פורום אוצר החכמה

אולי יואילו ברוב טובם להביא את כל המוסף הזה בשלימותו.
זה נראה דבר מיוחד מאוד

מחמת הדף היומי [ברכות י"ט] נזכרתי לכתוב ביאור בשם הגרי"ש זצ"ל

בפסחים נ"ג.
תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי להאכילן גדיים מקולסין בליל פסחים וכו'
שואלת הגמ' האם תודוס היה גברא רבה או בעל אגרופין
ואומרת עוד זאת דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה להכנס לכבשן - למדו מצפרדעים
והקשה הגרי"ש אלישיב זצ"ל
א. מדוע רק אצלו שואלת הגמ' אם היה גברא רבה או בעל אגרופין
ב. כיצד מוכיחים מדרשה אחת שהוא גברא רבה
וביאר
שיש שני טעמים לאכול גדי מקולס
1 טעם של גברא רבה - זכר למקדש
2 טעם של בעל אגרופין - לזכור את רוממות העם, ולחשוב על חרות משלטון הרומאים
לכן השאלה האם תודוס איש רומי וכו'
וזה מוכיחים מהדרשה מה ראו חנניה מישאל ועזריה וכו'
ומה קשה - הרי נבוכדנאצר הוא רשע, - אסור לשמוע בקולו - ולהכנס לכבשן כדי להראות מרידה בנ"נ.
ואם ראה בזה קושיה, הרי שאינו בעל אגרופין, אלא גברא רבה.

ב'הפלס' יש היום "גילוי" על ספר שחיבר אביו של הגרי"ש: "הלכות בית הכנסת ובית המדרש" שי"ל בוילנא תרע"ד.
הספר נמצא באוצה"ח (וזה כמובן לא צויין בכתבה).
בשער הספר מופיע כי הספר י"ל ע"י ישראל אידל שפירא. ורק בסוף ההקדמה חתום: דברי אברהם פופקן בן הרב ר' משה זצ"ל בעה"ח ספר יד משה ואהב מוסר ומענה רך משאויל.
ר' משה בעל הספרים יד[י] משה ואהב מוסר ומענה רך - שהוא כמובן אביו של ר' אברהם.

בסיום הכתבה: "בשולי ידיעה חשובה זו, מעניינת גם הידיעה העולה מבין הדברים כי שמו המקורי של ר' אברהם בגולת רוסיה, לא היה לוינסון, כפי שנרשם במקומות הרבה, אלא פופקין".
אין כאן שום ידיעה מעניינת והיא גם ממש לא מדוייקת: זה מכבר ידוע מכתב בקשתו של הלשם לרב קוק לאישור עליה לא"י. בו מציין את חתנו ששמו "ע"י שינוי השם אברהם שמחה יודלאוו פופקא". הוא אמנם חי ברוסיה תחת זהות שאולה בשם פופקא, אבל שמו המקורי היה גם היה לוינסון!

בינה נא זאת! כתב:ב'הפלס' יש היום "גילוי" על ספר שחיבר אביו של הגרי"ש: "הלכות בית הכנסת ובית המדרש" שי"ל בוילנא תרע"ד.
הספר נמצא באוצה"ח (וזה כמובן לא צויין בכתבה).
בשער הספר מופיע כי הספר י"ל ע"י ישראל אידל שפירא. ורק בסוף ההקדמה חתום: דברי אברהם פופקן בן הרב ר' משה זצ"ל בעה"ח ספר יד משה ואהב מוסר ומענה רך משאויל.
ר' משה בעל הספרים יד[י] משה ואהב מוסר ומענה רך - שהוא כמובן אביו של ר' אברהם.

