את הסימנים ואם כן היא כבר 'הכניסה צרתה לתוך ביתה' ומה רוצה ממנה יעקב? וכאן אף התשובה שהבאת לא תועיל - שהרי יעקב עצמו ודאי ידע שמדובר בסימנים וכמו כן הוא ודאי ידע שהיא מסרה אותם ללאה - שהרי אם לא כן מנין לאה ידעה אותם? וצע"ג.

יפה ר' ארי השאלה טובה.
אך בוא תתייחס למשפט הבא שהוא עיקר המדרש:"מה זו נבנית ע"י צרתה אף זו נבנית ע"י צרתה" כל' מה שרצה יעקב הוא פשוט מאוד.
כמו ששרה הביאה את הגר שפחתה לאברהם שתבנה ממנה כך את, הביאי שפחתך ותבני ממנה ואכן כך עשתה וממנה נבנתה בתחילה ובני בלהה שפחתה מיוחסים אליה* משא"כ בני לאה שמיוחסים ללאה בלבד.
--------------
*וכעת זה עונה לי עוד שאלה שעלתה לי. מדוע אנו אומרים שאמותינו ארבע במספר ולא 6? הרי השבטים באו מ-4 נשי יעקב ועוד שרה ורבקה הרי צריכים לומר שאמותינו 6! אלא ע"כ כיון שבני בלהה מיוחסים לרחל ובני זלפה מיוחסים ללאה הרי לנו ארבע אמהות.

ארי שבחבורה

לייטנר כתב: דעתי לא כל כך נוחה מפלפולים אלה, אבל לגבי השורה "היה מתאים הרבה יותר שאביה או אמה היו אומרים לה דברים שכאלו", יש לזכור כי אליבא דחז"ל (ב"ר ע יג) אמה של לאה כבר לא היתה בחיים, ולבן לא היה יכול להדריך בנושא (ראה בראשית לא לה).

"פלפולים"? שאלתי שאלה פשוטה והגיונית ותו לא. ומכל מקום יישר כח על הערתך בנוגע לסיום דברי.

ארי שבחבורה

יאיר כתב:יפה ר' ארי השאלה טובה.
אך בוא תתייחס למשפט הבא שהוא עיקר המדרש:"מה זו נבנית ע"י צרתה אף זו נבנית ע"י צרתה" כל' מה שרצה יעקב הוא פשוט מאוד.
כמו ששרה הביאה את הגר שפחתה לאברהם שתבנה ממנה כך את, הביאי שפחתך ותבני ממנה ואכן כך עשתה וממנה נבנתה בתחילה ובני בלהה שפחתה מיוחסים אליה* משא"כ בני לאה שמיוחסים ללאה בלבד.

לפי מיטב הבנתי דברי יעקב לרחל "...זקנתי... הכניסה צרתה לתוך ביתה" אינם הצעה חדשה לרחל כדבריך אלא יש בהם נתינת טעם לכך שהוא איננו מתפלל עליה כפי שהתפלל אברהם על שרה - שהרי זו היתה טענת רחל עליו. ואכן, לדבריך תמוה מדוע יעקב אינו משיב לרחל על טענתה ובמקום זאת עובר לנושא אחר? וכן מדויק מלשון תשובתה של רחל ליעקב: "אם הדבר הזה מעכב וכו'" המורה להדיא על כך שכוונתה של רחל היא שעל ידי כך שתכניס את אמתה אל תוך ביתה לא יהיה יותר מה שיעכב את יעקב מלמלא את בקשתה ולהתפלל עליה שתזכה היא לבנים וכנ"ל. ואכן בסופו של דבר נפקדה רחל בבנים כשם ששרה נפקדה בבן וזהו סיום דברי המדרש. ועיין עוד ברש"י כאן שאף מלשונו משמע יותר כפי שכתבתי. ואם כנים דברי אזי הדרא קושיא לדוכתא.

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ב' נובמבר 28, 2011 11:35 pm

אמנם הגר ילדה את ישמעאל ואח"כ ילדה שרה את יצחק וכן בלהה ילדה את דן ואח"כ ילדה רחל את יוסף, אך מה הקשר בין להכניס צרתה לביתה לבין תפילת יעקב על רחל?!

ארי שבחבורה

יאיר כתב:אמנם הגר ילדה את ישמעאל ואח"כ ילדה שרה את יצחק וכן בלהה ילדה את דן ואח"כ ילדה רחל את יוסף, אך מה הקשר בין להכניס צרתה לביתה לבין תפילת יעקב על רחל?!

