פורום אוצר החכמה

והנה, מתוך עוד דף שמצאתי (בתוך נאום לקבלת-פנים למר שילנסקי ז"ל לרגל בחירתו ליו"ר הפרלמנט, שנערכה בבית הכנסת 'אחדות ישראל'):

...היו"ר מר שילנסקי בחר דווקא בביהכנ"ס אחדות ישראל לתת שם שבח והודיה לה' יתברך, ובצדק, כי המקום הקדוש הזה מיוחד בכך שחרות על לוח לבו זכר כל הקדושים לוחמי ישראל שמסרו נפשם למען הקמת המדינה ולא זכו לראותה. ה' יקום דמם.
אבי זצ"ל חיבב מאד את המקום הזה, וראה בו קדושה מיוחדת. אשר היה מכתת רגליו מידי ליל שבת בשבתו ללמוד פרשת השבוע ולהתפלל עם הציבור.
בהזדמנות זאת כדאי לספר אפיזודה מעניינת: הלא אבי זצ"ל נפטר בט' ניסן. והנה כמה ימים לאחר מכן, בחול המועד פסח, מצלצל אלי מר שלמה הררי ז"ל ומזמין אותי לשאת דברים בחג לפני הזכרת נשמות. השבתי לו שהיות וההזמנה הגיע אלי מאוחר מדי, אינני מבטיח שאוכל לבוא.
בליל שביעי של פסח בשעת חצות הלכתי לומר שירת הים כנהוג, ולאחר מכן עליתי על משכבי. לפנות בוקר אני רואה בחלומי את אבי מורי זצ"ל המצווה לי בלשון זו: שלמה, הזמינו אותך ב'אחדות' לדרוש לפני הזכרת נשמות, אני מצווה עליך לילך ולדרוש, כי המקום חשוב מאד. אמרתי לו שאינני מוכן כלל לדרשה, ענה לי: גם אני אהיה שם ומה שתאמר יהיה טוב. התעוררתי משנתי ולא יכולתי להירדם שוב. כמובן שעששיתי כמצוות אבי ז"ל וראשית דברי היה המסר שקבלתי מעולם האמת על חשיבות המקום הקדוש הזה, ומאז אני ממשיך לדרוש בו כל ליל שבת מדי שבת בשבתו..."

יו"ר הפרלמנט הבריטי, הלבנוני או הגאורגי?

כמובן הישראלי, מה זה עלה על דעתך.

כנראה בגלל שכתבת פרלמנט ולא כנסת.

אה... זה נועד למי ש'ראש הכנסת' בשבילו הוא מושג אחר. מסתמא יש גם כמה כאלו בין הקוראים.

מימין התמונה: ר' אריה ולצידו הרב דוב אליעזרוב רב בית הכלא בלטרון, אירוע במגרש הרוסים תשכ"ד (כתבה; מקור התמונה בארכיון המדינה ופרטים נוספים כאן)

ידידיה כתב:בין המלחמות 90% מאיתנו פרקו עול ר"ל, בכל מקום!
באמריקה, בפולין ליטא , הונגריה ירושלים, ובמרוקו.
רק בתימן לא. וגם הם ר"ל הוכו כך בבת אחת כשעלו ארצה.
בכל מקום בודאי אנשי המקום תלו סיבת הדבר בכה ובכה, הרי לא ידעו שכך הדבר בכל העולם. אבל כשמבינים שכגזירת שמיים גלובלית לפנינו, אולי המבט שונה.

הייתה פריקת עול מסויימת בתימן.
על ידי הדרדעים!

פרט היסטורי לא מוכר - ביקוריו של ר' אריה לוין במושב השיתופי אמציה שבחבל לכיש

המושב אמציה עלה לקרקע כהיאחזות נח"ל בקיץ של שנת התשט"ו ונקרא על שם מלך יהודה אמציה שנהרג בסביבות לכיש. אותן שנים סבל לא מעט מפעולות פדאיון, ניתוק גיאוגרפי, ומיעוט מתיישבים. שנת התשי"ט היוותה ציון דרך בדרכו של המושב - נערכה בו חתונתם של חיים (ויטאלי) לבית אבודרהם, יליד תורכיה, ואולגה לבית זריהן, ילידת מרוקו.

