פורום אוצר החכמה

לבי במערב כתב:איך תמיד מוצאות מחלוקות הגבעה את הפרצה להשתחל בה?

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 7%92%D7%A8

נוטר הכרמים כתב:לא אכחד תחת לשוני, למען כבוד חכמים.

שמעתי מאדם נאמן שיחי' ששמע מהגאון ר' דוד שמידל שליט"א, כי הוברר אצלו מעל כל ספק שדברי הגאון הישיש הנ"ל שליט"א אינם מוסמכים כלל, ומלאים בדמיונות, ודי בזה.

וצ"ב מה נשתנה, וק"ל.

נוטר הכרמים כתב:המגמה שייכת לכולם, גם למתלוננים.
די לנו כיום לקרוא בעיתונים המפלגתיים על מה שמתרחש היום ,
מה כותבים ומה מעלימים,
ואיך כל מיני אירועי ענק מתקיימים באורח פלא 'לפי כל ההנחיות',
ואיך הפתיחה והסגירה של כל מיני מוסדות זה ממש תואם את הוראות שר הבריאות,
סליחה, שר התורה.
ולכן כל חוקר שיש מאחוריו אג'נדה אינו נקי מחשד,
ולמי אין אג'נדה,
סתם לבזבז את הזמן?

מפליא איך שאתם תמיד מצליחים להשתיל אג'נדה שלכם תוך כל נושא, בלי שזה קשור כלל. ועוד מתלוננים על מגמתיות.

נוטר הכרמים כתב:ואיך הפתיחה והסגירה של כל מיני מוסדות זה ממש תואם את הוראות שר הבריאות,
סליחה, שר התורה.

באשכול על הרב אויערבאך כינית את אחיו הרא"ד, כ"שר התורה"
אני לא מבין מה הוא עשה לך שאתה מתלוצץ עליו כאן,
בכל מקרה אני מוחה על ביזוי כבוד התורה

לבי במערב כתב:איך תמיד מוצאות מחלוקות הגבעה את הפרצה להשתחל בה?

לדעתי תופעה זו הזיקה מאוד לפורום, נוצר מצב שלא היה שייך לקיים דיונים כי תמיד זה היה נגרר לנושא המאוס הזה.

גיזונטע קאפ כתב:

נוטר הכרמים כתב:ואיך הפתיחה והסגירה של כל מיני מוסדות זה ממש תואם את הוראות שר הבריאות,
סליחה, שר התורה.

באשכול על הרב אויערבאך כינית את אחיו הרא"ד, כ"שר התורה"
אני לא מבין מה הוא עשה לך שאתה מתלוצץ עליו כאן,
בכל מקרה אני מוחה על ביזוי כבוד התורה

במקרה הזה, לפחות, חשדת בכשרים.
בכלל לא התכוונתי ללעוג לתואר שר התורה, בודאי לא כשזה אמור על הגרח"ק שליט"א שהכתר הזה הולמו,
ובכלל מגוחך שאחווה דעה על גדלותו.
התכוונתי לציין את השקר ואת המרמה בשימוש בשמו במקביל לכל מיני אינטרסים שונים בניגוד לדעתו הברורה
למי שרצה באמת ובתמים ללכת לאורה ולהתנהל על פיה.

הקישון33 כתב:תמיד לפלא אצלי שהרי בבריסק היו מאבי אבות המחדשים גם בדרך הלימוד וגם בהלכה בשונה מה שהיה מוכר בכלל ישראל עד אז וצע"ג.

לפרטיהם אין הם מחדשים, ומהתמונה השלימה רואין חידוש, ובזה עכ''פ סרה צע''ג

מגופת חבית כתב:

הקישון33 כתב:תמיד לפלא אצלי שהרי בבריסק היו מאבי אבות המחדשים גם בדרך הלימוד וגם בהלכה בשונה מה שהיה מוכר בכלל ישראל עד אז וצע"ג.

לפרטיהם אין הם מחדשים, ומהתמונה השלימה רואין חידוש, ובזה עכ''פ סרה צע''ג

תוכל להרחיב? לא הבנתי מילה.

