פורום אוצר החכמה

סעדיה כתב:ד"ת שלו בענינא דיומא נדפסו בהגש"פ 'פתחי אברהם' עמ' ה' והלאה.

דעת_האברך כתב:האמת שעיקר מה שרציתי היה לדעת האם יש מקור בגמרא או בפוסקים למקרה דומה, בו סוכם שאדם יניח חפץ במקום מסוים והחפץ לא נמצא שם, האם יכול לטעון שהוא שם את החפץ באותו מקום ואחר כך החפץ נגנב. עד היום עדיין לא מצאתי מקור מפורש לנידון.

תוכן כתב:

דעת_האברך כתב:האמת שעיקר מה שרציתי היה לדעת האם יש מקור בגמרא או בפוסקים למקרה דומה, בו סוכם שאדם יניח חפץ במקום מסוים והחפץ לא נמצא שם, האם יכול לטעון שהוא שם את החפץ באותו מקום ואחר כך החפץ נגנב. עד היום עדיין לא מצאתי מקור מפורש לנידון.

למה זה לא דומה למי ששלח חפץ ביד חרש שוטה וקטן.

תוכן כתב:

דעת_האברך כתב:האמת שעיקר מה שרציתי היה לדעת האם יש מקור בגמרא או בפוסקים למקרה דומה, בו סוכם שאדם יניח חפץ במקום מסוים והחפץ לא נמצא שם, האם יכול לטעון שהוא שם את החפץ באותו מקום ואחר כך החפץ נגנב. עד היום עדיין לא מצאתי מקור מפורש לנידון.

יחזקאל ר כתב:

תוכן כתב:

דעת_האברך כתב:האמת שעיקר מה שרציתי היה לדעת האם יש מקור בגמרא או בפוסקים למקרה דומה, בו סוכם שאדם יניח חפץ במקום מסוים והחפץ לא נמצא שם, האם יכול לטעון שהוא שם את החפץ באותו מקום ואחר כך החפץ נגנב. עד היום עדיין לא מצאתי מקור מפורש לנידון.

קצת תמוה הלא היא נאמנת לומר פרעתי דמסתמא לא מיירי בהיה להם שטר וכן מיירי אחר זמן הפרעון ולכה"פ נאמנת במיגו ששילמה בידים ממש ואולי נחשב כמיגו נגד אנן סהדי שהת"ד הייתה נעולה וללא סימני פריצה

דעת_האברך כתב:

תוכן כתב:

דעת_האברך כתב:האמת שעיקר מה שרציתי היה לדעת האם יש מקור בגמרא או בפוסקים למקרה דומה, בו סוכם שאדם יניח חפץ במקום מסוים והחפץ לא נמצא שם, האם יכול לטעון שהוא שם את החפץ באותו מקום ואחר כך החפץ נגנב. עד היום עדיין לא מצאתי מקור מפורש לנידון.

למה זה לא דומה למי ששלח חפץ ביד חרש שוטה וקטן.

לא הבנתי מה הדמיון?

נוטר הכרמים כתב:שיבחו באזניי איזה מאמר על רבינו זצוק"ל של א' בשם הרב סטנפסקי. ידוע למישהו?

יחזקאל ר כתב:

נחשב כמיגו נגד אנן סהדי שהת"ד הייתה נעולה וללא סימני פריצה

לייטנר כתב:

נוטר הכרמים כתב:שיבחו באזניי איזה מאמר על רבינו זצוק"ל של א' בשם הרב סטנפסקי. ידוע למישהו?

הרב נחום סטפנסקי הוא מח"ס 'ועלהו לא יבול' על ר' שלמה זלמן.

לייטנר כתב:

נוטר הכרמים כתב:שיבחו באזניי איזה מאמר על רבינו זצוק"ל של א' בשם הרב סטנפסקי. ידוע למישהו?

הרב נחום סטפנסקי הוא מח"ס 'ועלהו לא יבול' על ר' שלמה זלמן.

