פורום אוצר החכמה

במודיעין עילית היו בצהריים רמקולים כי נצחו האראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש בהסתלקותו של מזכה הרבים הגדול רבי יוסף שלום פנחסי זכר צדיק וקדוש לברכה אשר שימש כרבה הראשי של קריית ספר (ציטוט מהזיכרון).
מישהו יודע פרטים עליו?

הוא היה רבה הראשי הספרדי לפני כעשרים שנה ומעלה עד שעזב

.

אדם אחר, הנפטר היה ממקימי מושב ניר גלים, קצת רחוק ממנצ'סטר...

הרב ברוך זקבך ר"מ ישיבת היכל טוביה זצ"ל אוי מה היה לנו, איש יקר מאוד מהרמי"ם היותר טובים, שכל מגמתו היה לרומם את הבחורים. מי יתן לנו תמורתו.

נחומצ'ה כתב:
יש קשר לר' מנחם זקבך ז"ל מהרוגי מירון?

המנוח ר' ברוך, הוא דודו.

בד"ה הרב משה צוריאל
בעל מחבר ומו"ל של ספרים רבים

מן הדרום כתב:בד"ה הרב משה צוריאל
בעל מחבר ומו"ל של ספרים רבים

אוי. זו אבידה לשדה הספר...

ספריו ומאמריו הרבים של הרב משה צוריאל זצ"ל הועילו לי רבות. נהניתי מהסדר ומהפירוט, מהחזרה למקורות של כל דבר, מהרב גוניות, מהמפתחות, מההפתעה (פעמים רבות הוא אמר דברים שלא ציפיתי שיאמר, הן לצד זה והן לצד השני).
פעם אחת שוחחתי עמו. שמעתי שיעור שבו ציטט רב פלוני משהו מהרמח"ל, ציטוט שהיה משמעותי בעיניי אבל אותו רב לא זכר את מקורו המדוייק. התקשרתי לרב צוריאל, על המקום הוא אמר לי: "אין כזה דבר ברמח"ל. אבל חכה רגע, זה כתוב בעמק המלך, בעצם גם בשל"ה, עכשיו אני נזכר שזה גם מופיע אצל רבי משה דוד וואלי שהיה מחבורת רמח"ל ואולי בגלל זה התבלבל הרב. חכה רגע, אפתח את המחשב ואמצא לך את מראי המקומות המדוייקים". ותוך דקה הוא צין בפניי מהדורות ועמודים.

מן הדרום כתב:בד"ה הרב משה צוריאל
בעל מחבר ומו"ל של ספרים רבים

מהרב הלל מרצבך

קשה לכתוב על הרב משה צוריאל בלשון עבר. הלך לעולמו אחד מגדולי הבקיאים בדורנו. הבקיאות שלו הייתה בכל מכמיני התורה: תנ"ך, נגלה, נסתר, מדרשים, זוהר, ראשונים, אחרונים, הגות ומחשבת ישראל.

שכר מלימוד תורה - הרב סירב לקבל משכורת מהכולל בשעלבים, והסכים רק לקבל שכר על היעוץ שהוא נותן לבחורים, בטענה שראוי שלא להתפרנס מלימוד תורה.

אחרי שהוא קיבל ירושה, הוא עשה חשבון שזה יספיק לו לחיות במשך כ-10 שנים. ובאותם שנים הוא הסתגר וישב ולמד תורה בהתמדה, ויצא רק לתפילות במניין.

