פורום אוצר החכמה

בקרית בלז בירושלים מתגוררים הזוג וולס, שהבעל נפצע מיד אחרי חתונתו מרכב ונשאר משותק, האישה היא אחייניתו של הגר"ש -כמדומני לבית פקשר- והגר"ש מאוד העריך את מסירותה התמידית לבעלה והיה מבקר אותה כל שבוע ומחזק אותה, כמו כן היה מפנה אליה לפעמים לברכה זכורני עוד לפני חמש שנים שראיתיו מגיע לשם ועולה לבית

מבקש דעת כתב:ידוע על הספדים?

דעת_האברך כתב:סיפור מפתיע שמעתי מתלמיד ותיק של הגר"ש מתקופת איתרי. לאחד מגדולי תלמידי הגר"ש היה קרוב משפחה שנפל במלחמת יום כיפור ואותו תלמיד לקח על עצמו לגדל את ילדיו של הנפטר והכל בהדרכת הגר"ש. האב שנפטר היה שייך לחוג "מרכז הרב", ולפליאת התלמיד שגידל את הילדים אמר לו הגר"ש שלא ישלח את הילדים למוסדות החרדיים אלא דווקא למוסדות התורניים שאביהם היה שולח אותם, כי אחריותו היא לגדל אותם לפי דרכו התורנית של האב שנפל. הלא דבר הוא!

מבקש דעת כתב:ידוע על הספדים?

ארי שבחבורה כתב:

דעת_האברך כתב:סיפור מפתיע שמעתי מתלמיד ותיק של הגר"ש מתקופת איתרי. לאחד מגדולי תלמידי הגר"ש היה קרוב משפחה שנפל במלחמת יום כיפור ואותו תלמיד לקח על עצמו לגדל את ילדיו של הנפטר והכל בהדרכת הגר"ש. האב שנפטר היה שייך לחוג "מרכז הרב", ולפליאת התלמיד שגידל את הילדים אמר לו הגר"ש שלא ישלח את הילדים למוסדות החרדיים אלא דווקא למוסדות התורניים שאביהם היה שולח אותם, כי אחריותו היא לגדל אותם לפי דרכו התורנית של האב שנפל. הלא דבר הוא!

הסיפור הזה הזכיר לי סיפור אחר ששמעתי פעם:
אדם אחד רצה להוציא מחדש את הספר 'מאורי אש' של אביו הגרש"ז זצ"ל. כידוע לספר ניתנה הסכמה מהראי"ה קוק זצ"ל, ולאותו אחד זה קצת הפריע אז הוא רצה להשמיט אותה, אבל מכיוון שלא היה לו נעים להשמיט רק את ההסכמה הזו אז הוא החליט להשמיט את כל ההסכמות. אותו יהודי בא לקבל על זה 'הסכמה' מר' שמואל אבל הוא הסתיר את כוונתו האמיתית ואמר לו שהוא חשב להשמיט את כל ההסכמות כי לדעתו כיום זה כבר סתם מיותר ור' שלמה זלמן לא צריך הסכמות וכו', אז ר' שמואל חייך ואמר לו: בסדר גמור, אבל היתה הסכמה אחת שהיתה מאוד חשובה לאבא ואותה אל תשמיט - ההסכמה של הרב קוק...

דודי צח כתב:

ארי שבחבורה כתב:

דעת_האברך כתב:סיפור מפתיע שמעתי מתלמיד ותיק של הגר"ש מתקופת איתרי. לאחד מגדולי תלמידי הגר"ש היה קרוב משפחה שנפל במלחמת יום כיפור ואותו תלמיד לקח על עצמו לגדל את ילדיו של הנפטר והכל בהדרכת הגר"ש. האב שנפטר היה שייך לחוג "מרכז הרב", ולפליאת התלמיד שגידל את הילדים אמר לו הגר"ש שלא ישלח את הילדים למוסדות החרדיים אלא דווקא למוסדות התורניים שאביהם היה שולח אותם, כי אחריותו היא לגדל אותם לפי דרכו התורנית של האב שנפל. הלא דבר הוא!