שאלה יפה, אולם אין בכך כדי לשנות את דעתי שכוונת המדרש היא כפי שכתבתי ומן הטעמים שפירטתי לעיל.
ואולי אפשר לומר בישוב שאלתך, שטענת יעקב לרחל היתה שהסיבה לכך שתפילתו של אברהם על שרה נענתה בסופו של דבר היא מכיון שהיתה לשרה זכות גדולה - שהרי היא הכניסה את צרתה לתוך ביתה (והשוה ללשון רש"י לעיל (טז,ב): "אולי אבנה ממנה" - בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי), ועל כן אם ברצונה של רחל שתפילתו של יעקב עליה תתקבל אזי עליה לנהוג בצורה דומה כדי שאף לה תהא זכות שכזו, ופשוט.

ישיבישקייט

בסוף הקונטרס המפורסם של רבי אייזיק שר בקדושת הבית כתב כרש"ר הירש שכוונתם לדרך שחוק וגעגועים.

ל.pdf: (66.84 KiB) הורד 564 פעמים

גאולה בקרוב

למעשה התמיהה כיצד לאה דיברה כך עם אחותה, נמצאת כבר במדרש הגדול (מובא בתורה שלמה) שרחל אומרת לה שבכלל הוא בעלי ואני נתתי לך את הסימנים,
וצ"ל כנראה כמו שבארו כאן, שרחל עשתה זאת כ"כ בצניעות ("בשכר צניעות שהיתה בה ברחל") שלאה כמעט לא הרגישה...

ארי שבחבורה

ישיבישקייט כתב:בסוף הקונטרס המפורסם של רבי אייזיק שר בקדושת הבית כתב כרש"ר הירש שכוונתם לדרך שחוק וגעגועים.
ל.pdf

כל המעיין בפירושי הראשונים לפסוק זה (רד"ק רמב"ן חזקוני ו'ספורנו') יווכח בכך שהם - לכל הפחות - לקחו את דברי לאה מאוד ברצינות, כך שהשאלה - לפי דרכם - עדיין במקומה עומדת.

ירושלמי · הודעהעל ידי **ירושלמי** » ג' נובמבר 29, 2011 9:56 am

יאיר כתב:היא לחשה על אוזן אחותה: כך מתנהגת כל כלה... ומסרה לה את הסימנים.

גבי הסימנים עוד ניחא, אך במדרש מבואר (לא זכור לי כעת היכן) שכל הלילה היה יעקב מדבר עם רחל, ורחל החביאה עצמה שם וענתה במקום אחותה. ודוחק לומר שגם בזה חשבה לאה שכך מתנהגת כל כלה.

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ג' נובמבר 29, 2011 10:05 am

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ג' נובמבר 29, 2011 10:07 am

ירושלמי כתב:
יאיר כתב:היא לחשה על אוזן אחותה: כך מתנהגת כל כלה... ומסרה לה את הסימנים.

גבי הסימנים עוד ניחא, אך במדרש מבואר (לא זכור לי כעת היכן) שכל הלילה היה יעקב מדבר עם רחל, ורחל החביאה עצמה שם וענתה במקום אחותה. ודוחק לומר שגם בזה חשבה לאה שכך מתנהגת כל כלה.

פתיחה לאיכה רבתי כד.

אכן קושיה עצומה.
אולי מישהו יואיל בטובו להביא את דברי הר' שבדרון זצ"ל?

ארי שבחבורה

ארי שבחבורה כתב:לפי מיטב הבנתי דברי יעקב לרחל "...זקנתי... הכניסה צרתה לתוך ביתה" אינם הצעה חדשה לרחל כדבריך אלא יש בהם נתינת טעם לכך שהוא איננו מתפלל עליה כפי שהתפלל אברהם על שרה - שהרי זו היתה טענת רחל עליו.

וכן מפרש להדיא ה'עץ יוסף' שם בשם ה'יפה תואר' - יעו"ש.

ארי שבחבורה

ארי שבחבורה כתב:גם התשובה שהבאת תמוהה קצת בעיני - וכי לאה היתה טיפשה? האם זה לא היה נראה לה מוזר שאחותה הצעירה נהיית לה לפתע פתאום 'מדריכת כלות'? הרי היה מתאים הרבה יותר שאביה או אמה היו אומרים לה דברים שכאלו?

אמנם, היום מצאתי כתוב בספרי בעלי התוספות עה"ת ('דעת זקנים' ועוד) כי הסימנים שמסר יעקב לרחל היו ג' מצוות הנשים: 'נדה חלה והדלקת הנר' - יעו"ש, ואם כן הוא אזי אין כל קושי להבין כיצד מסרתם רחל ללאה בלי שלאה חשדה במשהו, ולק"מ.
אמנם, בסופו של דבר אין די בתירוץ זה וכפי שהקשה 'ירושלמי'.
נ.ב. האם למישהו ידוע מה המקור של בעלי התוספות לזיהוים של הסימנים?

