פורום אוצר החכמה

לא עשינו זאת עד עתה בצורה מסודרת, וחושבני שהגיע הזמן, לכתוב בתמצות את קורותיו של מו"ר נשוא האשכול, וכדלהלן:

הערות מקדימות:
א) מה שאכתוב רק מזיכרון עמום, אסמן בסימן שאלה.
ב) מה שאצטט מתוך החוברת "עול בנעוריו", אסמן בסוגריים כאלו[ ].



תולדותיו ומפעלו:
מו"ר הג"ר יהודא (יידל) קולודצקי זללה"ה נולד בשנת התרע"ג, 1913 למניינם, בעיירה סקידל שליד הורודנא היא גרודנא (כיום בבלארוס), שם שימש אביו הרב ר' כתריאל זצ"ל כרב(?). כשהיה כבן 19, מת עליו אביו (בעודם נוסעים יחדיו ברכבת, בדרכם לוורשא, ע"מ לשאול ברופאים עבור האב?). למד 9 שנים בישיבת גרודנא וקיבל שם תורה מרבו המובהק מרן הג"ר שמעון שקופ זצ"ל, אליו נשאר קשור בנימי נשמתו כל חייו.
[באחת מתקופות הקיץ של שנות התר"צ, כאשר שהה הגרשש"ק בעיירת המרפא דרוז'ניק, בא לבקרו הרב עמיאל מתל אביב שהיה תלמידו מתקופת טלז, ובאותה הזדמנות הפנה ר' שמעון את תשומת ליבו של הרב עמיאל, לתלמידו יהודא קולודצקי (יודל סקידלער) ששהה לצידו לשמשו. מאוחר יותר אף שלח הגרשש"ק מכתבים להרב עמיאל בבקשה שיסייע בעד תלמידו הנ"ל לעלות ארצה ולהרביץ בה תורה].
הוא נשאר במחיצת רבו עד פטירתו בט' במרחשוון הת"ש, ומכאן ואילך עד סוף ימיו שמר את יום היארצייט של מורו ורבו.
לימים, בשעת הלוויתו של מו"ר, נשא חתנו הג"ר יעקב בנציון קרמר שליט"א כמה מילות פרידה, ואמר שאין לו ספק שגם הג"ר שמעון נמצא כאן עימנו, ושהוא מקבל את פניו. מפני שחמיו היה דבוק בו כל ימיו.

בימי המלחמה נמלט לרוסיה, והיה רגיל לומר שהוא "עבר" גם את היטלר ימ"ש וגם את סטאלין ימ"ש. בשנת התש"ב הצליח להימלט ולעלות ארצה [והרב עמיאל שזכר את מכתביו של מו"ר הגרשש"ק מינה אותו לאחראי על שעות לימוד הגמרא בבתי הספר של "רשת החינוך התלמודי" שפעלה אז בת"א ושהיתה ממפעליו של הרב עמיאל.
בסוף שנת התש"ד ארגן הרב קולודצקי מחנה קיץ למסיימי כיתות ח' ב"בית רוטנברג" שבחיפה, ע"מ לדרבנם להמשיך את לימודיהם בישיבה (מה שלגמרי לא היה ברור מאליו באותם ימים), וכך בעצם התחיל הקשר שלו עם ישיבת 'הישוב החדש', שכן הוא נתמנה להיות הר"מ של קבוצה זו אשר המשיכה את לימודיה בישיבה, והחל לומר שעורים בחודש אלול תש"ד].
בהמשך היה תפקידו הקבוע: משגיח על כל הישיבה, ור"מ שעור א'.
בקיץ התש"ח התמנה לראשות הישיבה, כשלצידו הגה"צ ר' דוד הלוי חדש זצ"ל ובהמשך גם הגר"א ברודיאנסקי זצ"ל.
במשך למעלה משישים ואחת שנים הרביץ תורה מוסר וירא"ש באלפי תלמידיו, בשיעוריו במסכת הנלמדת שהתקיימו כשעתיים בכל יום, שישה ימים בשבוע (ביום שישי שיעור מקוצר בן שעה אחת), ובשיחותיו הקבועות בליל שבת או בשבת אחה"צ קודם תפילת מעריב, ובזמנים שונים מעת לעת. [מעולם לא החסיר את מסירת השיעור, לרבות ביום חתונתו ובימי השבע ברכות שלו עצמו, כמו גם בימים בהם חיתן את צאצאיו]. באירועים מיוחדים כגון בלוויותיהם של גדול"י אליהן יצאו בהוראתו כל בני הישיבה, מסרו הוא וצוות הר"מים את השיעור אחה"צ. [יוצאים מן הכלל היו רק מספר ימים בהם שהה בביה"ח בשנתו האחרונה, והימים בהם ישב שבעה רח"ל ונמנעה ממנו הגדת השעורים עפ"י ההלכה. למותר לציין כי ביום בו קם מהשבעה מסר שיעור בשעה אחת עשרה כמידי יום... בעקביות זו התמיד עד אחרית ימיו ממש, כאשר ביום חמישי האחרון לחייו, בגיל תשעים ושלוש, עדיין מסר שיעור כהרגלו. ביום שישי התמוטט בעת התפילה בסמוך לבימה, בשבת איבד את הכרתו, וביום שני לאחריה ו' לחודש אדר שנת התשס"ו נלב''ע. וכבוד גדול עשו לו במותו.
מנו"כ בבית החיים קרית שאול.


