פורום אוצר החכמה

כתיב (בראשית כט,יא) "וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך", ודרשו על כך במדרש (בראשית-רבה ע,יב) – "למה בכה? שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה", והובא מדרש זה ברש"י על אתר.
ויש לעיין מדוע לא דרשו חז"ל שיעקב בכה על עצם מיתתה של רחל שעתידה למות בדמי ימיה ולא רק על כך שהיא אינה עתידה להיקבר עמו?
אמנם יש לציין, שבאמת בכתוב לא נזכר כלל שיעקב בכה על פטירת רחל. התגובה היחידה של יעקב שמוזכרת בהקשר זה היא הקמת מצבה – "ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום" (בראשית לה,כ). אמנם, דבר זה עצמו צריך עיון – וכי ניתן להעלות על הדעת שיעקב לא בכה כלל על פטירתה בלא עת של רחל? וכי גרע יעקב מאברהם זקינו שבכה על פטירת שרה אע"פ שמתה בשיבה טובה? ואם כן הוא אזי יש לעיין מדוע לא הזכיר זאת הכתוב? ואולי יש לומר, שאדרבה – משום שדבר זה כה פשוט לא ראה הכתוב צורך להזכירו, משא"כ באברהם יש בכך רבותא שבכה על פטירת שרה אע"פ שמתה בשיבה טובה ועל כן הזכירו הכתוב.
כמו כן יצוין מאמרו הנפלא של הרב אלחנן סמט שמציג השערה יפה ומקורית בענין זה ומצו"ב לעיונכם.
אולם, איך שלא יהיה, עדיין יש לתמוה מדוע מיאנו חז"ל לפרש שאותה בכיה של יעקב בזמן פגישתו הראשונה עם רחל נסובה אודות פטירתה העתידית בקיצור ימים ושנים? וצ"ע.

עוד בענין בכי יעקב
viewtopic.php?f=7&t=6981&start=40#p62853

אני חייב לציין שזה כתוב בצורה מאוד יומרנית כשווה בשווה אל הראשונים

לגוף המאמר לא הבנתי מה זה משנה אם קוראים את זה בשבועיים או בשבוע אחד לגבי עצם הנושא אם הסיפור היה בבת אחת
וכי החלטה לחלק את הקריאה לאחר אלפי שנים משפיעה רטרואקטיבית על ההתרחשות?

אולי כיון שראה שסו"ס יצא מזה הרבה טובות לבניה, יוסף השתטח על קברה בעת שהוליכוהו למצרים וכן בימי נבוזראדן כידוע, אזי אף שצערו היה גדול ביותר ע"כ מ"מ לא בכה באופן שיכתבוה להדיא כמו באברהם שהיה רק צער בעלמא, שלכאו' איזה טובה יצא מפטירתה, משא"כ מפטי' רחל, אף שהצער נורא מ"מ כיון שסו"ס היה טובות מזה לא כתבוה.

יש חידוש מהאוה"ח הק' ששליחת יוסף לשכם שכידוע שעי"ז נתגלגל וירד מצרימה אינה סותרת את הנאמר שלוחי מצוה אינן ניזוקין, [אף שיש תי' רבים ע"כ או שקביעא היזיקא שאני וכו'] כי סו"ס יצא טובה מכ"ז שמלך במצרים והיתה הרווחה ע"י, על משקל זה נימא הכא, על אף הצער שבדבר לא ראו את זה לרעה עקב הטוב שיצא מכך.

.