בסיום הכתבה: "בשולי ידיעה חשובה זו, מעניינת גם הידיעה העולה מבין הדברים כי שמו המקורי של ר' אברהם בגולת רוסיה, לא היה לוינסון, כפי שנרשם במקומות הרבה, אלא פופקין".
אין כאן שום ידיעה מעניינת והיא גם ממש לא מדוייקת: זה מכבר ידוע מכתב בקשתו של הלשם לרב קוק לאישור עליה לא"י. בו מציין את חתנו ששמו "ע"י שינוי השם אברהם שמחה יודלאוו פופקא". הוא אמנם חי ברוסיה תחת זהות שאולה בשם פופקא, אבל שמו המקורי היה גם היה לוינסון!

אני עשוי, בנסיבות מסוימות, להבין את הכאב, אבל מה לעשות שה"גילוי" גילוי !
עד עתה איש לא עמד ע"כ שמחבר ספר 'הלכות בית הכנסת ובית המדרש' הוא ר' אברהם אלישיב! ואיש לא ציין עובדה זו בתולדותיו. הכל יודעים ומזכירים את חיבורו ביכורי אברהם ב"ח, אבל איש לא מציין חיבור קטן זה. [אגב, מפעל הביביליו' מציין לנכון את שם המחבר כ'אברהם פופקין' אך לא עמד על זיהויו של איש זה, ולא איחד את הרשומה עם מחבר ביכורי ביכורי אברהם].
בכתבה לא נטען שהחיבור נדיר, ולכן עובדת מציאות הספרון באוצר החכמה אינה רלוונטית.
אודות השם 'פופקין' הבא כאמור 'בשולי הידיעה': תודה על ההפניה למכתב הלשם, אף שלא ניתן להסיק מן הדברים מהו השם המקורי ומה התווסף.

ראיתי בגליון הפלס על הרב אלישיב, שא' אמר בשמו שהרב אלישיב הורה שבני ספרד צריכים ללכת אחר הוראות הבן איש חי, ולדעתי זו נפילה לכתוב כדבר הזה שאינו בטוח כלל שהרב אלישיב אמר כך כנגד דעת כל גדולי הדורות שיש ללכת אחר הוראות מרן הבית יוסף.

הוא לא אמר כזה דבר, בדיוק כמו שהוא לא חייב את בני אשכנז לנהוג כדעת המשנ"ב

איש_ספר כתב:אודות השם 'פופקין' הבא כאמור 'בשולי הידיעה': תודה על ההפניה למכתב הלשם, אף שלא ניתן להסיק מן הדברים מהו השם המקורי ומה התווסף.

מדברי הלשם במכתבו ניתן ללמוד חד משמעית כי שמו המקורי אינו פופקא!

אני לא משוכנע בכך.

א. מכתבו של הלשם הוא מאוחר מתרע"ד מועד הדפסת הספר.
ב. אם גם פופקא/פופקין היה שינוי, לא מובן למה מיהר לחתום בשם זה בהקדמת הספר.
ג. הלשם כותב: "ע"י שינוי השם אברהם שמחה יודלאוו פופקא". השם שמחה לא ידוע לנו (לי) וגם יודלאוו לא ברור מה זה, ולכן יכול להיות שהשינוי המדובר הוא בשמות אלו.
בכל מקרה אין לי ידיעה בענין (וכאמור לא זה היה עיקרו של המאמר), ואשמח אם מי שיודע יותר, ירחיב.
(אגב, מעניין שגם פופקא היה שמו של בן הח"ח ולוינסון של חתנו... האם אך מקרה הוא?)
----
מו"ץ. יש למעלה קישור למוסף, האם תוכל לתת קישור מדויק?

איש_ספר כתב:אני עשוי, בנסיבות מסוימות, להבין את הכאב, אבל מה לעשות שה"גילוי" גילוי !
עד עתה איש לא עמד ע"כ שמחבר ספר 'הלכות בית הכנסת ובית המדרש' הוא ר' אברהם אלישיב! ואיש לא ציין עובדה זו בתולדותיו. הכל יודעים ומזכירים את חיבורו ביכורי אברהם ב"ח, אבל איש לא מציין חיבור קטן זה. [אגב, מפעל הביביליו' מציין לנכון את שם המחבר כ'אברהם פופקין' אך לא עמד על זיהויו של איש זה, ולא איחד את הרשומה עם מחבר ביכורי ביכורי אברהם].