משפחתו:

רעייתו תבל"ח הרבנית דבורה, בת להבחל"ח הרה"ח ר' יונה ורעייתו אסתר מרגליות ז"ל מחסידי ראדזין.

גיסיו:
החוקר פרופ' ר' מרדכי מרגליות (רעייתו רחל אחותו של הגר"י קוליץ זצ"ל רבה של ירושלים. אביהם הג"ר דוד נחמן זצ"ל למד בצעירותו בחברותא עם מרן החזו"א זי"ע שרעיותיהם היו בנות דודות. בשעתו ערכה רחל, בעידודו של החזו"א, מסעות הרצאות בחו"ל בנושא חיזוק טהרת המשפחה).
הרב צ'צ'יק, מנהל ת"ת 'אהל יעקב' בת"א (חתנו הגר"ש אנגלנדר שליט''א ר"י בית שמעיה),
הרה"ח ר' אברהם פריינד (חתנו הגר"י ברטלר שליט''א, ר"י איתרי), חתני ר' יונה מרגליות.

ילדיו:
א) הג"ר כתריאל , מ"מ בראשות הישיבה. ולפנ"כ ר"מ החל משנת תשל"ח. בוגר ישיבת פוניבז'. חתנו של הרה"ח ר' מנחם אשר ברטלר ז"ל מויז'ניץ. (גיסיו: הג"ר יצחק ברטלר ר"י איתרי, וחוקר החסידות ד"ר יצחק אלפסי ).
ב) ביתו הגדולה אשת הג"ר יעקב שולביץ, מח"ס "חברותא" על הש"ס, לפנים ר''מ ישיבת חדרה (בגלגולה הראשון). בוגר ישיבת חברון.
ג) ביתו הרבנית שרה אשת הג"ר יעקב בנציון קרמר, ר"מ בישיבה החל משנת תשנ"ג, בוגר ישיבת איתרי, נישא בגיל צעיר לבת מו"ר והמשיך את לימודיו בישיבת פוניבז'. משמש במקביל כרב שכונה ובי"כ ורב המקוואות בעיר הולדתו כפר סבא.
ד) ביתו הרבנית מיכל אשת הג"ר פנחס הכהן קצבורג, ר"מ בישיבה החל משנת תשנ"ד, בוגר ישיבת איתרי. מחשובי הת"ח בהר נוף.

פ"ת אתה עובד טוב.

ב-3 באוגוסט 1944 הפליגו מנמל קונסטנצה הספינות "מורינה", שנשאה 308 מעפילים, "בולבול", שנשאה 390 מעפילים, ו"מפקורה", שנשאה מעל 300 מעפילים (עדויות שונות מזכירות בין 315-380 מעפילים). ב-5 באוגוסט, כארבעים דקות לאחר חצות במערב הים השחור בסמוך לנמל הטורקי אינאדה (İğneada), נורו על "מפקורה" פגזי תותח מצוללת, והיא טבעה. ה"בולבול" הצליחה למשות חמישה נוסעים של ה"מפקורה", ובין השאר דווח על נוסע של ה"בולבול" שקפץ למים כדי להציל נוסעים שקפצו למים,אך כל שאר הנוסעים נספו. בין הנוסעים, שהיו בעיקר עולים יהודים, היו על הספינה גם חמישה קצינים בכירים מצבא פולין, שניים מהם היו בין הניצולים בשחייה. אחד הקצינים הציל גם בחורה שהתעלפה. בנוסף לשלושת אלה נצלו גם בני זוג בשם פולופ (Fullop), שהיו להם חגורות הצלה. בנוסף לחמשת הנוסעים שנצלו, נצלו שישה מלחים טורקים שהשתמשו בסירת ההצלה היחידה

ע"פ זיכרוני על אחת מהספינות הנ"ל היה גם ה"ישועות משה" מויז'ניץ ומשפחתו

מה אתה אומר ר' לעומקו, אני כותב יפה?

פרנקל תאומים כתב:מה אתה אומר ר' לעומקו, אני כותב יפה?

ודאי

פרנקל תאומים כתב:הרב איש ספר,
ברכה לראשך, יש"כ ששיברת!
אכן ההערכה שלי התבררה כנכונה, ואני מוסיף שוב גם את ההמשך הברור שכבר כתבתי למעלה: שבעקבות העדרותו של המשגיח מהחתונה התעוררו להם "נשמות טובות" להסביר ולהפיץ שזה עקב התנגדותו לשידוך...
תאלמנה שפתי שקר!

מסתובבות בינינו הרבה שמועות וספורים מגדול"י ובכלל, בנושאים שונים.
גם אם השמועה בעלת גוון חיובי, יש לקחת אותה בעירבון מוגבל.
ק"ו אם השמועה בעלת גוון מרושע ופיקנטי...יש להניח שאין לה רגליים (אפי' ש"כולם אומרים" ו"זה דבר ידוע").

תועלת יתר מאשר גידוף המשמיצים היה להשאיר את ההשמצה ב'אישי' משם הוא בא לכאן.

הרב ד"ר יצחק אלפסי חי וקיים.

הרב ז"ל נפ' ו' אדר.