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ג' נובמבר 29, 2011 8:00 pm

ארי שבחבורה

לייטנר כתב:הסימנים הם מה שקיבל יעקב מאמו ומסבתו, והם: ענן קשור על פתח האוהל (השווה ל'הגר זו קטורה' שקשרה פתחה), ברכה משולחת בעיסה ונר דולק, והם הם ג' מצוות הנשים, שבהן נמדדת אשה כשרה (ע"פ ב"ר ס טז).

הסבר יפה מאוד, ועל כך יישר כח.
אבל, במחילה, אני ביקשתי מקור....

ירושלמי · הודעהעל ידי **ירושלמי** » ג' נובמבר 29, 2011 10:34 pm

ירושלמי כתב:
יאיר כתב:היא לחשה על אוזן אחותה: כך מתנהגת כל כלה... ומסרה לה את הסימנים.

גבי הסימנים עוד ניחא, אך במדרש מבואר (לא זכור לי כעת היכן) שכל הלילה היה יעקב מדבר עם רחל, ורחל החביאה עצמה שם וענתה במקום אחותה. ודוחק לומר שגם בזה חשבה לאה שכך מתנהגת כל כלה.

יאיר כתב:פתיחה לאיכה רבתי כד.

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שהיא סבור שהיא רחל ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני מישיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ג' נובמבר 29, 2011 11:52 pm

ארי שבחבורה כתב:
ארי שבחבורה כתב:גם התשובה שהבאת תמוהה קצת בעיני - וכי לאה היתה טיפשה? האם זה לא היה נראה לה מוזר שאחותה הצעירה נהיית לה לפתע פתאום 'מדריכת כלות'? הרי היה מתאים הרבה יותר שאביה או אמה היו אומרים לה דברים שכאלו?

אמנם, היום מצאתי כתוב בספרי בעלי התוספות עה"ת ('דעת זקנים' ועוד) כי הסימנים שמסר יעקב לרחל היו ג' מצוות הנשים: 'נדה חלה והדלקת הנר' - יעו"ש, ואם כן הוא אזי אין כל קושי להבין כיצד מסרתם רחל ללאה בלי שלאה חשדה במשהו, ולק"מ.

מדוע לא קשה?
תסביר לי בבקשה מה אמרה רחל ללאה לעשות ואיך בדיוק בוצעו הסימנים ע"י לאה.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ד' נובמבר 30, 2011 12:01 am

ארי שבחבורה

יאיר כתב:
ארי שבחבורה כתב:
ארי שבחבורה כתב:גם התשובה שהבאת תמוהה קצת בעיני - וכי לאה היתה טיפשה? האם זה לא היה נראה לה מוזר שאחותה הצעירה נהיית לה לפתע פתאום 'מדריכת כלות'? הרי היה מתאים הרבה יותר שאביה או אמה היו אומרים לה דברים שכאלו?

אמנם, היום מצאתי כתוב בספרי בעלי התוספות עה"ת ('דעת זקנים' ועוד) כי הסימנים שמסר יעקב לרחל היו ג' מצוות הנשים: 'נדה חלה והדלקת הנר' - יעו"ש, ואם כן הוא אזי אין כל קושי להבין כיצד מסרתם רחל ללאה בלי שלאה חשדה במשהו, ולק"מ.

מדוע לא קשה?
תסביר לי בבקשה מה אמרה רחל ללאה לעשות ואיך בדיוק בוצעו הסימנים ע"י לאה.

אני מבין שכוונת בעלי התוספות היא שיעקב לימד את רחל על ג' מצוות אלו וקבע איתה שהוא ישאל אותה על כך בליל החתונה כדי להיות בטוח שזו היא - שהרי מישהי אחרת אינה אמורה לדעת על כך דבר. ולפי זה ניתן לומר שרחל סיפרה ללאה על כך באומרה לה שעליה לדעת על מצוות אלו אם בכוונתה להינשא ליעקב שמקפיד על דברים אלו, אך לא היה ללאה שמץ של מושג שמעבר לכך אלו הם סימנים שנקבעו מראש בין יעקב לרחל. ואמנם יעקב שאל אותה על כך בלילה, אך מכל מקום לאה לא תיארה לעצמה שאלו הם סימנים שנקבעו מראש בין יעקב לרחל אלא היא חשבה שאכן יעקב חושד במשהו ולכן הוא שואל אותה על משהו שרק רחל אמורה לדעת, ורק במקרה היא גם כן יודעת על כך מכיון שרחל סיפרה לה, ופשוט. אמנם, כפי שכבר ציינתי מקודם אין בדברים אלו כדי ליישב את קושית ר' 'ירושלמי', ואכתי צ"ע בכל זה.

