הודעהעל ידי יורה דעה » ב' יולי 30, 2012 10:42 pm
ספר הקנה
בין הסכמות הרבנים להדפסת הספר, במהדורה שיצאה בשנת תרמ"ד, אנו מוצאים את הסכמת הרב משה אוסטריר, זקן וישב בישיבה בבית הכנסת הגדול דקרתא קדישא בראד, והוא מספר לנו עדות קודש הקודשים האר"י הקדוש, זה לשונו: הספר הזה הקנה, הוא קנה חכמה קנה בינה, וכבר העיד עליו ק"ק האר"י זצלה"ה שהוא קבלה אמיתית, התורה וכל דבריו ברוח הקודש נאמר.. יש בו דברים לפלאים בנגלה ובנסתר, והולכים בו אחר המראה אשר זכה לראות מעולמות העליונים.. וזכות אבותיו מסייעתו שהוא ממשפחת התנא רבי נחוניא בן הקנה.
יש להסיק אם כן, כי מדובר במי שנפתחו השמים לפניו, וראה מראות אלקים. אך הרמ"ק בספר "שיעור קומה" (דף פ ע"א), ערער על אמינותו ובקיאותו, והוא אינו בוחל מלהקניטו, ודבריו נחרצים:
והנני בא לו מהמארב ואומר, מאין לו להאמין שהיה.. כי אחר שלא נכתב בתורה אלא מה שהוא רוצה לדרוש בפסוקים.. כי אין ראוי שהדרשות יחזקו האמונות, אלא האמונות יחזקו את הדרשות, ואם תאמר שדבריו באו בקבלה, וכי קבלה זו נסתמה ונסתרה מעיני המקובלים האמתיים רשב"י וחבריו.. ופלאי מראותיו אל יבהילוך שכולם משליו שרצה להמשיל הידיעה במשלים.
והוא ממשיך: ולא גילה רק ספור דברים, ולא ידענו מי מחבר הספר, זולתי שנמסר לנו שהם דברי ר' יצחק בעל ספר א"ז, ובעל ספר מראות הצובאות, ובעל ספר הגבול, ובעל ספר סודי רזי', הרי ביארתי לך ספריו, צא ובדוק בהם אם יש כדאי לסמוך על חידושיו, והוא היה אחרון..
..ואל תתפתה אחר המופתים שאומרים שהיה בזמן ר' נחוניא בן הקנה, שהוא עצמו לא אמר אלא שהיה אחר הגאונים, אם תראה הקדמתו לטעמי המצוות, ואם תבדוק לשונו תמצא שמעתיק דברי הרמב"ם ממש כדי לפרש המצוות.. ותמצא שהוא מחמיר בענינים רבים דלאו כסמכא כלל, ובענינים רבים אין ברצוני לחפש אחר מומי ב"א ח"ו, רק להרחיקך שתדע שאינו בקי.
..וגם תמצא שמקלל עמי הארץ ומתפלל עליהם לרעה, וכבר ידעת כי אין ללמד קטגוריא על ישראל, ורוב אמונתו אינה אלא על הדרך הזה..
והוא מסיים: לא הרביתי עתה, אלא כדי שלא ידמה שום אחד להחזיק בזה כדבריו, ויאמר תנא הוא ופליג. לכבוד ה' אשר בראנו והנחילנו תורתו אנו חייבים שלא לשאת פני איש אלא לכבוד האמת כי אחרון הוא, ואת אחרונים הוא נמנה האיש הזה וספריו.
אכן, דברים כדרבנות. גם בספרו הידוע יותר "פרדס רימונים", אנו מוצאים שוב את הטענות הללו: נקדים למעיין שאל ישתומם במה שימצא מבואר בספר הקנה, כי הוא מעותק מספר רבי יוסף הארוך. ובהמשך כותב: וכן העתיקם בעל ספר הקנה, עם שנתחכם וכותב בשם מגידים, והם נמצאים לגאונים בבירור. וכפי הנראה כוונתו לומר, שלא נתגלה לו שום מלאך, כמו שידוע שנגלה ה"מגיד" למרן הבית יוסף).
בדעה זו החזיק גם ר' צדוק הכהן מלובלין זי"ע, והוא כותב בקונטרס ספר הזכרונות: ובעל ספר הקנה, אע"פ שמביא תדיר ממה שגילו לו מלאכי עליון, הרבה דברים מהם כתובים ומפורשים כלשונו ממש בספרים הקודמים לו, וכבר נתרעם קצת עליו בזה בפרדס.
באיזו תקופה נתחבר הספר
נרשה לעצמנו לעקוב אחר היסטוריית הזמן, באיזה שנים חי בעל הקנה, מתוך כתבי רושמי קורות הימים. במהלך השנים, יצא הספר במהדורות רבות, ובאחד מהם, אנו מוצאים בשער הפתיחה, כי במחבר נמנה על האמוראים. ואילו מתוך דברי הרמ"ק עולה, כי הוא היה אחר תקופת הגאונים, ואף בתוך דבריו נמצא העתקת דברי הרמב"ם. בין כך ובין כך, בודאי שלא נמנה על התנאים.
אך מעניין, שהדעה הרווחת בבית המדרש, ואפילו עד עצם היום הזה, שבעל הקנה היה תנא. כדלהלן:
הגאב"ד דק"ק אונגוואר רבי מנשה קליין זצוק"ל, כותב ומזכיר באחד מתשובותיו: וידוע דבעל ספר הקנה היה קדמון וקיבל מאליהו, ולדעת כמה היה מהתנאים.