הסיפור הזה הזכיר לי סיפור אחר ששמעתי פעם:
אדם אחד רצה להוציא מחדש את הספר 'מאורי אש' של אביו הגרש"ז זצ"ל. כידוע לספר ניתנה הסכמה מהראי"ה קוק זצ"ל, ולאותו אחד זה קצת הפריע אז הוא רצה להשמיט אותה, אבל מכיוון שלא היה לו נעים להשמיט רק את ההסכמה הזו אז הוא החליט להשמיט את כל ההסכמות. אותו יהודי בא לקבל על זה 'הסכמה' מר' שמואל אבל הוא הסתיר את כוונתו האמיתית ואמר לו שהוא חשב להשמיט את כל ההסכמות כי לדעתו כיום זה כבר סתם מיותר ור' שלמה זלמן לא צריך הסכמות וכו', אז ר' שמואל חייך ואמר לו: בסדר גמור, אבל היתה הסכמה אחת שהיתה מאוד חשובה לאבא ואותה אל תשמיט - ההסכמה של הרב קוק...

מאידך, היו שנים רבות שהוא עיכב מלהדפיס את ספר "מעדני ארץ" על שביעית, שכל הספר סובב והולך לבסס ולתקן את ה'היתר מכירה' הנודע. וכמה מקרוביו אכן רגזו על כך, וכמדומה שההדפסה החדשה היתה שלא בהסכמתו.

איש_ספר כתב:וגם בספרו הגדול דרכי שמואל, אגב מו"מ במקור המונח אבי אבות הטומאה (...!) הוא מסתייע מן הפיוט

והיא מטהרת.jpg

ניים ושכיב כתב:

איש_ספר כתב:וגם בספרו הגדול דרכי שמואל, אגב מו"מ במקור המונח אבי אבות הטומאה (...!) הוא מסתייע מן הפיוט

והיא מטהרת.jpg

הבקיאות שבצילום שם היא מבהילה, בין היתר כל הש''ס וכל האר"י. הסתכלתי בהמשך הדברים (עמ' 57 מדפי האוצר) וקיבלתי סחרחורת... והכל בלישנא קלילא כבדרך אגב.

מיני ומינך כתב:

איש הגבעה כתב:דברי נביאות באור החיים בפרשתינו ריש פרשת כי תשא

אכן שמו של רבינו הוא ראשי תיבות רא"ש

ש. ספראי כתב:יהיו שיקראו לזה "מופת". יהיו שיקראו לזה "אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים".
לפני שנים רבות נערכה סעודת אירוסין לתלמידו חביבו י. בירנבוים, בנו של ראש הישיבה הגר"ב מב"ב, שהתארס עם בת דודתי.
אביו מתלמידיו הקרובים וגם החתן היה מתלמידי "מעלות התורה" והגר"ש ישב כל האירוסין.
באמצע הוציא, כמנהגו, את דפיו ורצה לכתוב, אך חיפש חיפש וחיפש בכיסיו ולא מצא עט.
אמו"ר הגיש לו עט ורגע כמימרא לאחר מכן אמר לי אמו"ר: "אוי, זה לא עט שלי. זה עט ששאלתי בכולל ושכחתי להחזיר. בוא נראה עם ר' שמואל יכתוב בזה"...
שנינו הבטנו בהגר"ש, ממתינים.
הגר"ש נטל את העט, החל לדפוק בו לרגע על הדף, הירהר חצי דקה ו...השיב בחזרה את העט לאמו"ר...

זנב לאריות כתב:

ש. ספראי כתב:יהיו שיקראו לזה "מופת". יהיו שיקראו לזה "אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים".
לפני שנים רבות נערכה סעודת אירוסין לתלמידו חביבו י. בירנבוים, בנו של ראש הישיבה הגר"ב מב"ב, שהתארס עם בת דודתי.
אביו מתלמידיו הקרובים וגם החתן היה מתלמידי "מעלות התורה" והגר"ש ישב כל האירוסין.
באמצע הוציא, כמנהגו, את דפיו ורצה לכתוב, אך חיפש חיפש וחיפש בכיסיו ולא מצא עט.
אמו"ר הגיש לו עט ורגע כמימרא לאחר מכן אמר לי אמו"ר: "אוי, זה לא עט שלי. זה עט ששאלתי בכולל ושכחתי להחזיר. בוא נראה עם ר' שמואל יכתוב בזה"...
שנינו הבטנו בהגר"ש, ממתינים.
הגר"ש נטל את העט, החל לדפוק בו לרגע על הדף, הירהר חצי דקה ו...השיב בחזרה את העט לאמו"ר...

