מכיון שהויכוח ביני לבין 'אדם קדמאה' בענין שש"כ נקטע שוב ושוב בהודעות אחרות, ונהיה בלבול מי אמר מה, כך שההודעות לא הובנו, אמרתי להציג כאן את הויכוח בשלמותו.
אדם קדמאה כתב:הביקורת לא היתה "בעצם" כלפי הגרשז"א, אף שכמובן היתה ביקורת גם עליו. עיקר הביקורת היתה על חוסר הזהירות (לדעת כותבי החוברת) של המחבר וחוסר הדקדוק בפרטים קטנים והכתפים הרחבות שלקח לעצמו להחליט בשאלות של דאוריתא. (נכון שחלק מהטענה היתה גם שהגרשז"א הוא לא פוסק יחיד, ואי אפשר לפרסם ספר לכל העם ולהסתמך רק עליו במקום מקורות יותר מקובלים - בשנת תשכ"ו או מתי שלא יצא השש"כ הראשון - , אבל הטענה הזו לא כ"כ התקבלה, וכיום הרבה אנשים מבינים שאדם יכול להיות תלמיד מובהק של הגרשז"א וזה מספיק כדי לסמוך עליו בכל דבר גם נגד מ"ב וחזו"א וכו', וכן של הגרי"ש או של אחרים שהתקבלו לפוסקים מובהקים שיש להם עמידה לעצמם. אם כי עדיין יש כמובן הסוברים אחרת).
אדם קדמאה כתב:מה שכתבת שכל א' עושה קולות בדאוריתא, אינו נכון כלל, סברות בעלמא בתוך הלימוד כ"א יכול להעלות, ורגילים בסברות מחודשות פורמלית כשנסמכות על דקדוק הסוג', אבל להלכה להקל מסברא בדאוריתא אין רגילים כלל. והגרשז"א התייחד בזה שמחדש הרבה קולות מסברא, לא מתוך דקדוק הסוג', אלא מתוך הגדרת הענין כפי שנראה בעיניו, פעם עברתי על שלחן שלמה לסדר השו"ע ונפעמתי מכמות החידושים המקוריים והמחודשים.
מעט דבש כתב:אולי לא להקל בציורים חדשים, אבל בהחלט מכריעים בין ראשונים מסברא. וספר חידושים וביאורים מלא מזה.
ואם תאמר שאין זה להלכה - צא וראה ב'קיצור הלכות' שפוסק הלכה למעשה על פי הכרעות אלו.
ובזמנו, כתב הגרמ"מ קארפ שליט"א קונטרס נגד 'קיצור הלכות' על תרומות ומעשרות, ורוב ההשגות היו על כך, שהכריע בין ראשונים על סמך סברותיו (ושמעתי שחזר בו מקונטרס זה).
...ומעתה יש לדון, מה בין 'שמירת שבת כהלכתה' או הכרעותיו של הגרנ"ק, לבין 'קיצור הלכות' שגם הוא מכריע בהחלטיות, ובלשון פסוקה, ובהחלט בנידונים של דאורייתא שנחלקו בהם ראשונים.
ולא נותר בידינו אלא החילוק בין זהות המחברים, ותו לא.
אדם קדמאה כתב:תמיד ידעתי שמי שלא מבין מתבייש להגיד לא הבנתי, אבל עדיין לא הורגלתי לכך שהוא אומר שלא נותר בידינו הסבר ומכאן שאין הסבר.
ואומרים שהסיבה שלא אומרים ק"ש בחושך, משום שכשאינך יכול להבחין בין תכלת לכרתי עדיף שתשתוק.
מעט דבש כתב:רק מעניין, שאחרי כל התגובות הארוכות והמפורטות שלך באשכול, זו התשובה (או יותר מדוייק: ההתחמקות) שמצאת לנכון להגיב על החילוק בין 'שמירת שבת כהלכתה' לבין 'קיצור הלכות'.
