ישוב "באר יעקב" לתולדותיו

[הא לחמא עניא]

כהיום הישוב "באר יעקב" הגובל ושוכן על יד רמלה ראשון לציון רחובות ועוד, פחות מוכר וידוע בציבור הכללי.
עד לפני כמה שנים היו בו חיים תוססים של יהדות. ישוב עם הרבה הרבה בתי מדרשים מכל העדות והחוגים. רבה המיתולוגי והמיוחד בדורו היה הגאון רבי משה מנחם יעקובזון זצ"ל שהנהיג את כל הישוב כולו ממש באופן נדיר ביותר עם כל האישיות המקסימה שלו. [ידעו על כך לספר כל הבנות שלמדו שמה בסמינר שהיה תחת ניהולו ופיקוחו, ובזכותו ובזכות הרבנית שלו ע"ה הרבה בתים הוקמו עפ"י תורת ה']. היתה [ועדיין קיימת] את ישיבת באר יעקב בראשות הגרמ"ש שפירא והמשגיח הידוע רבי שלמה וולבה זצ"ל עד שפירש משם. היו שם בעלי בתים מופלגים ביראת שמים ויראת חטא שהצטיינו במשא ומתן באמונה מאוד מאוד, כדוגמת הרב שמואל זנביל רוזנברג תלמיד המנחת אלעזר ממונקאטש זצוק"ל [שבתו מרת ר. לרנר ע"ה היתה 40 שנה מזכירה בבי"ס בית יעקב שם], והרב גרשון אבלס מהעיר פרשבורג, ועוד ועוד אנשים יראים ושלמים. את הבית ספר בית יעקב שהקימו ובזכות זה מאות בנות מכל הסביבה נשארו ביהדות. את המועצה הדתית שעשתה הרבה למען האידישקייט.
כל מי שיודע חומר או תמונות או מידע וסיפורים אודות ישוב זה, מוזמן לזכות את הרבים ויבוא על שכרו משמים.
ישנם הרבה מהדור הצעיר אשר הוריהם או זקניהם גדלו שם וידעו גם הם לספר ולהעשיר את הידיעות.
בכבוד...

[הא לחמא עניא]

מה קורה? אין לאף אחד מחו"ר שום חידושים?

[וונדרבר]

שמעתי שהמושבה באר יעקב נקראת ע"ש הרב יעקב יצחקי מחבר מחזור אהלי יעקב.
בנוסף למה שהזכרת,ידוע שיש שם עוד ישיבות חשובות:
הישיבה הגדולה "שארית יוסף" של הג"ר ניסים טולידאנו זצ"ל.
ישיבת "נוה ארץ" של יבלח"ט הג"ר אליהו רפול שליט"א.
הישיבה הגדולה "גרודנא-באר יעקב" של הגר"צ דרבקין שליט"א.
יש כתבה על הישוב באר יעקב במוסף שבת קודש של יתד נאמן. משנת תשס"ט, פ' עקב, עמ' 14-18.
www.otzar.org/wotzar/book.aspx?187818&pageid=P0014

[חשבה לטובה]

תמונה מהמושבה טרום קום המדינה.

[הא לחמא עניא]

אכן שמעתי שבעת שהקימו את המושבה היו בה בעיקר הרבה פרדסים ואח"כ התחילו לבנות בתים קטנים כמו שהיה עד לפני כמה שנים, שלא יכלו למצוא בה שום בנין גבוה.

[צבי וחמיד]

מרן החזו''א ביקר בה כשבועיים קודם פטירתו בברית לבן הגר"ש וולבה.

הגרמ"מ יעקבזון היה כידוע תלמידו של הגרמ"ש בעת שהיה גם רב היישוב בנוסף להיותו ראש הישיבה. ומשפרש מהרבנות כמסופר משום שהפריע לו בתלמודו מינה את תלמידו לרב.
מענין לציין שאחר שמינהו נהג בו כבוד גדול כמרא דאתרא ושלח אליו כדין מרא דאתרא לכ''ד.

אאל''ט נמצאת שם ישיבת גרודנא - ישמח משה?