לכבוד האירוע - חתונה יהודית ראשונה במזרח לכיש לאחר אלפיים שנות גלות - הזמין צבי חרמוני, איש בית"ר ומאסירי המחתרות, את ר' אריה לוין זצ"ל, אותו הכיר כנראה עוד לפני קום המדינה, לנקודה הצעירה. לאחר הביקור כתב אודותיו ר' אריה שורות קצרות: "לעולם לא אשכח את ידידנו היקר מר צבי חרמוני בעד החסד אשר עשה עמדי תהי משכורתו שלמה מאת ד'".

אכן בחודש אב שנת תשי"ט הגיע ר' אריה למושב המרוחק, בג'יפ צבאי, וערך את חופתם של שני המתיישבים הצעירים.

הנה שני מכתבים שכתב ר' אריה בכתב ידו הפניני ושלח אל שלמה אברבאל (תצלומם קבוע עד היום בקיר בית הכנסת של קהילת "כרמי קטיף", מגורשי היישוב קטיף באמציה):

1.

בעזרת השי"ת
יום שהוכפל כי טוב י"ד מנ"א שנת השמיטה לפ"ק ירושלים עה"ק תוב"א

שלום וברכה לידידי היקרים הרחוקים ממני וקרובים לרעיוני, מר שלמה אברבנאל הי"ו, מזכיר המשק מאיר על הלול, והחתן מר חיים על הבטחון, הנה לא ינום שומר ישראל, והממונה על העדר וכבוד המדריך הנכבד הי"ו.
וכל אחינו ואחיותנו שי'.

צור ישראל יקום בעזרת ישראל [א-ל מחוברות] ויחזק כל הבונים ולעדור במערכה לישוב אר"י לבית ישראל יבוא ויטול שכרו להצליחו סלה.

מר שלמה וידידינו היקרים שי', אין מילין בפי עטי להביע אף מקצת איך שנתרשמתי מביקורי אצליכם, ומה שזכיתי בנסיעתי לראות חלק גדול וחשוב מהארץ הטובה אה"ק, אשר על נקודה ונקודה ברכתי ברוך מציב גבול אלמנה [א-ל מחוברות] בדמעות של גיל. ביחוד נתרשמתי ממסירות נפש שלכם בעד הישוב בשמחת לב בסיפוק נפש.. [שתי נקודות במקור] משמרתיכם שלמה מעם ד' זרעו לכם בצדקה וקצרו לפי חסד.

הנני מצטער שלא הספיק הזמן להשיח מעט ולהתבונן. אמנם קשר נפשי תשאר בינינו תמידי לע"ע בכתב.

אולי חסר לכם בעניני דת, הנני מוכן בעזה"י להשתדל עד כמה שאפשר. שכחתי לשאל [א-ל מחוברות] אם תקנתם עירוב סביב המשק בכדי לאפשר לשאת משא בש"ק, ואם עדין לא תקנתם החובה מאד לתקן לזכות את הרבים.

בבקשה שטוחה שתואילו בטובכם להשיב לי.
ידידכם הנאמן באהבה רבה
ארי' לוין

2.

ב"ה
יום ראשון בשבת ד' לחדש אלול שנת השמיטה לפ"ק ירושלם עה"ק תוב"א

שלום וברכה וכט"ס לכבוד ידידי רצוי נפשי יקר ערך ונעלה מר שלמה אברבנאל [א-ל מחוברות] הי"ו, ולכל אחינו היקרים העובדים על אדמת הק' לבנין האומה בדרך טובה וישרה להתהלך ברחבה בפקודי ה' ישרים, ויהי נועם העליון ית"ש עליהם סלה.

יקרת מכתבך מיום כ"ו מנ"א קבלתי בזמנו ובבקשת סליחה שאחרתי תשובתי ותדון אותי לזכות עפ"י הדחק של בריות גופא. ואסתפק גם כעת בקצרה ידיעתך יקירי בהלכות עירובין נאה מאד: לתת להמקום שם מחנה העומד על הספר אמנם זה פוטר רק מעירוב חצרות. אמנם עמודי החשמל של הבטחון לאורך גדר המשק סביב אם החוטין מונחין על העמודין ולא מן הצד, אז טוב וישר.

לא הספקתי עוד לעין בזה אמנם לא רציתי לעכב תשובתי ובעזה"י אכתוב באריכות יותר. יחזקנו השי"ת ויזכנו להרים קרן ישראל [א-ל מחוברות] באר"י בשיבת בנים לגבולם. ומלא[ה] הארץ דעת את ה'.