יצויין שבקיץ תשס"ה בעת לוויית ר' יידל בהגרצ"פ פראנק ז"ל נפל בבית הקברות ומאז הלך מצב בריאותו והתדרדר.(ר' יידל פראנק היה מתפלל בישיבה מדי שבת, ומדי שנה במסיבת חנוכה חילק סטים של הר צבי על הש"ס לתלמידים נבחרים. אביו ברכו באריכות ימים, לשאלתו כמה זה אריכות ימים ענה אביו 'תשעים שנה'. בהגיעו לגיל 90 קרא לכל צאצאיו ונפרד מהם, ואחרי כחודש הלך לעולמו)

נוה הלבנון כתב:

פרנקל תאומים כתב:הרב איש ספר,
ברכה לראשך, יש"כ ששיברת!
אכן ההערכה שלי התבררה כנכונה, ואני מוסיף שוב גם את ההמשך הברור שכבר כתבתי למעלה: שבעקבות העדרותו של המשגיח מהחתונה התעוררו להם "נשמות טובות" להסביר ולהפיץ שזה עקב התנגדותו לשידוך...
תאלמנה שפתי שקר!

מסתובבות בינינו הרבה שמועות וספורים מגדול"י ובכלל, בנושאים שונים.
גם אם השמועה בעלת גוון חיובי, יש לקחת אותה בעירבון מוגבל.
ק"ו אם השמועה בעלת גוון מרושע ופיקנטי...יש להניח שאין לה רגליים (אפי' ש"כולם אומרים" ו"זה דבר ידוע").

תועלת יתר מאשר גידוף המשמיצים היה להשאיר את ההשמצה ב'אישי' משם הוא בא לכאן.

ג"א מצטרף

נוטר הכרמים כתב:וכפי שהגיב פעם חכ"א להתפארותו של חיים ולדר הידוע כי בחיפה לא היו נושרים, שמעולם לא שמע על נשירה משיחים...

חזק

אגב, מה זה הכינוי 'יידל'. (שמזה נעשה 'רביל'). בליטא ואגפיה הכינוי לכאורה 'יודל' בקובוץ.

דן בן יעקב כתב:

ב-3 באוגוסט 1944 הפליגו מנמל קונסטנצה הספינות "מורינה", שנשאה 308 מעפילים, "בולבול", שנשאה 390 מעפילים, ו"מפקורה", שנשאה מעל 300 מעפילים (עדויות שונות מזכירות בין 315-380 מעפילים). ב-5 באוגוסט, כארבעים דקות לאחר חצות במערב הים השחור בסמוך לנמל הטורקי אינאדה (İğneada), נורו על "מפקורה" פגזי תותח מצוללת, והיא טבעה. ה"בולבול" הצליחה למשות חמישה נוסעים של ה"מפקורה", ובין השאר דווח על נוסע של ה"בולבול" שקפץ למים כדי להציל נוסעים שקפצו למים,אך כל שאר הנוסעים נספו. בין הנוסעים, שהיו בעיקר עולים יהודים, היו על הספינה גם חמישה קצינים בכירים מצבא פולין, שניים מהם היו בין הניצולים בשחייה. אחד הקצינים הציל גם בחורה שהתעלפה. בנוסף לשלושת אלה נצלו גם בני זוג בשם פולופ (Fullop), שהיו להם חגורות הצלה. בנוסף לחמשת הנוסעים שנצלו, נצלו שישה מלחים טורקים שהשתמשו בסירת ההצלה היחידה

ע"פ זיכרוני על אחת מהספינות הנ"ל היה גם ה"ישועות משה" מויז'ניץ ומשפחתו

אכן, על המרינה. ישנם רבים שניסו בכל כוחם לעלות על המפקורה, ויד ה' סיבבה שלא ינתן להם אישור לעלות, והריהם חיים עימנו עד היום. חלקם קרובי משפחתי מדרגה ראשונה, מהם שמעתי את סיפור האוניות.

לפרנקל תאומים:
לשאלתך בענין ישראל סגל; היה זה למיטב זכרוני בשמחת בית השואבה בשנת תשנ"ז. בעיני ראיתי את ר' יגאל עומד בפתח בית המדרש עם איש צנום וכפוף, בעל זקן לבן, שהתברר שזהו ישראל סגל. זה היה באמת סנסציה. באותה שנה גולל ר' יגאל בקמפ את סיפורו של ישראל סגל [משום מה היה מאד חשוב לו שיערך סימפוזיון ושאחת השאלות תהיה בעניין זה], על מעלליו בישיבת פוניבז [ואין כאן המקום], ומסקנתו היתה שהכל נבע מגאותו שהובילה לתחרות וקנאה עזה במי שעמד בדרכו.

בן פורת כתב:משום מה היה מאד חשוב לו שיערך סימפוזיון

יש הלא סימפוזיון בכל שנה.
(ושואלים את אותם שאלות על המשטר והוא עונה את אותם תשובות)

לעומקו של דבר כתב:אגב, מה זה הכינוי 'יידל'. (שמזה נעשה 'רביל'). בליטא ואגפיה הכינוי לכאורה 'יודל' בקובוץ.

אכן, כל האומר ר' יידל אות הוא שלמד בישוב, מחוץ לישוב קראו לו ר' יודל. כנראה שאחוז הפולנים שם היה גדול יותר... (דוגמא לדבר: ר' אברום על ר' אברהם שפירא...).

האריכו כאן הרבה ולא ראיתי התייחסות לנקודה מעניינת: מה היתה מדרגתו ב"לימוד"?

איש_ספר כתב:האריכו כאן הרבה ולא ראיתי התייחסות לנקודה מעניינת: מה היתה מדרגתו ב"לימוד"?

רמזו שבישיבה עכ"פ לא יכלו לראות רמה של עיון והעמקה.
viewtopic.php?f=19&t=27979&start=80#p288281

איש_ספר כתב:

לעומקו של דבר כתב:אגב, מה זה הכינוי 'יידל'. (שמזה נעשה 'רביל'). בליטא ואגפיה הכינוי לכאורה 'יודל' בקובוץ.