עוד מאותו מקום מאותו כותב משובח

דברי הספד על רבינו זי"ע שנאמרו ביום ג' פר' תצוה

חז"ל אומרים אם הרב דומה למלאך ד' צ' קבלו תורה מפיהו, והיינו כדי לקבל תורה מרב צריך הרב להיות בדרגה זו של דומה למלאך,
לכאו' מה הוא מלאך ומה הוא הדרגה הזו, רבינו זי"ע היה חוזר תמיד כי בעת בריאת העולם הרי שהאדם היה בגן עדן ומופרש ומובדל מהבלי עולם הזה, אך לאחר חטא עץ הדעת גורש מגן עדן, אך בעת מתן תורה זו היתה המטרה בנתינת התורה להביא את כלל ישראל למדריגה של קודם חטא עץ הדעת, וכמש"כ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, וכן כתוב אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם אכן כאדם תמותון, דהיינו בעת מתן תורה רצה הקב"ה שע"י התורה יגיעו כלל ישראל לדרגה של מתן תורה מנותקים לגמרי מעולם הזה, ואך ורק בדבקות ואהבת השי"ת, ואכן בשעת מתן תורה בטלה מיתה, אך לאחר חטא העגל שוב נפלו מאותה דרגה ועל זה אמר הפסוק אכן כאדם תמותון, אך עצם העבודה של האיש הישראלי צריך להיות להגיע לדרגה זו של מלאך מנותק מעולם הזה וכל כולו ברוחניות,
לכאו' זו היא הכונה של הרב דומה למלאך, כשהרב מגיע לדרגה זו אז קבלו תורה מפיו כי רב יכול להעביר את התורה, לא אמרו לימדו תורה אלא קבלו יש מושג של ללמוד בזה אמרו מכל מלמדי השכלתי, ומתלמידי יותר מכולם, אך יש דרגה של קבלו תורה והיינו קבלת התורה בזה צריך שהרב יהא דומה למלאך,
כמדומני שאצל רבינו נוכל לומר הגדרה זו שהרב דומה למלאך, ואכן אצלו היתה מושג של קבלת התורה לא סתם לימוד שיעורים אלא העברת מסורת התורה בכל פרט ופרט,
אצל רבינו היה כל כולו תורה ויראת שמים מתוך פרישות ומיאוס עולם הזה באופן מבהיל, הכל בפנימיות נוראה, זכורני כי פעם כשליויתי את רבינו לחתונה, והיו שם ריקודים בסגנון יותר צולאזט של היום, ביציאה מהחתונה התבטא רבינו ואמר שזה אינו שמחה זה רק חיצוניות, שמחה אמיתית היא שמחה פנימית שאינה צריכה לכל הצולאזקייט מבחוץ, ואמר בזה שהוא זוכר עוד בבריסק בישיבה שם היו יכולים לראות בחורים שיושבים לעצמם אחרי כמה שעות לימוד וסיפוק רוחני ושרים שירות ותשבחות, כי היה זה שמחה פנימית המגיע מתוך רוחניות, רבינו דיבר כמה פעמים (בשמחת בית השואבה ובשמחת שבע ברכות), על ד' הגמ' במסכת ברכות דף ל עמוד ב' מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא אייתי כסא דמוקרא בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו ואעציבו רב אשי עבד הלולא לבריה חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו ואעציבו אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא לישרי לן מר אמר להו ווי לן דמיתנן ווי לן דמיתנן אמרי ליה אנן מה נעני בתרך אמר להו הי תורה והי מצוה דמגנו עלן,