והנני מביע את ברכתי בלב שלם ברכת השנה כתוח"ט בספר הצדיקים לחיים טובים ולשלום לגאולה בחדת ה' על אדמת הקודש בתשועת עולמים.
מאת ידידכם המצפה לרחמי שמים מי יתן מציון ישועת ישראל [א-ל מחוברות]
ארי' לוין

ר' אריה הוסיף ושמר על קשר עם תושבי המושב. כעבור כשנה, בתחילת תמוז תש"ך, שב וחזר אל היישוב, להשתתף בברית המילה של הבן אמציה יהודה. שוב, זו הייתה ברית המילה הראשונה בחבל ארץ ישראל זה, לאחר אלפיים שנה. ההורים קראו לבנם בשם אמציה, על היותו הבן הראשון הנולד בישוב. אמציה זה גדל והיה בנעוריו מגלה "מערות חזן", השיא משואה ביום העצמאות, השתתף במלחמת של"ג ונהרג כקצין צנחנים בתאונת דרכים. שני ההורים, החתן והכלה של ר' אריה, מתגוררים במושבם עד היום.

אמנם לא כל הפרטים לפני כעת, אבל נראה שהקשר בין הנהגת היישוב ור' אריה נשמר לאורך השנים. הנה למשל, שלוש שנים לאחר ברית המילה, בשנת תשכ"ג, אנו מוצאים את ר' אריה שולח שתי גלוית ברכה מודפסות ומעוצבות, לקראת השנה החדשה, אל ראשי המושב. על הנוסח המודפס הוסיף פנינים בכתב ידו. בשולי הגלויה הראשונה, כנראה אל אברנאל הנזכר, כתב: "שנת שלום ושלוה לפ"ק. לבי רוחש אליך אך טוב מראשית שנה עד אחרית שנה, באהבה", ובראש השניה כתב: "לאחינו היקרים שלומי אמוני ישראל [א-ל מחוברות] במשק אמציה".

בע"ה אשתדל להעלות כאן בעתיד מתצלומי ר' אריה המבקר במושב.

יישר כוחך, הרב חלמישצור

קשריו עם המושב אמציה אכן לא מוכרים דיים, אך נזכרו כבר בגליון 'שמחת שלמה' פרשת שלח..

שם הבאתי את מכתבו של ר' אריה לבנו ובו מתאר את הביקור בחתונה הראשונה בישוב (אם יש לך קשר עמם, והם מעוניינים - אוכל לצלם את המקור ולהביא להם):

בשנת תשכ"ד, כאשר חברון היתה עדיין תחת שלטון ירדני, כתב עטרת ראשנו:

"... בשבוע העבר הוזמנתי זה מכבר לחתונה הראשונה במשק אמצי'ה תחת הרי חברון. אם כי אמצתי את כוחותי בעזה"י לנסוע שלש שעות בטקסי... {מכל מקום} שבעתי עונג ונחת לראות בעיני חלק גדול מארץ ישראל כי צריך לסובב הרבה הרים, זה על ספר, ומתחת ההר אפשר לראות את עיר האבות... ראיתי בנים יקרים עובדים אדמת הקודש בזיעת אפם מתוך שמחה וסיפוק נפש, יש להם דיר גדול ולולים הרבה, ב"ה יראי ה', תקנתי להם שמה איזה דברים, יהי נועם ה' עליהם ויכונן מעשה ידיהם..."

אגב אורחא, אולי אתה יודע מה נכלל ב'תקנתי להם שמה איזה דברים'? (גם בתשכ"ד זה בענייני העירוב?)

וכן למר, הרב אברהם.

החתונה הראשונה, כאמור, נערכה בקיץ שנת תשי"ט (הנה מודעת פרסום הנישואין בעיתון הצופה), ומשכך נראה שיש לתקן את תיארוך המכתב שהבאת, שנכתב שבוע לאחר החתונה. ותיקון הדברים במושב, ככל הנראה, מלמד שמעבר לעירוב - במהלך ביקור החתונה תיקן ר' אריה מה שאפשר לתקן, אולי מזוזות, תשמישי מצווה וכד'. איני יודע.

אגב, ר' אריה מזכיר כאן טקסי, אבל ב"מסורת" היישובית, כפי שציינתי, נקבע שהגיע למקום בג'יפ צבאי. מצב הדרכים אכן היה משובש עד מאוד באותם ימים, עד שאגד התעקשה במשך שנים שלא להעביר במקום אלא שני קווים בשבוע. אולי י"ל שנסע עד לצומת לכיש במונית ומשם בג'יפ...

אכן יש לי קשר ישיר עם המשפחה. אבדוק בע"ה אם יתעניינו. את הנהגת קהילת כרמי קטיף, ציבור היר"ש של אנשי קטיף, פרטים כאלה בהחלט מעניינים. לא לחינם קבעו את המכתבים בביה"כ כאמור.