אולי כבודו ירד קצת מההר אל העם, ויואיל קצת לבאר למה בקיצור הלכות מותר להכריע בין ראשונים בהלכות טבל (מיתה בידי שמים), ואילו לשש"כ אסור להכריע בין אחרונים באיסור סקילה?
(החילוק בין זהות הכותבים כבר נכתב על ידי, ועל זה הגבת מה שהגבת).
===========
ואם נדבר יותר עניינית, וכדרך שנעשה בקונטרס 'בירור דברים' (שמשום מה לא הסתפק בקביעה חד משמעית 'שכשאינך יכול להבחין עדיף שתשתוק', אלא טרח לבאר ולהביא דוגמאות רבות), נפרט את טענות קונטרס 'בירור דברים':
בתחילת דבריו הוא מונה את התנאים הנצרכים לחיבור ספר של פסקי הלכות:
א. דייקנות.
ב. שלא לסטות מספרי הפוסקים המפורסמים.
ג. לכתוב מתוך אימה ויראה, ולא בגישה קלילה.
ד. לפרסם טעויות שטעה, שלא יטעו אחריו.
ה. לקביעת הלכה בעניינים מסופקים, נדרשת גדלות נעלה בתורה.
ו. למדנות.
לדעתו תנאים אלו אינם קיימים במחבר ספר 'שמירת שבת כהלכתה'.
ומכאן הוא מביא דוגמאות לטענותיו. חצי מטענותיו הם מקומות שבשש"כ לא דייק בהבאת דברי המ"ב (חצי מהדוגמאות הן שהמ"ב כתב שיש מקום להחמיר - והושמט בשש"כ); בכל המקומות בהחלט יש לשש"כ מקום לסמוך על אחרונים אחרים, וכל ההשגה היא שנטה מהמ"ב.
החצי השני של טענותיו, הם מקומות שפסק בשש"כ מסברא, ולדעת 'בירור דברים', אפשר לומר אחרת (וברוב המקומות נראה שמסכים שיש לזה מקום בסברא, אלא שאין זה מוכרח. ואחרי שבמהדו"ב הגרשז"א הסכים עם רוב רובם של פסקים אלו, הרי שטענה זו נחלשה מאד. יכול הגרד"ל להשיג - ואף בחריפות - על הגרשז"א, אבל העומד מן הצד הרי יודע שהגרשז"א בהחלט ראוי להוראה גם בדאורייתא).
אין ב'בירור דברים' כמעט טענות על הכרעה בין ראשונים - ומחמת הסיבה הפשוטה, שבדרך כלל האחרונים כבר דנו והכריעו, ובשש"כ לא הביא אלא את האחרונים שהכריעו.
המקום היחיד שהשיג ב'בירור דברים' על שש"כ בהכרעה בין ראשונים, הוא בענין מעקה של מצוה, שבביאור הלכה כתב שהריטב"א מיקל, אך סתימת שאר ראשונים להחמיר, ובשש"כ הביא שגם בתוס' רא"ש ראב"ד ומאירי מקילים, ועל סמך זה הקיל. ועל זה השיג ב'בירור דברים' שלא היה לו לנטות מדברי הביאור הלכה, גם אחרי ראשונים אלו (ראשונים שנדפסו מחדש וכו'). לא נראה שהטענה כ"כ חמורה, על מי שהקיל כריטב"א, תוס' רא"ש, ראב"ד ומאירי.
===========
ועתה נעבור ל'קיצור הלכות' על תרו"מ.
בסדר זרעים אין לנו משנה ברורה. וגם אין כמעט אחרונים. כך שנידונים רבים לא נידונו באחרונים, וצריך לדון על הכרעה בין ראשונים. והמעיין במקורותיו של 'קיצור הלכות' (שרובן מתבססות על 'חידושים וביאורים'), יראה הכרעות בין ראשונים לרוב, ועוד יותר מכך - פסקים מחודשים שנולדו לפי הדרך שבה למד ב'חידושים וביאורים' את הסוגיא, אף שבהחלט אפשר ללמוד אחרת (ומי שישווה את 'קיצור הלכות' ל'דרך אמונה' יווכח בכך בקלות).