קלונימוס הזקן

ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני. והדברים מפליאים אחר שכבר ידענו מה שאמרו ז"ל (עי' רש"י לעיל פכ"ט פ"ה) שמסר יעקב לרחל סימנים כדי שלא יטענו לבן וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי עמדה ומסרה לה אותן סימנים, ונמצא דבלא שהיתה מוסרת לה אותן הסימנים לא היתה מתקדשת לו כל עיקר שהרי לשם כך הוא דמסר לה לרחל סימנים. וא"כ לכאו' אין מובן לטענתה המעט קחתך את אישי וגו' והלא כל כמה דאית לה מדילה אית לה.

והנראה בזה בס"ד ע"פ מש"כ במק"א (א"ע כתובות מע' נ"ח) לחקור בגדר חיובי עונה אם נקבעה בעיקר דין עונה התחייבות הבעל בקידושין ונישואין לקיים לה עונתה וממילא הוא חיוב אחד המוטל עליו בעת חלות האישות לספק צרכיה מכאן ואילך או שהוא חיוב מחוייב מצד עצם מציאות מצב האישות ועיקר דין עונה הוא שמציאות אישות מחיייבת קביעות עונה לדבר זה באופן דממילא חיוב מתחדש הוא בפנ"ע בכל עת ועת מצד עצמה, והבאנו להראות בזה מדברי רבותינו הראשונים. ובתוך הדברים הבאנו בזה דברי הריטב"א ביבמות מ"ד א' ז"ל שם: כי היכי דנמטיי' לכל חדא וחדא עונה בחדש. פרש"י ז"ל דעונת תלמיד חכם מערב שבת לע"ש, וא"ת והא מתני' בכל אדם היא שנויה והיכי סגי לכל חדא וחדא עונה בחדש, וי"ל דהכא כיון דאשה הקנו לו מן השמים ולייבום רמיא קמיה בעונה כל דהוא סגי ליה ואפילו בפחות מזה. אלא דאנן מנסבי ליה עצה דלית ליה לגרועי פחות מעונה בחדש לכל חדא, אבל בנושא נשים דעלמא חייב לעשות עונה עם כל אחת ואחת כפי מה שהוא דינו כמה שאמרו בפ' אע"פ כו'. עכת"ד הנצרך כעת. נתבאר דשאני דין כל אשה מדין היבמה לגבי חיוב עונה ולכאו' הלא סו"ס אחר שיבמה הרי היא אשתו לכל דבר וכתבנו לתלות בנדון הנ"ל שאם מצב מציאות האישות הוא המחייב את הבעל בחיובי העונה והוא חיוב עצמי בכל רגע ורגע מצד עצם האישות, א"כ ודאי לא שייך לומר שיתחלק דין היבמה בזה מדין שאר נשים, כיון שמציאות האישות דידה שוה למציאות האישות של כל אשה. ורק אי נימא שחיובי עונה הם התחייבות שחלה כתוצאה מחלות האישות שמתחייב בזה מכח דין עונה לקיים עמה עונתה והוא חיוב אחד המוטל עליו אז להעמיד לאשתו צרכיה מכאן ואילך, שפיר שייך לומר שכיון שאשה הקנו לו מן השמים שלא ברצונו, לא נתחייב בהחיובים הרגילים בכל איש ישראל ורק מצד מציאות קיום האישות יכול לקיים בפ"א בחודש שלא כשיעור עונתה לו קנאה מדעתו. עי' שם באורך.