היכן אפשר להשיג את גיליון "שמחת שלמה" לפרשת שלח?

הנה הגליון

חלמישצור כתב:אגב, ר' אריה מזכיר כאן טקסי, אבל ב"מסורת" היישובית, כפי שציינתי, נקבע שהגיע למקום בג'יפ צבאי. מצב הדרכים אכן היה משובש עד מאוד באותם ימים, עד שאגד התעקשה במשך שנים שלא להעביר במקום אלא שני קווים בשבוע. אולי י"ל שנסע עד לצומת לכיש במונית ומשם בג'יפ...

כשהוא מזכיר "טקסי", זה לא חייב להיות "מונית" ... [בשפה "ירושלמית" היו נוהגים לכנות כל מכונית "טקסי"].

אברהם כתב:אה... זה נועד למי ש'ראש הכנסת' בשבילו הוא מושג אחר. מסתמא יש גם כמה כאלו בין הקוראים.

זכורני שר' אריה לוין היה פחות בהול משימוש במילה זו.
מילא.

למעונינים : הזמנה
לערב זכרון לר' אריה לוין זצ"ל

מחר בעז"ה כנס הזיכרון והעיון במורשתו ובדרכו של רבי אריה לוין זצ"ל


לפי רשימת הדוברים נראה כי בעז"ה יהיה זה ערב מאלף ומחכים בעז"ה.


ולוואי שנצא מערב זה טובים יותר במשהו, מאירים יותר ומרוממים יותר.

בכינוס המרומם שהתקיים אמש, התייחס נכדו הרב זאב לוין להשפעתו של ר' אריה על הציבור הישראלי. בשם אחד מראשי הישיבות הוא טען שה"ימין" הרבה יותר קרוב למסורת ישראל מאשר ה"שמאל" בגלל קרבתו של ר' אריה לתנועה הלאומית (אצ"ל , לח"י, תנועת החרות וכו') והשפעתו הרבה עליהם.
מעניין שבספר מובא מכתב מר' אריה עצמו שמחלק את עם ישראל לשלשה חלקים. ברוח הימים האלו שאנו לפתחם כדאי לעיין בדבריו שיש בהם מבט תורני חד על מצב האומה הישראלית בדור לאחר השואה והקמת המדינה




רבינו אברהם- יש בידך עוד מכתב בענין זה שבו ר' אריה מתיחס לתנועה הקיבוצית. זכנו נא בו

בן ירושלים כתב:בכינוס המרומם שהתקיים אמש, התייחס נכדו הרב זאב לוין להשפעתו של ר' אריה על הציבור הישראלי. בשם אחד מראשי הישיבות הוא טען שה"ימין" הרבה יותר קרוב למסורת ישראל מאשר ה"שמאל" בגלל קרבתו של ר' אריה לתנועה הלאומית (אצ"ל , לח"י, תנועת החרות וכו') והשפעתו הרבה עליהם.

אמירה יומרנית ביותר, ואכמ"ל.

ידידי מה נזעקת? אין ספק שהשפעתו למשל על מנחם בגין היתה עצומה (יש דוגמאות רבות לכך) ומכאן, לא רחוקה הדרך שהקו של התנועה כולה שראתה בבגין דמות מכוננת הושפעה בעקיפין מר' אריה. שלא לדבר על אישים רבים אחרים. אין טעם ואין זה מכובד להתחיל למנות שמות של אנשים שהשפעתו עליהם מבחינה רוחנית היתה כבירה. אך שמעתי חזור ושמוע מבנו ר' שמחה שלמה כו"כ דוגמאות על כך.

בן ירושלים כתב:ידידי מה נזעקת? אין ספק שהשפעתו למשל על מנחם בגין היתה עצומה (יש דוגמאות רבות לכך) ומכאן, לא רחוקה הדרך שהקו של התנועה כולה שראתה בבגין דמות מכוננת הושפעה בעקיפין מר' אריה. שלא לדבר על אישים רבים אחרים. אין טעם ואין זה מכובד להתחיל למנות שמות של אנשים שהשפעתו עליהם מבחינה רוחנית היתה כבירה. אך שמעתי חזור ושמוע מבנו ר' שמחה שלמה כו"כ דוגמאות על כך.