ועמד בזה רבינו מה הביאור במה ששבר כלי בשמחת חתן וכלה או שאמר וי לן דמיתני, הרי היה מדובר שם בשמחת חתן וכלה, וביאר בזה רבינו ע"פ מה דמטו משמיה דהגר"א דעליית נשמה היינו שיש דרגות בהשגת הקדושה שלא ניתן להשיג כל זמן שמחוברים לגשמיות, וכל כמה שמתנתק יותר מהגשמיות זוכין להגיע להשגות יותר גדולות בהכרת הבורא וזו היא עליית נשמה, והביא בזה רבינו את דברי הרמב"ם ביסודי התורה פרק ב' הל' ח' וכל הצורות האלו חיים ומכירין את הבורא ויודעים אותו דעה גדולה עד למאד, כל צורה וצורה לפי מעלתה לא לפי גודלה, אפילו מעלה הראשונה אינה יכולה להשיג אמתת הבורא כמו שהוא אלא דעתה קצרה להשיג ולידע אבל משגת ויודעת יותר ממה שמשגת ויודעת צורה שלמטה ממנה, וכן כל מעלה ומעלה עד מעלה עשירית גם היא יודעת הבורא דעה שאין כח בני האדם המחוברים מגולם וצורה יכול להשיג ולידע כמותה, והכל אינן יודעין הבורא כמו שהוא יודע עצמו, הרי מבואר ברמב"ם כד' הגר"א שכל זמן שמחובר לעולם הזה הרי זה מונע מלהשיג השגות רוחניות, וזה הוא מה שיהיה לעתיד לבוא אשר צדיקים יושבים ומתענגים מזיו השכינה, דהיינו שיהיו פרושים ומנותקים מעולם הזה,
לפ"ז ביאר את ד' הגמ' הנ"ל דלכן שבר מר בריה דרבינא את הכוס ורב המנונא זוטי אמר וי לן דמיתני, כדי למאס ולשבור את העולם הזה ורק עי"כ יוכלו להגיע לשמחה פנימית,
ואכן זו היתה המציאות שראינו את רבינו כאשר מאס בהבלי עולם הזה בתכלית, הוא לא הבין מה שרוצים מעולם הזה כאשר ניסו להביא לו דברים חדשים הוא לא הבין מה הענין בזה, ואכן היה שרוי בכזה שמחה פנימית, כאשר היה זה בבחינת וגילו ברעדה המוזכר שם בגמ' ברכות, דהא לכאורה ממה נפשך או גילה או רעדה, אלא אכן אצל רבינו ראינו שזה הולך בצוותא, כאשר מחד היה יראת שמים עם פחד מחטא, אך מצד שני היה כזה רוגע ושמחה פנימית,
והנה בפרשתינו חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה (וכן בכל הפרשיות של בניית המשכן) והיינו שהקב"ה נתן חכמה בלב חכמי לב, וכבר עמדו בזה מה היא חכמי לב, ומהיכן היה להם החכמה הראשונה, והנה מצינו בחז"ל חכם לב יקח מצוות זה משה, והביאו בזה ב' דוגמאות שלקח עצמות יוסף והפריש את ג' ערי מקלט מעבר הירדן, ולכאו' יש להתבונן מה מצאו חז"ל בב' פעולות אלו להגדירם כחכם לב עקב כך,
ויעו' במס' אבות פרק ב' משנה ט' רבי אלעזר אומר לב טוב אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם, ויעו' שם פי' רבינו יונה על כן נראה לפרש כי לב טוב ר"ל מדת הרצון וכו'. כי החפץ דבר גדול מן המעשה בלב מרפא. כי הנה המצות פעולת האברים מלאכה לבד היא. ונקלה לעשותה. אך שיתן עיניו ולבו שם כל הימים לחשוב מחשבות לעשות מלאכת ה' מרוב הדבקות ואהבתו בשם ית' הוא אליו הדבר הזה,
ומבו' בדברי הרבינו יונה דלב טוב היינו שמרוב דבקותו ואהבתו ית' הרי שמשים עינו ולבו כל הימים לחשוב מחשבות לעשות מלאכת ד', ונראה דזה הוא הדרגה של חכמי לב, והיינו דיש מצוות שלא נצטוו בזה באופן אישי, אך אעפ"כ מי שמחשב ומחפש לעשות הרי הוא עושהו וזה היה הבחינה של משה רבינו בעצמות יוסף שאף שהוא לא נצטווה בזה באופן אישי והלא אדרבה ליוסף היו בני מנשה ואפרים, ובזמן זה עסקו ישראל בביזה ואעפ"כ משה רבינו הלך לעשות מצוה זו, וכן הוא בענין הפרשת ערי מקלט שע אף שעדיים לא הגיע זמנם לקלוט אך מרוב אהבתו ויראתו עשה מה שניתן לפחות להפריש את הערים, וזו היא חכמי לב שהפרישו עצמם לבניית המשכן על אף שלא ידעו עצמם במלאכה אך כאשר היה אפשרות לעשות למען שמו ית' מיד התנדבו,