[וונדרבר]

הגרמ"מ יעקבזון היה כידוע תלמידו של הגרמ"ש בעת שהיה גם רב היישוב בנוסף להיותו ראש הישיבה. ומשפרש מהרבנות כמסופר משום שהפריע לו בתלמודו מינה את תלמידו לרב.
מענין לציין שאחר שמינהו נהג בו כבוד גדול כמרא דאתרא ושלח אליו כדין מרא דאתרא לכ''ד.

בזמן שהגרמ"ש היה גם רב המקום, הגרמ"מ יעקבזון היה מגיד שיעור בישיבה.
אפשר לראות בחוברות "הבאר" של הישיבה, שעד שנת תשי"ח כתוב שהוא מגיד שיעור.
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... id=CM0005B
ובחוברת י' (משנת תשי"ט) כתוב עליו אב"ד ור"מ.

בענין קהילת באר יעקב, ראה ס' איש האמת, עמ' ע"ו, שכשהאדמו"ר מסטראפקוב זצ"ל הגיע לארץ ישראל, הוא התיישב בתחילה בבאר יעקב. (כנראה היו לו שם חסידים).

[הא לחמא עניא]

הגרמ"מ יעקבזון היה כידוע תלמידו של הגרמ"ש בעת שהיה גם רב היישוב בנוסף להיותו ראש הישיבה. ומשפרש מהרבנות כמסופר משום שהפריע לו בתלמודו מינה את תלמידו לרב.
מענין לציין שאחר שמינהו נהג בו כבוד גדול כמרא דאתרא ושלח אליו כדין מרא דאתרא לכ''ד.

בזמן שהגרמ"ש היה גם רב המקום, הגרמ"מ יעקבזון היה מגיד שיעור בישיבה.
אפשר לראות בחוברות "הבאר" של הישיבה, שעד שנת תשי"ח כתוב שהוא מגיד שיעור.
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... id=CM0005B
ובחוברת י' (משנת תשי"ט) כתוב עליו אב"ד ור"מ.

בענין קהילת באר יעקב, ראה ס' איש האמת, עמ' ע"ו, שכשהאדמו"ר מסטראפקוב זצ"ל הגיע לארץ ישראל, הוא התיישב בתחילה בבאר יעקב. (כנראה היו לו שם חסידים).

המידע שאתה מביא הוא משהו משהו. ושכויח מיוחד ע"כ.
זה נותן תאבון לחכות לעוד...
היכן אני יכול לראות את הספר איש האמת??? מי כתב זאת??? ובאיזה שנה נכתבה???
אשמח לקבל פרטים נרחבים על כך. כי אני מחפש מידע על הקהילה של באר יעקב ועל חשובי תושביה.

[וונדרבר]

בענין קהילת באר יעקב, ראה ס' איש האמת, עמ' ע"ו, שכשהאדמו"ר מסטראפקוב זצ"ל הגיע לארץ ישראל, הוא התיישב בתחילה בבאר יעקב. (כנראה היו לו שם חסידים).

המידע שאתה מביא הוא משהו משהו. ושכויח מיוחד ע"כ.
זה נותן תאבון לחכות לעוד...
היכן אני יכול לראות את הספר איש האמת??? מי כתב זאת??? ובאיזה שנה נכתבה???

www.otzar.org/wotzar/book.aspx?158176&pageid=P0001

[וונדרבר]