לכאורה, אפשר לומר כך:
אנשי ה"ימין" היו (ברובם, ז'בוטינסקי עצמו לא, כמובן, וכן חלק מהלח"י, למשל) מסורתיים הרבה יותר מאנשי ה"שמאל" (וזו הסיבה שהם היו אנשי "ימין" מלכתחילה, כי המעמד הנפשי של מסורתיות עם אמונה מוביל לתפיסה ימנית, אז והיום, והדוגמא המובהקת ביותר היא אצ"ג, לענ"ד). בשל כך, הם היו נוחים הרבה יותר ליצור קשר הדוק עם ר' אריה זצ"ל, שהשפיע עליהם וחיזק אותם.

בברכה המשולשת כתב:

בן ירושלים כתב:ידידי מה נזעקת? אין ספק שהשפעתו למשל על מנחם בגין היתה עצומה (יש דוגמאות רבות לכך) ומכאן, לא רחוקה הדרך שהקו של התנועה כולה שראתה בבגין דמות מכוננת הושפעה בעקיפין מר' אריה. שלא לדבר על אישים רבים אחרים. אין טעם ואין זה מכובד להתחיל למנות שמות של אנשים שהשפעתו עליהם מבחינה רוחנית היתה כבירה. אך שמעתי חזור ושמוע מבנו ר' שמחה שלמה כו"כ דוגמאות על כך.

לכאורה, אפשר לומר כך:
אנשי ה"ימין" היו (ברובם, ז'בוטינסקי עצמו לא, כמובן, וכן חלק מהלח"י, למשל) מסורתיים הרבה יותר מאנשי ה"שמאל" (וזו הסיבה שהם היו אנשי "ימין" מלכתחילה, כי המעמד הנפשי של מסורתיות עם אמונה מוביל לתפיסה ימנית, אז והיום, והדוגמא המובהקת ביותר היא אצ"ג, לענ"ד). בשל כך, הם היו נוחים הרבה יותר ליצור קשר הדוק עם ר' אריה זצ"ל, שהשפיע עליהם וחיזק אותם.

דבריך נכונים. היו גם מקרים שבהם אנשים שהיו רחוקים מאד התקרבו בזכותו.
הדברים אמורים גם בצאצאי דור המייסדים שרחוקים מאד משמירת מצוות מעשיות ובכל זאת ליבם הומה הערכה לר' אריה וממילא לכל מה שהוא מייצג. (היתה לי שיחה בעבר עם אישיות ציבורית די ידועה ונדהמתי מהמרחק הזה בין קיום מצוות לבין הזכרונות המתוקים למכתב שקיבל מר' אריה לבר מצוה או משהו דומה. הוא הרגיש צורך להתנצל שלא מניח התפילין כפי בקשת ר' אריה...)

בן ירושלים כתב:רבינו אברהם- יש בידך עוד מכתב בענין זה שבו ר' אריה מתיחס לתנועה הקיבוצית. זכנו נא בו

מתוך גליון 'שמחת שלמה' פרשת ראה:

יש בנותן טעם להביא כאן ממכתבו המרטיט של עטרת ראשנו רבי אריה זצ"ל, שמתאר איך מצפונו מייסרו בזקנותו למה לא קירב ג"כ את 'השמאליים ביותר' [ר"ל בני הקיבוצים מתנועות השמאל וכדו', שרחוקים היו מן היהדות יותר מתנועות הימין].
היה זה כאשר הביע את חפצו לעזוב את משרתו ב'עץ חיים', ובין שאר נימוקיו שכתב לבנו הזכיר הטעם בשביל שיוכל לקרב קהלים נוספים להשי"ת:

"...מתי אעשה אני גם לנפשי ונשמתי, האם לחכות חלילה עד..., ועוד טעמים. ולפעמים יש לי תביעה חזקה ממעל אם בקרתי לפעמים איזה קבוצות ונקודות אפילו מהשמאלים ביותר, אקוה כי בעז"ה יהי' לי איזה השפעה עליהם מכמה טעמים, ובמה אוכל לפטור את עצמי מזה. רבות מחשבות בלב איש וכו'. ואני תפילה להשי"ת תמיד ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיו בעצתך תנחני".