עמדו כבר על הענין ומ"מ אין כאן העלמה וגילוי. [היכן נרשמו תולדותיו של ר' אברהם בהרחבה, שלא מצאת שציינו לעובדה זו?]



אגב, את שם המשפחה הרשמי, "פופקא", המשיכו לשאת גם בני הדור השלישי!
בעיני ראיתי טופס רשמי "בקשה לשינוי השם" של ממשלת "פלשתינא", מתאריך י"ז אדר א' תרצ"ב - מהשם "פוקפא" לשם עליאשאוו.
בטופס מופיעים שמותיהם של: הגרי"ש, אשתו ובנו שלמה.

מעניין מאד. יש"כ.

ועדין בכל הרשימות שנכתבו עליו (ידיעה מפורטת מהתבונה, גדולי הדורות של שטרן בערכו, ספר השקדן ח"א בפרק עליו ועוד, וכן הביבי' למינהם כמש"כ). לא הזכירו פרסום זה, דבר המלמד שידיעה זו היתה בהעלם מרובם, ועתה מתברר כי לא מכולם.

גם במשפחה היה הדבר חידוש גדול.

איש_ספר כתב:----
מו"ץ. יש למעלה קישור למוסף, האם תוכל לתת קישור מדויק?

עמוד 31 במוסף זה, בשם רבי נחמו (כנראה נחמן) כהן.

הלשון המדויק שם:
אין לבני עדות המזרח לסור מפסקי הוראות הבן איש חי.

ואולי קשור לדברי זקנו הקדוש מרן הלשם זצוק"ל שג"ע הבא"ח היה חד בדרא בנגלה ובנסתר.

איש_ספר כתב:מעניין מאד. יש"כ.

ועדין בכל הרשימות שנכתבו עליו (ידיעה מפורטת מהתבונה, גדולי הדורות של שטרן בערכו, ספר השקדן ח"א בפרק עליו ועוד, וכן הביבי' למינהם כמש"כ). לא הזכירו פרסום זה, דבר המלמד שידיעה זו היתה בהעלם מרובם, ועתה מתברר כי לא מכולם.

גם במשפחה היה הדבר חידוש גדול.

את הידיעה בשערי ציון (שפורסמה בחייו, ומסתבר שהפרטים הגיעו מפיו), הראה לי נכדו כבר לפני כחמש עשרה שנה (טרום עידן אוצה"ח)!

אגב מישהו יכול להסביר מה בין שתי הרשומות?

http://aleph.nli.org.il/F/1PMN1ECCQ7347 ... format=999

http://aleph.nli.org.il/F/1PMN1ECCQ7347 ... format=999

בגליון "איש לרעהו" מופיע השבוע סיפור:



מרא דכולא עלמא!
איך הגרי"ש שמע הספד מפי ר' נטע וייס, בשעה שהגרי"ש הגיע לארץ 6 שנים אחרי שר' נטע וייס נסתלק לבית עולמו?
ואיך ר' נטע וייס הצליח להספיד את האדמו"ר מאוסטרובצה שנפטר 10 אחריו ביום י"ט באדר תרפ"ח?

ההספד היה בסמוך לפטירתו ביום כ"ט אדר - באותה שנה (כך נשמע מלשון המודעה דלהלן: הנהלת הת"ת... קוראת לבי ומספד עלי השמועה אשר באה...).
אמנם היה הספד בירושלים על האוסטרובצע'ר. ומי באמת הספיד את האוסרובצ'ער?



יכול המתעקש לומר שהיו כמה הספדים בירושלים על האדמו"ר מאוסטרובצה, ולא להספד זה הכוונה. אבל בדרך כלל נערכו ההספדים על הגאונים הפולניים בחיי עולם, ואילו על הגאונים הליטאיים במאה שערים.
אגב, הרב אלישיב היה ביום ההספד בחור בן 18 - בדיוק! כ"ט אדר בלילה = ליל א' ניסן יום ההולדת שלו.

