ביקור חולים- נחת רוח לחולה

[גאולה בקרוב]

שלשום נלב"ע דודי היקר, ר' יעקב כנרתי ז"ל, איש התנחלות עפרה, מהמחלה הידועה.
אביא לע"נ הערה לגבי ביקור חולים, ונודה על הערות נוספות בזה.
דבר מצוי הוא שאנשים מנסים לקיים מצוות ביקור חולים, ולא מספיק חושבים על טובת החולה ו"נחת רוחו". כגון, שמכבידים עליו בביקור ממושך, או להיפך כשזמנם קצר נותנים לחולה הרגשה לא נעימה של חוסר זמן (בחושבם בטעות שחולים אינם כ"כ מבינים ומרגישים...), מביאים לחולה מתנה ממתקים שאסור לו לאכלם, שואלים שאלות מביכות או אומרים אמירות שלא במקום, וכדומה, וצריך תשומת לב לדברים אלו.

אולי ניתן להגדיר, שמי שמבקר חולה לא יחשוב על עצמו, שכר על "מצות ביקור חולים", אלא יותר איך השני יקבל באמת תועלת ממני... חפצא ולא גברא...

[יאיר]

[הערה: מובא בהלכה שאם לא מתפלל לרפואת החולה לא יוצא י"ח(יותר נכון, לא מקיים במצוה)]

[גאולה בקרוב]

לגבי התפילה, יש משמעות כזאת ברמב"ן בתורת האדם בשער המיחוש, אבל הפשט היותר ברור שלא מקיים בשלימות ולא שהוא לעיכובא.

[גאולה בקרוב]

ולכבוד חודש אדר, אציין בקשר לזה מעשה ששמעתי מחד מחכמי האי פורום:
אחד עשיר שבטעות הכינו לו עוף מקולקל לארוחת צהרים,
ואמר: נו, הזדמנות לתת צדקה!
נתן לעני, ו"קיים" מצות צדקה,
העני חלה- וקיים ביקור חולים,
אח"כ העני מת מזה- וקיים הלווית המת
ואח"כ ניחום אבלים
ובסופו של דבר אמר בשמחה לאשתו: נו, ראי, בזכות העוף הזה קיימתי כ"כ הרבה מצוות!...

[חכם באשי]

גאולה,
זכור לי שזה מדרש. איני זוכר היכן.
ובענין ביקור חולים, הגרי"ח סופר כתב ספר בשם 'זרע חיים', יש שם חידושים רבים במצווה זו, אך איני זוכר אם דיבר מהענין שכאן. שווה לבדוק.

[יאיר]

לגבי התפילה, יש משמעות כזאת ברמב"ן בתורת האדם בשער המיחוש, אבל הפשט היותר ברור שלא מקיים בשלימות ולא שהוא לעיכובא.

בקיצוש"ע מובא דהוא לעיכובא.

[גאולה בקרוב]

ועוד מילתא דבדיחותא בזה, והעיקר הוא הלקח, כנ"ל:

א. אחד הלך לזמן רב, שאלו חבירו היכן היה, וענה: "עשיתי חסד, העברתי זקנים את הכביש", נו, ולמה כ"כ הרבה זמן? - הם לא רצו..." [שוב, חפצא מול גברא]

ב. אחד מצא עני "למהדרין" בפורים ונתן לו מתנות לאביונים, שאלו חבירו ומדוע לא נתן לו מספיק כסף כדי שיוכל לצאת ממצבו? וענה: נו, ומה נעשה שנה הבאה עם המצוה?...

וכבר אמרו חז"ל ש"לב טוב" זוהי המידה שבה ידבק האדם (אבות), ורק מזה יצאו תוצאות מעשיות נכונות

[גאולה בקרוב]

ונפקא מינה מנקודת ה"חפצא" מול "הגברא",
מש"כ בפיה"מ לרמב"ם על "הכל לפי רוב המעשה", שאם ברצונך לתת צדקה, עדיף שתתן בחלקים, כדי שתקמה לעצמך מידת הנדיבות-
אבל נראה פשוט שאם טובת העני אחרת, ונצרך כעת לסכום, אל תתמהמה בשביל מידת נדיבותך...

[ירושלמי]

מונח לי בראש על א' מגדול"י שנמנע מלבקר חולים כי לא רצה להטריחם, ואולי אני מתבלבל.