[אמי תליט"א, מומחית להסטוריה, אמרה לי שמכתב כזה ממש משנה את כל המבט ההיסטורי על רבי אריה, כי הוא מוצג תמיד כבעל עמדות קרובות לתנועות הלאומיות, והנה מתברר שגם את ה'שמאליים' רצה מאד לקרב.. שכל מגמתו אינו אלא לקרב ישראל לאביהם שבשמיים באהבה]

אברהם כתב:

"...מתי אעשה אני גם לנפשי ונשמתי, האם לחכות חלילה עד..., ועוד טעמים. ולפעמים יש לי תביעה חזקה ממעל אם בקרתי לפעמים איזה קבוצות ונקודות אפילו מהשמאלים ביותר, אקוה כי בעז"ה יהי' לי איזה השפעה עליהם מכמה טעמים, ובמה אוכל לפטור את עצמי מזה. רבות מחשבות בלב איש וכו'. ואני תפילה להשי"ת תמיד ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיו בעצתך תנחני".

[אמי תליט"א, מומחית להסטוריה, אמרה לי שמכתב כזה ממש משנה את כל המבט ההיסטורי על רבי אריה, כי הוא מוצג תמיד כבעל עמדות קרובות לתנועות הלאומיות, והנה מתברר שגם את ה'שמאליים' רצה מאד לקרב.. שכל מגמתו אינו אלא לקרב ישראל לאביהם שבשמיים באהבה]

דוק שכתב "אפילו מהשמאלים", כלומר: מדוע התעסקתי רק עם הימניים שקירובם קל יותר, ולא דחקתי עצמי להתעסק עם הקצוות הקשים יותר - הלא הם השמאלים.
ומובן שאין בכך כל רמז לעמדותיו האישיות.

בברכה המשולשת כתב:

בן ירושלים כתב:ידידי מה נזעקת? אין ספק שהשפעתו למשל על מנחם בגין היתה עצומה (יש דוגמאות רבות לכך) ומכאן, לא רחוקה הדרך שהקו של התנועה כולה שראתה בבגין דמות מכוננת הושפעה בעקיפין מר' אריה. שלא לדבר על אישים רבים אחרים. אין טעם ואין זה מכובד להתחיל למנות שמות של אנשים שהשפעתו עליהם מבחינה רוחנית היתה כבירה. אך שמעתי חזור ושמוע מבנו ר' שמחה שלמה כו"כ דוגמאות על כך.

לכאורה, אפשר לומר כך:
אנשי ה"ימין" היו (ברובם, ז'בוטינסקי עצמו לא, כמובן, וכן חלק מהלח"י, למשל) מסורתיים הרבה יותר מאנשי ה"שמאל" (וזו הסיבה שהם היו אנשי "ימין" מלכתחילה, כי המעמד הנפשי של מסורתיות עם אמונה מוביל לתפיסה ימנית, אז והיום, והדוגמא המובהקת ביותר היא אצ"ג, לענ"ד). בשל כך, הם היו נוחים הרבה יותר ליצור קשר הדוק עם ר' אריה זצ"ל, שהשפיע עליהם וחיזק אותם.

ולכך כיוונתי.
האמירה שהימין קרוב למסורת ישראל יותר מהשמאל בגלל ר' אריה, היא הפיכת סובב ומסבב.

סיפור נאה ששמעתי לאחרונה.
בהלויתו של רבי איסר זלמן מלצר, השתתף הרב הראשי ר'י"א הרצוג. היה ברור שיתבקש להספיד. כמה אברכים ובחורים צעירים שהיו 'קנאים' התחילו ל'ערבב' שלא יתנו לו לדבר. הם ניגשו לכמה רבנים נכבדים וטענתם בפיהם שאין לתת לרב הרצוג להספיד. ר' אריה קלט מיד במה מדובר וסימן לרב מש"ו שהיה פעיל בענין, שיגש אליו. כשהגיע האברך הנ"ל לר' אריה אמר לו : יונגרמאן, תחפש לך מצוות אחרות להתעסק בהם.
ובזה תם הענין. הרב הרצוג הספיד ולא היו הפרעות.

בן ירושלים כתב:סיפור נאה ששמעתי לאחרונה.
בהלויתו של רבי איסר זלמן מלצר, השתתף הרב הראשי ר'י"א הרצוג. היה ברור שיתבקש להספיד. כמה אברכים ובחורים צעירים שהיו 'קנאים' התחילו ל'ערבב' שלא יתנו לו לדבר. הם ניגשו לכמה רבנים נכבדים וטענתם בפיהם שאין לתת לרב הרצוג להספיד. ר' אריה קלט מיד במה מדובר וסימן לרב מש"ו שהיה פעיל בענין, שיגש אליו. כשהגיע האברך הנ"ל לר' אריה אמר לו : יונגרמאן, תחפש לך מצוות אחרות להתעסק בהם.
ובזה תם הענין. הרב הרצוג הספיד ולא היו הפרעות.