בן ירושלים כתב:

לייטנר כתב:

נוטר הכרמים כתב:שיבחו באזניי איזה מאמר על רבינו זצוק"ל של א' בשם הרב סטנפסקי. ידוע למישהו?

הרב נחום סטפנסקי הוא מח"ס 'ועלהו לא יבול' על ר' שלמה זלמן.

מודעי ר' נחום סטפנסקי המדובר לא כתב שום מאמר על הגר"ש . הוא כמעט לא הכיר אותו מלבד אי אילו שיחות ספורות.

דעת_האברך כתב:
האם חוזה שכירות לא נחשב כשטר אחד גדול שכל פעם פורעים אותו במקצת, ואם כן אדרבה היא צריכה לברר על ידי שובר?

דודי צח כתב:

לייטנר כתב:

נוטר הכרמים כתב:שיבחו באזניי איזה מאמר על רבינו זצוק"ל של א' בשם הרב סטנפסקי. ידוע למישהו?

הרב נחום סטפנסקי הוא מח"ס 'ועלהו לא יבול' על ר' שלמה זלמן.

לפי זה צריך עיון מה שנכתב כבר באשכול בזה"ל:

הגרא"ד אויערבאך אב"ד טבריה, ה' ירפאהו, במכתב התנגדותו המפורסם לספר "ועלהו לא יבול" כתב לאפיין את אישיותו של אביהם הגדול מרנא הגרש"ז זי"ע ש"היה דרכו להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד".

זקני דרום כתב:בהקשר להסכמות האם היה נותן רק לקרובים או למכרים או לכל אחד שבא עם ספר ונהנה ממנו

פלתי כתב:

יחזקאל ר כתב:

נחשב כמיגו נגד אנן סהדי שהת"ד הייתה נעולה וללא סימני פריצה

ערבך ערבא צריך. כדי שיחשב מיגו צריך עדים שהתיבה אכן היתה נעולה.

אפרקסתא דעניא כתב:

דעת_האברך כתב:

בגמרא ב"מ קג. מבואר ששטר שכירות לא נועד לגוביינא, ולכן אין חסרונו של שובר ריעותא לטענת פרעתי. עם זאת, אינני יודע מה נפסק בשו"ע בעניין זה.

יחזקאל ר כתב:כבוד הרה"ג רבנו פלתי אחר המחילה מכבודך לא הבנתי שיחתך דהמיגו יש לה בעצם זכותה לומר פרעתי ללא קשר למעשה של התיבה ואדרבה כתבתי בהפך דהסיבה היחידה שאולי לא נאמינה במיגו הוא מכיון שבפועל טוענת שהניחה בתיבה ועינינו רואות (לפי משמעות המעשה) שהתיבה אינה פרוצה וכדו' א"כ אפשר דטענתה נחשבת נגד אנן סהדי

שמעתי שסוגית קו התאריך, לא כ"כ הייתה מהסוגיות הקלות לגר"ש, ולא חש לכבודו, וביקש מהאברך הצעיר שיבוא לביתו כדי ללבן את הסוגיא ביחד.

פלתי כתב:

יחזקאל ר כתב:כבוד הרה"ג רבנו פלתי אחר המחילה מכבודך לא הבנתי שיחתך דהמיגו יש לה בעצם זכותה לומר פרעתי ללא קשר למעשה של התיבה ואדרבה כתבתי בהפך דהסיבה היחידה שאולי לא נאמינה במיגו הוא מכיון שבפועל טוענת שהניחה בתיבה ועינינו רואות (לפי משמעות המעשה) שהתיבה אינה פרוצה וכדו' א"כ אפשר דטענתה נחשבת נגד אנן סהדי

אכן ט"ס נפל בדברי בחפזי. וצ"ל "כדי שיחשב אנן סהדי". ורצוני לומר שאין אנן סהדי שהתיבה היתה סגורה.

אברהם כתב:אני מכבד את עצמי להיות הראשון להחזיר האשכול למסלולו -


לעיל בזכרונותיו של הרב מאיר סיפר שבהיות בנו בן שנה אמר לרבינו שבנו אוכל כבר כזית פת תוכדא"פ ורבינו אמר לו שבאמת צריך להכין לו מצה רכה שיוכל הילד לאכול וכו'.