כדי להמחיש עד כמה הגרמ"מ יעקבזון זצ"ל היה אהוב ואהוד על תושבי באר יעקב, גם על הרחוקים מאידישקייט, יש סיפור פיקנטי ששמעתי מאחד מתושבי המקום, לפני הרבה שנים.
יש להקדים, שבגלל העול הכספי הכבד של הסמינר שרבץ עליו, היה הרב יעקבזון מתרוצץ הרבה, (בימים ההם, היה נוהג בטנדר עתיק), ואפשר היה לראות אותו כל יום בבני ברק, (בין השאר בבנק פאג"י, בסניף הישן בחזון איש מול רח' וילקומירר, ולאחר מכן בחזו"א 42).
יום אחד, על אם הדרך מבני ברק לבאר יעקב, (אולי בכביש גהה), עוצר אותו שוטר תנועה, ומבקש מסמכים רשיון נהיגה תעודה מזהה וכו', והרב מפשפש בכיסיו ומגלה ששכח את המסמכים בבית, אז הוא ביקש מהשוטר: "תראה, אני אדם ידוע, אני הרב יעקבזון מבאר יעקב, אני מתחייב שאגיע הביתה, ומיד אבוא לתחנת משטרה להציג את המסמכים". אומר לו השוטר: "אני לא יודע מה הפירוש שאתה אדם ידוע, אני לא מכיר אותך". אמר לו הרב: "נעשה עסק, תעצור באקראי שלשה רכבים, ותשאל אותם מי אני, אני בטוח שאחד משלושתם יזהה אותי".
הסכים השוטר, ולתדהמתו, שלושת הנהגים שעצר, ידעו מיד לזהות שזה הרב של באר יעקב.

[הא לחמא עניא]

אמת ויציב, ישנם הרבה סיפורים מתוקים על הרב יעקובזון זצ"ל שהיה אהוד רצוי ומקובל על כולם כפשוטו ממש.
ידוע כשל"ע כמה בנות מהסמינר נטבעו בכנרת [בימים ההם] והאמהות של הבנות ההרוגות רצו לאכול אותו חי למה זה קרה, אז הוא לא התחבא ולא נעלם אלא פשוט היה איתן וניסה להרגיע ולרצות עד כמה שיכל.
ומי שהכיר את האישיות שלו יבין היטב את הסיפור הזה.

[חשבה לטובה]

מרן הגרמ''ש ואביו זללה''ה בפתח ביתו במושבה.

[הא לחמא עניא]

שכויח גדול ע"כ.
יש אולי תמונות מאנשי המושבה או מחיי היום יום שבמושבה???

[וונדרבר]

מבין השורות מורגש שאתה לא כ"כ מחפש דברים ידועים על הישיבות הליטאיות של באר יעקב, ואתה מעוניין בעיקר בסיפורים על בע"ב הונגרים, רומנים, חסידים וכד' מבאר יעקב.
כמדומני שראיתי פעם שרבי נחום בן רבי מרדכי אפל משיכון ויז'ניץ סיפר על זכרונותיו כתלמיד ישיבת באר יעקב, והכיר גם את בני הקהילה שם.
[אולי תמצא משהו בכתבה הנזכרת באשכול הבא (שהופיעה כמה ימים לפני כתיבת ההודעה הנ"ל)
viewtopic.php?f=19&t=29732&p=331046&hilit#p311300 ]
בנוסף, אפשר להתעניין אצל אחד מבני הגר"מ יעקובזון זצ"ל, שכותב מדורים בעיתונים, ונוהג לספר הרבה סיפורים על ההיסטוריה של באר יעקב. נדמה לי ששמו הרב (חיים) צבי יעקבזון (מגבעת שאול?).

[הא לחמא עניא]

מבין השורות מורגש שאתה לא כ"כ מחפש דברים ידועים על הישיבות הליטאיות של באר יעקב, ואתה מעוניין בעיקר בסיפורים על בע"ב הונגרים, רומנים, חסידים וכד' מבאר יעקב.
כמדומני שראיתי פעם שרבי נחום בן רבי מרדכי אפל משיכון ויז'ניץ סיפר על זכרונותיו כתלמיד ישיבת באר יעקב, והכיר גם את בני הקהילה שם.
[אולי תמצא משהו בכתבה הנזכרת באשכול הבא (שהופיעה כמה ימים לפני כתיבת ההודעה הנ"ל)
viewtopic.php?f=19&t=29732&p=331046&hilit#p311300 ]
בנוסף, אפשר להתעניין אצל אחד מבני הגר"מ יעקובזון זצ"ל, שכותב מדורים בעיתונים, ונוהג לספר הרבה סיפורים על ההיסטוריה של באר יעקב. נדמה לי ששמו הרב (חיים) צבי יעקבזון (מגבעת שאול?).