מעתה אפשר לבאר בהא דאמרו חז"ל [ב"ר צח, ד] שכל ימים שהיתה רחל קיימת היה מטתה נתונה אצל מטתו של יעקב אבינו (ועי' אוה"ח כאן שכ': וטעם יעקב שהיה עושה הפרש בין ב' נשיו, לצד שאין עליו חיוב לאה זולת עונה האמורה בתורה לא יגרע, כי לא נשאה ברצונו ובידיעתו וכמעשה שהיה, מה שאין כן רחל אשתו זאת ובה עבד פעם ראשונה ושניה. ע"כ. ויל"ע דאטו קיים עם רחל יותר מכפי עונתה וא"ת שמשתוקקת היתה א"כ ה"ה גבי לאה אם היתה משתוקקת ואין כאן יתרון לרחל לומר שמיטתה נתונה אצל מיטתו), והוא שכיון שלא נשאה ברצונו ובידיעתו כנ"ל, ממילא ס"ל ליעקב שדין לאה לגביו כדין יבמה שהקנו לו מן השמים שלא ברצונו (והגם שסו"ס קנאה ודאי מרצונו הלא ה"ה נמי ביבמה יכול שלא ליבמה ותחלוץ לו) באופן שאינו מחויב בעונתה כעונת כל אשה רק לקיים האישות ולזה סגי באחת לחודש כנ"ל, ולרחל קיים עונתה כדינה ומשו"ה היתה מטתה נתונה אצל מיטת יעקב [ומשו"ה נמי כיון שמתה רחל נטל יעקב אבינו מטתה של בלהה ונתנה אצל מטתו, ולכאורה טענת ראובן לא דיה לאימה לאתקנא בחיי אחותה אלא אף לאחר מותה, טענה רבתא היא ולמה לא חשש יעקב לזה, ולהנ"ל א"ש דלשפחות היה מחוייב בעונתן כשאר כל אשה משא"כ לאה]. אמנם לאה ס"ל דמציאות מצב האישות הוא המחייב בחיובי עונה וממילא סו"ס כיון שאשתו היא לכל דבר מחוייב לה ככל אשה דעלמא ומשו"ה טענה כלפי רחל שהגם שכל דאית לה ממנה הוא מ"מ לא כל הימנה למנוע עונתה, וא"ש.

עוד אפשר לומר ע"פ הנ"ל על דרך אחרת, והוא ע"פ מה שתלינו שם בחקירה הנ"ל פלוגתת הראשונים שבדברי הריטב"א הנ"ל שם בתוך הדברים מבואר שאסור לישא אשה על אשתו בעלמא כיון שמגרע עונת הראשונה מכאן ואילך ואעפ"כ ביבמה רשאי לישא עליה אשה נוספת שלא מדעתה מטעם בנ"ל דאשה הקנו לו מן השמים. ולדעת הרמב"ם פי"ד מהל' אישות ה"ג וה"ד נר' שלא מחלק בזה ובין כך ובין כך אינו רשאי לישא אשה על אשתו שלא מדעתה אם מגרע בכך עונתה. והנה בחזקוני כאן ביאר טענת המעט קחתך את אישי, שהרי אנכי נשאתי לו תחילה ואת נעשית צרתי. ולהנ"ל זהו ביאור הדברים, שטענת לאה היתה שהגם שרק ע"י רחל נתקדשה ליעקב מ"מ שוב מעתה אין לו ליעקב לישא אשה עליה תהא אשר תהא שלא מדעתה ולגרע עונתה בכך. ויעקב ס"ל כנ"ל דכיון שבאה לו בע"כ שוב מעתה דינה כיבמה ואע"ג דעתה אשתו היא לכל דבר מ"מ נושא עליה שלא מדעתה אע"ג שמגרע עונתה בכך.

עשוי לנחת · הודעהעל ידי **עשוי לנחת** » ה' דצמבר 01, 2011 6:19 pm

קלונימוס הזקן כתב:ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני. והדברים מפליאים אחר שכבר ידענו מה שאמרו ז"ל (עי' רש"י לעיל פכ"ט פ"ה)
שמסר יעקב לרחל סימנים כדי שלא יטענו לבן וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי עמדה ומסרה לה אותן סימנים, ונמצא
דבלא שהיתה מוסרת לה אותן הסימנים לא היתה מתקדשת לו כל עיקר שהרי לשם כך הוא דמסר לה לרחל סימנים. וא"כ לכאו' אין מובן לטענתה
המעט קחתך את אישי וגו' והלא כל כמה דאית לה מדילה אית לה.

עיין גם באשכול זה viewtopic.php?f=17&t=7022

קלונימוס הזקן

אכן. ותמיהני על עצמי שלא ראיתי את אותו האשכול. עכ"פ הסגנון כאן שונה ואולי יתרום הדבר להגדיל תורה ולהאדיר
בל"נ אשתדל לבדוק בעתיד יותר

חכם הרזים · הודעהעל ידי **חכם הרזים** » ה' דצמבר 01, 2011 9:01 pm

נודע לבאר שרחל נהגה עמה בחכמה מופלאה ומדות טובות עד שלאה לא הרגישה שרחל מותרת עבורה.

חכם הרזים · הודעהעל ידי **חכם הרזים** » ה' דצמבר 01, 2011 9:05 pm

חכם הרזים כתב:נודע לבאר שרחל נהגה עמה בחכמה מופלאה ומדות טובות עד שלאה לא הרגישה שרחל מותרת עבורה.

