פורום אוצר החכמה

מה לא ברור כל הצורך?

שומר-הגחלת כתב:בבר פורסם כאן בפורום שהגרב"ד פוברסקי סיפר בשיעור משהו מהגר"ש רוזובסקי בענין החשש ללמוד את סוגיית האבילות במסכת כתובות, האם יש מישהו שיודע פרטים בענין?

מעניין לעניין באותו עניין.

כְּשֶׁלּוֹמְדִין מִלֵּי דְּפוּרְעָנוּתָא כְּגוֹן כְּשֶׁלּוֹמְדִין הִלְכוֹת אֲבֵלוּת וְכַיּוֹצֵא
אֵין לְעַיֵּן שָׁם הַרְבֵּה
כִּי אֵין צְרִיכִין לְהַעֲמִיק הַמַּחֲשָׁבָה בִּמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ
כִּי הַמַּחֲשָׁבָה יֵשׁ לָהּ תּקֶף גָּדוֹל כַּמְבאָר בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים
וְעַל כֵּן צְרִיכִין לַעֲבר בִּמְהִירוּת מְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ.

מקור http://breslev.eip.co.il/?key=2164

מי היתה הרבנית בזיוו"ש? והאם היא עודנה בין החיים?

חסד לאלפים כתב:מי היתה הרבנית בזיוו"ש? והאם היא עודנה בין החיים?

הרבנית חנה רוזובסקי ע"ה, בת הגה"צ רבי יעקב שלמה הכהן פרידמן, נפטרה בסביבות שנת תשל"ב.
כמדומה שהיתה נשואה אתו זמן קצר, אולי כחמש שנים, ונפטרה צעירה יחסית.
על אביה, ראה מוסף שבת קדש של יתד נאמן פ' שלח תשמ"ח (33), עמ' 4-5.
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=4&book=188176
אח"כ חזר ונשא את אשתו הראשונה הרבנית אסתר ע"ה.

פרנצויז כתב:כחמש שנים

כשבע שנים (כינה אותם שבע השנים הטובות)

גדלותה של הרבנית אסתר רוזובסקי ע"ה בת מרן הגרצ"פ זצ"ל
כשנפטרה הרבנית אשת הגרש"ר בזיוו"ש, בת הגרש"ר (הרבנית הקר תחי') השתתפה בלוויה,
אך הייתה צריכה שמרטף לילדיה ומי באה...
אמא שלה הגיע במיוחד מירושלים לשמור על הנכדים כדי שאמם תוכל להשתתף בלוויה.
בינו זאת...

נכד גדולים כתב:הגיע במיוחד מירושלים.
בינו זאת...

אכן מדהים, בפרט בנושאים אלו שכידוע זה רגיש מ-א-ד, ואפילו רבים הקפידו שלא להתגורר באותו בית וכו'.
רק למיטב זכרוני היא התגוררה בבני ברק ברח' מלצר 12,
[ובעלה הגאון ז"ל התגורר ברח' ראב"ד].
אאל"ט.
הלא כן?

לא בחיי בעלה.
הגרש"ר והרבנית נפרדו בחיי אביה הגרצ"פ והרבנית חזרה לנהל את בית אביה.
(עולם התורה בזמנו סער, מדובר היה בראש הישיבה עם משפחת פראנק המעטירה, לדוגמא מרן הגרי"ז זצ"ל אמר אז להגר"ח פרידלנדר שנכנס אליו ' וכי אינם יודעים שמתעסקים עם הראש ישיבה של הדור)
הגרש"ר גר תקופה מסוימת בראב"ד וכן בברטורה היכן שהיום חנות יפה נוף.
הדירה האחרונה בה התגורר הייתה במלצר 12.
וכיון שנישא שנית לרבנית היא המשיכה לגור במקום עד פטירתה .
כיום גרים בדירה בתה ובעלה הגר"צ רוטברג שליט"א.

