קושיא בדברי הר"מ בהלכ' תשובה

[לונדון]

כ' הר"מ הלכ' תשובה פ"ב ה"א אי זו היא תשובה גמורה. זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה. לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה. והוא ג"כ גמ' ביומא ולכאורה יש לע' דיצא חוטא נשכר ד"מ אם א' לא יחלל שבת על הפסד של מאה שקל אלא רק על הפסד של מליון שקל וכשמגיע לו נסיון של מאה שקל הוא עומד בזה ורק נסיון של מליון שקל הוא לא עומד בזה א"כ ודאי שהחטא שלו קטן ממי שמחלל שבת עבור מאה שקל וכשמגיע לעשות תשובה זה שנכשל בחטא הגדול של מאה שקל מספיק לו תשובה קטנה שיעמוד בנסיון רק של מאה שקל ומי שנכשל בחטא יותר קטן של מליון יצטרך תשובה יותר גדולה לעמוד בנסיון הרבה יותר קשה

[יאיר]

"ג [ב] ומה היא התשובה--הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו" (ישעיהו נה,ז). וכן יתנחם על שעבר, שנאמר "כי אחרי שובי, ניחמתי, ואחרי היוודעי, ספקתי על ירך" (ירמיהו לא,יח); ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר "ולא נאמר עוד אלוהינו, למעשה ידינו--אשר בך, ירוחם יתום" (הושע יד,ד). וצריך להתוודות בשפתיו, ולומר עניינות אלו שגמר בליבו".

א"כ ידונוהו גם לפי מחשבתו ואם ידוע שחוטא המאה לא יעמוד בנסיון המליון אין תשובתו שלימה או עכ"פ אין מדרגתו שלימה שיקבל עליה שכר משלם.