אמת ויציב, צודק הנך שאני מחפש בעיקר הסטוריה על תושבי המקום, ולכן פניתי כאן לברר אם יתחדש לי חידושים וגילויים על המקום ובניו.
כי מי שיודע ומכיר את ההסטוריה היה חן מיוחד ומדהים על אותו מקום בעיקר משום הגיוון המעניין והגדול של התושבים והאחדות שהיתה אף על השוני שביניהם!!! ואת זה חבל שיישכח.

[צבי וחמיד]

מרן הגרמ''ש ואביו זללה''ה בפתח ביתו במושבה.

התמונה המדהימה מזכירה את הידוע בו בקדוש ה' רבי אריה זצוק''ל שבעת שהותו בבאר יעקב היה יושב בחושך כיון שאחז שאסור לו ליהנות מחשמל הישיבה, שהרי איננו רה''י..

[לעומקו של דבר]

נידון באשכול על הגר"י אדלשטיין, ואברר שוב, האם הגרמש"ש בזמן שהיו ילדיו צעירים היה גר בבאר יעקב וילדיו נסעו לב"ב ללמוד, או להיפך שהוא גר בב"ב ונסע לבאר יעקב?

[צבי וחמיד]

נידון באשכול על הגר"י אדלשטיין, ואברר שוב, האם הגרמש"ש בזמן שהיו ילדיו צעירים היה גר בבאר יעקב וילדיו נסעו לב"ב ללמוד, או להיפך שהוא גר בב"ב ונסע לבאר יעקב?

בשנותיו הראשונות לאחר החתונה היה גר בב''ב בסמיכות לידיד נפשו הגר''ש רוזובסקי, ונסע לבאר יעקב מידי יום מוקדם בבוקר וחזר בלילה.
בסוף אחד הימים הללו, הידפק בדלתם יהודי, והרבנית שפתחה לו אמרה שהגרמ''ש חזר רק ברגעים אלו ועדיף שיבוא בעוד זמן מה. בנה הגדול (הגרדי) שהיה אז כבר שית לערך נזדעק לאמו, הרי זה הסטייפלער.. כמובן שהיא אצה להחזירו.
ללמדך על הימים ההם ללא משמשים ומלווים וכיוצ''ב.

אגב, הגרמ''ש זצ''ל היה נוהג עד סוף ימיו לפתוח את הדלת בעצמו וכן לענות לטלפונים, כי ''יהודי צריך אותו'' גם כשזה היה למעלה מסיבולת לב ריאה נורמלי.

לאחר כמה שנים בב''ב עברו לגור בבאר יעקב, כשהילדים מתחנכים במוסדות בב''ב.

[לייטנר]

אגב, הגרמ''ש זצ''ל היה נוהג עד סוף ימיו לפתוח את הדלת בעצמו.

גם ריב"ז

[קאצ'קלה]

מרן החזו''א ביקר בה כשבועיים קודם פטירתו בברית לבן הגר"ש וולבה.

מתוך מכתבו של ר"ש וולבה לתלמידו שהיגר לחו"ל:

מכתב רש וולבה2.JPG (54.32 KiB) נצפה 8136 פעמים

[הא לחמא עניא]

שמועה שמעתי שהגאון ר' משה שמואל היה מגיע לפני ראש השנה לחנותם של ר' זנביל רוזנברג ור' גרשון אבלס לבקרם ולברך אותם בברכת השנים.
גם הרב יעקובזון היה נוהג תדיר לבוא לחנותם לישב עמהם ולשוחח בדברי תורה ובשאר הענינים.