ר' בן ירושלים, את הסיפור עם ר' אריה זצוק''ל שהגיע לבקר את נכדו ר' שעפסיל יודלביץ' זצ''ל בבית הכלא (בעג'מי?), אתה מכיר?

עם ר' יצחק אריאלי.
תמונות אחרות מאותו מעמד הועלו כאן viewtopic.php?f=19&t=3405&start=1640#p174811 וכאן viewtopic.php?f=19&t=3405&start=1680#p175754

פרנקל תאומים כתב:

בן ירושלים כתב:סיפור נאה ששמעתי לאחרונה.
בהלויתו של רבי איסר זלמן מלצר, השתתף הרב הראשי ר'י"א הרצוג. היה ברור שיתבקש להספיד. כמה אברכים ובחורים צעירים שהיו 'קנאים' התחילו ל'ערבב' שלא יתנו לו לדבר. הם ניגשו לכמה רבנים נכבדים וטענתם בפיהם שאין לתת לרב הרצוג להספיד. ר' אריה קלט מיד במה מדובר וסימן לרב מש"ו שהיה פעיל בענין, שיגש אליו. כשהגיע האברך הנ"ל לר' אריה אמר לו : יונגרמאן, תחפש לך מצוות אחרות להתעסק בהם.
ובזה תם הענין. הרב הרצוג הספיד ולא היו הפרעות.

ר' בן ירושלים, את הסיפור עם ר' אריה זצוק''ל שהגיע לבקר את נכדו ר' שעפסיל יודלביץ' זצ''ל בבית הכלא (בעג'מי?), אתה מכיר?

סיפר לי ר' משה פרנק שליט''א מאור שמח שהוא היה ילד בעץ חיים היו דגלי המדינה ממול החיידר זה 'הפריע' לילדים 'הציונות' וכו'.. הלכו והסירו את הדגלים. ר' אריה שמע מהדבר ושלח אותם הביתה. ר' שעפסיל היה אז רב'ה בחיידר והודיע כי הוא מתפטר עד שהוא יחזיר את הילדים אל החיידר... לא היתה לר' אריה ברירה - והוא החזיר..!

שייף נפיק כתב:

פרנקל תאומים כתב:

בן ירושלים כתב:סיפור נאה ששמעתי לאחרונה.
בהלויתו של רבי איסר זלמן מלצר, השתתף הרב הראשי ר'י"א הרצוג. היה ברור שיתבקש להספיד. כמה אברכים ובחורים צעירים שהיו 'קנאים' התחילו ל'ערבב' שלא יתנו לו לדבר. הם ניגשו לכמה רבנים נכבדים וטענתם בפיהם שאין לתת לרב הרצוג להספיד. ר' אריה קלט מיד במה מדובר וסימן לרב מש"ו שהיה פעיל בענין, שיגש אליו. כשהגיע האברך הנ"ל לר' אריה אמר לו : יונגרמאן, תחפש לך מצוות אחרות להתעסק בהם.
ובזה תם הענין. הרב הרצוג הספיד ולא היו הפרעות.

ר' בן ירושלים, את הסיפור עם ר' אריה זצוק''ל שהגיע לבקר את נכדו ר' שעפסיל יודלביץ' זצ''ל בבית הכלא (בעג'מי?), אתה מכיר?

סיפר לי ר' משה פרנק שליט''א מאור שמח שהוא היה ילד בעץ חיים היו דגלי המדינה ממול החיידר זה 'הפריע' לילדים 'הציונות' וכו'.. הלכו והסירו את הדגלים. ר' אריה שמע מהדבר ושלח אותם הביתה. ר' שעפסיל היה אז רב'ה בחיידר והודיע כי הוא מתפטר עד שהוא יחזיר את הילדים אל החיידר... לא היתה לר' אריה ברירה - והוא החזיר..!

ממול החיידר, או על החיידר עצמו...

פרנקל תאומים כתב:ממול החיידר, או על החיידר עצמו...

באשכול על מרן הגר"ש זצ"ל [רביעי בטור הימני]

אגב, הגרא"ד אויערבאך החתום אחרון בטור הימני, זה הדוד, הרב של בקעה, זצ"ל, או האח יבלחט"א?

לפי הכתב - הדוד.

לענין כתב:לפי הכתב - הדוד.

גם לפי התאריך . באותה עת האח -גאב"ד טבריה למד כמדומני בישיבת סלבודקה

בקרו טלה כתב:

פרנקל תאומים כתב:ממול החיידר, או על החיידר עצמו...