אכן, כל האומר ר' יידל אות הוא שלמד בישוב, מחוץ לישוב קראו לו ר' יודל.

כל האומר 'רביל' אות הוא שלמד ביישוב,
כל האומר 'ר' יידל' אות הוא ששמע סיפורים על היישוב..

אום אני חומה כתב:

איש_ספר כתב:

לעומקו של דבר כתב:אגב, מה זה הכינוי 'יידל'. (שמזה נעשה 'רביל'). בליטא ואגפיה הכינוי לכאורה 'יודל' בקובוץ.

אכן, כל האומר ר' יידל אות הוא שלמד בישוב, מחוץ לישוב קראו לו ר' יודל.

כל האומר 'רביל' אות הוא שלמד ביישוב,
כל האומר 'ר' יידל' אות הוא ששמע סיפורים על היישוב..

אוקי, אבל הרי רביל מגיע מר' יידל.

נווה הלבנון ולעומקו,
אתם חושבים שטעיתי? יתכן(לצערי, לא פעם ראשונה ולא פעם אחרונה).
לזכותי ייאמר, שמיד אחרי פרסום ההודעה,היה ליבי נוקפני, והתייעצתי עם הרב איש ספר, אב"ד דפה, האם נכון למוחקה, והשיבני שכל עוד הדיון נשאר ענייני א"צ למחוק.
הענין מבחינתי היה שאחד מאלה שהתקיפוני באישי (על ה"שקר" הגדול שהמשגיח זי"ע היה מעורב בשידוך המדובר ונעשה בהסכמתו...),כתב לי שמן הסתם כבר רבים אחרים העירו לי על כך... וממילא הבנתי שכנראה אכן ישנן "שמועות מפורסמות" (ואי"ז רק השמצה של איזה פלוני או אלמוני).
ואי הכי, האומנם אין חשיבות לנפצם אל הסלע? בשביל כבודו של הגר"י!
לפעמים אכן יש תועלת גדולה בהוקעת ההשמצות("גידוף המשמיצים" התנסחות חריפה מדי). אעפ"כ, אולי אתם צודקים.

חיימקה: .
המקור למשפט מהסוג הזה(עד כמה שידוע לי)הוא, מ"תולדותיו של הגה"צ ר' חיים זייצ'יק זצ"ל", בהקדמה לספרו "מאורות הגדולים", ושם על פגישתו של הרב זייצ'יק בר' ירוחם ממיר זי"ע, ששאלו "מדוע בחורים נשברים ונופלים בנובהרדוק, מדוע כאשר בחור עוזב את נובהרדוק,ליבו מלא טינה"(משא"כ במיר), והרב זייצ'יק הצעיר ענה לו: "מדוע הם נופלים? כי מהרצפה א"א ליפול, רק מהפיסגה... מדוע נשברים? כי תובעים מהם תביעות ולא כ"א יכול לעמוד בדרישות, וליבם מלא טינה על שהעמידום בניסיון ועל עצמם שלא עמדו בו..."(האם אין קווי דמיון לענין אשכולינו?)
לעצם הענין, לטעמי הקטילה הגאונית הזו כלפי ולדר וחיפה, איננה יותר מהתנשאות ריקה.

בן פורת:
מה שאתה מספר לא פחות ממדהים, וגם מעורר כאב לב גדול.
לשם מה הוא הגיע? קיבלתם איזה שהוא הסבר?

לעומקו:
חושבני שלא הבנת את רבינו אום אל נכון (ואדרבה , יבוא הנחתום ויעיד על עיסתו).
הר"מים בהישוב היו מלמדים את הסוגיא עם ה"רייד"(מה שראו לנכון להביא ממנו). לא אמרו מהלכים. גם ר' יידל לא אמר מהלכים.
כשהישובניקים מגיעים לישי"ג ושומעים לומדעס של הר"מים הם מתרשמים וחושבים לעצמם , שהישוב יוצא דופן בענין.
אבל באמת (תקנו אותי אם אתם חושבים אחרת), בכל הישי"ק (או בהרבה מהם) לומדים כך. נהניתי לשמוע שאפי' המינוח "מפרשים"שהיה מצוי בהישוב, מקובל גם בישי"ק. לענ"ד, כך ראוי ללמוד עם בחורים צעירים. ולמען האמת, בעבר למדו כך כולם. וראשי הישיבות הגדולים בדור האחרון ,למעט הגרש"ר כנודע. התמקדו בלהבין את הסוגיא באופן נקודתי ובהסברים קצרים לכל נקודה בפנ"ע.

מה שהיה מיוחד אצל ר' יידל, היתה ההתמקדות שלו בהבנה היסודית של כל דבר.
ושאף אחד לא ירמה א"ע שהוא מבין, כאשר באמת אינו מבין... הוא היה נוהג להגדיר את הנקודה המהותית של הדברים, ואז היה פונה לתלמידים ומבקש לשמוע זאת מהם, והוא לא היה יורד מהם עד שלא היה שומע בדיוק את ההגדרה המדויקת, וכמו שהיה שגור על לשונו בשם רבו: "חיסרון בהסברה הוא חיסרון בהבנה" .
מה שר' יידל לימד זו "הבנה".

נ"ב: באמתחתי קלסר עמוס של השיעורים שנתן לנו.