ובחינה זו ראינו אצל רבינו כאשר מעולם לא שקט ובער לבו לעשיית רצונו, ורק אנקוט בזה כמה דוגמאות, אך הם רק בבחינת דוגמא להבין את הדברים, אך זו היתה כל מציאות חייו, כאשר מרוב יראתו ואהבתו היה משים לבו תמיד לעשות רצונו בכל מה שניתן, ובער לבו למען כבוד שמו ית', כל מי שהיה שם בשעות הלילה היה יכול לראות כי בלילה עוד לפני שהלך לישון כבר היה מכין את הטלית ותפילין על השולחן, על אף שהוא עוד לפני השינה ועוד לילה אך מה שניתן לעשות עשה, זכורני כי לפני כ-15 שנה כשהזמין תפילין חדשות, ובערב יו"כ לאחר התפילה הודיע לו אחד התלמידים (אבי מורי) כי הסופר הודיע כי הפרשיות מוכנות, אז הוא פנה לאחד הבחורים (אחי הר' משה אורי), וביקש ממנו אם יוכל לילך להביא את הפרשיות, לאחר שהבחור הביא את הפרשיות התנצל בפניו רבינו על שהטריחו בערב יום הקדוש, אך הסביר לו כי מאחר שהפרשיות מוכנות ואף אחד מה יהיה מחר אז מה שניתן לעשות צריך לעשות, עוד עולה בזכרוני כי כשבאתי בקשרי שידוכין היה זה בליל שישי בשעות המאוחרות, למחרתו בערש"ק בבוקר נכנסתי אליו להודיעו על שבאתי בקשרי שידוכין, אז קרא לי לביתו וביקש ממני אם אוכל להכניס לו טיפות לעיניים, והתנצל בפני כי בנו הר' אשר אמור להגיע ולהכניס לו הטיפות, ואם היה זה יום רגיל היה ממתין לבואו, אך מאחר שמדובר בערב שבת הרי שאין זמן לחכות, והיה זה בשעה 9 בבוקר, ואכן זו היתה המציאות התמידית, היה זה לאחר ששוחרר מביה"ח בערב חנוכה תש"פ, והיה לי תורנות במוצש"ק כאשר חנוכה חל ביום א' בלילה, וכל הלילה היתה דאגתו מה יהיה עם הכנת נרות חנוכה, וכמה שניסיתי לומר לו כי נכדו הר"ר חיים יבוא בבוקר בשעה 11 להכין את הנרות לא נרגע, בבוקר הלכתי לשחרית ואחי בא להחליף אותי, לאחר שחרית חזרתי לביתו כי שכחתי שם משהו והנ הנרות כבר היו מוכנים וסיפר לאחי שהוא לא נרגע עד שהחליט בעצמו להכין את הנרות,
ואכן בבחינה זו אכן זכינו שכאשר הרב היה דומה למלאך, אכן זכינו שיהיה קבלו תורה מפיו, ולא רק לימוד התורה אלא קבלת התורה, כאשר לא היה זה סתם חידושים, אלא תורה עם כל המובנים עם האמת והיראת שמים וההנהגה מסביב לתורה,
חז"ל אמרו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, בפשוטו הכונה שמאחר שיהיו כחדשים יהיו חביבים בעיניו, אך אצל רבינו ראינו פירוש אחר בזה כאשר בא ללמוד גמרא אשר כבר למד בעבר לא היה זה בבחינת חזרה אלא בבחינת לימוד מחדש, כאילו לא למד הגמ' מעולם, ותמיד הסבירו זאת כי הוא ללמד דרך הלימוד איך צריך ללמוד, אך לדעתי היה בזה עוד, כי כאשר אחד חוזר על העבר הרי שהוא בא עם המוסכמות הישנות מה שלמד וממשיך באופן זה ואם טעה הרי שאינו עומד על טעותו אך כאשר לומד סוגיא זו מתחילה ללא כל המוסכמות הראשונות כאילו לא למד מעולם, הרי שיכול לעלות שוב על טעות וכד', ואכן זו היתה המציאות אותה ראינו כאשר כל שיעור היה זה לימוד מחדש לאמיתה של תורה,