נכד גדולים כתב:כיום גרים בדירה בתה ובעלה הגר"צ רוטברג שליט"א.

הגר"צ רוטברג והרבנית שתחי' מתגוררים כבר שנים בבנין 'בית מאיר' ותו לא מידי,
הם התגוררו שם תקופה קצרה.

שלחו לי בפרטי ועדיין איני יודע להגיב חזרה בפרטי.
רק אכתוב בקיצור וכמובן אי"ז מוסמך ב100% .
שלא הייתה סיפור מסוים שגרם לכך.
אלא הבדלי השקפה וצורות חיים. ואחד הביטויים לכך היה ענין הדיינות מול ראשות הישיבה.
כמובן שבנושא כזה קשה לדבר עם המשפחה ששניהם הוריהם/סבא וסבתא

גם על מצבתה הודגש שניהלה את ביתו של אביה הדגול,
בצורה מודגשת,
ובאופן שמבליט שיש משהו משונה בהעדר הדגשת עמידתה לצד בעלה זצ"ל,
למרות שכפי הנשמע, הנישואין השניים היו לאחר מחלתו, ואדעתא דהכי

נכד גדולים כתב:הגרש"ר והרבנית נפרדו בחיי אביה הגרצ"פ והרבנית חזרה לנהל את בית אביה.

מעניין. ז"א, שהסרטון המפורסם צולם מוקדם יותר מכפי שנראה.
מישהו יודע מאיזה שנה זה?

נכד גדולים כתב:שלחו לי בפרטי ועדיין איני יודע להגיב חזרה בפרטי.
רק אכתוב בקיצור וכמובן אי"ז מוסמך ב100% .
שלא הייתה סיפור מסוים שגרם לכך.
אלא הבדלי השקפה וצורות חיים. ואחד הביטויים לכך היה ענין הדיינות מול ראשות הישיבה.
כמובן שבנושא כזה קשה לדבר עם המשפחה ששניהם הוריהם/סבא וסבתא

סבי זצ"ל היה ידידו של הגר"ש בבחרותו, וממה שהבנתי ממנו בקרב ידידיו של הגר"ש היה פקפוק על הצלחת השידוך כבר מתחילתו
אבל באמת חושבני שזה נושא פרטי שלא ראוי לעסוק בו בפומבי

מצטרף בכל פה לענין : זה נושא כאוב במשפחה שם ואף אחד לא שש לדבר עליו. בסופו של דבר זה ענין פרטי והעיסוק בו הוא רכילותי גרידא ולא נוגע במאומה לציבור.

רבינו הגדול זצ"ל בתפילה

ככלל, לכל אורך שנות כהונת רבינו כראש ישיבת פונוביז', הוא נמנע כמעט לגמרי מעיסוק בענייני ציבור ובפרט במערכות,
ופוליטיקה - מאן דכר שמיה.
כל כולו היתה מסירות והתמסרות להעברת התורה לדור כי קם אחרי המלחמה הנוראה,
ואכן חפץ ה' בידו הצליח כאשר שמעתייה מתבדרין בביה מדרשא,
ראש הישיבה של ראשי הישיבות - כפי שכינוהו גדולי התורה.
ואכן, חתימותיו - למרות מעמדו הרם - נעדרות לגמרי מכל במה ציבורית.

מעורבותו בעניני הנהגה.
כבר הובא בספר ראש הישיבה מה שאמר על עצמו
שרואה את תפקידו כראש ישיבה ולא כמתעסק בעניני ציבור ומאידך אמר שההנהגה נמסרה למרן הגרא"מ שך זצ"ל.
הגר"נ לבה שליט"א מספר
בזמן הענינים שהיו בין הרב שך לאחד מגדולי תלמידי החזו"א (זה כבר החל בשנים מוקדמות עוד בחיי הגרש"ר),
שאלו פעם (בחתונה בוגשל) מי צודק ועמדו מסביבו מתלמידי החוג, והתחמק שאינו מתערב בנושאים אלו.
לאחר שהלכו, שאלו שוב תלמידיו וגם הפעם לא ענה מפורש רק ברמז.
שהעיר שכמה מגדולי החוג הינם מבית חסידי (הולכים עם קפוטע) וכמו"כ הינם ת"ח עצומים, אלא שאצל חסידים יש 'ממשיך' והולכים אחריו אף שאינו כמקור.