הקטע הנ"ל הועתק מאחד מהמגיבים באשכול זה

"הרב צולניק,
אתאפק לא לענות בעוקצנות. אמנם בבירור זו הייתה דרך החינוך בדורות הקודמים...
ובילדותי סיפר לנו המלמד שבכיתתו ילד שסרח הועמד על כיסא באמצע הכיתה וכל הילדים הורו עליו באצבע ושרו לו 'אשריך יינגאלע אשריך יינגאלע' עד דאזיל סומקא ואתי חיוורא.
משובב נפש!"
עד כאן העתקה.

צריך לדעת שלא כל מה שהיה בדורות קדומים זה מקודש, בדורות עוד יותר קדומים, הלא הוא בתקופת בית שני חרב המקדש בגלל שנאת חינם.

המעשה עם הילד הזה ששרו לו הוא מזעזע כל נפש יהודית, ולבטח הוליד בלבבות הילדים השרים לב רע ומושחת, וכידוע לא חסרו בזמנים עברו אנשים מושחתים, מי יודע אם לא מאותם מעמדי חינוך מפוקפקים הגיעו אלו.

וכבר אמרו חכמינו בסוגיית החינוך, בהתייחסם למעשים של קדושי עליון לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים ולא כר' יהושע בן פרחיה שנדהו לאותו תלמיד, אלא לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.

אז אם כן זה הדרך האמיתית של החינוך עפ"י חז"ל.

אהרון 37 כתב:צריך לדעת שלא כל מה שהיה בדורות קדומים זה מקודש, בדורות עוד יותר קדומים, הלא הוא בתקופת בית שני חרב המקדש בגלל שנאת חינם.

אומרים שר' יהושעלע קוטנר נסע פעם לטיול בארה"ק. כשחזר סיפר לב"ב שהר הבית חרב, הכותל חרב, ירושלים חרבה, צפת חרבה, וכו'.
אבל דבר אחד נשאר שלם בתכלית השלמות מאז ימי הבית.
השנאת חינם...

אהרן 37, צהריים טובים(אם נכון לכתוב כך בשבעה עשר בתמוז),
מסכים איתך לגמרי, שלא על כל מה שהתרחש בדורות קודמים צריך לענות קדוש.

בנידון דנן , יש להעיר:
א) יש לחלק בין גישה מבזה של איזה רעבאלע קשה יום בחיידר כל שהוא, ובין גישת חינוך של גדולי בעלי המוסר החינוך והדעת, בישיבותיה של מזרח אירופה. וכוונתי בעיקר לטיפוס הישיבות החדש יותר שהיה שם, החל מתקופת הגרי"ס זי"ע ותלמידיו.
שתי דוגמאות:
בישיבת טלז, כמדומני, תלמיד שנעדר מתפילת שחרית בישיבה, נשללה ממנו הזכות לארוחת בוקר באותו היום.
הרב דב כהן מספר ב"וילכו שניהם יחדיו"(אאל"ט קראתי זאת שם),כיצד הסבא מסלובודקא זי"ע חקר שתי וערב, את ר' אהרן כהן(לימים חתנו של רהי"י רמ"מ עפשטיין, ומראשי הישיבה בעצמו) שהיה אז כבר בחור מבוגר, ונחשב לאחד מבחירי הישיבה וממקורביו הגדולים של הסבא והיה ידוע בתומתו ובצדקתו, וכל זה לא עמד לו בשעה שבא לפני הסבא להתחנן על נפשו שיאשר לו לצאת לקבל את פניה של אחותו שהגיעה באוניה ארצה, ולא נתראה עימה כבר מספר שנים, ולא הניחו הסבא עד שלא חקר ובירר לפרטי פרטים, וכל זאת לעיניהם המשתאות של בחורים רבים, ומהשיכבה הצעירה של הישיבה...
וזה כבר היה בארץ, בה הסבא הגמיש את גישתו, בחו"ל זה היה יותר גרוע...
ב) צריך לבחון איזו שיטה הצמיחה פירות משובחים יותר. אני חושב שמוסכם על כולם שהשיטה בחו"ל הצליחה ב"איכות" לאין ערוך ולאין שעור, מהשיטה המקובלת כיום.
וגם מבחינת הכמות, יש להתבונן הרבה, וקשה לנתח זאת, מכיוון שהיו בשעתו גורמים רבים שהשפיעו על העזיבה ההמונית של התורה:
העולם היה אז הר געש, מלחמות, מהפיכות, אידיאות, דם ואש ותמרות עשן, ועוני גדול מנשוא. ומאידך גם בימינו אנו, אע"פ שאין השוואה למגיפה הרוחנית שהיתה באותם ימים, בכ"ז ישנה נשירה לא קטנה, לאו דווקא להתפקרות מוחלטת ל"ע, כ"א גם לעזיבה הדרגתית של עולם התורה, בריחה למודרניות, והרדיפה אחרי החומרנות, הרדידות והריקנות. לענ"ד, למסגרת הרופפת בישיה"ג יש יד בכך.

האם יש קשר משפחתי לרח"ע קוליץ?

קשרי חיתון: רחל אחותם של רח"ע (מחבר הספרים) ור"י (רבה של ירושלים) היה אשת פרופ' מרדכי מרגליות אחי אשתו של ר' יודל.

מחולת המחנים כתב:אני הדל חושב שיש לחלק בין המקום - ישיבת הישוב החדש ומה שהיא מסמלת לבין דרכו החינוכית של הרב קולודצקי ז"ל.