[ירושלמי]

מונח לי בראש על א' מגדול"י שנמנע מלבקר חולים כי לא רצה להטריחם, ואולי אני מתבלבל.

כעת נזכרתי, שידידי המופלג, ספרא וסייפא, הרהגוה"ח ר' ישראל דנדרוביץ שליט"א, הידוע ביופי מאמריו, כתב ע"ז מאמר שלם בכתה"ע המעיין שיו"ל לאחרונה. מייל זריז למחבר שליט"א, וקיבלתי ממנו את המאמר עם רשות לפרסמו.

[אוצר החכמה]

מקופיא לא הבנתי שם שני דברים
א. למה ס"ל להאדרת שביקור חולים הוא מצווה שבגופו וא"א לעשות ע"י שליח לכאורה בין לטעם הקצוה"ח ובין לטעם תורי"ד כאן אפשר לעשות ע"י שליח.
ב. אם חשש הרע"א לשמוע את חוסר האמונה של החולים למה הכשיל בזה את השליח.

[ירושלמי]

בפשטות נראה שהענין הוא עצם ההגעה והשהייה במחיצתו [ולא רק הדרישה בשלומו], כך שלשם כך נדרש שמקיים המצוה בגופו יבוא וישהה, וע"ז לא שייך לשלוח שליח, כמו שלא שייך לשלוח שליח על מצוות ראיה (לשם דוגמא בעלמא).

[ציבור]

מקופיא לא הבנתי שם שני דברים
ב. אם חשש הרע"א לשמוע את חוסר האמונה של החולים למה הכשיל בזה את השליח.

יש כמובן את הכלל הידוע של 'אדם חשוב שאני'.
הרי מדובר בדבר דק, לא כפירה ממש, ולכן הגאון הנ"ל בצדקותו לא רצה לשמוע דברים כאלה.

[גאולה בקרוב]

בעז"ה בהמעין הקרוב יודפס מש"כ בעוניי לבאר הנהגת רע"א,
ואיני יודע מה מדיניות המערכת לגבי פירסום לפני ההדפסה, ולכן שב וא"ת עדיף.

[גאולה בקרוב]

וכעת קיבלתי דברים חשובים שכתבה בענין זה הרבנית הרשקוביץ, מצ"ב לתועלת הציבור:

מצוות ביקור חולים

מצוות ביקור חולים היא מהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. במקור, מצוות ביקור חולים עיקר עניינה הוא לדאוג לחולה ולצרכיו. ידוע המעשה על תלמידו של רבי עקיבא שחלה, ורבי עקיבא "כיבד וריבץ לפניו" (=ניקה ושטף את חדרו) ודרש רבי עקיבא: כל מי שאינו מבקר חולים כאילו שופך דמים (נדרים, לט).
בדרך כלל יש היום ב"ה מי שדואג לצרכיו הבסיסיים והרפואיים של החולה, ואנו בעיקר נדרשים לתת מענה לצד הנפשי והחברתי. ואכן, חז"ל אמרו שכל מי שמבקר את החולה נוטל אחד משישים מחוליו (ויקרא רבא לד).
מניסיוני רב השנים, רציתי להעלות רעיונות איך לקיים מצווה זו על הצד הטוב ביותר, בעיקר כשמדובר בחולים בבתי חולים.
א.האם לבקר?
חולה מיוסר במכאובים לא תמיד נהנה מביקורים. כדאי לברר עם הקרובים אם ביקורים באמת ישמחו אותו. לא פעם החולה במצב גופני קשה, לא לבוש כראוי, מחובר לצינורות רפואיים ואלקטרודות של אקג. לעיתים הוא ללא שיניים תותבות או גונח מכאבים, כך שממש לא מתאים לו עתה להיראות, ועוד פחות מכך לשוחח ולדבר עם מבקרים. כבר נאמר במסכת נדרים: אין מבקרים לא חולי מעיים ולא חולי העין ולא מחושי הראש. ואמר שמואל אין מבקרים את החולה אלא למי שחלצתו חמה (=שירד חומו). כמובן שתלוי מי המבקר ומה מידת קירבתו אל החולה, אך מומלץ מאד לברר זאת לפני הביקור.
ב. זמן הביקור
החולה אמנם במיטתו כל הזמן, אך לא פעם יש לו סדר יום עמוס – בדיקות דם בבוקר,צילומים ובדיקות אחר כך, ביקור רופאים ועוד. גם שעות השינה בבית החולים יקרות מפז. חולים רבים מתקשים להירדם עקב מיטה לא נוחה, רעש מהשכנים לחדר, מתח וחרדה עקב המחלה, או מכאובי המחלה עצמה. במחלקות רבות מעירים את החולה מוקדם מאד בבוקר, כך שאם הגענו וחולה ישן, יש לשקול היטב אם להעירו, או שמצווה גדולה יותר היא לתת לו את המנוחה הדרושה לו. אפשר להשאיר פתק עם ברכה קצרה ליד מיטתו, אותה יוכל לקרוא כשיהיה לו נוח. בעיקר זה נכון לגבי חולים לאחר ניתוח או בדיקה פולשנית. נתקלתי לא פעם באורחים שבאו לבקר חולה ולא מצאוהו במיטתו. האחיות הבהירו שהחולה "עוד מעט יחזור". כשהוא חוזר, מבדיקה אנדוסקופית או צילום מתיש, האורח שכבר חיכה זמן מה, פונה אליו בדברים וממש מכביד עליו.