והדרן לקמייתא - מה החילוק בין שש"כ לבין 'קיצור הלכות'? המעיין בקונטרס של הגרמ"מ קארפ, יראה טענות קשות יותר מאשר השמטת 'ויש מקום להחמיר' של המשנה ברורה; פסקים מוחלטים לקולא, על אף שיש ראשונים שמחמירים (ואם נשתמש בלשונך לעיל בנוגע לשש"כ: "הכתפים הרחבות שלקח לעצמו להחליט בשאלות של דאוריתא").
התשובה שכתבתי היא - ההבדל בזהות הכותבים (ראה סעיפים ה' ו' שלמעלה).
אם יש הסבר אחר - אשמח לשמוע. סתימת פיות (ובפרט אם היא נעשית בצורה מתנשאת) אינה משכנעת איש.
אדם קדמאה כתב:מעט דבש, בשביל להבין את החילוק צריך להבין קצת בדרכי הלימוד, אדם שכותב שאם אינו מבין ממילא מוכרח שאין שום חילוק וההבדל עבור הסטייפלר והגרד"ל ועוד מאה כמותם (ויש מאה כמותם) הוא רק זהות הכותב, מזלזל באינטלגנציה של אחרים ושל עצמו, ואין טעם להסביר לו כי לא יבין. בתור התחלה ראה בסעיף ה' של גזל"ט לעיל**. להשוות את דרך הלימוד של חו"ב להגרשז"א זו פשוט בדיחה עלובה, (בעיני שני הדרכים קדושות וטהורות, ומה שאין השוואה לא משום שזה צודק וזה לא, אלא משום שפשוט זה לא דומה בשום צורה, ומי שטוען שההבדל הוא שמו של האיש, דומה למי שהביא אי"ס לעיל שטוען שהרב גרוס הוא "רב שלוימה זלמן'דיג").
**גם זו לטובה כתב:(ה) החו"ב מכריע בין ראשונים, וע"פ נפסק בקיצור הלכות וכמו שהראה במישור הגרממ"ק, ואילו הגרשז"א ובית מדרשו לא יעיזו להטיל כסותם בין הקדמונים, ומבחינתם החו"ב הוא בעל התעוזה וכו', ומאידך גרשז"א הכריע בדאוריתא בסברא שאינה מוכרחת, וע"פ נפסק בשש"כ והגרד"ל מחה ע"ז בתוקף והביא דוגמא מהדבקת חור בגרב ובאמת בשש"כ מהד"ב תוקן מעט.
בקיצור אמרים ההבדל לא רק בין האישים.
מעט דבש (תגובה ל'אדם קדמאה') כתב:כנראה שלא שמת לב מה הנושא.
הנושא לא היה דרכי הלימוד, איזו מהן ראויה ואיזו לא.
הנושא היה - האם אפשר להקל כיום מסברא בדאורייתא. אחת הטענות שנכתבו כאן נגד שש"כ היא, שאינו ראוי להכריע בנושאים דאורייתא, כשהדבר נעשה מסברא.
ועל כך באה תגובתי, שבקיצור הלכות - ע"פ חידושים וביאורים - מכריע גם מכריע בין ראשונים בדאורייתא מסברא דיליה, כשאפשר בהחלט לדחות את סברתו.
ועל כך החילוק הוא בהחלט זהות הכותבים. וכשאני כותב 'זהות' אין הכונה למספר הזהות, אלא למה שכתבתי לעיל בשם קונטרס 'בירור דברים' שלקביעת הלכה בעניינים מסופקים, נדרשת גדלות נעלה בתורה, ולמדנות.
וכמובן, שבעיני תלמידי החזו"א, רק מי שצעד בדרכם הוא העונה לקריטריונים אלו. ותול"מ.
אדם קדמאה כתב:זו בדיוק הדוגמא למה אין טעם להסביר למי שלא מבין.