מעשה יפה מאוד, אף דיל"ד אם היה מותר לאביך לעשות כן, הרי אין לו רשות להשאיל ובכך הוא מכשיל את המשתמש בגזל בשוגג או שזה כאונס., ואפי' אי מעשה באונס לא מתייחס לעושה [יסוד החמד"ש המפורסם] מ"מ לאביך הדבר אסור ומחוייב למנוע את השימוש בעט בלי רשות כי הוא כבר יודע שאינו שלו, ואולי ל"ח שיש כאן חיסור לחבירו דהוי פמש"פ, והשימוש כאן הוא באונס, או דנימא דאנ"ס דניחא לחבירו של אביך בהכי דזכות היא לחבירו שר' שמואל ישתמש בעט, אא"כ נימא דפשיטא לאביך שיקרה מה שקרה בסוף, אך יל"ד דמ"מ אסור לסמוך ע"ז.

ש. ספראי כתב:הוראת ההיתר היתה שהאברך בעל העט ודאי מסכים שהגרש"א ישתמש בעטו.

נשר כתב:אנו מאד ממתינים למוצא פיהם של תלמידיו הגדולים דפה, אנא, אל תתעצלו בהספדו של חכם!


!
===============
כמדומני שאין בעולם הישיבות עוד ראש ישיבה שכל כך אהבו אותו וכל כך רעדו ממנו בו זמנית. זה פשוט בלתי נתפס. איך אפשר לבוא להעיר את הבחורים בפנימיה ולהישאר מרוחק מהם שנות-אור?

הוא היה ההוכחה הגדולה ביותר בשבילי, שבשביל להרחיב אופקים, לא צריך לזוז אפילו מילימטר מדרך הישיבות השמרנית והעתיקה. אפשר ללמוד קבלה, ולהמשיך להתעורר ממוסריהם של רבותינו הגדולים הגרי"ס ותלמידיו. אפשר לאהוב את ארץ ישראל באמת, גם בלי להקים מאחזים. אפשר לדעת נ"ך ולחיות אותו בלי לזלזל בלימוד גמרא בעומק העיון עם ראשונים בדקות הסברא. אפשר ללמוד הלכה ולהגיע להוראה בלי לוותר על הגישמאק בסברא של ר' חיים, או סוגיא באהלות, ובלי לזלזל בדרך הלימוד של הישיבות.
הוא פשוט הוכיח שאפשר לצמוח לכל הכיוונים האפשריים, ולטעום את כל הטעמים והניחוחות הרוחניים, בלי לזוז מילימטר מבית מדרשו של הגר"א ושל תלמידו הגר"ח.

השמרנות והרבגוניות הם ממש פלא פלאות.