למרן הגרש"ר זצ"ל היו תגובות חריפות על כל מיני אירועים.
ושמעתי מתלמיד הישיבה באחרית ימיו, שרוב הסיפורים הללו מתקופה זו.
וההסבר לכך שמרן זצ"ל היה חריף ומהיר מחשבה וכל ימיו בלם פיו ובזמן חוליו היה לו יותר קשה.
כמובן שגם זה היה רק בגדר הטעם הטוב, רק שקודם לכן מגודל גדלותו הקפיד גם ע"ז חוץ ממקום של חינוך תלמידים.

לפני שאכתוב אמרות חריפות משמו. חשוב לציין:
גדלותו כראש הישיבה
היה לו שילוב של גאונות, תפיסה מהירה (כשהיו אומרים לו רעיון חדש בסוגיה מיד היה מחשבן אותו בכל סוגיה, וחודש אח"כ יכול היה לבוא לבחור שכבר שכח מכך ולהוסיף שלפי מה שאמרת וכו'), זיכרון פינומנלי, בהירות, עמקנות, (המעיין בחי' הגרש"ר במיוחד ביבמות יכול לראות את החשבונות של הסוגיות בלומדס לפעמים במעט דקויות, ובחי' הגרש"ר שלומדים מקופיה ואח"כ פעם נוספת בשימת לב מגלים נקודות ודקויות נוספות, ואמרתי זאת לחתנו הגאון הגדול ר"י הקר שליט"א והסכים), בניה מרתקת של שיעור, דיבור חתוך וברור, בקול ובנעימה מושכת. וכמובן הגדלות האישית שלו.
הרבה זכו לחלק מהמעלות ומרן זצ"ל זכה לכולם.

סדר מוסר בפוניבז היה נראה כמו שנראה בהרבה ישיבות שלצערנו לא מלא במיוחד.
ביום של שיעור כללי מהגר"ש שהיה נגמר בזמן סדר מוסר, היה הגר"ש ממשיך לדבר בלימוד, ופתאום היה תופס את עצמו אוי 'מוסר' וממהר לביהמ"ד,
ומכיון שלמד בקול ובמתיקות מיוחדת, מהר התמלא ביהמ"ד כדי לשומעו בלימוד המוסר.

נכד גדולים כתב:לפני שאכתוב אמרות חריפות משמו. חשוב לציין:
וכו'

נו, ממתינים

מישהו יודע מה סיבת הצטרפותו של רבינו ל'צוות הבוחנים' של מרן החזו"א זצ"ל?

חסד לאלפים כתב:מישהו יודע מה סיבת הצטרפותו של רבינו ל'צוות הבוחנים' של מרן החזו"א זצ"ל?

ישיבת תלמידו הגר"י אדלשטיין.

בימי מחלתו הגיע אחד מתלמידיו שכיהן במשרה תורנית לבקרו, שאלו רבנו מה חידש בשיעור (ולא היה בסוגיה שרבנו אחז בה, וענה לו התלמיד מה חידש.
הגיב רבנו : את זה שמעת ממני בשנה זו כשיבת בשורה פלונית ליד פלוני. ופני התלמיד חפו.

כדי שנבין:
התלמיד חשב שרבו כבר שכח את דבריו משנים קודמות, והוא יכול להתגנדר בפני רבו בחידושים שאינם שלו. רבו על אף מחלתו לא ויתר על ההזדמנות להתנגח בתלמידו והראה לו בהזדמנות זו כי לא רק שהוא אוחז ראש, אלא גם עד הפרטים הקטנים. ואכן הצליח ראש הישיבה ופני תלמידו חפו.
ברוח ימי הסליחות לא נותר לנו אלא לשאול כמה זכויות המעשה הזה הוסיף לראש הישיבה...