הנהגתו החינוכית באופן נוקשה ונחרץ לענ"ד אין לה קשר למקום, אלא לאישיות והסגנון, וכפי שהוזכר כאן כך היתה גם הנהגתו של הגרי"ד קופלמן זצ"ל שאף הוא למד אצל הגרש"ש.
תגובת התלמידים להנהגה זו תלויה כמובן ג"כ מאישיותו של כל אחד ואחד ומה שעבר עליו באותן שנים, יצא לי בתקופה האחרונה לפגוש יהודי שהיום הוא מרביץ תורה בזכות עצמו, שדיבר בערגה ובגעגועים על הימים ההם שלמד אצל ר' יידל.

לגבי המקום ומה שהוא מסמל, הרי די מובן שמי שנמצא היום בתוך תוככי הציבור החרדי, לא יזדהה באופן פומבי עם המוסד וזהותו כשם שלא יעלה על דעתו לשלוח שם את ילדיו, וכפי הנכתב כאן אף הרב קולודצקי עצמו נתן את ההרגשה שמדובר במקום של דיעבד.

נקודה צדדית שציין בפני פעם אחד, ואמר, אנחנו רואים שראשי הישיבות בישיבות קטנות שנהגו במשטר נוקשה ופשוט רדפו אחרי הבחורים והטילו פחד ואימים, האריכו ימים בבריאות הגוף וניהלו את הישיבה עד לימיהם האחרונים, ובתור דוגמא נקט את הגרי"ד קופלמן והרב קולודצקי, אותו אחד נתן אף הסבר לטעמו ואמר כי המאבק שניהלו ראשי ישיבות אלו עם צעירים תוססים ומלאי מרץ לא הניח להם להזדקן.

אגב, הג"ר גדליה נדל היה מראשוני התלמידים בישיבת הישוב, האם למד שם גם בתקופת הרב קולודצקי, או רק בימיו של ר' ראובן טרופ.

לגבי תגובות ארוכות, מומלץ מלכתחילה לכתוב אותן בוורד, אם בכל אופן תגובה לא נשלחה ונמחקה, לפעמים יש אפשרות ללחוץ על כפתור backspace במקלדת ולחזור כמה עמודים אחורה.

שמעתי פעם שהנהגה זו של החינוך הקפדני מקורה בהגר"ש הרכבי זצ"ל שהיה המשגיח דגרודנה. אשמח לקבל על כך סימוכין

יש לי כמה תמונות חביבות, וברצוני להעלותן.
מי מכם מוכן להסביר לי בפרוטרוט(כמו שמסבירים לאחד שלא מבין כלום במחשבים), כיצד עושים זאת?

זה פשוט.
1. אתה פותח תגובה.
מתחת לשטח הכתיבה יש שתי כרטיסיות אפשרויות ו קבצים מצורפים.

2. אתה לוחץ על קבצים מצורפים.

יש לך הודעה כזאת
אם אתה מעוניין לצרף קובץ אחד או יותר, הזן את הפרטים שלהלן. ניתן לצרף קבצים על ידי גרירה ושחרורם בתיבת ההודעה.
ומתחת לזה יש כפתור
הוסף קבצים

3. אתה לוחץ על הכפתור ובוחר בתיבה שנפתחת את הקובץ שאתה רוצה להעלות מהמחשב.
(אפשר לחזור על הפעולה הזאת (3) כמה פעמים.)

כאשר הפעולה של ההעלאה (קו מתמלא מסתיימת) ומתחת למילה מצב יש V ירוק אתה יכול לשלוח את התגובה עם הקובץ המצורף.

עם חתנו הגר"י שולביץ, ונכדיו.
(תודה ל'אוצר החכמה' על העזרה).

הישיבה הוציאה בעבר איזה סרטון ממראות הישיבה. [לאחר איזה דינר]
אולי מישהו יואיל להעלות לכאן?

אחד מחכמי הפורום שיחי' נהג בי טובת עין ושלח הקלטה של הרב ז"ל ממסיבת חנוכה תשכ"א.
במסיבה ניגן ושר איזה זמר בשם שלמה קרליבך, שהיה אז ממש בתחילת הדרך (שנתיים לאחר האלבום הראשון).
בהקלטה נשמע הרב ז"ל מביא מה ששמע מרבו רשש"ק שתפקידו של ראש ישיבה איננו לומר חידושים גג על גג אלא להאהיב את התורה על תלמידיו.

https://www.jumbomail.me/he/Downloads.a ... 3838673D3D

אום אני חומה כתב:אחד מחכמי הפורום שיחי' נהג בי טובת עין ושלח הקלטה של הרב ז"ל ממסיבת חנוכה תשכ"א.
במסיבה ניגן ושר איזה זמר בשם שלמה קרליבך, שהיה אז ממש בתחילת הדרך (שנתיים לאחר האלבום הראשון).
בהקלטה נשמע הרב ז"ל מביא מה ששמע מרבו רשש"ק שתפקידו של ראש ישיבה איננו לומר חידושים גג על גג אלא להאהיב את התורה על תלמידיו.
נפלאות דרכי ההשגחה.
https://www.jumbomail.me/he/Downloads.a ... 3838673D3D