שו"ר שיש אשכול שלם בענין באריכות גדולה ומענינת

ירושלמי · הודעהעל ידי **ירושלמי** » ה' דצמבר 01, 2011 9:43 pm

קלונימוס הזקן כתב:ע"פ מש"כ במק"א (א"ע כתובות מע' נ"ח)

א"ע???

נוטר הכרמים

מצאתי ברשימותי מענין זה.

ל,כב ויזכר אלקים את רחל וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה.

ופירש"י: זכר לה שמסרה סימניה לאחותה.

שמעתי ממו"ר הגרמ"צ ברגמן שליט"א להעיר, דזכירה זו שמסרה סימניה לאחותה באה דווקא לאחר המעשה עם הדודאים, והיינו לפי שכאשר רחל בקשה מאת לאה: תני לי מעט מדודאי בנך, והשיבה לי לאה: המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני, לא השיבה אותה רחל: הכי אני לקחתי ממך את אישך, הלא אישי הוא, ואנכי באצילות נפשי למען אשר לא תבושי מסרתי לך את הסימנים, אני נתתי לך את אישי.

תחת זאת הסכימה עמה ותאמר לה, לכן וגו', זוהי הגדלות, שרחל לא הרגישה שהיא זאת שנתנה ללאה את יעקב אבינו, ועוד מגיע לה ע"ז משהו .

ובירמיה לא,יא: כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה. וברש"י: מדרש אגדה אמר שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקב"ה על שהעמיד מנשה דמות בהיכל ולא נתפייס, נכנסה רחל אמרה לפניו, רבונו של עולם, רחמי מי מרובים, רחמיך או רחמי ב"ו, הוי אומר רחמיך מרובים, והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי, כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני, אף אתה אם הכניסו בניך צרתך בביתך שתוק להם. אמר לה, יפה למדת סנגוריא, יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימנך לאחותך.

ויתכן לומר, דזה מה שאמר לה הקב"ה, שאף כי רחל לא ראתה בזה איזה מעשה נאצל, ולא אמרה זה אלא כלימוד סנגוריא לעורר רחמי שמים, הנה יש שכר לפעולתך ולצדקתך.

ואמר הגרמ"צ שליט"א ששמע מאחד מראשי הישיבות בגולה ששמע מהמשגיח ר' ירוחם הלוי שאמר בשם הסבא מקלם שמה שלא נזכר המעשה של מסירת הסימנים ע"י רחל בתורה הק' אפי' ברמז, היינו כי מעשה זה הוא מעבר להשגת אנוש, ואם זה היה נכתב בתורה, הרי בהכרח שהיינו נתבעים על כגון דא, וזה אין מחוייבים. בינה זאת.

ארי שבחבורה

מאחר ונושא זה נפתח מחדש ארשה לעצמי להעלות כאן שוב שאלה נוספת ששאלתי בהקשר זה באשכול הסמוך מאחר ועדיין לא זכיתי לקבל עליה כל תשובה.
כתיב: "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי. ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלוהים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן. ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנוכי ממנה" (בראשית ל,א-ג).
וז"ל המדרש (בר"ר עא,ז): "ויאמר: התחת אלוהים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן" - ממך מנע ממני לא מנע. אמרה לו: כך עשה אביך לאמך? לא חגר מתניו כנגדה? אמר לה: אבי לא היה לו בנים אבל אני יש לי בנים. אמרה לו: וזקינך לא היה לו בנים? וחגר מתניו כנגד שרה? אמר לה... זקנתי... הכניסה צרתה לתוך ביתה. אמרה לו: אם הדבר הזה מעכב - "הנה אמתי בלהה בא אליה ואבנה גם אנוכי ממנה"... עכ"ל, והובאו דברי המדרש ברש"י על אתר.
וגם כאן השאלה זועקת - הרי רחל היא זו שגרמה לכך שלאה אחותה תהיה אף היא אשה ליעקב על ידי כך שמסרה לה את הסימנים ואם כן היא כבר 'הכניסה צרתה לתוך ביתה' ומה רוצה ממנה יעקב? וכאן אפילו התשובה שכתב 'חכם הרזים' לא תועיל - שהרי יעקב ודאי היה מודע למעשה ההקרבה הגדול של רחל? וצע"ג.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ו' דצמבר 02, 2011 9:59 am

אפשר לפרש שעניין הכנסת הצרה הוא דבר אחר, מאשר וויתור בעלמא , אלא זו עצה טובה שנתן לה, שכיוון שמגדלת בן שנחשב גם על שמה זה גורם שייולדו לה בנים, (בין אם נפרש את זה בדרך טבעית או משום שאין הבניין הרוחני נעשה בבת אחת והתיקון של הבאת בן צדיק לעולם כיצחק וכיוסף צריך הדרגה שיוולדו קודם בנים אחרים המיוחסים אליה) א"כ בניה של לאה לא שייכים לזה כי לאה היא גבירה בפנ"ע וילדיה הם בני לאה, ולכן יעץ לה שתכניס צרתה לתוך ביתה.