שמשון כתב:אני נושא עימי זכרון ילדות שחקוק בליבי, יותר משלושים שנה לא הבנתי את פשר הדבר, רק בלויה כששמעתי את ר"י פטרוף אומר "מתרפקת על דודה" ירד לי האסימון.
ילד מילדי שערי חסד הייתי, למדתי בחיידר חסידי, שם אהבו הילדים להתלוצץ מההברה הליטאית ולחקות זקנים ליטאים.
הדבר היה אי שם בשנת תשמ"ו או תשמ"ז, לא יודע בדיוק מתי, באחד מימי בין הזמנים דחודש ניסן, לפני פסח, עליתי להגר"א שול למעלה, בית המדרש היה ריק לחלוטין, הבחורים של "מעלות" היו שרויים בבין הזמנים, ובני השכונה בנקיונות של פסח אולי. אבל בספסל ממול הכניסה, מקומו הקבוע של ר' שמואל, היכן שהיינו רואים אותו לומד יומם ולילה ללא הפסק, ישב ר' שמואל ושפשפף את ברכיו והתנענע במרץ כשהוא לומד בקולי קולות.
אולי בגלל ההברה הליטאית, וכדי שיהיה לי חומר לחיקוי עבור חברי לכיתה התבוננתי בלימודו, ואני שומע אותו לומר בקול גדול ובניגון שחבל שאני לא יכול לנגן לכם אותו כאן את המשנה בפסחים: "ואלו עוברים בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי"
איזה ניגון נעים, איזה התלהבות, כדי שאוכל לחקות אז שיננתי לעצמי, "ואלו עייברים בפסח, (בהגייה הליטאית), כותח הבבלי ושכר המדי, וחיימץ האדומי וזיתום המצרי".
זה היה אי שם בבוקר.
חזרתי הביתה, כעבור כמה שעות אני עולה שוב להגר"א שול למעלה, בית המדרש ריק, ור' שמואל יושב ומתנועע משפשפף בידיו בברכיו באותה תנוחה ובאותו ניגון: "ואלו עייברים בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האומי וזיתום המצרי".
כעבור כמה שעות לקראת הערב, אני עולה שוב להגר"א שול ור' שמואל באותה תנוחה, באותו נענוע, ו... באותה משנה ובאותו ניגון: "ואלו עייברין בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחמץ האדומי וזיתום המצרי, וזומן של צבעים ועמילן של טבחים...
"ואלו עייברים בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי"
מרוב תמהון על המחזה איך שר' שמואל יושב שעות על גבי שעות ולומד את אותה משנה, נחרת בי אותו מחזה ואינו נשכח ממני, אני רואה אותו עכשיו מול עיני, ויכול לנגן לכם את הניגון: כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי.
למעלה משלושים שנה שאני נושא את הזכרון הזה כזכרון ילדות בלתי נשכח, מבלי להבין מה הפשט בזה.
ממתי שמענו שלומדים משנה אחת בניגון שעות על גבי שעות?
אבל כששמעתי את ר' פטרוף אומר בלויה: "מתרפקת על דודה" "מתרפקת על דודה" איך שאהב לומר את המילים אמר אביי אמר אביי, אז נפל לי האסימון והבנתי את פשר הזכרון הילדות הרחוק והחקוק בליבי.
אח"כ שמעתי שהגאון מוילנא יש סיפור שלמד משנה אחת כל הלילה מרוב חביבות למילות המשנה.

דודי צח כתב:

ארי שבחבורה כתב:

דעת_האברך כתב:סיפור מפתיע שמעתי מתלמיד ותיק של הגר"ש מתקופת איתרי. לאחד מגדולי תלמידי הגר"ש היה קרוב משפחה שנפל במלחמת יום כיפור ואותו תלמיד לקח על עצמו לגדל את ילדיו של הנפטר והכל בהדרכת הגר"ש. האב שנפטר היה שייך לחוג "מרכז הרב", ולפליאת התלמיד שגידל את הילדים אמר לו הגר"ש שלא ישלח את הילדים למוסדות החרדיים אלא דווקא למוסדות התורניים שאביהם היה שולח אותם, כי אחריותו היא לגדל אותם לפי דרכו התורנית של האב שנפל. הלא דבר הוא!

הסיפור הזה הזכיר לי סיפור אחר ששמעתי פעם:
אדם אחד רצה להוציא מחדש את הספר 'מאורי אש' של אביו הגרש"ז זצ"ל. כידוע לספר ניתנה הסכמה מהראי"ה קוק זצ"ל, ולאותו אחד זה קצת הפריע אז הוא רצה להשמיט אותה, אבל מכיוון שלא היה לו נעים להשמיט רק את ההסכמה הזו אז הוא החליט להשמיט את כל ההסכמות. אותו יהודי בא לקבל על זה 'הסכמה' מר' שמואל אבל הוא הסתיר את כוונתו האמיתית ואמר לו שהוא חשב להשמיט את כל ההסכמות כי לדעתו כיום זה כבר סתם מיותר ור' שלמה זלמן לא צריך הסכמות וכו', אז ר' שמואל חייך ואמר לו: בסדר גמור, אבל היתה הסכמה אחת שהיתה מאוד חשובה לאבא ואותה אל תשמיט - ההסכמה של הרב קוק...