האם הרב אלישיב נהג ללכת לשמוע הספדים?
יש מכתב תנחומים שלו המופיע בקובץ תשובות ח"א עמ' קפז-קפח (מתאריך כ"ד בסיון תשכ"ט), בו הוא כותב: "גם בירושלים התקיים אמש (ליום השלשים) הספד גדול בבית המוסר במאה שערים. ואמנם שמענו עליו דברים נפלאים שלא ידענו עליהם בעודנו בחיים".

צאנזער כתב:בגליון "איש לרעהו" מופיע השבוע סיפור:

זילברשטיין.gif

מרא דכולא עלמא!
איך הגרי"ש שמע הספד מפי ר' נטע וייס, בשעה שהגרי"ש הגיע לארץ 6 שנים אחרי שר' נטע וייס נסתלק לבית עולמו?
ואיך ר' נטע וייס הצליח להספיד את האדמו"ר מאוסטרובצה שנפטר 10 אחריו ביום י"ט באדר תרפ"ח?

ההספד היה בסמוך לפטירתו ביום כ"ט אדר - באותה שנה (כך נשמע מלשון המודעה דלהלן: הנהלת הת"ת... קוראת לבי ומספד עלי השמועה אשר באה...).
אמנם היה הספד בירושלים על האוסטרובצע'ר. ומי באמת הספיד את האוסרובצ'ער?

יכול המתעקש לומר שהיו כמה הספדים בירושלים על האדמו"ר מאוסטרובצה, ולא להספד זה הכוונה. אבל בדרך כלל נערכו ההספדים על הגאונים הפולניים בחיי עולם, ואילו על הגאונים הליטאיים במאה שערים.

ראשית הסיפור עם ההספד על הרבי מופיע כבר בעלינו לשבח
היו כמה הספדים על הרבי מאוסטרובצא
ביום חמישי היו הספדים בביהכ"נ של כולל ורשה, של החסידים.
ביום ראשון שאח"כ היו הספדים בחורבה, שם היה הכינוס המרכזי. גם הרב קוק הספיד שם. לדעתי הרב אלישיב בחר ללכת לשם.
במאה שערים היה הספד של הרב זוננפלד. כמעט בטוח שהרב אלישיב לא הלך לשם.

המחקר כתב:ראשית הסיפור עם ההספד על הרבי מופיע כבר בעלינו לשבח
היו כמה הספדים על הרבי מאוסטרובצא
ביום חמישי היו הספדים בביהכ"נ של כולל ורשה, של החסידים.
ביום ראשון שאח"כ היו הספדים בחורבה, שם היה הכינוס המרכזי. גם הרב קוק הספיד שם. לדעתי הרב אלישיב בחר ללכת לשם.
במאה שערים היה הספד של הרב זוננפלד. כמעט בטוח שהרב אלישיב לא הלך לשם.

ייש"כ על המידע. קיימים אזכורים בכתובים על כל ההספדים הנזכרים? ומניין נלקחות ההשערות היכן ומתי השתתף הרב אלישיב (שהיה כאמור בן י"ח באותה שעה)?

איך אפשר לומר שהשתתף בחורבה בזמן שהסיפור הוא שהשתתף במאה שערים?
ואם הסיפור מופרך - בגלל שם המגיד ר' נטע ווייס - אזי הכל מופרך. ואיך נגיע לחורבה??
[ואם סיפורי בעל העלינו לשבח עצמו צריכים ביסוס, עאכו"כ כשהוא לא מקור לסיפור אלא בעצמו תולה בדעת אחרים, וד"ל]