זה כמו להסביר לכתבינו לעניני חרדים מה ההבדל בין מאמר ארוך ומפורט ומנומק של רב א' לבין מאמר שנראה אותו דבר של רב ב'.
אתה חוזר על שלך, ומוכיח שלא הבנת את ההבדל בשיטה, אותה מזהים גם בלי למדוד את הכותב או לדעת את זהותו.
בתור התחלה, האם לא מובן לך ההבדל בין הכרעה בין פוסקים ואפילו ראשונים, שזו חובתו של הפוסק, ובין המצאת חילוק וחדוש מסברא בדאוריתא?
מעט דבש כתב:הנך כותב גבוהה גבוהה ('זר לא יבין' 'כשאינך יכול להבחין בין תכלת לכרתי עדיף שתשתוק', וכו'), אבל כשיורדים איתך לפרטים, לפתע נהפכים הדברים לנידונים פשוטים, שלמרבה הפלא, כל אחד מבין אותם, גם מי שלא קיבל את סודות התורה איש מפי איש עד לחזו"א.
בינתיים (כמובן הכל 'בתור התחלה') העלית נקודה אחת: יש הבדל בין הכרעה בין ראשונים, לבין חילוק מסברא בעלמא בנושאים דאורייתא.
ועתה ענה לי אתה בכנות (במקום שאטרח להביא לך דוגמאות): האם אין בחו"ב חילוקים מסברא בדאורייתא?
אדם קדמאה כתב:הרב המתוק מדבש, שלא תבין לא נכון, אין בכוונתי לזלזל באינטלגנציה שלך, יש לך אדם שעשוי להבין אלא שאינו רוצה להבין. ולא עניתי לך אלא כמדתך, שהחלטת שאם אתה לא רואה חילוק אות הוא שאין חילוק ושלום על ישראל. להגדיר בהכללות דברים שאינם לפנינו ותלויים בהשתכלות ובהיכרות מעמיקה על חיבורים שלמים, אין טעם, יכול אדם שירמוז דבר ואחר המכיר יבין ע"פ הרמז, אבל להגדיר הכל כדי להיכנס לפולמוס לא יביא תועלת. תאר לעצמך שאתה מנסה להסביר לבעל תשובה שחזר בתשובה אתמול מה היא שיטת ר' חיים מבריסק, והוא מתעקש אתך שאין שום הבדל בין ר' חיים מבריסק לר' שמעון, מי שמכיר טוב את שניהם יבין ע"י רמז, אבל מי שיתעקש ויטען שיש לו המון דוגמאות מכאן ומכאן (ושאין לדבר גבוהה גבוהה, ולגבי המשפט שאתה אומר בתור התחלה יש לו דוגמא משערי ישר שהיא בדיוק כמו מה שהבאתי מר' חיים וכו'), חבל על הזמן להיכנס איתו לפולמוס שאין לו קץ שיחזור בסופו של דבר לנקודת ההתחלה. בעיני המדמה בין סוג חידושי הגרשז"א לבין חידושי החו"ב בהכרח אינו מכיר לפחות אחד מהם, וא"כ אין טעם לנסות להתפלמס. שא ברכה וינק דבש כל ימי חייך.
אדם קדמאה כתב:קיצור הלכות נכתב ככתבו וכלשונו ע"י הגרח"ג, והרי"ב הוציאו מסיבות מובנות.
הכלל הידוע "מיעוט מכיר את הרוב, רוב לא מכיר את המיעוט", הוא זה שהוליד את כל הכתבינו לעניני חרדים שבטוחים שהם מכירים ומבינים מה קורה אצל החרדים, ולמה הרבנים עושים כך, ומה ההבדל בין היתר מכירה לאיטר וחמורה.
אין הנושא בכלל מי צודק, אלא רק מה ההלוך ילך ומה רוחו.
מעט דבש כתב:נראה שאין טעם לדון עם הרב 'אדם קדמאה', כיון שלא זכיתי להגיע להסתכלותו המעמיקה. ולכן איני ממתין כבר לתגובתו. המסר הובן.