זכורני כאשר רבינו היה אומר חידוש בשם מרן הרב אך לא שמע זאת בעצמו ממרן הרב הרי שהיה חוזר ואומר שהוא לא שמע זאת בעצמו רק אומרים משמו, תמיד היה מעיין כל דבר בפנים וקורא הלשון אם זה מגיד משנה או תופות במקום אחר הכל היה מקפיד לקרוא בפנים שיהיה מדוייק, היה תקופה שקשתה עליו הראיה, היה מבקש מאחד התלמידים שיקריא בפניו ורק אז אמר את אשר אמר, בכלל אמר את השיעורים על הסדר בין אם יש על זה חידושים ובין אם אין, היה יכול להיות שיעור שלם רק גמרא רש"י תוס',
ובכלל המסירות נפש לתורה היה באופן מבהיל ביותר בפרט מה שזכינו לראות בשנים האחרונות כאשר על אף חולשתו אמר את השיעור במסירות נפש, בשנה האחרונה בסוף החורף כשאמר שיעורים והיה מדובר שיאמר רק כחצי שעה אך הוא המשיך לומר והיה זה בחולשה נוראה והרבנית נעמדה בדלת לרמז לתלמידים שיקומו כי עליו לנוח מחמת בריאותו, לאחר השיעור הוא היה מיד נרדם על הכסא מרוב חולשה,
זכורני כי בחודש חשון היה זה לאחר ששוחרר מביה"ח כאשר יום לאחמ"כ אושפז שוב במצב סכנה נוראה, ואז באותו יום אמר לנו שיעור מעל שעתיים (היה זה שיעור בענין אנינות ו7אבלות) והיה זה במסירות נפש נורא הוא ממש התקשה בנשימה, וכאשר רצה לעיין בכסף משנה לא היה לו כח להעביר את הדף ניסה שוב ושוב ולא הצליח להעביר את הדף עד שאחד התלמידים העביר את הדף, בהמשך הביאו לו כוס תה, רבינו היה מקפיד לברך כשכובע על ראשו, ולא היה לו כח ללבוש את הכובע ואחד התלמידים הלביש לו את הכובע ואת הכוס תה החזיקו לו התלמידים וכך שתה, ואעפ"כ אמר שיעור במשך כשעתיים, כאשר כמה שעות לאחמ"כ הובל לבית החולים במצב קשה ביותר,
ואכן זו היתה כל מציאותו מציאות שכל החיים הוא תורה ויראת שמים, ואהבתו ויראתו ית' שבער בקרבו לא נתן לו לשקוט כאשר ראה פירצה וכד', זכורני כאשר נעצר הר' שמואל קורנבליט על דירת המסיון במאה שערים כל התקופה הנ"ל רבינו לא נח ולא שקט היה מדבר הרבה על כך עם ר' שמואל יעקב בורנשטיין שקבע אז מקום לתפילתו בישיבה, לארגן עצרות ושאר פעילויות, כמו כן כל פעם היה חוזר בכאב בשיעור על שרבבות ילדי ישראל מתחנכים ללא שמע ישראל, וכן כל דבר היה לו כאב אישי וכאב לו ביותר, זכורני כי פעם היה איזה עצרת בזכרון משה על נושא החינוך או הגיוס, למחרתו בעת שהגענו לקריאת התורה רבינו שאל כמה מהתלמידים אם השתתפו בעצרת הנ"ל והיו כמה שענו בשלילה מאחר שהיה זה בעת הסדר שלישי ורבינו לא הורה ללכת, נענה רבינו בכאב וכי כל דבר צריך להורות יש להבין לבד כי כאשר יש אסיפה על פרצה יש להשתף, אין צריך להיות כל הזמן אבל צריך להשתתף, וכל דבר היה כואב לו באופן אישי, ממש ראו עליו שכואב לו באופן אישי, היה זה מחמת יראתו ואהבתו ית' שבער בלבו,
וכן תפילתו היתה בהשתפכות הנפש ובבכי ממש כל תפילה ותפילה באמצע השנה כמו ביום כיפור, גם בפסוקי דזמרה כבר היה בוכה, זכורני כי פעם נכנסתי אליו בשבת בבוקר בשעת הסעודה להודיע לו על לידת בני, והתחיל אז באמירת הזמירות, והרבנית הכניסה אותי לחדר, ועמדתי לידו והוא לא שם לב אלי, ורק כאשר גמר את כל הזמירות והרים עיניו ראה אותי ושאל כמה זמן אני כבר פה, וזה היה בזמירות עם דבקות והשתפכות הנפש בריכוז שאינו רואה מי שעומד לידו,
יתן ד' שיהיה לנו למליץ יושר, ונתדבק ללכת בדרכיו,