גלגולה של הקלטה זו כפי ששמעתי מפי האחים ברלין: א' מידידיו של מוסא ברלין הביא ערימת קלטות כולל סלילים שימירם למדיה דיגיטלית. ובתוך א' מהם מוסא שומע יהודי שמדבר בשבחו של קרליבך ומזכיר את הגר"א קוטלר בחיים חיותו כרבו של קרליבך. ובנסיון להתחקות מיהו אותו רה"י הדובר, הגיעו לרב אריה שטרן הרה"ר לים' שמייד אמר שזהו ר' יידל והשנה היא תשכא' והוא נכח בהופעה כתלמיד הישיבה ואף הקליט.
את הרקע להופעה סיפר אחיו של מוסא שהתחיל את לימודיו שנה ראשונה בישוב. ולכבודם של התלמידים החדשים שזה עתה באו. בא' אלול בין השעה 1 ל-2 בצהריים ר' יידל הזמין את כלל תלמידי הישיבה להאזין לאורח שלא היה מוכר לכולם. האירוע היה באולם צדדי ועשו טריבונות מהכסאות ר' יידל אמר במקום שבחורי ישיבה יבואו להיכן שהוא מופיע, אני אביא אותו אליהם... ומאד כיבד את קרליבך באמרו שהוא ת"ח ומקרב לבבות לאביהם שבשמים.
געוואלד.

א. אז זה לא מחנוכה אלא מאלול, לרגל תחילת השנה. אמנם לא כ"כ מסתדר לי עם אופי המקום.
ב. אם זכרוני אינו בכזיב, בזמני הזמן התחיל בו' אלול וה'אלפונים' בז'.
ג. כפי שהדגשתי, קרליבך היה אז זמר אנונימי בראשית דרכו. שנתיים אחרי האלבום הראשון, ושנתיים לפני ההופעה המפורסמת הראשונה. ותל"מ.

פעם עמדתי בסמוך לר"י ז"ל בחופה. החלו לנגן את הניגון הקרלינאי הנודע על 'קה אכסוף'. ר"י שלא הכירו, פנה לעברי: ר' ... זה הרי נפלא והתחיל לנתח במונחים מקצועיים מתחום המוזיקה. השבתי שבאותם ימים ממש, יצא הניגון לראשונה בקלטת. ר' ... אתה מוכרח להשיג לי. רכשתי ודאגתי שתועבר אליו. שלח אלי במיוחד מי מתלמידיו להודות.

אגב, ידידי הבוחן לבגרות בגמ' שהוזכר, סיפר על שיחות נפש שניהל עם ר"י שאמר בין השאר "דע לך שאינני יודע באיזו זכות ניצלתי בעוד אחרים נספו בשואה. אני מרגיש שתפקיד חיי להיות מוקדש לתורה ולהנחיל את תורת רבותי לדורות הבאים" כשהזכיר הבוחן שמות אחדים של בני תורה מובהקים, מהבוגרים, שנמנו על ידידיו הקרובים, אמר ר"י "כל התכלית של הישיבה שלנו היא להוציא כמה שכמותם"

זכיתי פעם לארח במעוני שהיה אז בירושלים את ר"י, שעלה לבירה לכמה ימי נופש של 'בין הזמנים', לסעודת ליל ש"ק, כנראה מכיוון שלא הייתי מתלמידיו, הרגיש נוח לדבר בחופשיות על נושאים רבים. אולי בהזדמנות.

הרב אום. שים לב שההופעה הייתה בשעת הפסקת צהרים. לא ע"ח סדרי הלימודים.
וכמו כן קרליבך הופיע בארץ פעם ראשונה בפומבי בפורים תש"כ למיטב זכרוני באולם ברח' ישעיהו (אולי אדיסון).
כנראה כוונתך להופעה הידועה והנפלאה בוויליג' גייט בניו יורק שאכן הייתה פורצת דרך.

נרב ספרן גירית לכולנו את הסקרנות

בספר "ראש הישיבה" על מרן רבינו שמואל רוזובסקי ז"ל, מובאות שתי עדויות ממו"ר רה"י ר' יידל ז"ל, וכדלהלן :

א) "כולנו רעדנו לשאול בשיעור,(של הגרשש"ק), היחידי שהיה שואל היה רבי שמואל".
ב) "סיפר רבי יהודא קולודצקי ראש ישיבת הישוב החדש וידידו של רבינו מישיבת גרודנא: כשעליתי ארצה, יום אחד נפגשתי עם רבי שמואל ושאלתי: מה יהיה עלינו, אווירת המשבר שרתה אז ברוב היכלי הישיבות, וכמעט היה נראה שחלילה אין המשך לקיום הישיבות כאן בארץ הקודש. תשובתו של רבי שמואל הפתיעה אותי: אל תדאג, הישיבות עוד תפרחנה ותצמחנה ופירות ההילולים יעברו כל דמיון פורה שבליבנו".

מו"ר ז"ל סיפר לנו, ששקידתו של רבו הגרשש"ק היתה מעוררת השתאות, ופעם אחת בהתלוותו אליו (נדמה לי שאמר שהיתה תורנות מי ילווה את הגרשש"ק בכל פעם),שאל אותו כיצד משיגים דרגה כזו של שקידה. והגרשש"ק בענוונתנותו ענה לו: "מה אתה חושב, וכי שקידה איננה כישרון?"..., דהיינו שתלה את שקידתו במתנת שמים, ולא בעמל וביגיעה העצמיים שלו. (ואע"פ שהיתה לו כאן הזדמנות להדריך את תלמידו כיצד לזכות למעלה הזו, היות שהיה בכך מימד אישי הוא נמנע מכך, ולא רצה להתהדר במידה שבענוותו חשב שהיא איננה הישג אמיתי שלו).