לבל יחשדוני בזלזול בר' שמואל ח"ו, פשוט בעיני שהמעשה דלעיל לא היה.

דברים מעניינים אך לא ידועים כל כך על הגר"ש זצ"ל שסיפר תלמידו כ"ק האדמו"ר מסדיגורא זצוק"ל בקובץ המצורף.
מן הענין לציין שהאדמו"ר זצ"ל השאיר אחריו ברכה מחברות מלאות מצד לצד עם שיעוריו של הגר"ש זצ"ל אותם רשם בשנות לימודיו בישיבת פוניבז'

באמת מאד יפה,
זה נקודה שבאמת קצת חסרה, בספר ראש הישיבה אין כ"כ הרבה הבלטה על חלק העבודה שלו,
וחבל, כי זה צורם, זה כמו תבשיל מיוחד שחסר בו מלח.

צורב מתחיל כתב:לבל יחשדוני בזלזול בר' שמואל ח"ו, פשוט בעיני שהמעשה דלעיל לא היה.

המעשה היה והיה.
ההסבר למעשה.
שמרן הגרש"ר היה כזה רבע טוב שהתלמידים למדו את הסוגיות כביאוריו ולפעמים בעצמם לא זכרו מה שמעו ממנו ומה הוסיפו עליו.
ניתן לראות בספרי תלמידיו כהגר"צ דרבקין שליט"א ועוד שכותבים זאת במפורש. וזה הסיבה שהתלמיד שכח ששמע זאת מרבו.
מאידך (שמעתי באופן אישי ממו"ר הגר"י הקר שליט"א) שמרן הגרש"ר היה לו כאב עצום על שגונבים את חידושי תורתו ומיחסים לעצמם, ומכאן התגובה החריפה.

וכהמשך:
מרן הגרש"ר סיפר :
באחת הפעמים שהגעתי למרן הגרי"ז סיפר לי שהיה כאן אחד מתלמידי ואמר לו ד"ת.
ועניתי לו (מספר הגרי"ז) 'הראש ישיבע היה כאן וכבר אמר את זה'.

הסיפור הזה מופיע בספר ראש הישיבה,
אבל לא בכזה דרמטיות,
רק שתלמיד שברבות הימים היה למג"ש, פגש את הר"י זצ"ל, והוא שאלו מה חידש, וענה לו שטיקל תורה ששכח ששמע ממנו,
ואמר לו רבינו זצ"ל: את זה שמעת ממני בשנה פלונית.

מח"ס נכד רבינו אמר לי ע"ז שיש דברים שצריך לעדן.
וכן על הסיפור עם הגרמ"ש ברמן תלמידו המובהק ואוהובו

סיפור נוסף מבעל המעשה.
שאלתי שאלה בשיעור, ורבינו שמע את השאלה ושאלני את המהרש"א ראית, ונבוכתי שמא יש מהרש"א על הסוגיה שאיני יודע, ומיד אמר רבינו במהרש"א כתוב יש לישב בדוחק, אבל יש להקשות בדוחק לא אמרינן.

מכיון שהרבה מסיפורי מתאמים רק לפורום, כדי שלא יהיה זלזול ברבינו הגדול זצ"ל אספר דברים נוספים:
שמעתי מבשם ר"ע יעבץ שליט"א שאמנם רבינו נפטר צעיר אבל הוא נוצל ע"י תלמידיו כמו שאף ראש ישיבה אחר לא נוצל.
היו מדברים עמו בלימוד שעות כולל בימי ששי.
היו תורות לדבר עמו בלימוד ובחורים היו מחכים בדרך הליכתו מביתו לישיבה. ולהיפך
ברח' בית שמאי, וילקומירר, ואחרי שחרית בפא"י.
הסיבה שהתפלל שם כיון שהתפלל לאט ותפילתו ארכה שלושה מנינים.