ג. משך הביקור
ביקורים בבית חולים , מלבד של בני משפחה קרובים ביותר או מי שיש לו תפקיד בטיפול בחולה, חייבים להיות קצרים, לא יותר מחצי שעה, ולעיתים קרובות אפילו 15-20 דקות. שמעתי פעם מבקר שאמר לבני משפחת החולה שרמזו לו שהחולה כבר עייף – "מה, נסעתי שעתיים, הגעתי במיוחד מחיפה, רק כדי ללכת כעבור חצי שעה?" ותהיתי בלבי: לטובת מי הוא בא?

ד. כמה מבקרים?
לבריאים קל להיות בחבורה, לחולים לא. עדיף בדרך כלל מבקר אחד או שניים, לא יותר בבת אחת. כשיש קבוצת מבקרים גדולה מתפתחת לא אחת שיחה ביניהם לבין עצמם, המדגישה את ניתוקו של החולה מהעולם הבריא. גם בחדר בו שוכבים כמה חולים, מספר רב של מבקרים עלול להפריע לאחרים.
יש כמובן מקרים חריגים, בהם החולה ישמח אם יחגגו מסיבת יום הולדת או הדלקת נר חנוכה בצותא בחדרו, אך יש לוודא שאכן זה מתאים ומשמח את החולה ושכניו.

ה. נושא השיחה
לא כל החולים אוהבים לדבר על מחלתם. כמובן שמקובל לדרוש בשלום החולה, אך אם הוא עונה תשובה קצרה ועניינית לא כדאי לדובב אותו על מצבו. על כך הוא דן מספיק עם הצוות הרפואי. ספרו לו דברים המעניינים אותו ומשמחים אותו, דברים שיסיחו את דעתו מהכאב ולא יחטטו בו. תנו לו לדבר, אם יש לו כוח ורצון לכך. מיצאו סיבה לומר לו משהו מעודד: אתה נראה יותר טוב! , איזה יופי שהתחלת לאכול!, כל הכבוד שאתה מצליח ללכת!
אם מותר ונוח לו טיילו איתו, כמובן בקצב ובמקום שנוח לו. אבל שוב- תמיד תוודאו בצורה ברורה אם זה מתאים לו.


מי ייתן ונוכל לקיים מצוות ביקור חולים באופן הנכון ביותר, ולא , כמו שנאמר למלך כוזר:" כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים".

[לייטנר]

וכעת קיבלתי דברים חשובים שכתבה בענין זה הרבנית הרשקוביץ, מצ"ב לתועלת הציבור:

זמן הביקור
החולה אמנם במיטתו כל הזמן, אך לא פעם יש לו סדר יום עמוס – בדיקות דם בבוקר,צילומים ובדיקות אחר כך, ביקור רופאים ועוד. גם שעות השינה בבית החולים יקרות מפז. חולים רבים מתקשים להירדם עקב מיטה לא נוחה, רעש מהשכנים לחדר, מתח וחרדה עקב המחלה, או מכאובי המחלה עצמה. במחלקות רבות מעירים את החולה מוקדם מאד בבוקר, כך שאם הגענו וחולה ישן, יש לשקול היטב אם להעירו, או שמצווה גדולה יותר היא לתת לו את המנוחה הדרושה לו. אפשר להשאיר פתק עם ברכה קצרה ליד מיטתו, אותה יוכל לקרוא כשיהיה לו נוח.