[יונת אלם]

דברים ששמעתי מהמרא דאתרא הגאון רבי אברהם יעקבזון שליט"א:
באר יעקב הוקמה ע"י קבוצת עולים מקווקז בראשה עמד ת"ח גדול רבי יעקב יצחקי זצ"ל הוא חיבר ספרים שלא יצאו לאור (וספר אחד שהוציאו בני משפחתו על פירוש התפילות לימים הנוראים מראה את גדלותו), ומי יודע אם זכותה של המושבה, ששונה ממקומות אחרים זו לא העובדה שהמייסד היה אדם חשוב ואף שמה של המושבה היא לזכרו.
אחרי מלחמת תש"ח, הגיעו לכאן עולים והיו כאן מעברות עולים כמו במקומות אחרים והמושבה עצמה התחלקה לחלקים קטנים. היה את עולי תימן שהיו ב"תלמי מנשה" ויש את "נוה דורון" שם היו עולי רומניה והיו גם חלק עולים ממזרח אירופה, היה גם "מחנה תוניס" שמן הסתם נקרא כך על שם עולי תוניס שהתגוררו שם.
כיום זו מושבה אחת ובעבר היו כאן רק פרדסים, כל השטח הגדול שהינו בנוי, מראה לי הרב יעקבזון מהחלון, היה פרדסי תפוזים. גם הבנינים החדשים מול הישיבה, הם על אדמות הפרדסים של אז. במחנות העולים היו יהודים יראי ד' שאבי זצ"ל מאד קרבם ואף הצליח להציל חלק מהם שילכו ללמוד בישיבות. גם הסמינר, הדחף הראשוני להקמתו היה בעקבות בנות מהמקום שסיימו את בי"ס היסודי ולא היה להן היכן להמשיך, גם אחיותי ובנות המשגיח הרב וולבה זללה"ה היו משנות יסוד הסמינר.
כפי שאני מבין זאת היום במבט לאחור, אבא לא היה רק אבא שלנו אלא אב לכל התושבים באשר הם. היו כאן עולי תימן שכידוע הרגישו קרועים מבני משפחותיהם וניצולי שואה שבורים, והוא היה צריך להרים אותם מאשפתות והוא הצליח להתחבר לכולם.
היה זו רבנות ללא מסייעים כמעט. ערוב, בעצר אצבעותיו היה חופר את הבורות ומעמיד עמודים והיה בחור מהישיבה שהיה נוסע על אופניים שאבא קנה לו ובודק מטעמו ביום שישי את הערוב. הוא הביא שוחט וגדר את הפרצה שהיו ששחטו לבד. המקוה, הוא הקים בעצמו, ובתקופות שהיו בעיות עם החברא קדישא, הוא היה הקברן. ובכלל הוא היה עושה 'טהרה' לכל הגלמודים, בעיקר לאלו שנעזבו בבית החולים הגריאטרי או במרכז לבריאות הנפש,
עד היום אני עדין שומע מאנשים 'אני הייתי כמו בן של אביך' 'אותי הוא קירב מאד' וכל אחד בטוח שהוא היחיד, אבל אני שומע זאת מכולם לא הבדלי עדות. הסמינר, שהיה פרויקט בפני עצמו אצל אבא זצ"ל, כמובן שהוא היה אב לבנות והוא אימץ פעמים רבות את המשפחות שלהן, ועד היום בוגרות הסמינר מרגישות קשרי אחווה למשפחתנו. אחת מחניכות הסמינר סיפרה כי לחתונתה נתן לה הרב אלף לירות, וכשילדה גילתה מאחורי הדלת מכונת כביסה, היה מצורף פתק, אבל גם בלי הפתק היא הבינה שזה יכול להיות רק מהרב יעקבזון.
כמובן, היו גם מקרים שהיה צריך לגדור פרצות, וגם אז עש זאת בדרכו המיוחדת בנעימות. פעם שהעיז מאן דהו לפתוח את חנותו בשבת, יצא הרב מבית הכנסת עם כל המתפללים והתפללו 'מוסף' ליד החנות הפתוחה עד שהמוכר יצא והודיע שהוא חוזר בו וביקש מחילה. במקרה אחר, יצא הרב למנוע עבודות בשבת במסילת הברזל, גם אז הודיע מנהל העבודה שימנע מהעבודה.