זיכרון התורה - הייתה לו אהבת התורה עצומה. כל שאלה שהייתי שואל אותו, הוא היה אומר לי, תביא בבקשה את הספרים הללו. אחרי שהייתי מביא. היה אומר לי, תפתח את הגמרא דף כך וכך (וזה הסימן לזכור איזה דף). ותפתח את הרמב"ם פרק זה וזה (וזה הסימן לזכור). ואת השולחן ערוך (וזה הסימן לזכור). ואחר כך בספרי האחרונים. עד שהיה נותן תשובה מקיפה ומדהימה תוך שליטה בכל מכמיני התורה.
כל פעם התפעלתי מחדש איך הוא זוכר הכל. אמנם הוא נתן לי כל הזמן סימנים איך גם אני אוכל לזכור, אבל את רוב הסימנים שלו לא זכרתי.
יום אחד פניתי אליו, ושאלתי האם זה בסדר מבחינתו שהשיעור שאני שומע ממנו בישיבה, יוכר גם כנקודת זכות בלימודי תעודת הוראה שאני עושה. הוא הסכים בשמחה. אז ביקשתי ממנו, את מספר תעודת הזהות שלו, כדי לרשום אותה לטובת הרישום המסודר. הוא התנצל שהתעודה בביתו. הסברתי, שאני צריך רק את המספר של תעודת הזהות, אבל הוא התנצל שהוא לא זוכר בעל פה את המספר.
הייתי ממש מופתע, אדם עם זיכרון כזה מדהים, לא זוכר את מספר תעודת הזהות שלו. ושאלתיו: "כבוד הרב, זוכר את כל התורה בעל פה כמעט, ואת מספר תעודת הזהות הרב לא זוכר?" וענה לו הרב: "תבין. התורה זה מעניין וחשוב. מספר תעודת זהות זה לא מעניין ולא חשוב".
תפילה במניין - פעם, בשיעור על הלכות תפילה אמר שלדעתו הכריעה בתפילת עמידה צריכה להיות על ברכיים ממש, שכך מוכח מרוב הראשונים. כשנשאל איך הוא נוהג למעשה, הוא אמר שבציבור אין לשנות מהמנהג. וכשנשאל איך נוהג כשהוא מתפלל ביחידות הוא ענה שהוא לא התפלל ביחיד עשרות שנים (והסביר שלדעתו, אסור להתפלל ביחיד אם לא יכוון בתפילה). הרב הקפיד במשך כ-64 שנה להתפלל את כל התפילות שלו במניין. וכן הקפיד כל בוקר באותם 64 שנים על תפילת ותיקין (מבלי להחסיר אפילו פעם אחת).
ענווה - זכור לי, הרב היה לומד עטור בתפילין. יום אחד ראיתי שניגש אליו אחד התלמידים ואמר לו בעדינות: "הרב, שמתי לב שהרצועות של התפילין של הרב קצת ישנות וקצת התקלפו". הרב הסתכל על הרצועות שלו ושאל את התלמיד: "אם זה עדיין שחור זה בסדר. מה אתה חושב?" – התלמיד ענה לו: "כן... אבל לדעתי זה לא מספיק מכובד לתפילין". הרב שתמיד הסתפק במועט, בלבושו והנהגותיו, לא חיפש את הפאר והיוקרה, ואהב את הפשטות של התפילין שלו. אמר לו: "אם בעיניך זה לא מספיק מכובד. אקנה חדשות". וכך היה. הרב החליף רצועות תפילין בגלל אותו תלמיד, שהעיר לו.
סיפור נוסף, קשור למידת הענווה של הרב. ביקשתי ממנו לפני בערך 15 שנים הסכמה לספר שרציתי להוציא לאור, שירת הים. הרב אמר לי שהוא לא ראוי לכתוב הסכמות, כי הוא לא באמת גדול בתורה. הוא הוסיף והציע לי לבקש מרבנים אחרים, ונתן לי כמה שמות של רבנים שנותנים הסכמות. קצת התעקשתי שאני רוצה דווקא ממנו, כי למדתי אצלו, ואני מתייעץ איתו הרבה. אז הוא אמר לי: "טוב, אם זה חשוב לך אני מוכן לכתוב".
אחרי שהוא כתב לי את ההסכמה, הוא אמר לי: "כתבתי את ההסכמה רק כי ביקשת. אבל אם אתה רוצה לשמח אותי, אבקש שלא תשים את ההסכמה בספר שלך. ואל תצטער מזה, כי הסכמה שלי לא באמת חשובה". מכיוון שלא רציתי לצער אותו, לא הכנסתי את ההסכמה שלו לספר.
גמילות חסדים - הסיפור הזה, הוא סביב אישה שפנתה אליי לפני כ-15 שנים, שיש לה פחדים מהמצב המדיני.
הייתה תקופה של פיגועים והיא מאוד חששה. התייעצתי עם הרב משה צוריאל מה לענות לה, וכהרגלו הוא פתח לי ספרים רבים על כך שאין מה לפחד, על כך שמצבנו מדהים ביחס לכל הגלות, על כך שצריך להתחזק באמונה, וכמובן להפנים שהכל מאת ה' יתברך.
רשמתי את כל רשימת המקורות שהוא הביא לי. ובסוף הוא אמר לי, אם אתה חושב שיעזור שאני אדבר איתה, תגיד לה שהיא יכולה להתקשר אליי לבית.
אחרי שחזרתי לאותה אישה עם רשימת המקורות והמסרים שהרב אמר לי, הבאתי לה גם את המספר טלפון שלו, ואמרתי לה שהוא אמר שאם יש לה עוד פחדים היא יכולה להתקשר אליו כשהיא רוצה.
אותה אישה שיתפה אותי אחר כך, שכל פעם שהתנגב לה איזה פחד, היא הייתה מתקשרת אליו, ומספרת לו על הפחדים שלה, והוא היה בסבלנות אדירה ממש ממש מחזק אותה.
בכל שיחה הוא ביקש ממנה להוציא ספרי קודש שונים מארון הספרים, ולקרוא מה כתוב שם. הוא ביקש ממנו לכתוב מקורות, מה אומר הנביא יחזקאל על הגאולה, מה אומר דוד המלך בתהילים, מה כותב המלבי"ם ועוד ועוד.
הוא היה מדבר על ליבה עד שהיה מרגיע את החששות שלה. וזה קרה הרבה פעמים. כל פעם מחדש הוא היה מחזק אותה בדברים אחרים. כמובן, שהוא כלל לא הכיר אותה אישית, ולא ביקש כל תמורה עבור השעות הרבות שהשקיע בה.