שילה צבי כתב:

מן הדרום כתב:באותו בנין של ר' דוד, גר הרב הנזיר, האם ידוע למישהו על הקשר ביניהם?

אני מקווה שאינני מערבב דמויות, אך זכורני שמספרים שהגרמד היה מאלו שהתירו לרב הנזיר את נדרו בתשכז כשהלך לכותל

בספר על הרב הנזיר - 'איש כי יפליא' מוזכרת עובדה זו בבית הדין המאולתר היו: ר' מנחם הכהן - עוזרו של הרב גורן שנשלח להביא את הרב הנזיר ואת הרצי"ה, הרב אברהם רוזנבוים, מזכיר מכון 'הרי פישל', ובמידה מסויימת משמשו של הרב הנזיר, שהיה באותו זמן בביתו, והשכן הרב סולובייצ'יק.

שתי עובדות שמוזכרות שם:

* בכל ערב ראש השנה היה עולה הרב סולובייצ'יק מביתו, כדי לאחל לרב הנזיר שנה טובה. באותה עת בדיוק היה יורד הרב הנזיר מביתו לאחל שנה טובה לרב סולובייצ'יק. כך היה יוצא שמדי שנה הם היו נפגשים בחדר המדרגות.

* במוצאי אחת משנות השמיטה לא השיג הרב הנזיר אתרוג מהודר, כפי שהיה רגיל. בערב סוכות נשמעה דפיקה בדלת בבית משפחת כהן. בפתח עמד ר' מנדל פרידמן, חתנו של הגרי"ז. ר' מנדל פרידמן שאל את הרב הנזיר אם יש לו אתרוג מהודר. והוא ענה שיש לו אתרוג, אך לא מהודר. הושיט לו ר' מנדל אתרוג מהודר בתכלית ההידור, והסביר שזה האתרוג המהודר שהיה להם בפרדסי פרידמן. האתרוג כמובן נשמר לגרי"ז, אך כשהגיע ר' מנדל לגרי"ז, אמר לו הגרי"ז שכבר יש לו אתרוג מהודר, והוסיף: "יש יהודי אחד בירושלים שראוי באתרוג כה מהודר, הלא הוא הרב הנזיר. לך אליו".

(מאז היתה מסורת במשפחת פרידמן לשלוח מדי שנה אתרוג לרב שאר ישוב כהן, בנו של הרב הנזיר)

לייטנר כתב:במוצאי אחת משנות השמיטה לא השיג הרב הנזיר אתרוג מהודר, כפי שהיה רגיל. בערב סוכות נשמעה דפיקה בדלת בבית משפחת כהן. בפתח עמד ר' מנדל פרידמן, חתנו של הגרי"ז. ר' מנדל פרידמן שאל את הרב הנזיר אם יש לו אתרוג מהודר. והוא ענה שיש לו אתרוג, אך לא מהודר. הושיט לו ר' מנדל אתרוג מהודר בתכלית ההידור, והסביר שזה האתרוג המהודר שהיה להם בפרדסי פרידמן. האתרוג כמובן נשמר לגרי"ז, אך כשהגיע ר' מנדל לגרי"ז, אמר לו הגרי"ז שכבר יש לו אתרוג מהודר, והוסיף: "יש יהודי אחד בירושלים שראוי באתרוג כה מהודר, הלא הוא הרב הנזיר. לך אליו".

(מאז היתה מסורת במשפחת פרידמן לשלוח מדי שנה אתרוג לרב שאר ישוב כהן, בנו של הרב הנזיר)

ר' מנדל פרידמן מהאתרוגים היה חתנו של הגריח"ז = רבי יוסף חיים זוננפלד.

סליחה, ט"ס.

עיתון 'הפלס' השקיע בצורה יוצאת דופן,
והוציא גליון מיוחד 'שימני כחותם' בן 72 עמודים גדולים
על דמותו ומורשתו של מרן הגרמ"ד הלוי זצוק"ל.
הגליון כלול בערכת מוספי החג שיופיעו בתחילת השבוע הבא.

לפי הנשמע מדובר במשהו יחודי, כולל שיחות וראיונות עם בני משפחה ותלמידים מובהקים,
גילויים ועובדות מכלי ראשון, וגם תמונות ומסמכים שעדיין לא נראו.

מי יעלה לנו את המאמר על העובדות שהובאו בשם הגרמ"ד על הנהגות פסח בבית אבותיו השבוע בלקראת שבת?

נוטר הכרמים כתב:עיתון 'הפלס' השקיע בצורה יוצאת דופן,
והוציא גליון מיוחד 'שימני כחותם' בן 72 עמודים גדולים
על דמותו ומורשתו של מרן הגרמ"ד הלוי זצוק"ל.
הגליון כלול בערכת מוספי החג שיופיעו בתחילת השבוע הבא.

לפי הנשמע מדובר במשהו יחודי, כולל שיחות וראיונות עם בני משפחה ותלמידים מובהקים,
גילויים ועובדות מכלי ראשון, וגם תמונות ומסמכים שעדיין לא נראו.

אפשרי להעלות? בתודה מראש

מלאעולם כתב:

בן אליהו כתב:

נוטר הכרמים כתב:עיתון 'הפלס' השקיע בצורה יוצאת דופן,
והוציא גליון מיוחד 'שימני כחותם' בן 72 עמודים גדולים
על דמותו ומורשתו של מרן הגרמ"ד הלוי זצוק"ל.
הגליון כלול בערכת מוספי החג שיופיעו בתחילת השבוע הבא.

לפי הנשמע מדובר במשהו יחודי, כולל שיחות וראיונות עם בני משפחה ותלמידים מובהקים,
גילויים ועובדות מכלי ראשון, וגם תמונות ומסמכים שעדיין לא נראו.

אפשרי להעלות? בתודה מראש

מוסף הפלס.pdf

תודה רבה, ברוך תהיה.

האם במשך עשרות שנים לא היו בוילנא מצות יד?
או אולי הכוונה לטחינת החיטים ברש"י ולא רש"מ?