קראתי (כמדומני ב'אורו של עולם') שר' שלמה זלמן הגיע פעם עם מלווה לבקר חולה. המלווה נכנס כדי לומר לחולה שר' שלמה זמן מגיע, וגילה שהחולה ישן. הוא חזר לר' שלמה זלמן והציע לו להשאיר הודעה שהיו ולא להפריע את מנוחתו. ר' שלמה זלמן סבר אחרת. הוא נכנס לחדר ובעדינות העיר את החולה.

אגב הרבנית הרשקוביץ', כוונתך לרופאה?

[גאולה בקרוב]

ויש שם המשך חשוב לסיפור, שאכן החולה גילה את שמחתו שהעירוהו לכבוד כזה אורח... [גם אני כמדומני שהוא ב"אורו של עולם", ואולי ב"התורה המשמחת"]
כן, הרבנית ד"ר, הרופאה, אשתו של מד"א ק"ק נריה, ר"מ בישיבת מרכז הרב, הרב מיכאל שליט"א.

[לייטנר]

ויש שם המשך חשוב לסיפור, שאכן החולה גילה את שמחתו שהעירוהו לכבוד כזה אורח... [גם אני כמדומני שהוא ב"אורו של עולם", ואולי ב"התורה המשמחת"]
כן, הרבנית ד"ר, הרופאה, אשתו של מד"א ק"ק נריה, ר"מ בישיבת מרכז הרב, הרב מיכאל שליט"א.

אני חושב שהתוספת היא משל העורך - הרב יוסף אליהו, המטריח בהוספותיו על הסיפור המקורי.
אם זו אכן ד"ר בת שבע הרשקוביץ', נראה שהיה יותר הגיוני בהקשר זה לציין את מקצועה מאשר את מקצוע בעלה, ואע"ג דאשת חבר כחבר.

[ארי במסתרים]

(מעניין לעניין, ידוע שהגרע"א גם הקים בית חולים בעירו.)

[גאולה בקרוב]

לליטנר,
הטרחתני לחפש, ובס"ד מצאתי:
"אורו של עולם" עמ' 189-190
והוא שם עדות מהנכד הרב חנן כהן שליט"א (כמדומני שגר בשכונת הר נוף, מח"ס כמה ספרים חשובים בהל' שבת) שהסבא שלו התפעל מהחכמה של מרן הגרשז"א זצ"ל להעירו, עיי"ש.

והערת אגב: הרב יוסף אליהו לא צריך את שבחי, אבל אין ספק ששני ספריו על הגרשז"א הם יצירות מופת, מחכימות ומרגשות, מקדשות שם שמים, וגם מאד מקפיד שם על דיוק ומקור ממי שמע ומה שמע.
[לא, אין כוונתי כאן כלל וכלל לפתוח דיון על ספרים אלו, אלא רק כנגד התלונה שעלתה לעיל מצאתי חובה לעצמי להעמיד דברים על אמיתתם]

[לייטנר]

כיון שכדבריך לא זה המקום כדי להעיר על סגנונו הספרותי (ודייק ספרותי בלבד) של הרב יוסף אליהו, לא אוסיף עוד בדבר הזה.

[גאולה בקרוב]

יישר כח, ותקבל שכר גם על הפרישה.
ולי נראה שלא רק כאן אין מקום 'להעיר על סגנון ספרותי', אלא באף מקום, וכפתגם אינשי בחרוזים: "על טעם ועל ריח - אין להתווכח", ודוק.

[לייטנר]

ולי נראה שלא רק כאן אין מקום 'להעיר על סגנון ספרותי', אלא באף מקום, וכפתגם אינשי בחרוזים: "על טעם ועל ריח - אין להתווכח", ודוק.

וכבר אמר על כך איניש (שכנך): "אם כן, על מה נתווכח? בוודאי על טעם ועל ריח".