צאנזער כתב:בגליון "איש לרעהו" מופיע השבוע סיפור:
.
מרא דכולא עלמא!
איך הגרי"ש שמע הספד מפי ר' נטע וייס, בשעה שהגרי"ש הגיע לארץ 6 שנים אחרי שר' נטע וייס נסתלק לבית עולמו?
ואיך ר' נטע וייס הצליח להספיד את האדמו"ר מאוסטרובצה שנפטר 10 אחריו ביום י"ט באדר תרפ"ח?
ההספד היה בסמוך לפטירתו ביום כ"ט אדר - באותה שנה (כך נשמע מלשון המודעה דלהלן: הנהלת הת"ת... קוראת לבי ומספד עלי השמועה אשר באה...).
אמנם היה הספד בירושלים על האוסטרובצע'ר. ומי באמת הספיד את האוסרובצ'ער?

השבוע במוסף ש"ק של יתד -

"מישהו" קשור כאן ל"מישהו"...??

מגוחך כמובן, אבל לי יש שאלה אחרת: איזה חרם על תוצרת יהודית היה בדיוק בתרע"ד?...

אולי תוכל למצוא תשובה כאן.

תודה, החכמתי.

עשוי לנחת כתב:

צאנזער כתב:בגליון "איש לרעהו" מופיע השבוע סיפור:
.
מרא דכולא עלמא!
איך הגרי"ש שמע הספד מפי ר' נטע וייס, בשעה שהגרי"ש הגיע לארץ 6 שנים אחרי שר' נטע וייס נסתלק לבית עולמו?
ואיך ר' נטע וייס הצליח להספיד את האדמו"ר מאוסטרובצה שנפטר 10 אחריו ביום י"ט באדר תרפ"ח?
ההספד היה בסמוך לפטירתו ביום כ"ט אדר - באותה שנה (כך נשמע מלשון המודעה דלהלן: הנהלת הת"ת... קוראת לבי ומספד עלי השמועה אשר באה...).
אמנם היה הספד בירושלים על האוסטרובצע'ר. ומי באמת הספיד את האוסרובצ'ער?

השבוע במוסף ש"ק של יתד -

1.jpg

"מישהו" קשור כאן ל"מישהו"...??

מגוחך בריבוע.
גם זה שמי שמפרסם ביתד בטוח שלא רואים את פורום אוצה"ח
וגם זה ששניהם בטוחים שאף אחד לא מחזיק השקדן חלק ראשון.
את הסיפור עם ר' נטע מצוטט שם בשם ברכי נפשי, הוי אומר שזה לא חידוש מהעיתון בשבועות האחרונים, ואת הפירכא שם בהערה "מעשה זה לא היה יכול להיות... עשר שנים לפני הרבי מאוסטרובצה, וארבע שנים לפני שרבינו הגיע לירושלים".

גילויי אמריקה עוד יחזרו גם כן.

מה שצרם לי זו העובדה שכותב המדור לא טרח להחליף את הזעקה הפותחת - "מרא דכולא עלמא!"
חוץ מפרט זה, הכל היה עוד נסבל איכשהו, סה"כ טענה היסטורית די מבוססת, כתוב בשקדן; כתוב פה, כתוב שם, ולאו דוקא סקופ של אחד מגולשי הפורום...
אבל כשהמילים די קרובות, וניכרים מאמצי השינויים שאיכשהו פסחו על הכותרת כאמור, לא נשאר לידידנו הכותב אלא לקבל בהנכעה את התואר הנפלא "חכ"א שליט"א"...

אשכול זה מהווה בשבילי מוסר-השכל לא למהר לחשוד בהעתקות ובפלגיאטים ספרותיים. כי "כותב המדור" קיבל את הדברים באימייל מאותו "חכ"א שליט"א" עוד קודם שפורסמו - באותו לשון - כאן בפורום, ואני גם די משוכנע שהוא לא גולש בפורום והדברים נוטים שהוא אפילו לא יודע על קיומו. מסתבר שאילו היה רואה שהדברים פורסמו בלשונם כאן, היה טורח לשנות מעט את הלשון. מכאן ילמד כל חכם שאין למהר להאשים בגניבה והוי דן את כל האדם וכו'.