ירושלמי · הודעהעל ידי **ירושלמי** » ו' דצמבר 02, 2011 1:03 pm

נוטר הכרמים כתב:שמעתי ממו"ר הגרמ"צ ברגמן שליט"א להעיר, דזכירה זו שמסרה סימניה לאחותה באה דווקא לאחר המעשה עם הדודאים, והיינו לפי שכאשר רחל בקשה מאת לאה: תני לי מעט מדודאי בנך, והשיבה לי לאה: המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני, לא השיבה אותה רחל: הכי אני לקחתי ממך את אישך, הלא אישי הוא, ואנכי באצילות נפשי למען אשר לא תבושי מסרתי לך את הסימנים, אני נתתי לך את אישי.

תחת זאת הסכימה עמה ותאמר לה, לכן וגו', זוהי הגדלות, שרחל לא הרגישה שהיא זאת שנתנה ללאה את יעקב אבינו, ועוד מגיע לה ע"ז משהו .

כך הביאו ליישב בתחילת האשכול המקביל.

הדברים גם מופיעים בספרו של הגרמ"צ על התורה.

ארי שבחבורה

יאיר כתב:
ירושלמי כתב:
יאיר כתב:היא לחשה על אוזן אחותה: כך מתנהגת כל כלה... ומסרה לה את הסימנים.

גבי הסימנים עוד ניחא, אך במדרש מבואר (לא זכור לי כעת היכן) שכל הלילה היה יעקב מדבר עם רחל, ורחל החביאה עצמה שם וענתה במקום אחותה. ודוחק לומר שגם בזה חשבה לאה שכך מתנהגת כל כלה.

פתיחה לאיכה רבתי כד.

אכן קושיה עצומה.
אולי מישהו יואיל בטובו להביא את דברי הר' שבדרון זצ"ל?

זה עתה נזדמן לידי הספר 'לב שלום' על חומש בראשית, ועיינתי ומצאתי שהתשובה שנותן הגר"ש שבדרון זצ"ל היא בדיוק התשובה שהבאת בפתיחת האשכול בתוספת הנופך שהוספתי בתגובתי הקודמת, כך שלצערי משם לא תצמח הישועה לקושיתו העצומה של ר' 'ירושלמי', וצע"ג.
אמנם, הגרש"ש מעלה שם שאלה עצומה אחרת בנושא זה, והיא - כיצד מסרה רחל את הסימנים ללאה והרי היא גרמה בכך עוול גדול ליעקב שלא רצה לשאת את לאה לאשה - שלא לדבר על כך שהיא הפרה את ההסכם שעשה עימה יעקב בנושא זה? ומשיב על כך תשובה יוצאת מן הכלל ובנויה לתלפיות.
מה חבל שאין ביכולתי להעלות לכאן את דבריו הנפלאים.

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ב' דצמבר 05, 2011 9:01 pm

וכן הדבר גרם ליעקב לשנוא את לאה, שלא ידע שרחל מסרה לה הסימנים וחשב שרימתה את רחל בכך שנכנסה לחופה במקומה כמובא בב"ר עא:
"ר' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר: כיון שראה אבינו יעקב מעשים, שרימה לאה באחותה, נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקדוש ברוך הוא בבנים, אמר: לאמן של אלו אני מגרש?! ובסוף הוא מודה על הדבר, הה"ד (בראשית מז): וישתחו ישראל על ראש המטה. מי היה ראש מטתו של אבינו יעקב, לא לאה?!".

ארי שבחבורה

יאיר כתב:וכן הדבר גרם ליעקב לשנוא את לאה, שלא ידע שרחל מסרה לה הסימנים וחשב שרימתה את רחל בכך שנכנסה לחופה במקומה כמובא בב"ר עא:
"ר' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר: כיון שראה אבינו יעקב מעשים, שרימה לאה באחותה, נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקדוש ברוך הוא בבנים, אמר: לאמן של אלו אני מגרש?! ובסוף הוא מודה על הדבר, הה"ד (בראשית מז): וישתחו ישראל על ראש המטה. מי היה ראש מטתו של אבינו יעקב, לא לאה?!".