רמ"צ עבר תהפוכות רבות בחייו, את השתקעותו באר"י ובעולם התורה הוא תלה בסבי זצ"ל, הוא מזכירו בספרו הראשון עם עוד שנים או שלשה אישים, ר' שמואל דביר, ר' י"י רודרמן ור' קורנגלאס. אח"כ התרחקו.
כשסבי נפטר מצאתי בין כתבי סבי, את צוואתו של רמ"צ שהופקדה בידו, צוואה רוחנית, התקשרתי אליו לשאול אותו אם הוא מעוניין בצוואה, הוא השיב שאין לו צורך בה, כי מאז כתב צוואה אחרת. שאלתי אותה מה לעשות בה, והוא השיב, כרצונך...
הזכור לי מאותה צוואה שהוא מזהיר את כל יו"ח באזהרות חריפות שלא יציגו רגלם באקדמיה. לבסוף מסרתי אותה לאחד מנכדיו. וזה גמל לי בסיפור מעניין ואופייני.

ספרו הראשון של רמ"צ, בית יחזקאל, זכה להסכמת הסטייפלער. ידוע שהסטייפלער חזר בו מההסכמה אחר שמצא דברים בספר שלא לפי טעמו. שמעתי בעבר שהסטייפלער לא נתן מני אז הסכמה לשום מחבר. לא בדקתי אם זה נכון. (אגב, אצל סבי מצאתי את הספר עם גליונות חריפים מאד). ע"כ דברים ידועים.