ר' איטשע,
קשה להאמין שהישיבה הוציאה סרטון כזה, זה מנוגד לאופי המקום. אבל אולי בחורים שובבים עשו כזאת בהיחבא.
מה שכן, מארגני מעמד הכנסת ס"ת לישיבה לע"נ, הוציאו הסרטה של האירוע ושלחו לבוגרים שכתובתם היתה ידועה להם.

ר' אום,
הדברים שהבאת מההקלטה 'להאהיב את התורה', לכאו' סותרים את מה שכתבתי לעיל ששמעתי(ואכן שמעתי) מפיו.. :( אומנם נראה דיש ליישב, וק"ל.

ר' ספרן,
תודה רבה על דבריך המעניינים(איפה היית עד היום...), נשמח לשמוע עוד.
ג"א שמעתי ממו"ר ז"ל מעין הדברים שהבאת מהרב אייכלר. הוא הזכיר שמות של חברים שלו מהישיבה שנעק"ה, ושאל מדוע הם הלכו ואני נשארתי, הוא הזכיר את העילוי הגדול הרב ר' נפתלי ווסרמן הי"ד(בהגרא"ב הי"ד), כמדומני שאמר שר' נפתלי ישב ספסל או שניים לפניו בביהמ"ד. נימת דיבורו היתה מלאת צער.

ר' שיר,
הסיפור עם הבאתו של קרליבך(או כל זמר אחר) לשיר בישיבה,ועוד באלול, היא סנסציה שנשמעת כמעט בלתי מתקבלת על הדעת לכל ישובניק ממוצע(לפחות מתקופתי), אפי' אם זה נעשה בזמן ההפסקה. אומנם יש לציין שבחנוכה הישיבה היתה עורכת מסיבה רישמית עם כל הר"מים, הבחורים היו רוקדים. ותלמידים יודעי נגן ניגנו ולעיתים אפי' שרו סולו...
כמו"כ, בפנימיה,אחרי הדלקת נרות חנוכה, הבחורים היו שרים ורוקדים זמן רב(לימודי חול לא היו בחנוכה, וממילא היה זה זמן חופשי, ואני זוכר שהיו בחורים(מהצדיקים כמובן), שרטנו שהריקודים הארוכים הם ביטול תורה, וצריך לנצל את הזמן הפנוי ללמוד בביהמ"ד...זה לתשומת לב אלו שטענו לעיל על סמך מה שספרו להם, שהענין הדתי או הקב"ה לא היו שם נושא...

שיר ורננים כתב:הרב אום. שים לב שההופעה הייתה בשעת הפסקת צהרים. לא ע"ח סדרי הלימודים.
וכמו כן קרליבך הופיע בארץ פעם ראשונה בפומבי בפורים תש"כ למיטב זכרוני באולם ברח' ישעיהו (אולי אדיסון).
כנראה כוונתך להופעה הידועה והנפלאה בוויליג' גייט בניו יורק שאכן הייתה פורצת דרך.

והנפלאה???, שאכן היתה פורצת דרך???
גדו"י הוקיעו אותו!!!

ר' דן היקר!
לענ"ד תגובתך אינה מעניין האשכול הנוכחי . ושמא אפשר והיא שייכת לאשכול התייחסות לחוטאים ותועים ב"בית המדרש" דפורומינו.
אך לגופם של דברים אענה חלקי כדלהלן:
א. יאזין כב' לדבריו של ר' ייד ז"ל בשבחו.
ב. מלבד תשובה ידועה של האגרו"מ לא מצאתי אי מי מגדו"י שהוקיעו אותו בכתובים.(כמובן שאין בזה צידוק לדרכו).
ג. כוונתי להופעה המוצלחת ביותר שהייתה פריצת דרך בקריירה המוזיקלית שלו.
ד.השאלה המרכזית לגביו שנדונה במקום מסויים (לא כאן)!הייתה בעיקר לגבי אין אומרים חטא בשביל שיזכה חבירך.
וח"ו אין אני בא לקנטר.

ספרן כתב: כנראה מכיוון שלא הייתי מתלמידיו, הרגיש נוח לדבר בחופשיות על נושאים רבים. אולי בהזדמנות.

הרב ספרן,
בעבורו אל תמנע מים..

מעודי תמהתי שבמכתביו של רשכבה"ג הגרא"מ שך זצ"ל כנגד המוסדות התיכוניים לא הוזכרה אף פעם ישיבת היישוב החדש. אלא מוסדות אחרים.
וחשבתי בבחינת הוא מותיב לה והוא מפרק לה, שעקב היותו ר"מ בעבר במוסד. היה בזה בחינה של הכאת היאור ע"י אהרן הכהן ולא ע"י משה רבינו ע"ה מצד הכרת טוב.
ילמדוני רבותיי אם הן אמת מלתי אמורה בזה . או שמא טעם אחר ישנו בזה.

ואגב-יש בנותן טעם להביא את ששמעתי בשני אופנים לגבי א' מהמוסדות המקבילים שמייסדם איש יקר רוח שליט"א בא לגרא"מ שך זצ"ל ודיבר עמו מעניין הקמת המוסד מסיבה הנצרכת לקהל יעד מסויים, וענהו הגרא"מ זצ"ל: אתה תפתח ואני אצא נגדך.
באופן ב' שמעתי שסוכם שיפתח לקהל היעד שאליהם כיוון ולא יפנה ככלל לתלמידי חינוהע"צ וכדו' . אלא שהוא גלש קצת וע"כ יצא הקצף. עכ"פ בשביל הפיקנטרייה זה נחמד.