צאנזער כתב:אשכול זה מהווה בשבילי מוסר-השכל לא למהר לחשוד בהעתקות ובפלגיאטים ספרותיים. כי "כותב המדור" קיבל את הדברים באימייל מאותו "חכ"א שליט"א" עוד קודם שפורסמו - באותו לשון - כאן בפורום, ואני גם די משוכנע שהוא לא גולש בפורום והדברים נוטים שהוא אפילו לא יודע על קיומו. מסתבר שאילו היה רואה שהדברים פורסמו בלשונם כאן, היה טורח לשנות מעט את הלשון. מכאן ילמד כל חכם שאין למהר להאשים בגניבה והוי דן את כל האדם וכו'.

חס ושולם,
רק חבל שמדברי החכ"א דפורומינו, היה נראה שהנוסח הוא שלו, והכל שלו, זה הכל!

מוסף זכרון ליום היא"צ השלישי

תיכף אחר פטירת הרב אלישיב קראתי את מוסף הזכרון נקרא "מוסף שבת" של הפלס ומאוד נהנתי מזה, ואם יש לאחד את זה נא להעלות את זה לכאן. תודה למפרע.

לרגל היא"צ הרביעי:




(הסיפור שתחת הכותרת 'פחד בפניו' - מבהיל על הרעיון!!)

צולניק כתב:מוסף זכרון ליום היא"צ השלישי

ומה עם המוסף דהאי שתא?

סעדיה כתב:

צולניק כתב:מוסף זכרון ליום היא"צ השלישי

ומה עם המוסף דהאי שתא?

מצורף

אספר מעשה על הגרי"ש זלה"ה אותו שמעתי מפי בעל המעשה, ההוא היה בוגר ישיבה תיכונית והיה חפץ ללכת לישיבה קדושה, והוריו חפצו שילך לצבא, וסיכמו שילך לשאול את הרב אלישיב, הוא שאל אותו קודם אם יש בהליכה לצבא כרצון הוריו מצות כיבוד אב ואם, הרב אלישיב ענה שלא, אחר שאל לגופו של דבר מה לעשות האם ללכת לצבא או לישיבה, הרב אלישיב ענה לו, "זה מצווה וזה מצווה תחליט אתה איזו מצווה לעשות", הבחור התעקש ושאל האם אין בהליכה לצבא משום ביטול תורה, והרב אלישיב אמר לו שכיון וזה צורך אין בכך ביטול תורה, כששוב שאל, אמר לו הרב אלישיב, "ארוחת צהרים אכלת היום" ומה עם ביטול תורה, הוא הדין לצבא, כששאל האם אין אפשרות להתקלקל שם ענה לו הרב אלישיב, שכפי הידוע לו יש פלוגות המורכבות מבחורים דתיים ולא מתקלקלים שם אם לא רוצים. עד כאן מפי בעל המעשה לא גרעתי ולא הוספתי.

פרי יהושע כתב:אספר מעשה על הגרי"ש זלה"ה אותו שמעתי מפי בעל המעשה, ההוא היה בוגר ישיבה תיכונית והיה חפץ ללכת לישיבה קדושה, והוריו חפצו שילך לצבא, וסיכמו שילך לשאול את הרב אלישיב, הוא שאל אותו קודם אם יש בהליכה לצבא כרצון הוריו מצות כיבוד אב ואם, הרב אלישיב ענה שלא, אחר שאל לגופו של דבר מה לעשות האם ללכת לצבא או לישיבה, הרב אלישיב ענה לו, "זה מצווה וזה מצווה תחליט אתה איזו מצווה לעשות", הבחור התעקש ושאל האם אין בהליכה לצבא משום ביטול תורה, והרב אלישיב אמר לו שכיון וזה צורך אין בכך ביטול תורה, כששוב שאל, אמר לו הרב אלישיב, "ארוחת צהרים אכלת היום" ומה עם ביטול תורה, הוא הדין לצבא, כששאל האם אין אפשרות להתקלקל שם ענה לו הרב אלישיב, שכפי הידוע לו יש פלוגות המורכבות מבחורים דתיים ולא מתקלקלים שם אם לא רוצים. עד כאן מפי בעל המעשה לא גרעתי ולא הוספתי.