לא אהיה עתה, אלא ככתב לענייני חרדים, לצורך בעלי התשובה המרובים פה כנראה באשכול, שעדיין לא זכו להסתופף בצל החוג בעלי העיון העמוק.
ובכן, ראשית, איש לא השווה בין חידושי הגרשז"א לחידושי הגרח"ג, כשם שאיש לא השווה בין חידושי הגר"ח לחידושי הגרש"ש.
הנידון כאן היה אחד ויחיד: למי הסמכות להכריע בדאורייתא, ולמי לא.
כמדומה שאיש לא טען שדרכו של החת"ס או הנודע ביהודה בלימוד הוא אותו דרך של החזו"א. ואעפ"כ, לא שמענו מעולם השגה כללית על כלל הכרעותיהם בהלכות החמורות ביותר שבתורה. אם יש השגה ספציפית טרח החזו"א להעלותה עלי ספר. מעולם לא היה ביטול גמור לכל הכרעותיהם מחמת שדרך לימודם שונה.
כלפי שש"כ (כשניכר שהנידון הוא לא שש"כ אלא הגרשז"א), יש כאן התייחסות כללית להכרעותיו, שאין לו סמכות להכריע.
ובכן אציג דוגמא אחת מתוך חידושים וביאורים על מסכת שבת, ומעניין מה היה בעל קונטרס 'בירור דברים' מגיב אילו היתה הכרעה זו כתובה בשמירת שבת כהלכתה.
==============
במ"ב (שיט, סב) כתב:
הקולט שומן הצף ע"פ החלב [שקורין סמעטענע] גם זה הוא בכלל בורר ע"כ יזהר שכשיגיע סמוך לחלב יניח קצת עם החלב ואז שרי וכמ"ש סי"ד וה"ה להיפוך שיטול קצת מן החלב עם השומן הזה [אבל ליקח השומן בצמצום אסור אפילו דעתו לאכול לאלתר שהרי הוא לוקח בכף]
ובחידושים וביאורים (שבת יד, כ) נתקשה, מה בין זה, לבין כל אוכל בכף או מזלג. וכתב שכאן שאני, "שיש כאן צורך בכף להפרדת השומן, וזה דרכו" (חילוק זה כתבו עוד אחרונים, ראה שש"כ פ"ג הערה קמא).
ומכל מקום סיים, שלדעתו גם זה חשיב דרך אכילה, ומותר.
הנה לנו הכרעה בדאורייתא, נגד המשנה ברורה, ומסברא בעלמא, שבהחלט יש מקום לדחותה, וכמו שהסכימו עם המשנה ברורה אלו שלא זכו להגיע למדרגת עיונו של הגרח"ג, הלא הם האג"מ (א, קכד) ומנחת יצחק (א, עו; ט, לב) שהובאו בשש"כ (פ"ג הערה קמא).
אם צריך עוד דוגמאות, בל"נ אוסיף. אך בצורת הדיון כאן נראה שלא תהיה בכך שום תועלת.
אדם קדמאה כתב:מעט דבש כתב:הנידון כאן היה אחד ויחיד: למי הסמכות להכריע בדאורייתא, ולמי לא.
זו בדיוק הטעות שלך, שלא זה היה הנדון של אלו שהתווכחו עם השש"כ,
וכפי שמוכיחה הדוגמא שלך שאינה שייכת לנושא כלל.
מעט דבש כתב:לא אמרתי שזה היה כל הנידון. אמרתי שזו היתה אחת מהטענות, ועל טענה זו דנתי כאן באשכול.
ואין לי אלא לצטט את לשון כבודו לעיל בנוגע לשש"כ: "הכתפים הרחבות שלקח לעצמו להחליט בשאלות של דאוריתא".
אדם קדמאה כתב:המשפט הנ"ל הוא כותרת ולא הגדרה, לא כל עיסוק בתורה (=אוריתא) הוא כתפים רחבות.