והוא חידוש אצלי משני טעמים:

א) שצריך לעשות עצות ופתרונות איך יהיה הילד מסוגל לקיים המצוה. ולפי"ז הוא הדין שצריך להכין עבורו לולב קטן בשיעור מצומצם מאד כדי שיוכל לנענע בו וכו'. ובפשטות הוא שכל שאינו מסוגל לקיים המצוה בדרך הרגילה אין חיוב לחנכו בזה.

ב) שתינוק שאינו מבדיל בין מצה לחמץ, נחשב שהוא יכול לקיים המצוה. והרי אפילו למ"ד אין צריכות כוונה מ"מ צריך המקיים לדעת שהוא אוכל מצה ולא חמץ, ואל"ה הוי מתעסק גמור ולא עשה כלום. (הכל לפי זכרוני, וצריך לבדוק אחרי).

צעיר_התלמידים כתב:

אברהם כתב:אני מכבד את עצמי להיות הראשון להחזיר האשכול למסלולו -


לעיל בזכרונותיו של הרב מאיר סיפר שבהיות בנו בן שנה אמר לרבינו שבנו אוכל כבר כזית פת תוכדא"פ ורבינו אמר לו שבאמת צריך להכין לו מצה רכה שיוכל הילד לאכול וכו'.

והוא חידוש אצלי משני טעמים:

א) שצריך לעשות עצות ופתרונות איך יהיה הילד מסוגל לקיים המצוה. ולפי"ז הוא הדין שצריך להכין עבורו לולב קטן בשיעור מצומצם מאד כדי שיוכל לנענע בו וכו'. ובפשטות הוא שכל שאינו מסוגל לקיים המצוה בדרך הרגילה אין חיוב לחנכו בזה.

ב) שתינוק שאינו מבדיל בין מצה לחמץ, נחשב שהוא יכול לקיים המצוה. והרי אפילו למ"ד אין צריכות כוונה מ"מ צריך המקיים לדעת שהוא אוכל מצה ולא חמץ, ואל"ה הוי מתעסק גמור ולא עשה כלום. (הכל לפי זכרוני, וצריך לבדוק אחרי).

הטיעון השני שלך הוא המסתבר או לפחות משהו קרוב.
הטיעון הראשון שלך לא מובן בכלל, הרי כל מה שהרי"מ טען זה שמצה רגילה אמורה להיות רכה, ומה שהאשכנזים החליטו להנהיג לייצר מצות קשות לא אמור להגדיר את הקטן כאינו יכול לאכול כזית.

בוודאי שיש לה הרבה זכויות, מאד הרבה זכויות, כמה פעמים היא שאלה אותי אם יש לה חלק בלימוד, - היא רצתה - וזה הרי לא ספק כלל שיש לה חלק בלימוד, ישנו מכתב מאדם גדול דומני ששמו ר' מנחם מן מהורודנא, שכותב אודות הנשים שמוסרות נפשן כדי שבעליהם יעמלו בתורה, ועורך שם חשבון, שבסופו של דבר יוצא הוא במסקנא, שעיקר שכר הלימוד הוא של האשה, ורק מיעוט, מעט מעט כמעט בשביל הבעל, ואולי כתב כך מרוב עניוות, אבל.. הוי... יכול אני לומר בביטחה שחלקך בתורה הוא רב וגדול, אולם מבקש אני בקשה, מבקש אני מאת אישתי הצדקנית: .. רוצה אני גם חלק בכך, רוצה אני גם חלק במעט תורה שלמדתי, בהרבצת תורה מעט שהרבצתי - אינני מזלזל בכך, שלך זה וודאי - אולם מבקש אני שתתני לי מזה ג"כ קצת, זו את שהשרשת לי שצריכים תמיד ללמוד, ובודאי שלהבא הקב"ה יתן בי כח, הלא דרגתך היתה גדולה וגבוהה, מאד גדולה, אני מקוה שאוכל לקבל על עצמי להמשיך.