כל מי שקצת יודע מבין שזה הבל ורעות רוח!

דן בן יעקב כתב:

פרי יהושע כתב:אספר מעשה על הגרי"ש זלה"ה אותו שמעתי מפי בעל המעשה, ההוא היה בוגר ישיבה תיכונית והיה חפץ ללכת לישיבה קדושה, והוריו חפצו שילך לצבא, וסיכמו שילך לשאול את הרב אלישיב, הוא שאל אותו קודם אם יש בהליכה לצבא כרצון הוריו מצות כיבוד אב ואם, הרב אלישיב ענה שלא, אחר שאל לגופו של דבר מה לעשות האם ללכת לצבא או לישיבה, הרב אלישיב ענה לו, "זה מצווה וזה מצווה תחליט אתה איזו מצווה לעשות", הבחור התעקש ושאל האם אין בהליכה לצבא משום ביטול תורה, והרב אלישיב אמר לו שכיון וזה צורך אין בכך ביטול תורה, כששוב שאל, אמר לו הרב אלישיב, "ארוחת צהרים אכלת היום" ומה עם ביטול תורה, הוא הדין לצבא, כששאל האם אין אפשרות להתקלקל שם ענה לו הרב אלישיב, שכפי הידוע לו יש פלוגות המורכבות מבחורים דתיים ולא מתקלקלים שם אם לא רוצים. עד כאן מפי בעל המעשה לא גרעתי ולא הוספתי.

כל מי שקצת יודע מבין שזה הבל ורעות רוח!

מה כוונתו הבל ורעות רוח שהמעשה לא היה?, אבל הוא היה בוודאות, תרצה או לא, ואגב כל מי שהכיר את הרב אלישיב יודע שאין במעשה זה חידוש כלל, ורק כלפי מי שאינו יודע הוא חידוש ולכן סופר ונכתב.

דן בן יעקב כתב:

פרי יהושע כתב:אספר מעשה על הגרי"ש זלה"ה אותו שמעתי מפי בעל המעשה, ההוא היה בוגר ישיבה תיכונית והיה חפץ ללכת לישיבה קדושה, והוריו חפצו שילך לצבא, וסיכמו שילך לשאול את הרב אלישיב, הוא שאל אותו קודם אם יש בהליכה לצבא כרצון הוריו מצות כיבוד אב ואם, הרב אלישיב ענה שלא, אחר שאל לגופו של דבר מה לעשות האם ללכת לצבא או לישיבה, הרב אלישיב ענה לו, "זה מצווה וזה מצווה תחליט אתה איזו מצווה לעשות", הבחור התעקש ושאל האם אין בהליכה לצבא משום ביטול תורה, והרב אלישיב אמר לו שכיון וזה צורך אין בכך ביטול תורה, כששוב שאל, אמר לו הרב אלישיב, "ארוחת צהרים אכלת היום" ומה עם ביטול תורה, הוא הדין לצבא, כששאל האם אין אפשרות להתקלקל שם ענה לו הרב אלישיב, שכפי הידוע לו יש פלוגות המורכבות מבחורים דתיים ולא מתקלקלים שם אם לא רוצים. עד כאן מפי בעל המעשה לא גרעתי ולא הוספתי.

כל מי שקצת יודע מבין שזה הבל ורעות רוח!

גם אני שמעתי סיפור זה מבעל המעשה, והוא אדם נאמן, שנתבקש במפורש לא להוסיף ולא לגרוע מפרטי המעשה.
בנותן טעם להוסיף, כי מדובר על ר"מ המכהן כיום בישיבה קדושה, אשר בסופו של דבר לא התגייס לצבא אלא עבר ללמוד בישיבה גדולה ידועה ומפורסמת ונתחנך על ברכי גדולי ראשי הישיבות זצ"ל, ומאז ועד היום נמנה על ציבור היראים שהרב אלישיב זצ"ל נמנה על רבותיהם.