מאידך, היו שנים רבות שהוא עיכב מלהדפיס את ספר "מעדני ארץ" על שביעית, שכל הספר סובב והולך לבסס ולתקן את ה'היתר מכירה' הנודע. וכמה מקרוביו אכן רגזו על כך, וכמדומה שההדפסה החדשה היתה שלא בהסכמתו.

ארי שבחבורה כתב:

דעת_האברך כתב:סיפור מפתיע שמעתי מתלמיד ותיק של הגר"ש מתקופת איתרי. לאחד מגדולי תלמידי הגר"ש היה קרוב משפחה שנפל במלחמת יום כיפור ואותו תלמיד לקח על עצמו לגדל את ילדיו של הנפטר והכל בהדרכת הגר"ש. האב שנפטר היה שייך לחוג "מרכז הרב", ולפליאת התלמיד שגידל את הילדים אמר לו הגר"ש שלא ישלח את הילדים למוסדות החרדיים אלא דווקא למוסדות התורניים שאביהם היה שולח אותם, כי אחריותו היא לגדל אותם לפי דרכו התורנית של האב שנפל. הלא דבר הוא!

הסיפור הזה הזכיר לי סיפור אחר ששמעתי פעם:
אדם אחד רצה להוציא מחדש את הספר 'מאורי אש' של אביו הגרש"ז זצ"ל. כידוע לספר ניתנה הסכמה מהראי"ה קוק זצ"ל, ולאותו אחד זה קצת הפריע אז הוא רצה להשמיט אותה, אבל מכיוון שלא היה לו נעים להשמיט רק את ההסכמה הזו אז הוא החליט להשמיט את כל ההסכמות. אותו יהודי בא לקבל על זה 'הסכמה' מר' שמואל אבל הוא הסתיר את כוונתו האמיתית ואמר לו שהוא חשב להשמיט את כל ההסכמות כי לדעתו כיום זה כבר סתם מיותר ור' שלמה זלמן לא צריך הסכמות וכו', אז ר' שמואל חייך ואמר לו: בסדר גמור, אבל היתה הסכמה אחת שהיתה מאוד חשובה לאבא ואותה אל תשמיט - ההסכמה של הרב קוק...

ארי שבחבורה כתב:לצערי לא זכיתי להכיר את מרן זצ"ל אולם זכיתי ללמוד במשך שנים רבות אצל אחד מתלמידיו מתקופת 'איתרי', הגר"מ פטרובר שליט"א, ותמיד חשבתי לעצמי שאפשר ללמוד רבות על ר' שמואל רק מהתלמידים המופלאים שהעמיד. כמדומני שבזמנו היה כאן אשכול מיוחד על אותה קבוצת תלמידים מיוחדת של ר' שמואל בתקופתו ב'איתרי'.

מישהו יכול להרחיב אודות דרך לימודו? פעם שמעתי מבן משפחה שלמד ב'מעלות' שכאשר יצא לאור הכרך הראשון של רבינו חננאל על הש"ס בעריכת ר' דוד מצגר (כמדומני על מסכת שבת) הוא היה בשמחה עצומה והזמין אותו לישיבה ומסר שיעור מיוחד שבו הוא הראה כמה חשובה שיטת ר"ח לבירור הסוגיות. האם זה היה מאפיין מרכזי של דרך לימודו?

רוצה לעיין כתב:מאידך, היו שנים רבות שהוא עיכב מלהדפיס את ספר "מעדני ארץ" על שביעית, שכל הספר סובב והולך לבסס ולתקן את ה'היתר מכירה' הנודע. וכמה מקרוביו אכן רגזו על כך, וכמדומה שההדפסה החדשה היתה שלא בהסכמתו.