ראש ישיבת אהבת שלום תכב"ץ, הרב יעקב הלל שליט"א, אף מביא לדעה זו סימוכין מרדב"ז:
נידון מעניין עלה על שולחנו של הרדב"ז, כשהוא נשאל בעניין חזרת הש"ץ בסוף קריאת שמע, על מה סמכו הספרדים שהש"ץ אומר עד ה' אלקיכם, ומיד חוזר ואומר, ה' אלקיכם אמת, ושתים רעות איכא, דאין החשבון שלם למנין רמ"ח, ועוד, שמפסיק בין אלקיכם לאמת.
תשובת הרדב"ז הייתה לאמור, שהעניין להשלים למנין רמ"ח, מקורו הוא במדרש רות, ושם לא נזכר לחזור ולומר ה' אלקיכם, ואע"פ שבספר הקנה כתב לחזור, על המדרש ראוי לסמוך שאמרו משם התנאים. ואפילו היו דברי קנה דברי תנא, הלכתא כר"ע כאשר הוא כידוע כו'.
מכאן הוכיח הגר"י הלל, שאין לשלול את ההנחה שבעל ספר הקנה, היה אכן תנא.
[הערת הכותב: אולי יש לדייק בלשון הרדב"ז, שלא לחינם האירך בלשונו וכתב "דברי קנה דברי תנא", ולא כתב: ואפילו היה קנא תנא כו'. כיון שכוונתו ברורה, שאפילו היו דברי הקנה בשם אחד מן התנאים, הרי הלכה כו'. ואל לנו לטפול על הרדב"ז שאחז והחזיק בדעה זו, כאשר כנגד זה יצא בנחרצות הרמ"ק והוכיח דעתו מתוך דברי בעל הקנה].
עכ"פ, כפי שהזכרנו כי באחת מן המהדורות מופיע בשער הספר, שהמחבר היה בתקופת האמוראים. על כך מספר לנו רבנו החיד"א: עתה נדפס בפולין ספר הקנה גדול על בראשית, ועוד ספר קטן על טעמי המצוות וקנה בינה על ק"ש, וכל זה נדפס, וגם יש לו הקדמה ארוכה כת"י מספר הקנה, ולפי מש"כ שם, היה בזמן ד' אלפים שהוא בזמן רב תחילת האמוראים.
אלא שהחיד"א מפקפק בכך: ובמקום אחר כתבתי, שנתחבר מהגאונים וכן מזכיר כל רבנן סבוראי. והוא מנסה להליץ יושר על הטוענים שהיה בתקופת האמוראים: ועלה על ליבי, דאפשר דאין זה מהם, רק תוספת שהוסיפו אח"כ ובהעתקות עשוהו מגוף הספר. והוא דוחה סברא זו לאלתר: אמנם ממטבע הלשון נראה דהוא מגוף הספר, ולא ידענא מאי אידון ביה, דנראה דמחבר ספר הקנה היה אחר רבנן סבוראי.
ולסיום פרק זה, ראוי להביא חומר נוסף למחשבה, אולי בכל זאת צודקים הללו, בהערות "מנחם ציון" (נדפס על "שם הגדולים", מהדורת קאריץ תקמ"ד) כותב כך: ובל אמנע מלהעיר את הקורא, כי המאמר הידוע בפי העולם בשם חז"ל – "חזור חזור ואל תצטרך לבלזר", לא נמצא בשום מקום, ורק בספר הקנה שם מקומו.
שם המחבר
בתשובות הגאונים, ובסוף ספר נהרות דמשק (הנקרא בשם שערי תשובה), הביאו תשובת רב האי גאון, וזה לשונו: ורבי נחוניא החסיד אשר קיבלנו רוב הקהילות, הערוכות לו מימי התנאים ז"ל. והכוונה היא לבעל ספר הקנה.
ובשו"ת מהר"ם אלשקר (סי"ח), ובספר מאור עינים (ימי עולם פל"ה) כתבו: ובמדרש רבי נחום איש הקנה.
ואילו בהערות "מנחם ציון" כותב, שבשער הספר מהד' קאריץ (תקמ"ד), נדפס שהוא מאת רבינו קנה בן אבן-גדור.
ומדברי הרמ"ק בספר שיעור קומה, מתווספת לה דעה חמישית, שהוא כותב שלא נמסר לנו מי המחבר, זולתי שהם דברי ר' יצחק בעל ספר א"ז, ובעל ספר מראות הצובאות, ובעל ספר הגבול, ובעל ספר סודי רזי'.
בדברי הרמ"ק לא נזכר שהוא חיבר גם את "ספר פליאה", אך ספר זה מיוחס לבעל הקנה, כפי שכתב החיד"א בשם הרמ"ע מפאנו. ובמאסף התורני ישורון (חלק ו), פורסם פירושו של רמ"מ משקלוב על ספר פליאה. ומעניין לראות את הערצתו לבעל המחבר: ואע"פ שאהיה רכיל מגלה סוד, ח"ו לא לכבודי אני עושה, אך דברי הקדוש לפרש אני בא, ומצרך אני לגלות, וה' יכפר בעדי..
הרמ"מ החשיב מאוד חיבור זה, והתייגע על הבנת כל הכתוב בו, והוא מספר לנו על גילוי מיוחד שזכה לו: אך בחלום הוגד לי.. הבן, כי הדברים ראוי לאומרם, כי נראים שיכול להיות אמת הדבר. אך כאשר יזכני ה' למצוא המקום שכתב שמבאר שם, אז אדע אם הוגד לי האמת או לא ח"ו, אך עתה נ"ל שהן דברי אמת, ואין אני עושה בזה מעשה לאסור או להתיר, לכן ראוי לסמוך בזה וכיו"ב.
נערך לאחרונה על ידי
יורה דעה ב ג' יולי 31, 2012 12:28 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.