מכאן ואילך שמעתי מהנכד, הוא מספר שסבי אמר לרמ"צ שכיון שבעטיו נגרם לסטייפלער עוגמ"נ, עליו לפייסו, ושיגש אליו לבקש את סליחתו. רמ"צ קיבל, והלך אליו, הוא רשם על דף מה שרשם, והניח מול עיניו של הסט', וזה לא הגיב. (או שהגיב תגובה בלתי מספקת, אינני זוכר בדיוק). רמ"צ ראה שלא עלה בידו לפייסו, והוא כתב על פתק אחר, כעין זה: אם הרב לא ימחול לי על שגגתי, כיצד מצפה הרב שימחלו לו בשמים על שגגותיו?! הסטייפלער קרא את הפתק, ומיד קם נרעש ועמד ופייס הוא את רמ"צ, וביקש את סליחתו שלא נענה לו בתחילה...!

איש_ספר כתב:רמ"צ עבר תהפוכות רבות בחייו, את השתקעותו באר"י ובעולם התורה הוא תלה בסבי זצ"ל, הוא מזכירו בספרו הראשון עם עוד שנים או שלשה אישים, ר' שמואל דביר, ר' י"י רודרמן ור' קורנגלאס. אח"כ התרחקו.

בספרו אוצרות הגר"א ומנהגיו, שיצא לאור בשלהי התשנ"ה, כתב בעמ' 290- "וכשזכיתי לעלות לארץ הקודש לפני שלושים וחמש שנה, באתי בשאלה זו אל הגה"צ רבי בנימין זילבר שליט"א, היות שצאצא של חסידים מדורי דורות [אבי ז"ל היה חסיד בלוז'וב, ואביו היה חסיד ז'יקוב, ןסבו הרב דוד היה דיין בבית דין של האדמו"ר מאפט בעל "אוהב ישראל", וכן אבי אמי היה חסיד אדמו"ר באבוב וכו'] וכשעליתי ארצה הושפעתי מהרב הנודע מו"ר ר' שריה דבליצקי, מראשי מפיצי אורו של הגר"א בזמננו, וכן הושפעתי רבות ממו"ר הרב שמואל דביר, ושאלתי מהרב זילבר אם מותר לי לשנות מן נוסח התפילה ממה שנהגו אבותי החסידים..."

אני עצמי מאוד התחזקתי בזמנו - ועד היום -
מדברים טובים ונכונים שיש בספר בית יחזקאל.

דברים שלא רבים ששים לדבר עליהם,
כמו יחס לדרשות חז"ל בדברים שנראים תמוהים, ועוד.

התקשרתי למחבר ואמר לי שאזל לו, ואין לו למכירה.
זה היה הרבה לפני עידן אוצר החכמה.
היה את הספר שלו באוצר הספרים בישיבה.
צילמתי את כל הספר בצילום מסמכים
דף אחר דף,
וכרכתי, שיהיה לי.

ת. נ. צ. ב. ה.

המשך: קטע מתוך בית יחזקאל

אני פעם שאלתי אותו שאלה בכתב ותיארתי אותו בתארים שונים.
במכתב התשובה מלבד התשובה לשאלתי הוא הוסיף שהוא חושש שיש טעות בכתובת או משהו דומה לזה כי התארים שבמכתב אינם מתאימים לו...

תלמיד מהדרום כתב:אני עצמי מאוד התחזקתי בזמנו - ועד היום -
מדברים טובים ונכונים שיש בספר בית יחזקאל.

יתכן שאני טועה, אבל האם אוצרות המוסר (ב"כ) הוא לא מהדורה בתרא של בית יחזקאל?

בספרו הראשון בית יחזקאל, כתוב שמו: משה יחיאל הלוי ווייס, האם ידוע למה החליף שם משפחתו לצוריאל?

אציין עוד שני דברים אודות הרב משה צוריאל
א' היה עומד מאוד על עקרונתיו לדוג' היה בקשר מאוד טוב עם הרב עובדיה וניתק עמו את הקשרים לחלוטין אחר הסכמי אוסלו
ב' לא הסכים לקנות שום מותרות באומרו איך אהנה מעוגה כשיש אנשים שאין להם לחם ועוד כאלו דברים של ערכים ללא פשרות כלל

הרועה כתב:ועוד הוסיף: "ייתן לו באנה אחת, ימות, יישן ולא יקום".