[הא לחמא עניא]

דברים ששמעתי מהמרא דאתרא הגאון רבי אברהם יעקבזון שליט"א:
באר יעקב הוקמה ע"י קבוצת עולים מקווקז בראשה עמד ת"ח גדול רבי יעקב יצחקי זצ"ל הוא חיבר ספרים שלא יצאו לאור (וספר אחד שהוציאו בני משפחתו על פירוש התפילות לימים הנוראים מראה את גדלותו), ומי יודע אם זכותה של המושבה, ששונה ממקומות אחרים זו לא העובדה שהמייסד היה אדם חשוב ואף שמה של המושבה היא לזכרו.
אחרי מלחמת תש"ח, הגיעו לכאן עולים והיו כאן מעברות עולים כמו במקומות אחרים והמושבה עצמה התחלקה לחלקים קטנים. היה את עולי תימן שהיו ב"תלמי מנשה" ויש את "נוה דורון" שם היו עולי רומניה והיו גם חלק עולים ממזרח אירופה, היה גם "מחנה תוניס" שמן הסתם נקרא כך על שם עולי תוניס שהתגוררו שם.
כיום זו מושבה אחת ובעבר היו כאן רק פרדסים, כל השטח הגדול שהינו בנוי, מראה לי הרב יעקבזון מהחלון, היה פרדסי תפוזים. גם הבנינים החדשים מול הישיבה, הם על אדמות הפרדסים של אז. במחנות העולים היו יהודים יראי ד' שאבי זצ"ל מאד קרבם ואף הצליח להציל חלק מהם שילכו ללמוד בישיבות. גם הסמינר, הדחף הראשוני להקמתו היה בעקבות בנות מהמקום שסיימו את בי"ס היסודי ולא היה להן היכן להמשיך, גם אחיותי ובנות המשגיח הרב וולבה זללה"ה היו משנות יסוד הסמינר.
כפי שאני מבין זאת היום במבט לאחור, אבא לא היה רק אבא שלנו אלא אב לכל התושבים באשר הם. היו כאן עולי תימן שכידוע הרגישו קרועים מבני משפחותיהם וניצולי שואה שבורים, והוא היה צריך להרים אותם מאשפתות והוא הצליח להתחבר לכולם.
היה זו רבנות ללא מסייעים כמעט. ערוב, בעצר אצבעותיו היה חופר את הבורות ומעמיד עמודים והיה בחור מהישיבה שהיה נוסע על אופניים שאבא קנה לו ובודק מטעמו ביום שישי את הערוב. הוא הביא שוחט וגדר את הפרצה שהיו ששחטו לבד. המקוה, הוא הקים בעצמו, ובתקופות שהיו בעיות עם החברא קדישא, הוא היה הקברן. ובכלל הוא היה עושה 'טהרה' לכל הגלמודים, בעיקר לאלו שנעזבו בבית החולים הגריאטרי או במרכז לבריאות הנפש,
עד היום אני עדין שומע מאנשים 'אני הייתי כמו בן של אביך' 'אותי הוא קירב מאד' וכל אחד בטוח שהוא היחיד, אבל אני שומע זאת מכולם לא הבדלי עדות. הסמינר, שהיה פרויקט בפני עצמו אצל אבא זצ"ל, כמובן שהוא היה אב לבנות והוא אימץ פעמים רבות את המשפחות שלהן, ועד היום בוגרות הסמינר מרגישות קשרי אחווה למשפחתנו. אחת מחניכות הסמינר סיפרה כי לחתונתה נתן לה הרב אלף לירות, וכשילדה גילתה מאחורי הדלת מכונת כביסה, היה מצורף פתק, אבל גם בלי הפתק היא הבינה שזה יכול להיות רק מהרב יעקבזון.
כמובן, היו גם מקרים שהיה צריך לגדור פרצות, וגם אז עש זאת בדרכו המיוחדת בנעימות. פעם שהעיז מאן דהו לפתוח את חנותו בשבת, יצא הרב מבית הכנסת עם כל המתפללים והתפללו 'מוסף' ליד החנות הפתוחה עד שהמוכר יצא והודיע שהוא חוזר בו וביקש מחילה. במקרה אחר, יצא הרב למנוע עבודות בשבת במסילת הברזל, גם אז הודיע מנהל העבודה שימנע מהעבודה.