באשכול על מרן הגר"ש זצ"ל [רביעי בטור הימני]

כמובן, התכוונתי לרמוז למכתב זה בדיוק.

לגבי הגרא''ד מטבריה שליט''א, אכן, בהשוואה לכת''י ולחתימתו משנותיו המאוחרות, לכאו' זהו כת''י שונה.
בנוסף לזאת, הגרא''ד מטבריה חותם את שם משפחתו בעברית ולא באידיש, היינו אוירבך ולא אויערבאך. אם כי יתכן מאד שבימי חורפו נהג אחרת.

לכאו' על ה''עצומה'' חתומים אברכי הישיבה ולא בחורים, הג''ר שמואל אויערבאך זצ''ל היה אז בן 22 ומחצה, וכנראה כבר היה אברך, דודו הגרא''ד רב שכונת בקעה זצ''ל היה מבוגר ממנו בשש שנים בלבד, ויתכן מאד שעוד למד ב''עץ חיים''. ואילו יבל''ח הגרא''ד מטבריה היה אז כבן 19, עודו בחור, ומסתבר כדברי הרב בן ירושלים שכבר עבר באותה עת מ''עץ חיים'' לסלובודקא.

תאריך המכתב מעורר הרגשה כאילו המתינו עד פטירתו של מרן הגאון רבי איסר זלמן זצוק"ל - ורק לאחר פטירתו העיזו לכתוב את המכתב...

בן ירושלים כתב:אין ספק שהשפעתו למשל על מנחם בגין היתה עצומה (יש דוגמאות רבות לכך)

ראו עוד מש"כ ר' אבישי אלבוים השבוע בבלוגו עם הספר, 'מצווה להציל את הישיבה של ר' רפאל'

מישהו יודע מי הרב מול הצדיק רבי אריה?

כב' כבר העלה שאלתו לפני למעלה משנתיים באשכול הזיהויים, ואין פותר לה.

לעיל העליתי מארכיון המדינה תמונת ר' אריה עם הרב דוב אליעזרוב מאירוע משנת תשכ"ד במגרש הרוסים. הנה תמונה נוספת מאותו אירוע, ממכון ז'בוטינסקי (כאן)

בתמונה: ר' אריה לוין מיד לאחר כיבוש קבר רחל. הג'ינג'י לידו הוא לוחם בסיירת החטיבה הירושלמית, והיום רבה של גבעת מדרכי - הרב איסר קלונסקי שליט"א.

תמונה יפה. צולמה ככל הנראה ביום החמישי למלחמה, יום שישי ר"ח סיון תשכ"ז (ראו שרשרת הדורות ה, עמ' 212). העיר שוחררה ביום השני.

לאחר מלחמת ששת הימים, כשזכינו בחסדי שמיים לחזור לקבר רחל, באתי עם הצדיק הירושלמי 'אבי האסירים' רבי אריה לוין זצ"ל והגאון רבי חיים שמואלביץ. לקחתי קרטון וכתבתי עליו: 'כאן קבר רחל'. במקום היו בכיות נוראות. רבי אריה צעק בבכי: "מאמע רחל", ורבי חיים שמואלביץ אמר בבכיות נוראות: "אמא רחל, כתוב בפסוק 'מנעי קולך מבכי', ואני אומר לך המשיכי לבכות כי יש שכר לפעולתך". קשה לתאר את המעמד הנורא, רווי ההוד שהיה שם (ר' מנחם פרוש, מצוטט ב"המחזיר שכינתו לציון" א, עמ' 457; וכן צדיק יסוד עולם, עמ' 360).

נכנסנו לקבר רחל, אי אפשר לתאר במילים, ואני שומע באוזני את קריאתו המהדהדת של הרב צבי יהודה, כמה ימים קודם לכן, 'איפה בית לחם שלנו?!', ואני אומר הנה אנחנו כאן. התחלנו לבכות בקבר רחל ואמרנו לה: "מנעי קול מבכי ועיניך מדמעה... ושבו בנים לגבולם..."

בהמשך הגיע חברי, איסר קלונסקי, רכוב על נגמ"ש. צעקתי לו: איסר, בוא תשלים מניין, אך הוא השיב לי: היום זה לא הזמן לכך, היום, "כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו להם יהיה". הגיע הרב אריה לוין והיה שליח ציבור במניין הראשון בקבר רחל המשוחרר (הרב בני אייזנר, מצוטט ב"המחזיר שכינתו לציון" ג, עמ' 406; עדותו של ר"א קלונסקי עצמו כאן וכן).