מבקש דעת כתב:בהספד על הרבנית הביא הגר"ש בשם (כמדומני) הרב מנחם מהורודנא ששכר האשה שמאפשרת לבעלה ללמוד יותר גדול משכר האיש,
מישהו יודע מקור הדברים.

נעמן כתב:אחד המדרשים (אולי בגמרא עצמה), מצייר את דין השמים בין ישכר לזבולון, שבתחילה השכר כולו לזבולון, ורק אחרי רחמים יש שכר גם לישכר.

שמשון כתב:אני נושא עימי זכרון ילדות שחקוק בליבי, יותר משלושים שנה לא הבנתי את פשר הדבר, רק בלויה כששמעתי את ר"י פטרוף אומר "מתרפקת על דודה" ירד לי האסימון.
ילד מילדי שערי חסד הייתי, למדתי בחיידר חסידי, שם אהבו הילדים להתלוצץ מההברה הליטאית ולחקות זקנים ליטאים.
הדבר היה אי שם בשנת תשמ"ו או תשמ"ז, לא יודע בדיוק מתי, באחד מימי בין הזמנים דחודש ניסן, לפני פסח, עליתי להגר"א שול למעלה, בית המדרש היה ריק לחלוטין, הבחורים של "מעלות" היו שרויים בבין הזמנים, ובני השכונה בנקיונות של פסח אולי. אבל בספסל ממול הכניסה, מקומו הקבוע של ר' שמואל, היכן שהיינו רואים אותו לומד יומם ולילה ללא הפסק, ישב ר' שמואל ושפשפף את ברכיו והתנענע במרץ כשהוא לומד בקולי קולות.
אולי בגלל ההברה הליטאית, וכדי שיהיה לי חומר לחיקוי עבור חברי לכיתה התבוננתי בלימודו, ואני שומע אותו לומר בקול גדול ובניגון שחבל שאני לא יכול לנגן לכם אותו כאן את המשנה בפסחים: "ואלו עוברים בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי"
איזה ניגון נעים, איזה התלהבות, כדי שאוכל לחקות אז שיננתי לעצמי, "ואלו עייברים בפסח, (בהגייה הליטאית), כותח הבבלי ושכר המדי, וחיימץ האדומי וזיתום המצרי".
זה היה אי שם בבוקר.
חזרתי הביתה, כעבור כמה שעות אני עולה שוב להגר"א שול למעלה, בית המדרש ריק, ור' שמואל יושב ומתנועע משפשפף בידיו בברכיו באותה תנוחה ובאותו ניגון: "ואלו עייברים בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי".
כעבור כמה שעות לקראת הערב, אני עולה שוב להגר"א שול ור' שמואל באותה תנוחה, באותו נענוע, ו... באותה משנה ובאותו ניגון: "ואלו עייברין בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחמץ האדומי וזיתום המצרי, וזומן של צבעים ועמילן של טבחים...
"ואלו עייברים בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי"
מרוב תמהון על המחזה איך שר' שמואל יושב שעות על גבי שעות ולומד את אותה משנה, נחרת בי אותו מחזה ואינו נשכח ממני, אני רואה אותו עכשיו מול עיני, ויכול לנגן לכם את הניגון: כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי.
למעלה משלושים שנה שאני נושא את הזכרון הזה כזכרון ילדות בלתי נשכח, מבלי להבין מה הפשט בזה.
ממתי שמענו שלומדים משנה אחת בניגון שעות על גבי שעות?
אבל כששמעתי את ר' פטרוף אומר בלויה: "מתרפקת על דודה" "מתרפקת על דודה" איך שאהב לומר את המילים אמר אביי אמר אביי, אז נפל לי האסימון והבנתי את פשר הזכרון הילדות הרחוק והחקוק בליבי.
אח"כ שמעתי שהגאון מוילנא יש סיפור שלמד משנה אחת כל הלילה מרוב חביבות למילות המשנה.