נכד גדולים כתב:

צורב מתחיל כתב:לבל יחשדוני בזלזול בר' שמואל ח"ו, פשוט בעיני שהמעשה דלעיל לא היה.

המעשה היה והיה.
ההסבר למעשה.
שמרן הגרש"ר היה כזה רבע טוב שהתלמידים למדו את הסוגיות כביאוריו ולפעמים בעצמם לא זכרו מה שמעו ממנו ומה הוסיפו עליו.
ניתן לראות בספרי תלמידיו כהגר"צ דרבקין שליט"א ועוד שכותבים זאת במפורש. וזה הסיבה שהתלמיד שכח ששמע זאת מרבו.
מאידך (שמעתי באופן אישי ממו"ר הגר"י הקר שליט"א) שמרן הגרש"ר היה לו כאב עצום על שגונבים את חידושי תורתו ומיחסים לעצמם, ומכאן התגובה החריפה.

מעשה ששמעתי מדודי שליט"א, שהלך עם אביו שהיה ידידו של הגר"ש לבקרו, והיה הגר"ש במצב רוח ירוד, מהרפתקי דעדו עליה רח"ל (כמדומני שהיה חולה כבר), וניסה דודי לרומם את רוחו ואמר ברוך ה' השיעורים של הר"י מתחילים להתפרסם בעולם, נאנח הגר"ש ואמר כשלמדתי בבחרותי נכנסו לי לראש הרבה יסודות מפורסמים ששמעתי או ראיתי, וככה אני לומד, ובשעת מעשה איני זוכר שזה כתוב בספרים, אחרי זה אני מגלה שזה יסוד שראיתי באמרי משה ואפילו בקצות, וכעת אני פותח את המחברות שיוצאים ורואה יסודות של הקצות בשמי.

נכד גדולים כתב:שחרית בפא"י.
הסיבה שהתפלל שם כיון שהתפלל לאט ותפילתו ארכה שלושה מנינים.

כן כתוב גם במאמר מהרבי מס"ג זצ"ל שמופיע למעלה,
שהיה עוקב אחריו כשהתפלל במתינות ובהשתפכות - והיה יוצא ממנין למנין.
מעניין ומרתק.

חסד לאלפים כתב:באמת מאד יפה,
זה נקודה שבאמת קצת חסרה, בספר ראש הישיבה אין כ"כ הרבה הבלטה על חלק העבודה שלו,
וחבל, כי זה צורם, זה כמו תבשיל מיוחד שחסר בו מלח.

למה תאמר כן?
אדרבה, עבורי, הדברים היקרים שהובאו כאן בשם הרבי מסדיגורא זצ''ל לא היו חידוש, כיוון שכבר קראתי כיוצא בהם בספר ''ראש הישיבה''.
בהחלט מסופר שם אודות עבודת התפילה הנפלאה שלו.

מעניין,
הפרשיה בשעתו עוררה הדים רבים,
זו אחת הפרשיות הבודדות בהם שמו של רבינו היה בסערות ציבוריות

במלאת עשור לפטירתו, נערכה עצרת לזכרו,
שם סיפר חתנו הגר"י הקר שליט"א,
שתקופה לאחר שחזר רבינו זצ"ל מחו"ל, ושבה המחלה ותקפתו במלא עוזה, והוא הבין היטב את מצבו, החל מתכונן כדבעי ליום אחרון.
הוא סיפר אז באותה תקופה, אודות רבו הגר"ש שקופ זצ"ל, כשמת על פניו אחד מיקיריו: "ר' שמעון האט אבגעלערנט דעם טויט". וזה היה יותר מרמז שקוף ועבה, כאשר ראוהו עכשיו בדומה לרבו, מכין עצמו לחיי עלמא דקשוט