אולי אפשר לקשר לכך את מה שהביא רש"י בבראשית ו ,ו
ויתעצב אל לבו. נתאבל על אבדן מעשה ידיו, כמו (ש"ב יט ג) נעצב המלך על בנו. וזו כתבתי לתשובת המינים, גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד, אמר לו הן. אמר לו והא כתיב ויתעצב אל לבו, אמר לו נולד לך בן זכר מימיך, אמר לו הן. אמר לו ומה עשית, אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל. אמר לו ולא היית יודע שסופו למות, אמר לו בשעת חדותא חדותא, בשעת אבלא אבלא. אמר לו כך מעשה הקב"ה, אף על פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם (ב"ר כז,ד):

לייטנר כתב:

ארי שבחבורה כתב:כתיב (בראשית כט,יא) "וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך", ודרשו על כך במדרש (בראשית-רבה ע,יב) – "למה בכה? שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה", והובא מדרש זה ברש"י על אתר.
ויש לעיין מדוע לא דרשו חז"ל שיעקב בכה על עצם מיתתה של רחל שעתידה למות בדמי ימיה ולא רק על כך שהיא אינה עתידה להיקבר עמו?

מדוע אי אפשר לומר שבכייתו של יעקב היא על שני הדברים האלה גם יחד, ועניין הקבורה מסמל את המיתה עצמה (השוו לדברי רבקה 'למה אשכל גם שניכם יום אחד', ולמדרש על מותו של עשו ביום קבורתו של יעקב)?!

נראה לי קצת דוחק.

פרי_העץ כתב:אולי אפשר לקשר לכך את מה שהביא רש"י בבראשית ו ,ו
ויתעצב אל לבו. נתאבל על אבדן מעשה ידיו, כמו (ש"ב יט ג) נעצב המלך על בנו. וזו כתבתי לתשובת המינים, גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד, אמר לו הן. אמר לו והא כתיב ויתעצב אל לבו, אמר לו נולד לך בן זכר מימיך, אמר לו הן. אמר לו ומה עשית, אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל. אמר לו ולא היית יודע שסופו למות, אמר לו בשעת חדותא חדותא, בשעת אבלא אבלא. אמר לו כך מעשה הקב"ה, אף על פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם (ב"ר כז,ד):

לא הבנתי מה הקשר - תוכל לבאר את דבריך?

ניתן לומר שיעקב בכה בפגישתם הראשונה אודות דבר הקשור לבנין הנישואין. בקשר לכך, דבר זה שהם לא נקברו יחדיו, משמעותי הרבה יותר.

כיוונתי להביא, שעל עצם המיתה שיהא בעתיד, אין ראוי לבכות עליו בטרם עת.

עוד יתכן לגבי מה שלא הוזכר בכייתו בעת פטירת רחל, שהרי היה זאת בעת חיותה של לאה ויתכן שבבכיה כזאת היה בה מן הפגיעה בלאה.

ארי שבחבורה כתב:אמנם יש לציין, שבאמת בכתוב לא נזכר כלל שיעקב בכה על פטירת רחל. התגובה היחידה של יעקב שמוזכרת בהקשר זה היא הקמת מצבה – "ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום" (בראשית לה,כ). אמנם, דבר זה עצמו צריך עיון – וכי ניתן להעלות על הדעת שיעקב לא בכה כלל על פטירתה בלא עת של רחל? וכי גרע יעקב מאברהם זקינו שבכה על פטירת שרה אע"פ שמתה בשיבה טובה? ואם כן הוא אזי יש לעיין מדוע לא הזכיר זאת הכתוב?

יתכן מאוד שלא היה מספד אצל רחל. יעקב ובניו היו בדרך ובלעדם לא היה שם איש. הם בכו, אבל מספד לא היה. אבל אצל שרה היה מספד לכל בני המקום.
ומה שמציין הכתוב לגבי אברהם "לספוד לשרה ולבכותה", אינו בהכרח שהכתוב בא ללמד שאברהם הזיל דמעות אלא מדובר בחלק מענין ההספד. המלבי"ם ב'התורה והמצוה' מבאר שהקדים הספד לבכי שעל ידי ההספד עוררו בכי, עיי"ש.

.

במדרש שם איתא עוד טעם: דבר אחר למה בכה שראה האנשים מלחשים אלו לאלו מפני שנשקה, מה בא זה לחדש לנו דבר ערוה, שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו אומות העולם וגדרו עצמן מן הערוה הדא אמרת שאנשי מזרח גדורים מן הערוה.