בליטא אכלו מצות מכונה

אני שואל ברצינות ולא בהתרסה. למה הגרמ"ד מתכוון [מובא במוסף של הפלס שהועלה לעיל] שהיום כל מצה אפויה היא כשרה, ואנשים מזלזלים בחומרות של בריסק וזה מגיע מזה ש... וכו'
האם אין אלו עובדות פשוטות שהמצות היום הרבה יותר מהודרות, בכל הרמות.
וכי בעל בית חרדי פעם היה מדקדק יותר בכשרות מצותיו? או על החבורות של אברכים מדובר ובהם היום כל מצה אפויה נחשבת כשרה? או יש חולק על כך שחוגי המדקדקים והמחמירים במצוות המעשיות בתוך חוגי הישיבות הליטאיות התרחבו הרבה יותר? באמת שאינני מבין.

גיזונטע קאפ כתב:בליטא אכלו מצות מכונה

והאריך בזה קצת רבינו אי''ס במקו''א

בכלל בזמנינו בגלל כמות המים המועטים ששמים בעיסה אין מציאות של חימוץ וממילא אין מציאות של מצות שהם חמץ ומעיקר הדין מותר לאכול בפסח מצות שכתוב עליהם חמץ.

בס''ד
לא הבנתי, אם כתוב חמץ איך אתה בא ומכשיר אותם

חוקר ספר כתב:בס''ד
לא הבנתי, אם כתוב חמץ איך אתה בא ומכשיר אותם

הכוונה שלא נקו המכונות וכו' אבל האמת שלא שייך חמץ בכה"ג.

בס''ד
ואז מה הלא גם במים מועטים שייך חימוץ ובמיוחד אם לא ניקו את המכונות

חוקר ספר כתב:בס''ד
ואז מה הלא גם במים מועטים שייך חימוץ ובמיוחד אם לא ניקו את המכונות

תעשה ניסיון ותראה שאחרי 18 דק' או אפילו כל היום כולו העיסה לא יתפח.

הקישון33 כתב:

חוקר ספר כתב:בס''ד
ואז מה הלא גם במים מועטים שייך חימוץ ובמיוחד אם לא ניקו את המכונות

תעשה ניסיון ותראה שאחרי 18 דק' או אפילו כל היום כולו העיסה לא יתפח.

אם המצה לא יכולה לבא לידי חימוץ לכאורה אין יוצאים בה ידי חובה

בס"ד

הקישון33 כתב:

חוקר ספר כתב:בס''ד
ואז מה הלא גם במים מועטים שייך חימוץ ובמיוחד אם לא ניקו את המכונות

תעשה ניסיון ותראה שאחרי 18 דק' או אפילו כל היום כולו העיסה לא יתפח.

אם אכן כדבריך מדוע הגמ' בפסחים ל"ו. כותבת:
'חיטין של מנחות אין לותתין אותן', ע"ש בגמ' וברש"י
וכן יש בעמוד זה דעה שאפילו במי פירות אסור לקטף
ומסתמא קיטוף זה דבר מועט

הקישון33 כתב:

חוקר ספר כתב:בס''ד
ואז מה הלא גם במים מועטים שייך חימוץ ובמיוחד אם לא ניקו את המכונות

תעשה ניסיון ותראה שאחרי 18 דק' או אפילו כל היום כולו העיסה לא יתפח.

גם עיסת שיבולת שועל לא תתפח כל היום כולו.
ועל זה נשתברו הרבה קולמוסין בנסיון להגדיר מהו חימוץ.

נהר שלום כתב:

הקישון33 כתב:

חוקר ספר כתב:בס''ד
ואז מה הלא גם במים מועטים שייך חימוץ ובמיוחד אם לא ניקו את המכונות

תעשה ניסיון ותראה שאחרי 18 דק' או אפילו כל היום כולו העיסה לא יתפח.

אם המצה לא יכולה לבא לידי חימוץ לכאורה אין יוצאים בה ידי חובה

תלוי במחלוקת ראשונים אם מספיק שבמינו מחמיץ או צריך אפשרות בפועל.

לגבי קושית חוקר ספר אולי זה יגרום להחמיץ יותר מהר כשבסוף ישימו מספיק מים ובכלל יתכן מאד שינויים בסוג הקמח מתקופת הגמרא.

סגי נהור כתב:

הקישון33 כתב:

חוקר ספר כתב:בס''ד
ואז מה הלא גם במים מועטים שייך חימוץ ובמיוחד אם לא ניקו את המכונות

תעשה ניסיון ותראה שאחרי 18 דק' או אפילו כל היום כולו העיסה לא יתפח.

גם עיסת שיבולת שועל לא תתפח כל היום כולו.
ועל זה נשתברו הרבה קולמוסין בנסיון להגדיר מהו חימוץ.