[ההוא תלמידא]

ואגב דאיירי במצוות ביקור חולים, אציעה מאי דהוה קשיא לי מזה זמן:
במו"ק (טז.) איתא: והא ר''ש בר רבי ובר קפרא הוו יתבי וקא גרסי, קשיא להו שמעתא. א''ל ר''ש לבר קפרא: דבר זה צריך רבי. א''ל בר קפרא לר''ש: ומה רבי אומר בדבר זה, אזל א''ל לאבוה, איקפד. אתא בר קפרא לאיתחזויי ליה, א''ל: בר קפרא איני מכירך מעולם. ע"כ.
ופירש"י ז"ל: לאיתחזויי ליה - לבקר את רבי שהיה חולה שקבל עליו יסורין. עכ"ל.
ופשוט שכוונתו לגמ' ב"מ (פה.), ושם איתא שהיה חולה מעיים. וכ"ה בגמ' כתובות (קד.) ע"ש ברש"י.
ומעתה יקשה, דבנדרים (מא.) אמרי', אין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין ולא מחושי הראש. ואיפסק כן בשו"ע (יו"ד סי' שלה ס"ח). ואיך ביקר ב"ק את רבי.
[ויש תירוץ פשוט, אך אשמח לשמוע עוד].

[צביב]

לשמח את רבי כמ"ש בנדרים נ.

אגב
שמעתי בשם הגאון הרב שמואל טרוביץ זצ"ל מראשון לציון
הגרי"ש כהנמן שלח עם בחורי הישיבה משלוח מנות לחזון איש, ולמהנדס הישיבה
הגיעו לבית החזון איש ושמחו שם
ואח"כ הגיעו לבית המהנדס, והמהנדס שכב חולה
והבחורים שכחו ואמרו החזון איש שלח לך משלוח מנות
ומרוב שמחה [על שקיבל משלוח מהחזון איש שלא היה קשור עמו כמו לרב כהנמן]
הבריא

[שי אבי דוד]

נדרים מ. "מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁחָלָה, וְלֹא נִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ, וְנִכְנַס רַבִּי עֲקִיבָא לְבַקְּרוֹ, וּבִשְׁבִיל שֶׁכִּבֵּדוּ וְרִבֵּצוּ לְפָנָיו – חָיָה. אָמַר לֵיהּ: רַבִּי, הֶחֱיִתָנִי! יָצָא רַבִּי עֲקִיבָא וְדָרַשׁ, כָּל שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים". ננסה לתאר את רבי עקיבא שמחזיק את הישיבה הגדולה בעולם עם 000, 24 תלמידים, והוא היה רבן של גדולי התנאים בכל הדורות, הלוא הם רשב"י ורבי מאיר ורבי יהודה וכו', איך יתכן שכשביקר את החולה התחיל לשטוף את הרצפה? ובאמת אומרים המפרשים שר"ע רצה ללמדנו את גודל המצווה שאפילו הוא עם כל גדולתו היה מסדר לחולה את ביתו. יש אומרים שגם אם לא יכל בעצמו לעשות כן, ישכור פועלים שיעשו את המלאכה. כי בגמרא כתוב בלשון רבים "שֶׁכִּבֵּדוּ וְרִבֵּצוּ לְפָנָיו". שרבי עקיבא הביא פועלים שיעשו את הדברים, והמלאכה נקראת על שמו. מזה ילמד כל אדם ולא ימנע מללכת לחולה לבקרו, ידאג לכל חולה, אם לא בגופו אז בממונו להיטיב לו במחלת. על פי זה כתב הרמב"ם (פי"ד מהלכות אבל ה"ד) "בקור חולים - מצווה על הכל אפילו גדול מבקר את הקטן, ומבקרין הרבה פעמים ביום, וכל המוסיף - משובח ובלבד שלא יטריח". "וכל המבקר את החולה כאלו נטל מחוליו והקל מעליו, וכל שאינו מבקר - כאילו שופך דמים".

[גאולה בקרוב]

שאלה יפה, למה ר"ע בעצמו ניקה את הבית.
והתירוץ כדבריך, שמצוה בו יותר מבשלוחו.
ואולי לפי היסוד של נחת רוח לחולה, ודאי שיותר היה לו נחת רוח כשאחרי ההזנחה והשכחה הגדולה, בא כעת גדול הדור ובכבודו ועצמו מטפל בו.
ואולי באופן אחר, שרצה כעת ללמד ללמידיו, ואפשרי רק ע"י 'דוגמא אישית', וכמאמר בנביאים: "ממני תיראו וכן תעשו".