כל מילה פנינה! כל משפט יהלום!
זכיתי אכן להכיר במשך שנים רבות את הרב יעקובזון זצ"ל רב המושבה [של כולם... גם אלו שלא באו בשבת להתפלל בבית כנסת... כן] והוא כולו היה חתיכת לב זהב, אנושיות ללא מעצורים, אהבה ללא גבול, מילה טובה לכל אחד באשר הוא, חיבוקים ונשיקות לכל מי שרק צריך, מנער ועד זקן, הדרת פנים המשדרת רוגע חיוך ואישיות נדירה.

[משה ובני ישראל]

הישיבה

[יונת אלם]

הסופר רבי דוד זריצקי זצ"ל כתב מאמר מיוחד לכבודה של ישיבת "באר יעקב" ונצטט חלקים ממנו:
כיצד קיבל העם במדבר את מימיו? היתה הבאר וכל נשיא של שבט נטל את מקל נשיאותו, ומקל זה ונשיאות זו נמסרה לו ע"י הקב"ה בדיבורו של משה, עשה חריץ באדמה מן הבאר של מרים ועד לשבטו והמים זרמו בתוך אותו החריץ וסיפק מים לכל בני השבט.
כך היא דרכו של כל נשיא בישראל מני אז ועד היום. הבאר המרכזית, זו בארה של מרים נראית אמנם בעליל רק בימה של טבריה בשעות מסוימות, אולם הנשיאים, מרגישים במציאותה ליד ביתם, אחרת אי אפשר שיהיו נשיאים על שבטי ק-ה, ומיד נוטלים את מקל הנשיאות שניתן להם ע"י הקב"ה, בזכות תורתם או בזכות תורת אבותיהם שבידם, ומוליכים את המים עד לשבטם. והנה יש להם מים חיים משלהם, הנובעים מן הבאר המרכזית והמגיעים לכל בית בתוך המחנה.
אין ספק, אותה הבאר היא זו, אותם המים, אולם כל אחד מרגיש טעם אחר במים הללו, יש משהו בכל ישיבה, משהו אופייני, ספציפי. דמות דיוקנו של ראש הישיבה, של מחנכה משתקפת בישיבה, בתלמידיה, באוירתה.
האוירה הישיבתית מעניקה לאדם את הטעם משלו, שאין לשום אדם אחר טעם אשר כזה. באותם המים החיים של הבאר. היא מלמדת אותו לחיות לפי הטעם הזה, להימצא תמיד בקרבת הבאר. להשתכנע לתמיד כי הרחקה כלשהי מן המקום הזה עלולה להצמיא את האדם עד מוות.
המברק בישיבת באר יעקב רואה מיד כי כאן נוצר מקום תורה. לא נוצר אלא נברא, יש מאין. רואים מיד כי שממה היתה כאן, מרוחקת אף מהישוב עצמו ולפחות החלק הזה הפך לגן פורח וכל חיי הדת במושבה קבלו צורה אחרת אולי לא מתוך מגע ישיר אלא מגע עקיף, בושם נודף למרחוק ואתה מרגיש את ריח התורה מיד עם עלותך לאוטובוס לבאר יעקב.
...לא שוחחתי אף פעם עם ראש ומנהל הישיבה, מהי הרגשתם כשהם מתהלכים על פני חצר ישיבה, כשרחבת הדשא מקבלת את פניהם במשב רוח רענן, כשהם מתהלכים בין הספסלים ושומעים את נגינתם של תלמידיהם, כשהם יוצאים לרחוב השומם ושומעים את השעמום החילוני המזמזם באזניים, ובפנים ריח בנים כריח השדה אשר ברכו ד'...
... אתה רואה בבאר יעקב המשך המאבק למען הישיבה הנצחית. אתה רואה את ראשי הישיבה ומחנכה הרוחני כשם עומדים ומטה הנשיאות בידם והם מביאים את מי הבאר, באר מים החיים, לתוך המחנה שלהם...