ועוד יותר קולמסין נשתברו לגבי הזיהוי של שיבולת שועל וזה דווקא אחד מההוכחות שזה לא מה שאנחנו מכירים והדברים ידועים.

לעיל באשכול הדין [בעיקור בעמ' 3-5 זעיר שם וזעיר שם] נידון קצת בעניין לימוד תורת הקבלה בבית בריסק אשר לא היה ידוע אפי' להרבה מקורבים מרוב הסתרתם אותו [כמנהג הרבה גדולי ישראל זי"ע]. על הגר"ח ידוע כמה עובדות ש'תפסוהו' עם ספר הזהר וכתבי האר"י ז"ל. על הגרי"ז לא ידוע, ואדרבה התבטא כ"פ כאילו אין לו עסק בה.

עתה שמעתי מא' שלמד אצל הגרמ"ד שסיפר לי איך שפעם יצא מהחדר בו מסר הרמ"ד שיעורו וחיפש בין ספריו ומצא שם ס' עץ חיים והעיד לי שהיה שם הרבה הערות בכת"י ומסופק אם זה מכת"י הגרי"ז או הרמ"ד.

המספר אינו מחשיב עצמו ל'תלמיד' של הרמ"ד כך שאינו 'נוגע בדבר'.

מעניין מאד.

בס"ד
מדוע באמת היו כאלה שניסו להסתיר זאת
יש ענין בזה או שסתם העדיפו להצניע זאת מטעמי ענוה

לא קשור לעניוות. דברים כאלה באים בסתר, וכן היה בכל הדורות. וכן מבואר בהרבה מקומות. רק יחידים החליטו לבטל את ההסתרה הזאת, וגדולי ישראל לא קבלו את זה. צריכים להסתיר את זה שלא יגיע למקומות בלתי רצויים, וצריכים להסתיר את זה להחזיק בחשיבותה. ועוד, כי ללא מילוי הכרס בש"ס ופוסקים, אין לקבלה שום ערך. וכמה דרדקי איכא בשוקא הרוצים לקפוץ מדרגות, ואם תסתובב חכמה זו בפומבי, יקפצו עליה מרוב פזיזותם, כמו שאנו רואים בחוש.

ועי' בנפש החיים בפרקים בזה.

בס"ד
האם יש הקלטות של שיעורי הרב, וא"כ האם יש אפשרות להשיגם

שמעתי מאדם אחד שהם עובדים עתה על חידושי רבינו דוד הלוי על הרמב"ם, ובקרוב יצא לאור, האם לאף אחד שמע כזאת??

ידוע לכל שעובדים על הספר.
בבריסק לא מוציאים ספר עד שעוברים עליו לראות שהכל סולת נקייה. כן עשו בני ר' חיים לפני שהוצאיו חי' רבינו חיים הלוי. כן עשו בני הגרי"ז לפני שהוצאיו חי' מרן רי"ז הלוי. וכך עושים גם בספרו של ר' דוד. כמובן זה לוקח קצת זמן.

עמקן כתב:ידוע לכל שעובדים על הספר.
בבריסק לא מוציאים ספר עד שעוברים עליו לראות שהכל סולת נקייה. כן עשו בני ר' חיים לפני שהוצאיו חי' רבינו חיים הלוי. כן עשו בני הגרי"ז לפני שהוצאיו חי' מרן רי"ז הלוי. וכך עושים גם בספרו של ר' דוד. כמובן זה לוקח קצת זמן.

גם שמעתי שהספר הביוגרפי על ר' דוד (ע"י ש. י. מלר) יוצא לאור בקרוב ממש..

עמקן כתב:ידוע לכל שעובדים על הספר.
בבריסק לא מוציאים ספר עד שעוברים עליו לראות שהכל סולת נקייה. כן עשו בני ר' חיים לפני שהוצאיו חי' רבינו חיים הלוי. כן עשו בני הגרי"ז לפני שהוצאיו חי' מרן רי"ז הלוי. וכך עושים גם בספרו של ר' דוד. כמובן זה לוקח קצת זמן.

שמעתי מאחד העורכים [מגיה ומשפר לשונות*] שבאים שטיקלאך תורה מתוקים מדבש ממש להפליא, כולנו מחכים בכליון עינים. [אמרתי בצחות שמן הסתם יעבור הגרד"ל על הספר ויכתוב גליונות עם השגות...]

*כבר היה כן אצל ספרו של הגרי"ז כנודע [שמעתי שביניהם היה הג"מ אריה זאב פומרנצ'יק זצ"ל בעל תורת זרעים ועמק ברכה] אך שם כמדומני היה הגרי"ז עצמו עובר על כל ה'שיפורים' וכדו'.