אליהו בן עמרם כתב:

דן בן יעקב כתב:

פרי יהושע כתב:אספר מעשה על הגרי"ש זלה"ה אותו שמעתי מפי בעל המעשה, ההוא היה בוגר ישיבה תיכונית והיה חפץ ללכת לישיבה קדושה, והוריו חפצו שילך לצבא, וסיכמו שילך לשאול את הרב אלישיב, הוא שאל אותו קודם אם יש בהליכה לצבא כרצון הוריו מצות כיבוד אב ואם, הרב אלישיב ענה שלא, אחר שאל לגופו של דבר מה לעשות האם ללכת לצבא או לישיבה, הרב אלישיב ענה לו, "זה מצווה וזה מצווה תחליט אתה איזו מצווה לעשות", הבחור התעקש ושאל האם אין בהליכה לצבא משום ביטול תורה, והרב אלישיב אמר לו שכיון וזה צורך אין בכך ביטול תורה, כששוב שאל, אמר לו הרב אלישיב, "ארוחת צהרים אכלת היום" ומה עם ביטול תורה, הוא הדין לצבא, כששאל האם אין אפשרות להתקלקל שם ענה לו הרב אלישיב, שכפי הידוע לו יש פלוגות המורכבות מבחורים דתיים ולא מתקלקלים שם אם לא רוצים. עד כאן מפי בעל המעשה לא גרעתי ולא הוספתי.

כל מי שקצת יודע מבין שזה הבל ורעות רוח!

גם אני שמעתי סיפור זה מבעל המעשה, והוא אדם נאמן, שנתבקש במפורש לא להוסיף ולא לגרוע מפרטי המעשה.
בנותן טעם להוסיף, כי מדובר על ר"מ המכהן כיום בישיבה קדושה, אשר בסופו של דבר לא התגייס לצבא אלא עבר ללמוד בישיבה גדולה ידועה ומפורסמת ונתחנך על ברכי גדולי ראשי הישיבות זצ"ל, ומאז ועד היום נמנה על ציבור היראים שהרב אלישיב זצ"ל נמנה על רבותיהם.

אין סיכוי שהגרי"ש אמר לו על הצבא שזה מצווה!

פרי יהושע כתב:אספר מעשה על הגרי"ש זלה"ה אותו שמעתי מפי בעל המעשה, ההוא היה בוגר ישיבה תיכונית והיה חפץ ללכת לישיבה קדושה, והוריו חפצו שילך לצבא, וסיכמו שילך לשאול את הרב אלישיב, הוא שאל אותו קודם אם יש בהליכה לצבא כרצון הוריו מצות כיבוד אב ואם, הרב אלישיב ענה שלא, אחר שאל לגופו של דבר מה לעשות האם ללכת לצבא או לישיבה, הרב אלישיב ענה לו, "זה מצווה וזה מצווה תחליט אתה איזו מצווה לעשות", הבחור התעקש ושאל האם אין בהליכה לצבא משום ביטול תורה, והרב אלישיב אמר לו שכיון וזה צורך אין בכך ביטול תורה, כששוב שאל, אמר לו הרב אלישיב, "ארוחת צהרים אכלת היום" ומה עם ביטול תורה, הוא הדין לצבא, כששאל האם אין אפשרות להתקלקל שם ענה לו הרב אלישיב, שכפי הידוע לו יש פלוגות המורכבות מבחורים דתיים ולא מתקלקלים שם אם לא רוצים. עד כאן מפי בעל המעשה לא גרעתי ולא הוספתי.

לא היה ולא נברא ואף לא משל היה.
[אם היו מספרים כזה סיפור על גדול אחר [שליט"א] היו נזעקים כולם למחות 'מזויף' 'השמצות' וכו'].