כיצד ניתן לומר שיעקב לא ידע שרחל נתנה ללאה את הסימנים - והרי מי יכל למסור לה אותם אם לא רחל?

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ב' דצמבר 05, 2011 11:03 pm

דוקא לפי ההסבר הנ"ל שמדובר בסימני חנ"ה, אפשר לומר שסבר ששמעה זאת בדרך אחרת ממישהו אחר וכדומה או ששמעה בהחבא את הסימנים או הפעילה לחץ (או אביה) על רחל שתגלה לה וכו'.
וזה גם עונה לשאלתך כאן: viewtopic.php?f=17&t=7022#p62483

ארי שבחבורה כתב:וברשותך, אוסיף כאן תמיהה נוספת בהקשר זה:
כתיב: "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי. ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלוהים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן. ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנוכי ממנה" (בראשית ל,א-ג).
וז"ל המדרש (בר"ר עא,ז): "ויאמר: התחת אלוהים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן" - ממך מנע ממני לא מנע. אמרה לו: כך עשה אביך לאמך? לא חגר מתניו כנגדה? אמר לה: אבי לא היה לו בנים אבל אני יש לי בנים. אמרה לו: וזקינך לא היה לו בנים? וחגר מתניו כנגד שרה? אמר לה: יכולה את לעשות כשם שעשתה זקנתי. אמרה לו: מה עשתה? אמר לה: הכניסה צרתה לתוך ביתה. אמרה לו: אם הדבר הזה מעכב - "הנה אמתי בלהה בא אליה ואבנה גם אנוכי ממנה" - מה זו נבנית ע"י צרתה אף זו נבנית ע"י צרתה, עכ"ל, והובאו דברי המדרש ברש"י על אתר.
ואף כאן השאלה זועקת - הרי רחל היא זו שגרמה לכך שלאה אחותה תהיה אף היא אשה ליעקב על ידי כך שמסרה לה את הסימנים ואם כן היא כבר 'הכניסה צרתה לתוך ביתה' ומה רוצה ממנה יעקב? וכאן אף התשובה שהבאת לא תועיל - שהרי יעקב עצמו ודאי ידע שמדובר בסימנים וכמו כן הוא ודאי ידע שהיא מסרה אותם ללאה - שהרי אם לא כן מנין לאה ידעה אותם? וצע"ג.

ארי שבחבורה

בקשר לשאלה זו הראוני מה שכותב ה'גור אריה' בביאור דברי רש"י כאן, ולפי דבריו מתורצת הקושיא מאליה. וז"ל: "הכניסה צרתה לביתה וכו'" - פירוש, שהיתה מתאווה לבנים עד שהכניסה צרתה לביתה, כדי שתלד בנים ותהיה היא מגדלתן, ומתוך זה יהיה הקב"ה גם כן מרחם עליה - כיון שכל כך היתה מצטערת לבנים, ומזה הטעם הכנסת צרתה גורם פקידתה, עכ"ל, ולפי זה ניתן לומר שטענת יעקב לרחל היתה שאף עליה לעשות השתדלות כזו כדי שתפילתו עליה תועיל, ואם כן לק"מ - שהרי ברור שהכנסת לאה לא היתה מטעם זה, ופשוט.
ומעתה שוב אין צורך לכל הנ"ל.

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ב' דצמבר 05, 2011 11:48 pm

ארי שבחבורה כתב:בקשר לשאלה זו הראוני מה שכותב ה'גור אריה' בביאור דברי רש"י כאן, ולפי דבריו מתורצת הקושיא מאליה. וז"ל: "הכניסה צרתה לביתה וכו'" - פירוש, שהיתה מתאווה לבנים עד שהכניסה צרתה לביתה, כדי שתלד בנים ותהיה היא מגדלתן, ומתוך זה יהיה הקב"ה גם כן מרחם עליה - כיון שכל כך היתה מצטערת לבנים, ומזה הטעם הכנסת צרתה גורם פקידתה, עכ"ל, ולפי זה ניתן לומר שטענת יעקב לרחל היתה שאף עליה לעשות השתדלות כזו כדי שתפילתו עליה תועיל, ואם כן לק"מ - שהרי ברור שהכנסת לאה לא היתה מטעם זה, ופשוט.
ומעתה שוב אין צורך לכל הנ"ל.

אכן. וכמ"ש ר' אוצה"ח כאן (באשכול המקביל): viewtopic.php?f=17&t=7095#p63224

פורום אוצר החכמה

מי מחובר