כמדומני שלא אמר "ימות".
ואח"כ התנצל ואמר "שה' יאריך ימיו", וזו וזו התקיימה בו - שנפל ולא קם, והאריך ימים כמה שנים בתרדמתו.

קללת חכם - אפילו על תנאי ועל חינם היא באה.

עזריאל ברגר כתב:

הרועה כתב:ועוד הוסיף: "ייתן לו באנה אחת, ימות, יישן ולא יקום".

כמדומני שלא אמר "ימות".
ואח"כ התנצל ואמר "שה' יאריך ימיו", וזו וזו התקיימה בו - שנפל ולא קם, והאריך ימים כמה שנים בתרדמתו.

יסביר לי מר את הנטייה לכתוב מסברת הכרס במקום לבדוק.
https://www.youtube.com/watch?v=6hWe24H ... ISRAEL1000

בד"ה. בירושלים נפטר באופן פתאומי הג"ר משה נוטוביץ ז"ל שהיה מחשובי הבוגרים של ישיבת איתרי, מחה"ס ממשכן שילה, ובעבר מעורכי אוצר מפרשי התלמוד. היה קרוב לראש הישיבה הגר"מ אליפנט זצ"ל וירך רבים משיעוריו. בן כ70 היה במותו.יהי זכרו ברוך

ב.ד. ה.
הגאון המובהק רבי אהרן שכטר זללה"ה
ראש ישיבת רבנו חיים ברלין

בארה"ב נלב"ע הרב שלו' יעקב דזשייקאב ז"ל שהוציא לאור בהידור רב הרבה חיבורים מגדולי עולם, גם מכת"י וגם מדפוסים ישנים.
הי' עו"ד במקצועו, אבל עשה מלאכתו ארעי ותורתו קבע, הי' למדן מופלג ושקדן, והי' לו אוצר הספרים אדיר מספרים עתיקים וגם חדשים.

יונת אלם כתב:הגאון המובהק רבי אהרן שכטר זללה"ה
ראש ישיבת רבנו חיים ברלין

העולם אומר שחתנו שהוא ת"ח גדול בן עדות המזרח (יליד מרוקו) התמנה תחתיו לשמש ראש ישיבת רבינו חיים ברלין.

מה שמו?

הרב חליווה.

חבצלת כתב:בארה"ב נלב"ע הרב שלו' יעקב דזשייקאב ז"ל שהוציא לאור בהידור רב הרבה חיבורים מגדולי עולם, גם מכת"י וגם מדפוסים ישנים.

ראו מה שכתב עליו ידידנו הרב זאב ערבות באשכול הסמוך:

פרנקל תאומים כתב:

יונת אלם כתב:הגאון המובהק רבי אהרן שכטר זללה"ה ראש ישיבת רבנו חיים ברלין

העולם אומר שחתנו שהוא ת"ח גדול בן עדות המזרח (יליד מרוקו) התמנה תחתיו לשמש ראש ישיבת רבינו חיים ברלין.

אכן. זה שנים (ר' אהרן היה תשוש וחולה כמה שנים)

בד"ה, כעת שמעתי על הסתלקותו של הגאון רבי יהודה לנדי זצ"ל, מחבר הספרים "ויהי בימי האימפריה הפרסית", "שלוש ארצות לשביעית" ושאר ספרים.
יהודי ת"ח מופלג הבקי בירושלמי, חוקר מוכשר וחרוץ, בעל זכויות רבות. סבל בשנים האחרונות מגידול במוח, לפני כמה חודשים שאל אותי אם יש כינוס 'מטמוני ארץ', ולשאלתי אם יש לו כח ומה שלומו הרפואי אמר, "רק לתת שיעור תורה מוצלח, עוזר לי לשכוח מהכל". תנצב"ה.

בן מיכאל כתב:בד"ה הגאון רבי יהודה לנדי זצ"ל,

אוי, חבל..
יש ממנו סרטים נפלאים על אתר קול הלשון [כבר נזכר שם בברכת המתים]:
https://www.kolhalashon.com/New/RavDaf/ ... ang=Hebrew